"החוק היבש לא נרטב אף פעם , אפילו לא מדמעה של ילד" (להקת מוניקה סקס),
האמנם???
בפני בקשת העו"ס לחוק הנוער לשינוי דרכי טיפול ביחס לקטינים: XXXXXXXX(שיקראו להלן יחדיו: "הקטינים"), כך שבית המשפט יורה על המרת צו ההשגחה לצו הוצאה ממשמורת עפ"י סעיף 4(3) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960, תוך קביעת מקום חסותם של הקטינים במרכז חירום.
רקע עובדתי ודיוני:
- להלן השתלשלות העובדות, כפי העולה מהתסקיר מיום 3.4.2016 שצורף לבקשה שבתיק תנ"ז 2718-04-16:
המשיבים הינם גרושים זמ"ז מאז שנת 2013.
למשיבים שלושה ילדים קטינים משותפים:
- XXXXXXXXXיליד 2008.
- XXXXXXXXXיליד 2009.
- XXXXXXXXXילידת 2012.
חרף הגירושין המשיכו הצדדים להתגורר יחדיו, תחילה במרכז הארץ, ולאחר מכן עברה המשפחה, בחודש יולי 2013, להתגורר בישוב XXX.
המשיבים הגישו ביום 16.4.2016 תלונות הדדיות במשטרה בגין אלימות הדדית ואלימות כלפי הקטינים.
המשיב עזב את בית הצדדים ועבר להתגורר בבית אמו, בעוד המשיבה והקטינים נותרו להתגורר בדירת הצדדים.
בחודש אוקטובר 2015 עבר המשיב להתגורר בסוכה שהוקמה בחצר הבית.
בחודש נובמבר 2015 הורחקה המשיבה מהבית ע"י המשטרה, בעקבות דיווח שהתקבל במשטרה על אירוע אלים כלפי הקטין י.
בעקבות הרחקת המשיבה עבר המשיב להתגורר בבית, יחד עם הקטינים, כאשר המשיבה עברה להתגורר בדירה שכורה בדרום הארץ, וזאת בסיוע גורמי הרווחה.
עם מעברה של המשיבה לדרום הארץ הגיעו המשיבים להסדר בניהם בדבר זמני השהות עם הקטינים, כאשר בפועל ההסדר לא התבצע ואף נתקבלו דיווחים ממסגרות החינוך, לפיהם הקטינים אינם מגיעים באופן סדיר למסגרות כאשר הם שוהים אצל המשיב.
בחודש נובמבר 2015 החלה המשפחה להשתלב בטיפול אקסטרני במרכז החירום בXXXX.
בחודש מרץ 2016 נתקבלו דיווחים על אלימות של המשיבים כלפי הקטינים, כאשר, בד בבד, התרשם צוות מרכז החירום כי המשיב משקיע מאמצים רבים בהשחרת דמותה של המשיבה בעיני הסובבים, ואף עושה שימוש בקטינים בהשגת מטרותיו במלחמה שמנהל כנגד המשיבה.
כמו כן, לדברי צוות מרכז החירום, המשיב לא שיתף פעולה מול גורמי הטיפול ולא כיבד את ההסכמים עם גורמי הטיפול.
במקביל, נתקבלו דיווחים ממסגרות החינוך ולפיהם לקטינים, XXXXXX, קשיים התנהגותיים וחברתיים בבתי הספר.
עפ"י הדיווחים, לקטין- XXXXX, התפרצויות כעס קשות, אינו נענה לסמכויות, מסכן את עצמו ואינו פנוי ללמידה , וכי לקטין-XXXXבעיות התנהגות וקשיים חברתיים ורגשיים, אך מצבו טוב יותר ממצבו של XXXX/
- יוער כי בין המשיבים התנהלו בפני הליכים שונים.
במסגרת תיק תמ"ש 27596-10-15 התנהלה תובענה למשמורת קטינים, אשר הוגשה ע"י האם, אך התובענה נמחקה ביום 13.3.2016, לבקשת האם, נוכח ההסכם בדבר המשמורת המשותפת, אשר אושר ע"י בית הדין הרבני ביום 26.7.2010, ובהמשך לבקשת האב למחיקת התובענה נוכח סמכותו של בית הדין הרבני.
כן התנהלו בפני בעניין צווי הגנה במסגרת תיקים: ה"ט 56324-03-16 וה"ט 30741-03-16, כאשר בהחלטתי מיום 11.4.2016 הוריתי, בהסכמת המשיבים, על מתן צו הדדי האוסר על המשיבים להטריד זה את זה, כאשר תוקף הצו הינו למשך שלושה חודשים.
הצו האמור הוארך, בהסכמת הצדדים, בהחלטה מיום 14.6.2016, וזאת למשך שלושה חודשים נוספים.
- בדיון שהתקיים ביום 11.4.2016 במסגרת תיק תנ"ז 2718-04-16 הוכרזו הקטינים כקטינים נזקקים.
כמו כן נקבעו, בדיון האמור, דרכי טיפול כדלקמן:
א. האב, האם והילדים ימשיכו בטיפול במרכז החירום.
ב. הקטינים יופנו לאבחונים פסיכו - דיאגנוסטיים ונוירולוגים על פי המלצת צוות מרכז החירום.
ג. האב והאם ישתפו פעולה עם העו"ס לחוק הנוער.
ד. הקטינים נשוא הבקשה יהיו בהשגחת שירותי הרווחה – עו"ס לחוק הנוער.
כמו כן, מיניתי מומחה לצורך מתן חוות דעת בדבר מסוגלותם ההורית של המשיבים.
יוער כי בעקבות הודעת מכון "XXXX" כי אין בידו להכין חוות הדעת מיניתי בהחלטתי מיום 10.5.2016 את מכון " XXXX" ,כמומחה, תחת מכון "XXX".
- ביום 20.4.2016, במסגרת תסקירה המשלים אשר הוגש בתיק תנ"ז 2718-04-16, עתרה העו"ס לחוק הנוער לשנות דרכי טיפול ביחס לקטינים ולקבוע, בין היתר, שהייתם הזמנית של הקטינים בבית המשיבה וקביעת מפגשים בין האב ובין הקטינים במרכז הקשר.
בהחלטתי המפורטת מיום 17.5.2016, אשר ניתנה במסגרת תיק תנ"ז 2718-04-16, הוריתי על שינוי דרכי הטיפול כדלקמן:
א. הקטינים ישהו בבית האם, וזאת עד למתן החלטה אחרת, אשר תינתן עם קבלת חוות הדעת בדבר המסוגלות ההורית.
ב. המפגשים בין האב ובין הקטינים יתקיימו במרכז הקשר ובפיקוחם של הצוות המקצועי במרכז, כאשר תדירות וזמני המפגשים יקבע ע"י העו"ס לחוק הנוער.
ג. האב יפנה למרכז למניעת אלימות בדרום הארץ לצורך קבלת הדרכה הורית וטיפול.
- ביום 26.5.2016 הגישה העו"ס לחוק הנוער בקשה נוספת לשינוי דרכי טיפול, במסגרת תיק תנ"ז 56500-05-16.
בבקשתה זו עתרה העו"ס להמרת צו ההשגחה לצו הוצאה ממשמורת עפ"י סעיף 4(3) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960, תוך קביעת מקום החסות במרכז חירום ביחידה האינטרנית וקיום מפגשים עם האם תחת פיקוח ועם האב במרכז הקשר, וזאת ביחס לקטיניםXXXXX.
ביחס לקטינה XXXXX, עתרה העו"ס כי הקטינה תמשיך להתגורר בבית האם, תוך המשך טיפול ביחידה האקסטרנית.
כמו כן, עתרה העו"ס לעריכת אבחונים ובדיקות רפואיות לקטינים בהתאם לצרכיהם והפניית האב לטיפול ביחידה לאלימות במשפחה.
בבקשתה טענה העו"ס כי הקטינים, XXXXX, מצויים במצוקה קשה וכי מצבם הרגשי והתפקודי ירד, אינם נענים לסמכות, אינם פנויים ללמידה, מדברים על הסכסוך של ההורים ומפגינים אלימות בינם לבין עצמם וכלפי הסביבה ובכך מסכנים את עצמם.
לבקשה צורף דוח הצוות החינוכי ב"בית לכל ילד" מיום 17.5.2016 ופרוטוקול הועדה לתכנון טיפול והערכה, אשר התקיימה ביום 23.5.2016.
האם הודיעה ביום 29.5.2016 כי מתנגדת לשינוי דרכי טיפול והוצאה ממשמורת ביחס לקטין XXXXבלבד.
האב, מנגד, בתגובתו מיום 1.6.2016, עתר לקבוע כי הקטינים יועברו למשמורתו ולחילופין, להעבירם למרכז חירום לתקופה קצובה.
עמדת האפוטרופא לדין, עפ"י התגובה שהוגשה על ידה ביום 6.6.2016, הינה כי דרכי הטיפול ישונו באופן בו הקטין XXXXייצא למרכז חירום אינטרני ואילו ביחס לקטין XXXX צו ההשגחה יוותר על כנו עד אשר יוחלט בשבועות הקרובים האם נדרשת הוצאתו, או שמא די בטיפול אקסטרני.
יחד עם זאת, ביום 8.6.2016 הגישה האפוטרופא לדין בקשה להקדמת מועד דיון, במסגרתה ציינה כי מצבם של שני הקטינים קשה מאוד וכי הם "מפורקים רגשית", כאשר ישנם דיווחים מבית הספר לפיהם הקטינים מעורבים באירועי אלימות בלתי פוסקים ומסכנים קטינים אחרים.
- ביום 26.5.2016 התקבל דיווח מהעו"ס לחוק הנוער, אשר הודיע כי מצבם של הקטינים השתפר מאז הגשת הבקשה, אך אינו יציב וכי עדיין ישנם קשיים בתפקודם של הקטינים ועדיין יש צורך בהתערבות טיפולית אינטנסיבית בסביבה המנוטרלת מהסכסוך ההורי.
- ביום 13.6.2016 התקיים דיון בפני בעניינם של הקטינים, בנוכחות הצדדים והאפוטרופא לדין ובנוכחות מנהלת מרכז החירום בXXXX- גב' XXXXXX.
בהחלטתי, בתום הדיון האמור, ובטרם מתן החלטה לגופה של הבקשה, הוריתי לעו"ס לחוק הנוער לתאם מפגש עם כל אחד מהקטינים ולהגיש תסקיר מפורט לאחר המפגש, וזאת על מנת שתהיה בפני המשפט תמונה מלאה בטרם הכרעה בסוגיה הנוגעת להוצאת הקטינים למסגרת חוץ ביתית.
כמו כן, ניתנו הוראות בדבר קיום המפגשים בין האב ובין הקטינים במרכז הקשר וכן נתבקש פירוט בדבר ההליך הטיפולי שעובר האב אצל ד"ר XXX ודוח בדבר ההליך שעובר האב במרכז למניעת אלימות במשפחה.
- ביום 22.6.2016 הוגש תסקיר משלים חסוי לתיק בית המשפט ביחס למפגשים של העו"ס לחוק הנוער עם הקטינים.
לתסקיר צורף דיווח מהנהלת בית הספר, בו שוהים הקטינים, בדבר מצבם ההתנהגותי של הקטינים. בדיווח צוין כי מצבם הנפשי של הקטינים המעורער מחייב התערבות מידית על מנת לעזור להם להתמודד עם התסכולים הרבים שעצורים בתוכם.
בהתאם להחלטת בית המשפט בשאלת חיסיון התסקיר, השיבה העו"ס לחוק הנוער בתגובתה מיום 27.6.2016, כי החיסיון נדרש נוכח השימוש הבלתי פוסק שעושים ההורים במידע המגיע לידיהם אודות הקטינים.
לדברי העו"ס התסקיר החסוי משקף את ההתדרדרות במצבם ההתנהגותי והקשיים אותם חווים הקטינים הן בבית הספר והן בבית. לדבריה, הקטינים מוצפים רגשית והדבר בא לידי ביטוי בהתנהגויות אלימות, תוקפנות וחוסר פניות ללמידה.
- בד בבד עם הגשת דיווח העו"ס, הגיש האב ראשית חוות דעת של הפסיכולוג, ד"ר XXXX, אשר ציין כי התרשם שהאב מגלה רצון לסייע לילדיו ואף הביע רצון לקבל הדרכה הורית.
כמו כן, הוגש דיווח מהמרכז למניעת אלימות במשפחה, לפיו החל האב בטיפול במרכז.
- ביום 3.7.2016 התקיים דיון נוסף בעניינם של הקטינים, בנוכחות הצדדים, האפוטרופא לדין ופקידת הסעד המחוזית.
בתום הדיון הוריתי על קיום מפגש עם הקטינים בלשכתי, בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע.
- ביום 4.7.2016 קיימתי המפגש עם הקטינים בלשכתי בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע. דוח המפגש הינו חסוי, אך בתמצית אומר כי הקטינים, חרף גילם, מודעים לחלק מהקשיים שלהם, ובחווייתם האישית מרכז החירום נתפס כעונש.
יתר פרטי המפגש יהיו חסויים.
דיון והכרעה:
- סעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך-1960 קובע כי:
"היה עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא –
.....
(4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971;"
מנוסח הסעיף עולה כי הסעד בדבר הוצאת קטין ממשמורת ינתן רק ככל ש"ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה"
- בעניין זה מצאתי מקום לצטט חלקים מדבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'ה בפסק הדין שניתן במסגרת תיק דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני (מיום 12.7.2004):
"חוק הנוער מקנה סמכויות נרחבות לרשויות הסעד ולבית-המשפט להטיל אמצעי טיפול והשגחה על קטין נזקק. תכליתו של החוק לערב את הרשות הציבורית בדאגה לקטין המצוי במצוקה, להושיט לו יד תומכת להבטיח את הישרדותו, לסייע בשיקומו ולאפשר את גידולו בסביבה שיוכל להתפתח בה התפתחות טבעית מבחינה גופנית, נפשית, שכלית וחברתית ולממש את יכולותיו (סעיף 6 לאמנה בדבר זכויות הילד). האמצעים שהחוק נותן בידי הרשות הציבורית למטרה זו הם רחבים ביותר וחשיבותם גדולה, אולם התועלת הטמונה בהם מותנית בדרך הפעלתם ובנסיבות הפעלתם, ובייחוד בקיום מיתאם הדוק בין היקף נזקקותו האמיתית של הקטין לבין סוג האמצעים הננקטים בעניינו, אופיים ומידתיותם וקשורה באלה קשר הדוק.
......עם זאת בהפעלת סמכויות אלה חודרת הרשות הציבורית לרשות היחיד –לרשות הפרט של הקטין ומשפחתו. בכך היא מתערבת בחירותו האישית של הקטין ובפרטיותו. היא מתערבת בזכויותיו החוקתיות של הילד גם אם מטרתה בהתערבות זו נועדה להגן עליו ולהיטיב עמו (השווה סעיפים 4, 5, ו-7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). היא עשויה, אגב נקיטת אמצעים מסוימים, להתערב באוטונומיה של הפרט והמשפחה ולהשפיע באורח מהותי על יחסי הורים וילדיהם. מציאות זו מחייבת הגדרה ברורה ודווקנית של סמכויות הרשות הציבורית כדי להבטיח כי דרכי הטיפול וההשגחה ייושמו לתכלית האמיתית שלשמה נועדו, כי תכוונה כלפי קטין שהוא נזקק באופן אמיתי וכי האמצעים שמבקשים לנוקטם יהיו מתאימים והולמים את נסיבות העניין; כי באיזון ראוי האמצעים המופעלים ייתנו, מחד, מענה הולם לצרכים המיוחדים של הקטין הנזקק ולסכנות האורבות לו, ומאידך, כי הם לא יחרגו מגבולות הנדרש כדי שתימנע באמצעותם התערבות בלתי ראויה בזכויות הפרט ובאוטונומיה המשפחתית. בברירת אופי האמצעים הנדרשים שומה על הרשות הציבורית לשקול, בין היתר, את ההשפעה הצפויה מהתערבותה על ערכים חברתיים חשובים ולאזן באיזון ראוי את מידת הצורך בהתערבות מול מידת הפגיעה הצפויה מכך. הפעלתם של אמצעי טיפול והשגחה על נזקק או הפעלה של אמצעים לא מתאימים על קטין נזקק עלולות להסב נזק קשה לקטין ולקרובים לו. תפקידם של החברה ושל בתי-המשפט איננו מסתכם בסיוע לאכיפתם של אמצעי טיפול והשגחה על הקטין הנזקק. חשוב לא פחות הוא תפקידם בבלימת הפעלתם של אמצעים לא מתאימים, אשר פגיעתם עלולה להיות קשה, ואשר תועלתם עלולה לצאת בהפסדם.....
ניתוק ילד ממשמורת הורהו מהווה פגיעה בזכות טבעית הנתונה לו, ולכן יש לפרש את גדר המצבים המאפשרים שלילת זכות כזו בזהירות יתרה ועל דרך הצמצום (ע"א 488/77 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה [16], בעמ' 432-431). פגיעה בזכות זו אינה מסתכמת בפגיעה בזכות משפטית. היא משליכה במישרין על טובתו של הילד כמי שזקוק באורח טבעי למשמורת הורית טבעית הבנויה על קשר הדם, שהוא לעולם נקודת מוצא והתחלה לכול. כך הדבר גם מקום שנבקע שבר באחדות המשפחה, והורי הקטין שוב אינם חיים בשיתוף זה עם זה. גם המשמורת החד-הורית, גם אם לעתים רבת מכאוב, היא המשמורת הטבעית; היא משמורת האהבה שאינה מותנית מעצם טיבה בכל תנאי מוקדם, והיא הנותנת את תחושת החום, הביטחון וההגנה לילד שהוא זקוק להם בשנות חייו הראשונות. ניתוקו של קטין ממשמורת הורהו, ולו לזמן מוגבל, היא החלטה קיצונית וחמורה שאין לנקוט אותה אלא כהכרח בל-יגונה (ע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני [17], בעמ' 7). ניתוק כפוי ממשמורת הורית – ולו זמני – מוצדק רק מקום שקיים צורך חיוני מיידי הנעוץ בנזקקותו של הילד ובחשש ממשי לפגיעה קשה אם לא יינקט ובאי-התאמתם של אמצעים חלופיים אחרים, מתונים יותר, העשויים לתת מענה לסכנה הצפויה. הנטל להוכחת הצורך בניתוק כאמור הוא לטעמי רב וכבד, וככל שהניתוק ממושך יותר, כך הולך הנטל וגובר.
......על רשות הסעד ועל בית-המשפט להעריך אפוא את צורכי הקטין בזהירות יתרה בצד מתן משקל ראוי לערך האוטונומיה המשפחתית ולשקלל ערכים אלה כראוי, בטרם יופעלו אמצעים לניתוקו של ילד מהורהו בין לתקופה ממושכת ובין לתקופה מוגבלת בזמן."
- במקרה דנן, לא נעלם מעיני בית המשפט מצבם הקשה של הקטינים, מהפן הרגשי וההתנהגותי, וכן הצורך הדחוף והחיוני בקבלת טיפול מקצועי.
כמו כן, ברור לבית המשפט כי הטיפול האקסטרני הנוכחי שמקבלים כיום הקטינים במרכז החירום, משך שעה בשבוע, הינו בגדר "טיפה בים" ואינו יכול להועיל כלל לקטינים.
יחד עם זאת, סבורני כי הוצאתם של הקטינים ממשמורת הוריהם ומסביבתם הטבעית לצורך קבלת הטיפול האמור הינו צעד קיצוני ודרסטי , בשלב זה, העשוי לפגוע בנפשם הרכה ואינו מידתי בשים לב לחלופות אחרות הקיימות ואשר יש ליצור ( כפי שיובהר להלן ).
הוצאת קטינים ממשמורת, אף אם המדובר בזמן מוגבל, ייעשה, כאמור, רק מקום שקיים צורך חיוני מיידי, וכאשר לא ניתן לנקוט ולקבל מענה ע"י אמצעים חלופיים מתונים יותר.
משיחתי עם הקטינים התרשמתי כי ניתוק הקטינים מסביבתם הטבעית עלול לגרום להם נזק נפשי קשה, עד כדי שיתכן שהנזק שיגרם כתוצאה מהוצאתם ממשמורת יעלה על התועלת שבטיפול אותו יקבלו הקטינים במרכז החירום. כאמור , סבורני כי ניתן לסייע לקטינים שבפני בחלופות אחרות.
על כן, מצאתי לקבוע כי על גורמי הטיפול לדאוג למתן טיפול אינטנסיבי לקטינים במסגרת הקהילה, בטרם נקיטת סעד קיצוני זה של הוצאה ממשמורת.
- יוער כי בדיון אשר התקיים בפני ביום 3.7.2016 נתבקשה פקידת הסעד המחוזית להבהיר מדוע אין מקום לשלב הקטינים בתכנית טיפולית יומית, ועל כך השיבה, בין היתר, כי "הלוואי והמשרד ישכיל ויבנה תכניות" וכי לא קיימת בעיר דרום הארץ מסגרת המתאימה לכך.
- לא יעלה על הדעת כי נוכח התנהלות ו/או תכניות פנימיות של רשויות הרווחה לא יהא מנוס מלהוציא קטינים ממשמורת הוריהם, כאשר ניתן להשיג את המטרה גם באמצעות טיפול אקסטרני ואינטנסיבי במסגרת הקהילה.
כמו כן, לא ברור לבית המשפט מדוע לא ניתן לשלב את הקטינים במסגרת אקסטרנית יום-יומית במרכז החירום.
- היעלה על הדעת כי קטין נזקק יזכה לטיפול אינטנסיבי יום יומי לו הוא ראוי רק במחיר של הוצאתו ממשמורת הוריו ???
היעלה על הדעת כי הטיפול של שירותי הרווחה במסגרת חוק הנוער מתקיים בין שתי חלופות בלבד: חלופה אחת- טיפול בעצימות נמוכה של שעה שבועית במרכז חירום עת הקטין גר בבית הוריו, וחלופה שניה- טיפול אינטנסיבי ובעצימות גבוהה של 24/7 ובתנאי שהקטין מוצא מבית הוריו???
האם לא נכון ששירותי הרווחה יתאימו את עצמם ללשון החוק , וכדי שהוצאת הקטין מבית הוריו תהא משום האפשרות האחרונה , יצרו חלופות נוספות שנמצאות בין חלופה א' לבין חלופה ב'???
- מצוות המחוקק הינה כי ניתוק קטין ממשמורת הורהו תעשה רק בלית ברירה ורק כאשר אין אמצעי אחר היכול למנוע פגיעה קשה בקטין ( ראה לעניין זה דברי כבוד סגנית הנשיא כבוד השופטת דברת בענא 58924/12/15 מיום 15/2/16 ) .
כדי שמצוות המחוקק תקוים על שירותי הרווחה ליצור במסגרת חוק הנוער ( טיפול והשגחה) מגוון של אפשרויות למתן טיפול בקטין נזקק , לרבות טיפול אינטנסיבי יום יומי , שאינן כרוכות בהוצאת הקטין מביתו.
העדרן של חלופות טיפוליות בין חלופה א' לבין חלופה ב' , מרוקנות את החוק מתוכן והופכות אותו ל"חוק יבש ".
- יודגש כי אין לבית המשפט כל טענה כלפי התנהלותה של העו"ס לחוק הנוער ( ההיפך הוא הנכון ) , שכן התרשמתי כי היא פועלת מתוך שליחות, רגישות , דאגה כנה ואכפתיות כלפי הקטינים שבפני. אולם, ככל הנראה, ידיה כבולות נוכח שתי החלופות לטיפול הקיימות כיום ( ועל כך אני מלין ).
- אין להתעלם בשלב זה גם מההליך הטיפולי בו החל האב, וכולי תקווה כי האב , וכך גם האם, ישכילו להבין כי התנהלותם עד כה גרמה לילדיהם נזק , שאם לא כן , וככל שמצב הקטינים לא ישתפר, פתוחה בפני העו"ס לחוק הנוער האפשרות להגיש בקשתה בשנית.
לסיכום:
- לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
א. העו"ס לחוק הנוער תשלב את הקטינים, XXXX, בתכנית טיפולית אקסטרנית יום- יומית , אינטנסיבית, במרכז חירום או במסגרת טיפולית מתאימה אחרת, בין השעות 8:00 עד 18:00.
ולעניין זה אציין כבר כעת כי אתקשה לקבל תשובה לפיה אין אפשרות טכנית כזו. מצופה כי רשויות הרווחה ידאגו ליצור אפשרות כזו . לשיטתי , אין מניעה כי אותו מרכז חירום שיועד לקלוט את הקטינים, יקבלם לטיפולו בשינוי המבוקש- העדר לינה ( שיקולי תקצוב , ככל שקיימים , ואני מאמין כי אין כאלה - טוב ולא יטענו) .
ב. הקטינים ישהו בבית האם וזאת עד למתן החלטה אחרת, אשר תינתן עם קבלת חוות הדעת בדבר המסוגלות ההורית.
ג. המפגשים בין האב ובין הקטינים יתקיימו במרכז הקשר ובפיקוחם של הצוות המקצועי במרכז, כאשר תדירות וזמני המפגשים יקבע ע"י העו"ס לחוק הנוער, ולא יפחתו מפעמיים בשבוע.
ד. האב ימשיך הטיפול הפסיכולוגי וכן הטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה.
דרכי הטיפול האמורים יעמדו על כנם, בשלב זה, עד ליום 25.8.2016.
העו"ס לסדרי דין תגיש תסקיר מעדכן תוך 15 יום, וכן תסקיר מעדכן נוסף עד ליום
24/8/16.
המזכירות תמציא החלטתי זו בדחיפות לעו"ס לחוק הנוער, לעו"ס המחוזית לחוק הנוער, לבאי כח הצדדים ולאפוטרופא לדין.
תזכורת פנימית ליום 22/7/16.
מתיר פרסום ללא שמות הצדדים.
ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.