תביעה כספית בן שני אחים תאומים

מהות התביעות: כספית. התביעות הן בן שני אחים תאומים. 

התביעה בתמ"ש 4195-02-14 היא תביעה כספית על סך 690,000 ש"ח.

התובע  (להלן: "יצ")  טוען כי קיים הסכם בין הצדדים לפיו יקבל מהנתבע (להלן: "יע") סך של 740,000 ₪ המהווים 40% משווי בית המנוחה (עפ"י הערכת שמאי מטעמו). בנוסף, תובע דמי שימוש בסך  של 30,000 ש"ח בגין מגורי בנו של  יע במשך שנה, בדירת המנוחה, מתוך כלל הסכומים מבקש התובע לנכות סך של 80,000 ש"ח בגין הסכום שהעביר לו הנתבע במסגרת אותו הסכם.

התביעה בתמ"ש  24966-02-14 היא תביעה שכנגד בה יע ואשתו תובעים מיצ סך של        120,580 ₪ מתוכם סך של 71,580 ₪ שהעביר יע ליצ בגין ההסכם הנטען, וכן פיצוי  עבור נזקים שנגרמו לו. העובדות הנוגעות לעניין הנזיקי נמחקו לבקשת הנתבע, מכתב התביעה ונותרה אך התביעה הכספית.

רקע:

1. הצדדים אחים תאומים ולהם אחות נוספת.
2. בחודש מאי 2011 נפטרה אם המשפחה, ס.א(להלן: "המנוחה") כשהיא אלמנה.
3. המנוחה השאירה אחריה רכוש ובין היתר, בית ברח' _____ (להלן: "הבית"), כספים ורכוש אחר.
4. הבית מהווה שתי יחידות דירות. בדירה בקומה התחתונה התגוררה המנוחה, את הדירה בקומה העליונה בנה הנתבע והוא מתגורר בה עם משפחתו.
5. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 19.8.09. הצוואה קוימה ביום 8.2.2012. בהתאם לצוואה הורישה המנוחה את ביתה לנתבע ואת שאר רכושה הורישה לשלושת ילדיה בחלקים שווים.
6. לא הוגשה התנגדות לצוואה.
7. התובע – יצטוען שלא התנגד לצוואה משום שהובטח לו על ידי אחיו יע לקבל 40% מערך הבית. הנתבע – יע טוען שלא הבטיח את הסכום הנטען וכל הבטחה שניתנה על ידו ככל שניתנה נבעה ממצבו הנפשי הקשה ומהלחצים שהפעיל עליו התובע לרבות איום כי יתאבד. יש לציין שהנתבע הוכר בסמוך לאותו מועד כסובל מהזיות, היה נתון במצב פסיכוטי ואף אושפז על ידי בית המשפט באשפוז כפוי. כתב אישום שהוגש נגדו נמחק בשל חוסר כשירותו לעמוד לדין).
8. במועד שהיה הנתבע מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית, שבמרכז לבריאות הנפש ב______, בצו בית המשפט, ובסמוך לכך, נטל יצ מאחיו הנתבע כספים בסך כולל של 120,000 ₪ כאשר הוא הולך ביחד עם אחיו לבנק כדי לבצע את העברות הכספים. התובע טוען שכספים אלו נתנו לו כחלק מההסכם לקבלת 40% מערך הדירה. הנתבע טוען שהכספים הוצאו ממנו בהיותו נתון במצב של לחץ.

טענות התובע

9. לאחר פטירת המנוחה רצה להגיע להסכם בדבר חלוקת רכוש וקבלת צו ירושה.
10. הנתבע הודיע כי בידיו צוואה של המנוחה לפיה הורישה לו את ביתה.
11. התובע לא ידע על קיומה של הצוואה ולדידו היא אינה משקפת את רצון המנוחה ונערכה תוך השפעה בלתי הוגנת או בהיעדר כשירות.
12. רצון המנוחה היה לחלק את הרכוש באופן שווה בין כולם.
13. הנתבע טען כי לא ידע על הצוואה וכנראה רעייתו ובנו פעלו בעניין.
14. כעבור מספר ימים התקיים מפגש בין הצדדים לאחר שעירב במהלכו את בן דודם (ע א), הודיע הנתבע לתובע כי הוא אינו רוצה לקפח את זכויותיו וכי מבחינתו אין לצוואה כל משמעות וכי הצדדים יגיעו להסדר בעניין העיזבון.
15. הצדדים הגיעו להסכמה כי התובע יקבל 40% משווי כלל רכושה של האם, כולל שווי הבית ו-50% מסך הכספים שהותירה המנוחה.
16. בפועל הצדדים סיכמו על חלוקת הסכום שהיה בחשבון של האם ועל חלוקה של 1/3 מכל הכספים שהיו צבורים בקרן ההשתלמות יחד עם האחות.
17. הנתבע העביר לידי התובע סך 80,000 ש"ח המהווים את חלקו במחצית הסכום, מח"ן המנוחה ואת חלקו (שליש) מהכספים שהיו בקרן ההשתלמות ע"ח התמורה של שווי בית המגורים.
18. מאז ועד היום (כשנתיים ממועד ההתחייבות) הנתבע לא העביר את יתרת הכספים לתובע, הנתבע מתחמק מלהעביר את הכספים שהתחייב ומתחמק מניהול שיחות עם התובע.
19. בפעמים בהם דיברו הצדדים, הובטח לתובע כי כל עוד לא יקבל את חלקו לא ישונה הסטטוס קוו וכי בית המגורים של המנוחה (החלק התחתון) יושכר ותמורתו תעבור כולה לתובע.
20. הנתבע הפר התחייבות זו כאשר הודה בפני התובע כי הבית לא הושכר ובנו מתגורר בנכס.
21. מבחינת התובע, עד היום לא שילם הבן כל תמורה ואם התקבלה תמורה היא לא הועברה לידו.
22. דמי שימוש ראויים לנכס מסוג זה מוערכים ב- 5,000 ש"ח לחודש.
23. התובע ובני המשפחה פנו מספר פעמים לנתבע שיעמוד בהתחייבויותיו, נשלחו איליו מכתבי התראה  ביום 27.5.2013 (מצורף נספח א') ביום 13.6.13 שלח הנתבע מכתב ובו הוא דוחה את טענות התובע ומתכחש להתחייבויותיו.-(מצורף נספח ב')ביום 16.6.13 ובתזכורת נוספת מיום 5.8.13 פנה ב"כ התובע לב"כ הנתבע על מנת להבין אם הנתבע מתנער מהתחייבויותיו לתובע. (מצורף נספח ג'). על מכתבים אלו לא התקבלה תגובה.
24. התובע דורש את הסעדים הבאים:

• לחייב את הנתבע בתשלום 740,000 ש"ח שמהווים 40% משווי הבית אשר מוערך בסך של 1,850,000 ש"ח על פי הערכת השמאי _____, בחוות דעתו מיום 18.1.14 ולחלופין בשווי 40% משווי הבית בהתאם להערכת מומחה שימונה מטעם בית המשפט (מצורף נספח ד'-חוות דעת).
• לחייב את הנתבע בתשלום בסך 30,000 ש"ח בגין דמי שימוש ראויים בסך של 5,000 ש"ח לחודש, לפרק זמן של 12 חודשים. ולחלופין בהתאם להערכת דמי שימוש ראויים שיקבעו ע"י שמאי מטעם התובע או מומחה מטעם בית המשפט.
• לחייב את הנתבע בפיצוי התובע עבור הפרת הסכם, עוגמת נפש ואובדן הנאה בהתאם לשיקול בית המשפט.
• לנכות סך של 80,000 ש"ח מתוך כלל הסכומים, סכום אותו העביר הנתבע לתובע עבור חלקו של התובע.

טענות  הנתבעים:

25. בשנת 2002 נפגע הנתבע  בתאונת עבודה ,פציעתו גרמה לו לקשיים ולכאבים עזים ולאירועים מוחיים, סוכרת, פגיעה כלייתית ולמחלת לב, עבר צנתור לב ובעקבותיו ניתוח מעקפים בנוסף עבר ניתוח בעמוד השדרה (מצורף נספח 3- סיום מידע רפואי מיום 28.1.14) (נספחים 4-6 - מסמכים רפואיים).
26. עקב הפציעה ותוצאותיה התפרצה אצלו מחלת נפש מסוג: Delusional Disorder מסוג "מחלת רדיפה". נתבע סבל ממתח וחרדה והיה סבור כי הוא מאוים ונרדף ע"י אנשים וגופים שונים ממערכת המשפט, מערכת הבריאות והמשטרה.
27. הוא ניהל הליכים משפטיים כנגד מעסיקו.
28. בעקבות תלונה, קובלנה ועתירה לבג"ץ שכתב, נגד ניצב יוחנן דנינו, נעצר והובא בפני שופט, שוחרר וזומן להופיע בפני שופט בחדרה. בפרק זמן זה ברח וחיפש מחסה בין השאר אצל התובע. התובע הסגיר אותו למשטרה.
29. בתקופת מעצריו תכננו שותפיו לתא לאנוס ולרצוח אותו, אירועים אשר גרמו לו לחרדות.
30. אירועים אלו מצטרפים לאירוע קודם שבו מסר שיקים שבוטלו בידי "גובים" ואלו סחטו אותו באיומים, איימו על חיין וירו על ביתו.
31. בתום המעצר, הובא בפני שופט ונשלח להסתכלות (נספח 7- חוות הדעת הפסיכיאטרית).
32. ביום 5.5.11 נשלח על ידי השופטת ארגמן לאשפוז כפוי (נספח 8 - החלטת השופטת).
33. ביום 15.2.11 אושפז בכפיה במרכז לבריאות הנפש ____ עד ליום 1.1.12. חוויות מתקופה זו הותירו אותו עם פגיעה נפשית קשה.
34. מיום 11.1.12 ולמשך חצי שנה חויב להגיע לביקור מרפאתי על פי צו מרפאתי כפוי (נספח 9)
35. מחודש 6.2012 ועד 09.2013 המשיך לפקוד את המרכז לבריאות הנפש להמשך טיפול והוא ממשיך לקבל טיפול פסיכיאטרי (זריקות וכדורים).
36. במהלך תקופת אשפוזו, הלכה המנוחה לעולמה.
37. טענות מקדמיות - סילוק על הסף:

• יש לסלק מהתובענה את חוות הדעת השמאי שהגיש התובע בניגוד לתקנה 258יב (ז).
• התובע מנסה באמצעות תביעה כספית לחתור תחת צוואה שקוימה. בית המשפט מתבקש למחוק מכתב התביעה כל פסקה העוסקת בערעור על הצוואה שקוימה מזה זמן רב (נספח 15ו-16- מכתב שנשלח לתובע ואישור דואר רשום).
• טענות התובע מוצגות כתביעה כספית, אך בפועל הוא מבקש לקבל חלק מנכס מקרקעין או תמורה בגין התחייבות למסור לו חלק במקרקעין. לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969, "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב". נראה כי במקרים כגון אלו, ובמצב בריאות נפשית כשל הנתבע, יש להחמיר בדרישת הכתב. במקרה זה לא הציג התובע מסמך בכתב.
• מצב בריאותו איננו מאפשר להעמיד אותו לדין בנושא ההתחייבויות הלכאוריות. יש לסלק תביעה זו על הסף בהתבסס על חוות הדעת של המרכז הרפואי ____.
• במידה וביהמ"ש יחליט שלא לסלק את התביעה על הסף ולא יקבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית של הרשות המוסמכת, המרכז הרפואי ____, יתבקש ביהמ"ש למנות מומחה מטעמו לבדיקת מצבו הנפשי של הנתבע לקביעת כשרותו המשפטית בנסיבות הספציפיות.

38. תביעה זו והתנהגויות הקודמות לה, מטרתן הפעלת לחץ כבד על הנתבע ובני משפחתו לשנות את צוואת המנוחה ולגזול מהנתבע את רכושו וכספו. בניגוד לצוואת אמם שנערכה ללא ידיעתו ועל פי רצון המנוחה.
39. התובע ניצל לרעה את מצבו והפעיל עליו לחץ על מנת להוציא ממנו כספים. ביום 29.11.11, במהלך אשפוז כפוי ותוך כדי טיפול בתרופות פסיכוטיות, ניצל התובע את מעמדו כקרוב משפחה, הוציא את הנתבע מהמרכז לבריאות הנפש ישירות לבנק
    __, ערך מסמך בכתב ידו והחתימו. כתוצאה מכך עברו שלא כדין, ללא הסכמה ושלא בידיעת משפחתו, סך של 71,850 ש"ח מהנתבע לתובע (נספח 10- העתק מסמך הוראות לבנק, נספח 11- אישור העברת הכספים מקופת גמל גדיש מהנתבע לתובע).
40. ביום 3.4.12 בעוד הנתבע מאושפז בכפיה ותחת טיפול תרופתי, לקח התובע את הנתבע לבנק _____ב_______והחתים אותו שם על מסמך להעברת כספים שהתקבלו מירושת המנוחה בסך 47,000 ש"ח (נספח 12- אישור העברה בנקאית) לתובע.
41. בסמוך לאותו מועד, לווה התובע מהנתבע סך של 2,000 ש"ח במזומן.
42. סך הכל נלקחו 120,580 ש"ח ע"י התובע מהנתבע. סכומים שמהווים בסיס לתביעה שכנגד.
43. התובע ניסה בעבר לשים קץ לחייו ושיתף בכך בזמנו את הנתבע. כאמצעי להפעלת לחץ על הנתבע, איים התובע שישלח יד בנפשו. הנתבע חשש מאוד לחיי אחיו והדבר גרם לו להתנהגות בלתי רציונלית.
44. התובע רותם לצדו את בן דודם ע א ואת הדוד א.א, כשהשלושה יחד, במשך שש פגישות הפעילו לחץ על הנתבע, ביודעם את מצבו הפיזי והנפשי על מנת שימסור מסמך לפיו הוא מוסר לתובע חלק מהבית שירש.
45. בשל מצבו הנפשי של הנתבע והחשש לבריאות אחיו ולבריאותו שלו סירב לכל הצעה של חלוקת הירושה מחדש והכל תוך הפגנת רגישות רבה.
46. התובע הרבה בשיחות טלפון ומסרונים שהפכו להטרדה בוטה ומשם הדרך לאיומים ישירים על הנתבע ובני משפחתו לא הייתה ארוכה (נספח 13 - דוגמאות למסרונים שהועברו).
47. התנהגות התובע גרמה להידרדרות במצבו של הנתבע ובשל חשש ממשי לבריאותו ולחייו התקש אשת הנתבע לבן הדוד של הנתבע, ע א, שגישר לכאורה בין הצדדים וביקשה ממנו כי הוא והתובע יחדלו מלהתקשר והבהירה כי לא תהיה כל חלוקה שונה של הירושה.
48. משלא פסקו ההטרדות, שני בניהם הגדולים של הנתבע ואשתו שמתגוררים בארה"ב התקשרו לתובע שיפסיק להטריד את אביהם. לאחר העברת המסר הבנים זכו לאיומים על חייהם ועל חיי אימם.
49. כשנה וחצי לאחר פטירת המנוחה, עבר בנו של הנתבע להתגורר בבית המנוחה. אירוע שזכה לאיומים מצד התובע. בעקבות האיומים, הזהיר הנתבע את התובע שלא להתקרב לביתם. הוא אף אולץ להזמין משטרה.
50. הנתבע מבקש את בית המשפט לדחות את התביעה מאחר ולא הבטיח דבר לתובע ומעולם לא טען שהצוואה בלתי תקפה .בנוסף תובע להחזיר לו את הכספים שמסר לתובע בסך של 120,580 ש"ח.

דיון   

ביום 6.6.2011 הלכה המנוחה ס. א ז"ל, אמם של הצדדים לבית עולמה.

המנוחה הותירה אחריה צוואה  מיום  19.8.09, על פיה הורישה את ביתה ב________לנתבע –בנה יע. המנוחה מצאה להדגיש בצוואה כי הרשתה ליע לבנות קומה שניה מעל קומת מגוריה וזה היה גם רצונו של אביהם המנוח של הצדדים. מעבר לבית הורישה את יתר זכויותיה, הכספים השייכים לה, התכשיטים ותכולת הבית, בחלקים שווים לשלושת ילדיה כשהיא מדגישה שהיא מכלילה את בתה ש אחותם של הצדדים בצוואתה אף כי זו האחרונה ניתקה אתה את הקשר, עניין שמאוד מכאיב לה.

הצוואה קוימה ביום 8.2.2012.

התובע טוען שלא התנגד לצוואה משום שמיד לכשנודע לו דבר הצוואה הבטיח לו הנתבע לחלק את העיזבון באופן שונה כך שיקבל 40% מערכה של דירת המנוחה וכי הכספים יחולקו ביניהם באופן שווה.

לתובע נודע  על דבר הצוואה  בחודש נובמבר 2011 כחמישה חודשים לאחר מותה של אמו (ראה  סעיף 11  לתצהיר ועמ' 10 מול שורה 15-16). אף כי מעדות בן דודו העד ע א עולה שבן הדוד היה מודע לכך שהמנוחה הותירה אחריה צוואה ואף "רמז" על כך לתובע (עמ' 14 מול שורות 31 ועמ' שורות 1-5) .הנתבע מאשר שבחודש נובמבר 2011  התקשר התובע לביתו ושוחח אתו וביקש לדעת אם אמם השאירה  צוואה: "....בחודש נובמבר אח שלי בא אליי. הוא שאל אותי בטלפון –יש משהו יש צוואה? אמרתי לו שכן. אמא שלי אמרה לא להגיד .ש. בחודש נובמבר עדיין לא אמרת לו מה תוכן הצוואה? ת. נכון. כי שאמא שלך אמרה לך לא להגיד. ת. כי חשבתי שעד שאני לא.. עד שלא עוברת שנה של אמא שלי לא כדאי להגיד" (עמ' 19 מול שורות 2-12). עוד באותו יום הגיע התובע לביתו וביקש לקבל עותק מהצוואה.

הצוואה קוימה בחודש פברואר 2012.

הואיל והצוואה קוימה אין מקום להתייחס לטענות כנגד עריכת הצוואה, אך בעניין זה אני מוצאת להתייחס לעדות בן הדוד ע  שביחד עם דודם של הצדדים  א' ז"ל  היו  הרוח החיה  בניסיון להביא את האחים לידי הסכם ביחס לחלוקה שווה של העיזבון.

בחקירתו סיפר שידע על דבר הצוואה שלושה חודשים לפני פטירת המנוחה, אך המנוחה ביקשה ממנו שלא יספר עליה, לאף אחד הוא כיבד את רצונה. בהמשך חקירתו סתר את דבריו וטען שלא ידע דבר על הצוואה אך משהופנה לסתירה אמר (עמ 15 מול שורות 27 ואילך): "היא אמרה שהנכדים לקחו אותה לעו"ד, לא ידעתי מי ולא ידעתי מה. לא אמרה לי שום דבר מה כתוב או לא .גם הדוד שלי –הנתבע לא אמר לי שום דבר ".התרשמתי שהעד איננו דובר אמת מה גם שלאורך השיחות המוקלטות ניכר הרצון שלו  ושל יתר הנוכחים, להפעיל לחץ על הנתבע להסכים לחלוקה שונה של  העיזבון, שלא על פי הצוואה ועל כך ארחיב בהמשך.

אני מוצאת להתייחס לדברים משום שהם תומכים באפשרות שהתובע לא הגיש התנגדות לצוואה משום שידע שאכן הרצון של אמם היה למסור את ביתה לנתבע. ראוי להדגיש שההורים ובמיוחד  אביהם המנוח, בחייו הקנה לנתבע את האפשרות לבנות מעל בית ההורים. הבית כולו לרבות הבנייה שבנה הנתבע מעל בית ההורים רשום היה בכללותו כבית ההורים ולפיכך ההורשה על פי הצוואה  מתייחסת לכלל הבית.

כאמור לעיל אמם המנוחה ציינה עובדה זו בצוואתה והבהירה מדוע החליטה לצוות את הבית בשלמותו לנתבע.

מהשיחות המוקלטות בין הנתבע לבין התובע ובן דודם של הצדדים עולה חוסר שביעות הרצון של התובע מכך שאביו  ביקש  מהנתבע לבנות את ביתו  מעל בית ההורים וכעס על כך שלא שאלו את דעתו אם הוא מסכים לכך, אף כי בהמשך הוא לא הביע התנגדות ואף טען שאם הוא היה מתנגד הנתבע לא יכול היה לבנות שם את ביתו וכך עולה מדבריו בשיחה הראשונה: "אתה בנית על השטח שהוא גם שלי" (עמ'9 מול 6) ..."תשמע, לא יכול, לא יכול להיות שאני לא ידעתי מזה. אולי אבא הסתיר ממני, אבל אני לא ידעתי מזה" (עמ' 10 מול 2). לאחר מכן מאשר שהסכים שהנתבע יבנה על בית ההורים אך מסייג את הדברים ואומר: "למרות שאחר כך נודע לי, תוך כדי זה שאתה בונה, נודע לי שיש בעיה עם הבית, שהבית לא יהיה על שם, כל בית יהיה על שם אמא שלך, (ההדגשה איננה במקור), על שם אמא, סליחה ואני לא, לא עשיתי עם זה, יכולתי אז להגיד תשמע,יע, רגע רגע, תעצור בוא נלך, נסגור את העניינים, נעשה חצי חצי על הבית, תבנה, אלוהים גדול, אחר כך אלוהים גדול" (עמ' 10 מול שורות 21 ואילך ובעמ' 22 משורה 1-2).

גם ביחס לצוואה קובל התובע בשיחה המוקלטת על כך שלא שאלו אותו מה לכתוב בצוואה?? (עמ' 6 לשיחה הראשונה מול שורות 4 ואילך).

מבחינתו לרצון ההורים אין משמעות ובצוואה אינו רואה מסמך מחייב גם את אחותו למרות רצון אמם הוא מבקש להדיר מחלקה בצוואה: "יצ - אני לא חוזר אחורה. אני הייתי, אני, אני מוכן להתחיל מאותה נקודה שהצוואה הזו איננה ומה שדיברנו אז קיים, שום דבר חדש, לא התחדש, לא מה שאבא אמר ולא מה שאמא אמרה. גם אם אמא כתבה, אז מה, לא אכפת לי מזה. אנחנו נתחיל מהזה שאין צוואה. הבית הוא שלי ושלך. אתה רוצה לתת גם לש? אז אתה אידיוט אם זאת אומרת, אנחנו אידיוטים אם אנחנו ניתן לה, כי לא מגיע לה אפילו אה את הריח של הבית. אתה יודע שניסו ליצור איתה קשר גם בזמן האחרון מישהו. היא אומרת לא רוצה לשמוע שום דבר, אין לי אמא. אתה יודע?".

הדברים הללו מחזקים את דעתי כי רצון ההורים היה שהנתבע יבנה מעל ביתם ולהוריש לו את הבית כפי שנכתב בצוואה.

ביום 24.11.11 הגישה ב"כ הנתבע עורכת הדין א.ה, בקשה לרשם הירושות ________ לקיום הצוואה ושלחה העתק מכך לתובע (ראה נספח 15,16 לתצהירי הנתבע) רוצה לומר שהתובע ידע שהצוואה מוגשת לקיום ולא התנגד לכך.

 משקוימה הצוואה ועיזבון המנוחה חולק (חלקו או כולו ) הרי שהנתבע איננו יכול להסתלק מצוואת אמו אלא ליתן במתנה זכויות שירש מאמו. בסעיף 6 לחוק הירושה, התשכ"ה 1965 נכתב בזו הלשון:

סעיף 6(א) – " לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעיניני  ירושה, או לבית המשפט כאשר העניין הועבר איליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה כולה או מקצתה".

התובע טוען שיש לחלק את עיזבון המנוחה באופן שונה בהתאם להבטחה שקיבל מהנתבע  וכי הנתבע הבטיח לו שכך יעשה. מכאן שהעילה לתביעה זו זוהי התחייבות ליתן מתנה.

דא עקא שלהתחייבות לתת מתנה נדרש מסמך בכתב. הנתבע סרב לתת מסמך בכתב ולמעשה סרב להתחייב, בתשובה לדודו הלוחץ עליו לתת התחייבות בכתב בשיחה שהתקיימה בין בן הדוד ע,הדוד א והנתבע, עונה הנתבע לד': "יע –אני לא אתן לו מכתב. א' (הדוד) אם אני אתן נותן מכתב. הנתבע - אני לא אתן לו מכתב. א' – אתה לא תכתוב  אז זה.. הנתבע – כי אין לי מה לכתוב לו. אין לי מה לכתוב לו. אני לא יודע באיזה צורה יסתדרו הדברים" (השיחה השנייה בעמ' 3 מול שורות 17 ואילך) ובהמשך הוא משיב לדוד הלוחץ: "אני לא אתן מכתב. המכתב, הצוואה של אמא זה צוואה של אמא. אני לא משנה אותה לא נוגע בה ככה. אבל אמרתי לו בשבילך היא לא קיימת. ואני אפצה אותך" (עמ' 8 לשיחה השנייה מול שורות 11 ואילך) וכשהדוד איננו מרפה ואומר לנתבע "אתם צריכים להגיע לעמק השווה" הוא משיב לו: "אז בשביל זה, גם שיהיה אז אני אעדכן אותך ותדבר איתו גם כן ונראה את התגובה שלו. אני חושב על משהו מסויים" (עמ' 9 לשיחה השנייה מול שורות 16 ואילך). כלומר אין כל הבטחה ברורה ואין כל כוונה ליתן לתובע התחייבות בכתב.

 סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 – עניינו: התחייבות לתת מתנה – בהתאם לאותו סעיף נקבע  ש: (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב. במקרה זה לא התחייב הנתבע בפני אחיו בכתב לתת לו אחוזים מערך הדירה אותה ירש ולמעשה לא התחייב למתנה ספציפית אלא ניסה להדוף את בקשות התובע בהבטחות כאלה ואחרות שלא התגבשו לכלל הבטחה ברורה וחד משמעית ובוודאי שלא הבטחה בכתב.

רק מהטעם הזה יש מקום לדחות את התביעה.

יש לציין שב"כ הנתבע טוען שמדובר בעסקה במקרקעין, בהענקת זכויות במקרקעין ולכן נדרש מסמך בכתב, במיוחד  לאור מצבו הנפשי של הנתבע .יש ממש  בדברי ב"כ  הנתבע אף  כי התביעה היא תביעה כספית לקבלת תמורה השווה ל- 40%  משווי  המקרקעין, על פי תחשיבו בהתאם לשומה שצרף. התובע הבהיר בשיחה הרביעית כי הכוונה לכך שהנתבע ירכוש את "חלקו" (כלומר זכויות) בבית ההורים, כשלתפיסתו הוא מתעלם מהצוואה ( ראה שיחה ראשונה בעמ' 3 מול שורה 11)ולכאורה הוא בעל זכויות בבית ההורים. הנתבע לעומת זאת התייחס לכך כפיצוי (ראה שיחה רביעית מה-1.1.2013 בעמ' 26 מול שורות 10-24 וכן שיחה ראשונה מיום 20.8.012 בעמ' 1 מול שורות 20 -21).

מכל מקום אני קובעת שהתובע לא עמד בדרישת הכתב אם ביחס להתחייבות למתן מתנה או ביחס לעסקת מקרקעין.

שאלה נוספת שיש לבחון האם יכול היה התובע להסתמך על הבטחות של הנתבע ומשכך שינה לכאורה מצבו לרעה?

מסקנתי לאחר שמיעת העדויות וקריאת תמליל הקלטות היא שבעת שניתנו לכאורה ההבטחות הערטילאיות מצד הנתבע, מצבו הנפשי היה כזה שלא אפשר לו ליתן הבטחות. גם כיום, על-פי התרשמותי, הוא חולה, לנוכח המכתבים בני עשרות העמודים, בכתב צפוף לבית המשפט  בהם  הוא טוען טענות מטענות שונות שדי לעיין בהן כדי להתרשם . כמובן, אין להתרשמותי ממצבו הנוכחי השפעה ולא יכולה להיות לכך השפעה על מצבו בעת "מתן ההבטחות" שכן רק מצבו בעת מתן ההבטחות הוא הקובע.

באשר למצבו בעת מתן ההבטחות הוצגו מסמכים רפואיים אותם אני מוצאת לפרט:

בחודש דצמבר 2010 הוגש כתב אישום כנגד הנתבע שייחס לו עבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים כנגד מפכ"ל המשטרה היוצא וכנגד מפכ"ל המשטרה שנכס לתפקידו באותה עת יוחנן דנינו. לאור התרשמות ממצבו הנפשי נשלח הנתבע, לאחר מעצר, להסתכלות פסיכיאטרית, במרכז הרפואי  לבריאות הנפש ב____. ביום 15.2.2011 כתב דר' __ , רופא בכיר מהמחלקה המשפטית של בית החולים חוו"ד על מצבו הנפשי וכך כתב:

"הפרעות גסות במהלך ותוכן חשיבה עם רפיון אסוציאטיבי, צירקומסטנציה, פרסברציה והתפלספות, מחשבות שווא של יחס ורדיפה .פגיעה בולטת בתובנה לקיום הפרעתו. פגיעה בולטת בשיפוטו. שנים מופעל על ידי דחפים פנימיים–פסיכוטיים בלתי נשלטים שמונעים ממנו להבדיל בין טוב לרע, בין אסור ומותר". עוד מציין הפסיכיאטר ש-9 שנים לאחר שנפצע בתאונת העבודה החלה להתפתח אצלו מערכת פרנואידית שהפכה עיקרית והחלה לנהל את חייו, כבר שנים על ידי דחפים פסיכוטיים בלתי נשלטים. בעקבות כך, לא הועמד הנתבע לדין, לאחר האשפוז ב____.

על בסיס ממצאים אלו, בחודש מאי 2011 קובעת כב' השופטת פנינה ארגמן מבית משפט השלום בחדרה שהיא מקבלת את עמדת הרופא ומפנה את הנתבע לוועדה פסיכיאטרית כדי  לבחון אפשרות להמיר את האשפוז הכפוי בצו מרפאתי כפוי ואכן ביום 14.12.2011 הומר צו האשפוז הכפוי בצו מרפאתי כפוי  ומורה לו הועדה להתייצב לטיפול ביום 11.1.2012 (נספחים 8,9 לתצהיר הנתבע).

למועדים אלו חשיבות רבה שכן המנוחה נפטרה בחודש יוני 2011, כלומר בתקופה שבה הנתבע היה עצור ,מאושפז אשפוז כפוי בצו ולאחר מכן הוטל עליו צו מרפאתי כפוי.

כל ההתרחשויות וה"הבטחות" של הנתבע ניתנו לתובע באותה עת ולאחר מכן שוחחו אתו על חובתו לקיים הבטחותיו.

הנתבע המשיך בטיפול הפסיכיאטרי  תחת הצו המרפאתי הכפוי במשך חצי שנה ,רוצה לומר עד חודש יולי  2012 והוא ממשיך לקבל טיפול פסיכיאטרי עד עצם היום הזה.

יש לזכור שהתובע טוען כי דבר הצוואה נודע לו בחודש נובמבר 2011  בתקופה שהנתבע היה במסגרת אשפוז כפוי  במצב פסיכוטי דלוזיונאלי .  באותו עת  מתקשר איליו הנתבע שואל אותו על צוואה ומגיע לביתו לקחת את הצוואה ולעיין בה אף כי הנתבע בשלב זה עדיין לא  רצה לעיין בתוכן הצוואה. כזכור הנתבע רצה להמתין עד שתמלא שנה למות אמו. מאותו מועד מתחיל התובע ללחוץ על הנתבע לוותר על חלקים מהעיזבון ומפעיל עליו לחצים חיצוניים על ידי בני משפחה נוספים. זאת ניתן ללמוד מהשיחה המוקלטת הראשונה שהתקיימה בחודש אוגוסט 2012 כשחלק מהדברים שנאמו בה מתייחסים  למועד שלפני אותה שיחה וכך מתחילה השיחה :" הנתבע פונה לתובע: "מה רצית ,יצ לדבר איתי ? יצ – רצית לדבר איתך, רציתי לדבר איתך כבר לפני חודשיים. בעקרון אבל, אה, אפשר להגיד שהקלפים ביד שלך. מפני שאני נתתי לך חודשיים ביקשת זמן" ( ראה עמ' 1 מול שורות 8 ואילך ) ובהמשך: "יצ – דרך אגב, אתה אמרת לי את זה גם שדיברו אז ב- ,לפני יותר משנה בנובמבר היה שדיברנו , ...אמרת לי אותו דבר ואז אני לא רציתי להמשיך להתלהם".

המסקנה היא שבתקופה שהנתבע היה במצב נפשי קשה התובע "התלהם" אך משקיבל "הבטחות" מהנתבע החליט שלא "להמשיך להתלהם" ונתן לו פרק זמן של חודשיים כדי שיקיים את "הבטחותיו".

על הלחץ שהתובע הפעיל כלפיו מצאתי גם בשיחה של הנתבע עם הדוד א' (שיחה שניה עמ' 18 מול שורות 21 ואילך).

 השיחות המוקלטות שמטרתן הייתה ללחוץ על הנתבע לקיים את "הבטחותיו" החלו כפי שצוין בחודש אוגוסט 2012  כאשר ידוע שהנתבע השתחרר מהצו לטיפול מרפאתי בחודש יולי 2012.

כלומר ההבטחות ניתנו בתקופה שהיה בטיפול תחת צו בית משפט והלחצים לקיים את אותן הבטחות החלו מיד עם השתחררותו מהטיפול הכפוי.

אני מוצאת להדגיש כי התובע, בן הדוד והדוד  עשו מאמצים כבדים לשכנע את הנתבע, ביקשו ממנו שלא לשתף את בני משפחתו. הם קיימו איתו פגישות בנפרד מהתובע ופגישות משולשות ביחד עם התובע, הם השתמשו בשיטות לחץ שונות לרבות: "אנשים  עומדים מהצד וצוחקים עליכם" כאשר הם יודעים שהנתבע במצב נפשי לא טוב ומדובר באחיו התאום והתגובה של הנתבע איננה מאחרת לבוא: "לא לא יצו עלי, אף אחד לא יצ עלי " ובהמשך אומר לו הדוד א': "אני מקווה שלא תגיעו לדברים לא טובים. זה מה שמפחיד אותי".

הדוד א' ובן הדוד לוחצים עליו שלא לערב את ילדיו ואשתו  כשהם יודעים שמצבו הנפשי מעמיד אותו במצב נחות  והם יודעים שילדיו של הנתבע פנו לתובע וביקשו שלא ילחץ על אביהם  בשל מצבו הנפשי: "ע א – לא גם פה נכנס, צצה גם ה- יכול להיות, גם הילדים נכנסו לזה. אני אמרתי להם על הקטע. א' – הילדים אסור להם להתערב, לדעתי. ע א - אמרתי להם. התובע – לא מתערבים, הם לא התערבו .ע- אמרתי זה לא צריך להיות. התובע –הם התערבו, כי הרגישו, הוא, אני בכיתי כמה פעמים. לא יכול איתו לא יכול איתו". כלומר, הנתבע מבהיר שבני משפחתו ראו אותו בוכה ולחוץ ולכן התערבו.

ובהמשך השיחה מבהירים לו שאשתו והילדים לא צריכים להתערב. הנתבע מבטיח לדוד שהילדים החליטו לדבר עם הנתבע ללא ידיעתו, לאחר שאשתו ראתה שהוא מספר פעמים בכה בשיחות הטלפון עם התובע. אשתו סיפרה על כך לילדיו והם החליטו לדבר עם התובע שיניח לאביהם (עמ' 29  לתמליל שיחה שנייה מול שורות 6 ואילך) הוא מבטיח לדוד שהעניין כולו שלו והילדים לא יתערבו (השיחה השנייה עמ' 28 מול שורות 20 ואילך ובעמ' 29 משורה 1 ואילך) אני סבורה שהדברים מדברים בעד עצמם. התובע גייס לעזרתו בני משפחה  והשלושה עשו יד אחד ללחוץ על הנתבע ולהעמיד אותו בעמדה נחותה,דרשו ממנו שלא לערב את אשתו וילדיו, כשהם יודעים שמצבו הנפשי איננו טוב.

נחקרה אשתו של הנתבע .בעדותה סיפרה שידעה על שתיים מתוך הפגישות וביקשה למנוע ממנו ללכת אליהן אך ללא הצלחה: " ...התנגדתי לפגישות הללו, כי בעלי היה במצב מאוד ירוד ,מאוד לא אחראי למעשיו. הבן אדם נמצא במקום, הגוף נמצא במקום והנפש במקום אחר, הראש במקום אחר, ההבטחות הן הבטחות שווא. לא אחראי למעשיו ........שאלתי כל הזמן הוא לא שיתף אותי. פשוט אי אפשר היה לדבר עם אדם שסגור במעגל מסויים, תרופות פסיכוטיות, לא מצב של אדם שנון ורגיל. זה לא האדם שהכרתי והתחתנתי אתו" (עמ' 48 מול שורות 6 ואילך). היא סיפרה שפנתה אל בן הדוד ע לאחר שראתה את בעלה יושב במיטה, לא יוצא מהמיטה ובוכה ונתקף בסיוטי לילה. עדיין היה מטופל  טיפול אינטנסיבי נגד מצבו הפסיכוטי: "כאשר ראיתי שאני לא משתלטת על המצב בכלל והוא לא מקשיב, כל צלצול של טלפון היה מקפיץ אותי לשמים, היה נכנס לחרדה נוראית, לפחדים, היה מתחיל לבכות, אז פשוט החלטי לפנות לע, מבחינתי הוא היה האדם הכי קרוב איליו, וסיפרתי לו מה מצבו של יע. ביקשתי ממנו שידבר עם יצ ויסביר לו שיפסיק להטריד את אחיו, יפסיק לצלצל איליו ולדרוש ממנו כספים  משום שהמצב הולך ומתדרדר.

יש להדגיש שבשל מצבו, מנהלת אשתו של הנתבע את ענייניו הכספיים (עמ 48 מול 28 ואילך).

גם ילדיו של הנתבע התקשרו כאמור לתובע וביקשו ממנו להפסיק להטריד את אביהם בשל מצבו.

עיננו הרואות – מצבו הנפשי של הנתבע לא אפשר לו להבטיח הבטחות מושכלות. למעשה הבטיח הבטחות ערטילאיות כשהוא עומד על כך שצוואת אמו שרירה וקיימת.

התובע בן הדוד והדוד ניסו ביחד ללחוץ על התובע לקיים "הבטחות" כשהם מעמידים אותו בעמדה נחותה  מזו של התובע ומבקשים אותו שלא לערב את אשתו וילדיו.

בנסיבות הללו משלא ניתנה כל הבטחה בכתב ומשלא נינתו לתובע הבטחות עליהן יכול היה להסתמך הן בשל תוכן ההבטחות וחוסר מסוימותן והן בשל מצבו הנפשי אני מוצאת לדחות את התביעה .

ב"כ  התובע טען בסיכומיו שהנתבע לא הוכרז כחסוי, לא מונה לו אפוטרופוס והוא מנהל חיים עצמאיים ומחיבים . הוא מפנה לפסיקה שבה נקבע שלא כל  מחלת נפש מעידה על חוסר כשירות ולכן לשיטתו  לא נבצר מהנתבע  לבצע פעולות משפטיות ולהבטיח הבטחות.

אכן לא כל מחלת נפש מעידה על חוסר כשירות. יש להתייחס לנסיבות כל מקרה. במקרה זה  אובחן הנתבע במועדים הרלוונטים לתביעה זו,  על ידי פסיכיאטר מהמחלקה המשפטית של בית החולים  ____, בתיק הפלילי שנפתח לו ,כסובל  ממחלת נפש במובן המשפטי של המונח ובזמן ביצוע העבירה שיוחסה לו היה מושפע מדחפים פסיכוטיים בלתי נשלטים. לפיכך אין מדובר ב"כל מחלת נפש" אלא במצב פסיכוטי מאובחן שגרר אחריו אשפוז כפוי. משפחת הנתבע אמנם לא ביקשה למנות לו אפוטרופוס. אשתו מנהלת את ענייניו הכספיים למעט סכום כסף במזומן שהחזיק בבית. אין להסיק מכך, לאור כל הראיות אותן פרטתי, שבמצב שבו היה נתון בתקופה הרלונטית יכול היה הנתבע לעמוד בלחצים שהופעלו עליו  ולהבטיח הבטחות מושכלות. מה גם שלמעשה לא הבטיח כל הבטחה ברורה ומסוימת הרושם מקריאת התמלילים שהנתבע ביקש להוריד מעל שכמו את התובע ולכן הבטיח הבטחות מעורפלות, עתידיות כשהוא חוזר פעם אחר פעם שיש לקיים את צוואת אמו.

לאור כל זאת התביעה כאמור נדחית.

באשר לתביעת הנתבע להחזר כספים שנתן לתובע

א.   התביעה מתייחסת לשלושה סכומי כסף סך של 71,580.12 ₪ מקופת הגמל ________ שהייתה בבעלות המנוחה. סכום זה אין להשיב לנתבע משום שהתובע קיבל את הכסף בהיותו מוטב בקופה. שני המוטבים הם התובע והנתבע והתובע קיבל את מחצית חלקו (ראה דו"ח פסגות שצורף לתצהיר הנתבע והמכתב מפסגות שצורף למסמכי התובע).

ב.   סך של 47,000 ₪ שמשך הנתבע (התובע בתביעה זו ) מהחשבון המשותף לו ולמנוחה והעביר לתובע ביום 3.4.2012 .ביחס לסכום זה טוען הנתבע  שבהיותו מאושפז תחת צו אשפוז כפוי לקח אותו התובע לבנק ______ החתים אותו והעביר איליו כספים מכספי עזבון אמו.

מקבלת אני את הטענה לפיה לקיחת אח חולה, הנתון תחת צו טיפול מרפאתי והחתמתו על מסמכי בנק, ללא ידיעת אשתו וילדיו, זוהי פעולה שאין לקבל.

 מבחינת התובע אין כל נפקות לצוואת אמו ולרצונותיה .את הכספים החליט לחלק בהתאם לשיטתו. 

יש מקום איפה לקבל רכיב זה של התביעה .דא עקא, שמאחר וצוואת האם קוימה ולתובע שליש בכספים ובתכשיטים שהשאירה אמו ,אני מורה לצדדים לבחון האם הוא זכאי לסכום בסך 47,000 ₪ בהתאם לצוואה. הצדדים יודיעו על כך לבית המשפט בתוך  30 יום ממועד פסק הדין. היה והתובע זכאי לסכום הנ"ל אדחה את התביעה ביחס לרכיב זה שאם לא כן, אחייב אותו להחזיר את הסכום כשהוא נושא ריבית והצמדה לנתבע.

ג.    סך שך 2000 ₪ במזומן שהעביר הנתבע לתובע. הנתבע לא הוכיח שהסכום הועבר אך לא מצאתי

       התייחסות של התובע לטענה זו לפיכך אני מוצאת לקבל אותה. התובע ישיב לנתבע את הסכום

       הנ"ל כשהוא נושא ריבית והצמדה ממועד מתן הסכום ועד התשלום בפועל.

       הואיל ודחיתי את תביעת התובע וקבלתי בחלקה את תביעת הנתבע הרי שאני מחייבת את התובע

       בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ כל פיגור בתשלום החל ממועד החלטה זו ועד התשלום בפועל

       יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

פסק הדין יישלח לפרסום ללא פרטים מזהים.

לפיכך אני דוחה את הדרישה של הנתבע לסכום זה. 

ניתן היום,  כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.