1. בפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת עבודה אשר אירעה לתובע ביום 13.12.2011, כתוצאה מפגיעת
דיסק מסור בכף ידו הימנית של התובע עת עבד אצל הנתבעת 1 (להלו: "התאונה") התובע יליד
1990 הגר בסודן ואשר עבד בארץ כפועל.
2. התובע טוען כי הנתבעת 1 הורתה לו לבצע במועד התאונה עבודות ניסור הבטון בקיר באמצעות
מסור חשמלי.
3. התובע טוען שלצורך ביצוע העבודות סיפקה לו הנתבעת 1 מסור חשמלי ללא מגן עם דיסק יהלום
שבור וכן סולם באורך של יותר משבעה מטרים שמדרגותיו שבורות וחסרות ואשר אינו עומד
בתקנים הנדרשים.
4. התובע טוען שביקש מהנתבעת באמצעות מנהלה, מר גבי, להחליף את הדיסק והסולם השבורים
אך מר גבי טען כי ניתן לעבוד עם כלים אלו.
5. התובע טיפס על הסולם והחל בפעולת ניסור הבטון כשלפתע נשבר הדיסק שבידו ועף על ידו
הימנית וכתוצאה נחתכה ידו הימנית של התובע.
6. הנתבעות לא הגישו תצהירים מטעמן ואף לא הוגש תצהיר מנהלת הנתבעת 1, מר גבי, כך שטענת
התובע לפנייתו למנהל הנתבעת 1 להחלפת הכלים לא נסתרה.
7. ההלכה קובעת כי המנעות מהבאת ראיה פועלת לחובתו של הנמנע וכדלקמן:
"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו.."
ראה: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993); עניין שוורץ, בפסקה 26; קדמי בעמ' 1650-1648.
8. לכן משעה שהנתבעת1 לא הביאה את העד הרלבנטי, מר גבי, אשר יסתור את טענת התובע לאי תקינות דיסק המסור והסולם וכן את טענתו כי פנה למנהל הנתבעת 1 בעניין, אני מקבלת את טענות התובע בעניין.
9. ההלכה היא כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו ואחראי שהם לא יפגעו במהלך עבודתם. חובה זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה אשר תשמור על העובדים מפני סיכונים ותקלות אשר א. סביר עשוי לצפות מראש.
10. חובתו של המעביד הינה לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים .
11. שוכנעתי כי הנתבעת 1 לא עמדה בחובתה זו ולא נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי שעבודתו של התובע תתבצע בתנאי עבודה ראויים וזאת לאחר שטענת התובע לעניין אי תקינות המסור החשמלי והמסור התקבלה על ידי.
12. הנתבעת 1 הפרה חובה חקוקה זו בכך שלא דאגה לספק לתובע סולם ודיסק מסור תקינים וכן הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע.
13. במסגרת חובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובע היה עליה לספק לתובע תנאי עבודה ראויים ובטוחים ומשלא עשתה כן התרשלה כלפיו והפרה את חובותיו לשמירת בטחונו של התובע ושלמות גופו.
שאלת הרשלנות התורמת
14. לטענת הנתבעות ככל ואכן יקבע כי ישנה אחריות, יש להטיל רשלנות תורמת על התובע בשיעור שלא יפחת מ- 30% שכן מדובר בעבודה פשוטה של ניסור בה עבד התובע עוד קודם לתאונה ולטענת הנתבעות אירעה התאונה עקב חוסר זהירות של התובע שעה שהתובע לא החזיק את המסור חזק מספיק.
15. המבחן הקובע לחלוקת האחריות בין המעמיד לעובד הוא מבחן האשם. כל צד נושא באחריות על פי מידת האשם שלו בתאונה.
16.נקבע שככל ומדובר בתאונת עבודה, יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד ביחס לרשלנות שגרמה או תרמה לתאונה.
מחד, המעביד הוא זה שיצר את הסיכון ובידיו כל האמצעים שיכלו למנוע את הנזק שנגרם כתוצאה מסיכון זה ומאידך, העובד מקבל את מקום עבודתו כפי שהוא על הסיכון הכרוך בו, כך שרמת הזהירות הנדרשת ממנה שונה בהיקפה מזו הנדרשת מהמעביד.
17. במקרה דנן, לאור קבלת טענות התובע לאי תקינות המסור החשמלי והסולם אשר סופק לו ע"י המעביד, הנתבעת 1 ואשר אף לא הוחלפו לאחר שהתובע פנה בעניין, אני קובעת כי אין להטיל רשלנות תורמת על התובע.
גובה הנזק
18. כתוצאה מהתאונה נחתך התובע בידו הימנית והוחש לבית החולים קפלן ואובחן פצע קרוע באספקט של האמה הימנית ליד שורש כף היד וכן נמצאה הגבלה בתנועות האצבעות. התובע קיבל הרדמה מקומית והפצע נתפר.
19. בחודש אפריל 2012 לאור תלונות חוזרות ונשנות של התובע, נבדק התובע ונותח בהרדמה אזורית בידו הימנית והופנה לקבלת טיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק לאחר שחרורו מבית החולים.
20. המומחה שמונה ע"י בית המשפט קבע כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.
21. התאונה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה ובגינה נקבעו לתובע אחוזי נכות כדלקמן:
נכות זמנית בשיעור של 100% מתאריך 14.3.2012 ועד לתאריך 31.12.2012
נכות זמנית בשיעור של 30% מתאריך 1.1.2013 ועד לתאריך 31.3.2013
נכות צמיתה בשיעור של 0% מתאריך 1.4.2013
בסיס השכר
22. הכנסתו הרבע שנתית של התובע כפי שהוכרה ע"י המל"ל עומדת ע"ס של 14,491 ₪ ובממוצע לחודש משוערך להיום 5100 ₪.
הפסד שכר בעבר
23. התובע לא עבד ממועד התאונה ולטענתו, לא חזר לעבוד עד היום.
בעקבות התאונה ועד ליום 1.1.2013 היה התובע באי כושר מלא ובגינו אני פוסקת לו פיצוי בסך של 54,000 ₪ עבור 12.5 חודשים).
למשך שלושה וחצי חודשים נקבעה לתובע נכות זמנית של 30% אשר בגינה אני פוסקת לתובע סך של 5000 ₪.
סה"כ בגין הפסדי שכר בעבר נפסק לתובע סך של 59,000 ש"ח
הפסיד פנסיה בעבר
24. אני פוסקת לתובע סך גלובלי של 7000 בגין הפסדי פנסיה בעבר לפי חישוב של 12% מהפסדי השתכרותו לעבר.
כאב וסבל
25. בשים לב לגילו של התובע, מהות הפגיעה, הניתוח והטיפולים שעבר וכן הנכות הזמנית שקיבל התובע, אני מעריכה את הפיצוי בסך של 20,000 ש"ח.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר
26. אני מאשרת את סכום ההוצאות הרפואיות לעבר וכן נסיעות לעבר המבוקש ע"י התובע בסך כולל של 2000 ₪.
הפסדי שכר בעתיד
27. לא נפסקו לתובע הפסדי השתכרות בעתיד נוכח העדר נכות והעדר פגיעה תפקודית.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד
28. נוכח העדר נכות צמיתה לתובע ולאחר שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה לגבי הוצאות רפואיות ונסיעות בעתיד לא מצאתי מקום לפסוק לו תשלום בגין סעיף זה.
29. לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 88,000 ₪ מסכום זה יש לנכות את תגמולי המל"ל שקיבל התובע בסך של כ- 52,000 ₪ ולהוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ וכן החזר אגרת בית משפט משוערכת.
ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ו, 29 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
