זהו ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית חולון מתאריך 19.10.15 אשר בגדרה נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב לסווג בסיווג "שירותים, משרדים ומסחר" נכס המוחזק על ידי המערערת ברחוב הבנאי 32 בחולון. נכס זה משמש בעיקר כמחסן לחומרי גלם בשימוש מפעל של המערערת ברח' הבנאי 38 בחולון (להלן: "המפעל").
לגישתה של המערערת, שעליה חולק המשיב, מדובר בנכס אשר לא זו בלבד שמתקיימת בו גם פעילות של ייצור באופן המצדיק את סווגו "כמסחר ומלאכה", אלא שהוא משרת את המפעל ונילווה אליו בהתאם לאמור בסעיף 4.5ז' לצו הארנונה של עיריית חולון 2014 (להלן: "צו הארנונה"), ולכן הוא זכאי לסיווג "מסחר ומלאכה" בדומה לסיווג שהוחל על המפעל.
השאלה המשפטית שעליה נסוב הערעור היא הפרשנות הראויה של סעיף 4.5ז' לצו הארנונה של חולון, ובמילים אחרות, כיצד יש ליישם סעיף זה לצורך חיובי ארנונה בנוגע לנכס שבו מאוחסנים חומרי גלם עבור מפעל תעשייתי.
העובדות הצריכות לעניין:
1.המערערת היא בעלת מפעל לעיבוד מתכות הממוקם ברחוב הבנאי 38 שבאזור התעשייה. בחולון. המפעל מסווג לצורכי ארנונה בסיווג של "תעשייה ומלאכה" לפי סעיף 4.1 לצו הארנונה.
2.לימים, רכשה המערערת מבנה נוסף בסמיכות למפעל העיקרי, ברחוב הבנאי 25 בחולון, והעבירה לשם חלק מפעילותה. מבנה זה סווג אף הוא במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים כ"תעשייה ומלאכה" (להלן: "המבנה הנוסף").
3.כעבור מספר שנים, בעקבות עבודות בנייה והרחבה שהחלו במבנה הנוסף בהתאם להיתר בנייה שהוציאה המערערת, העבירה המערערת את הפעילות שהתקיימה במבנה הנוסף לנכס סמוך ברח' הבנאי 32, הוא הנכס נשוא הערעור (להלן: "הנכס"). כאמור, נכס זה סווג על ידי המשיב בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" בטענה שהוא מהווה "מחסן עצמאי" לפי סעיף 2.1 לצו הארנונה ההשגה שהגישה המערערת כנגד סיווג זה נדחתה.
4.המערערת עררה על החלטת המשיב בפני וועדת הערר לענייני ארנונה וזו החליטה בהחלטתה מיום 19.10.15 לדחות את הערר, הן מן הטעם שהשימוש שנעשה בו אינו מתאים לסיווג "תעשייה ומלאכה" כהגדרתו בסעיף 4 צו הארנונה, והן משום שלא ניתן לראות בו "מחסן נילווה ומשרת" לפי סעיף 4.5ז' לצו הנ"ל. וועדת הערר קבעה, שבהתאם לראיות שהונחו בפניה, השימוש העיקרי בנכס הוא לאחסון חומרי גלם המשונעים מהמפעל ואליו, וככל שמתקיימת בו פעילות של ייצור הרי שהיא מינורית ביותר והיא מתפרשת על פני מטרים בודדים משטח הנכס. לפיכך לא ניתן לסווג נכס זה כשלעצמו, בזכות הפעילות מבוצעת בו, בסיווג "תעשייה ומלאכה". אשר לאפשרות לסווג את הנכס כמחסן שהוא "נילווה ומשרת" את המפעל, קבעה וועדת הארנונה שעל מנת להחיל סעיף זה צריכים להתקיים שני התנאים הנקובים בצו, דהיינו שעל הנכס להיות גם משרת וגם נילווה למפעל. ועדת הערר פירשה את המונח "נלווה" כאומר "ביחד עם" או "מצטרף" במשמעות הפיזית/גאוגרפית, ומכוח זה מתחייבת לדידה צמידות פיזית בין המפעל למחסן. לאור זאת סיכמה הוועדה את עמדתה באומרה"... גם אם מסכימה הועדה כי המחסן נשוא הערר משרת את מפעל התעשייה הרי שלא מתקיים לגבי התנאי השני – היותו "נלווה" למפעל התעשייתי שכן הוא ממוקם בכתובת שונה מזה של מפעל התעשייה ואין כל צמידות פיזית בין הנכסים". בנוסף, וועדת הערר דחתה את עתירת המערערת להחיל על הנכס את ההסכמות שהושגו בשעתו בקשר למבנה הנוסף בקובעה כי אין בהסכמות שהושגו בעבר לגבי נכס אחר, כדי לחייב את המשיב לגבי הנכס הנוכחי. מכאן הערעור הנוכחי.
טענות המערערת בקליפת אגוז:
5.לטענת המערערת, שגתה וועדת הערר כאשר קבעה שסיווג הנכס אינו מחסן "הנלווה ומשרת" את המפעל. לגישת המערערת, לא בדין פירשה וועדת הערר את המונח "נילווה" כמחייב צמידות פיזית. לפרשנות כזו אין אסמכתא בפסיקה והיא גם אינה מתיישבת עם התיבה "ברחבי העיר" המופיעה בסעיף 4.5ז' לצו הארנונה.
5.1.טעתה וועדת הערר כשקבעה שהנכס הינו מחסן ולא מפעל תעשייה, או למצער בית מלאכה. לגשעת המערערת, עולה מן הראיות, שבנכס מבצעת המערערת יש מוחשי אחד מתוך יש מוחשי אחר. בנכס קיימות מכונת לחצנות המייצרת מדי יום אלפי מוצרים כגון סירים, רוזטות וקערות אלומיניום, וכן מכונת גליוטינה המשמשת לחיתוך פחים ועוסקים בהפעלתה עובדי כפיים מקצועיים. המערערת הדגישה כי בנכס הנלווה אין רכיבים המאפיינים מערכת עצמאית הנפרדת מהמפעל, כך למשל, אין משרדים, מחשבים או מערכת ניהולית כלשהי.
טענות המשיב בקצרה:
6.לגישת המשיב, פרשנות סעיף 4.5ז' לצו הארנונה כפי שהעניקה לה הועדה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ביחס לשני התנאים המצטברים המצוינים בו. בנוגע לתנאי "הנלווה" שפירשו צמידות או סמיכות, הדגיש המשיב את פסקאות 50 ו-53 להחלטה, לפיהן התנאי יכול להתמלא גם כאשר עסקינן ביחידות שאינן סמוכות פיזית, ובלבד שיש קשר פיזי אחר המחבר ביניהן, כגון כניסה משותפת או חדרי מדרגות משותפים. עוד נאמר כי על בית המשפט לבחון האם הפירוש שנתנה הועדה הוא פירוש סביר בנסיבות העניין ולא הפירוש אותו היה מעניק לו היה בנעליה.
6.1.לטענת המשיב, לגבי השאלה האם הנכס משרת את המפעל, אין להבין את דברי הוועדה באומרה: "גם אם מסכימה הוועדה כי המחסן נשוא הערר משרת..." כקביעה פוזיטיבית של הוועדה שאכן מתקיים לגבי הנכס התנאי השני האומר שהנכס "משרת" את המפעל. פרשנות כזו אינה מתיישבת עם מסקנתה הסופית של הוועדה כמפורט בסעיף 55 להחלטה, מה עוד שהוועדה לא נימקה קביעה מסוג זה. זאת ועוד, מן הראיות לא עולה שהנכס משרת את המפעל אלא דווקא שהמפעל משרת את הנכס. לגישת ב"כ המשיב, יחסי הגומלין בין הנכסים מתמצה בכך שבמפעל מצוי משרד שממנו מתקבלות הזמנות עבור מוצרים המאוחסנים בנכס ואלה מועברים למפעל לצורך מסירתם ללקוחות, מה שמעיד בעצם שהמפעל משרת את הנכס.
6.2.לטענת המשיב, הרי שביחס לשימוש המבוצע בנכס, המערערת לא חלקה שהוא משמש בעיקרו כמחסן. הלכה למעשה לא מתקיימת בנכס פעולות ייצור ואין לראות בפעולת החיתוך כפעולת ייצור אף על פי שמדובר בעבודת כפיים וזאת משום שהפעולה אינה מביאה לשינוי מהותי בחומר הגלם, אלא מתאימה את המוצר לצורכי הלקוח בלבד. לא זו אף זו, אין מדובר בפעילות ייצורית כשהיא לעצמה, אלא מדובר בפעילות הטפלה לאחסנה שתכליתה בסופו של דבר יצוא ומכירה, כך למשל שטח הגיליוטינה הוא זניח ושולי לעומת שטח האחסנה הכולל.
דיון והכרעה:
7.בפתח הדברים אומר, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת ועדת הערר, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. לגישתי, שגתה ועדת הערר בפרשנות המשפטית שהעניקה לסעיף 4.5ז' לצו הארנונה וביישומו על המקרה הנוכחי, הכל כפי שינומק להלן.
8.ראשית יובהר, כי איני רואה מקום להתערב בקביעות העובדתיות של וועדת הערר ככל שהדבר מתייחס לאופי הפעילות בנכס. וועדת הערר שמעה בעניין זה ראיות ולא מצאתי כי נפלה שגגה במסקנותיה באופן שמצדיק התערבות של ערכאת ערעור. כפועל יוצא מכך, איני רואה הצדקה להתערב במסקנת הוועדה שלא מבוצעת בנכס פעילות של ייצור, או למצער, שגם אם מבוצעת בו פעילות כזו, הרי שהיא שולית וזניחה למטרתו העיקרית שהיא אחסון.
9.עוד יש להעיר לאור טיעוני ב"כ המשיב: להבדיל מביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית שאז על בית המשפט לבחון את סבירות ההחלטה המנהלית, הרי שכאשר מדובר בפרשנות הדין ההכרעה הפרשנית הסופית והמכרעת נתונה בידי בית המשפט. כאשר מדובר בסוגיה משפטית ובפרשנות דבר חקיקה, הערכאה השיפוטית העליונה היא בית המשפט, ומלאכתו אינה מצטמצמת רק בבחינת סבירות הפרשנות של הגורם המנהלי [בג"צ 931/92 זווילי נגד יו"ר וועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מו' (2) 692 (1992); בג"צ שרון נגד וועדת הכנסת, פ"ד לה(4) 118(1981)].
10.סעיף 4.5.ז' לצו הארנונה קובע: "מחסנים לתעשייה ומלאכה הנלווים והמשרתים את אותו מפעל תעשייתי או בית מלאכה בתוך העיר, יחויבו לפי התעריף המפורט בסעיף 4.1. לצו זה".
ככל שניתן לראות, מתוך רצון להתחשב בצרכים התפעוליים של מפעלים תעשייתיים ובתי מלאכה, שהם בדרך כלל עתירים בחומרי גלם ו/או ברכיבים הדרושים לצורכי לייצור, החליט מחוקק המשנה לסווג לצורכי ארנונה מחסנים אשר "משרתים ונלווים" למפעלים תעשייתיים בסיווג "תעשייה מלאכה", ולא בסיווג היקר יותר של "מחסן עצמאי".
הסעיף לא הגדיר את המונחים "משרתים" ו- "נלווים" ואולם פרשנות תכליתית ראויה של מונחים אלה, תוך ניסיון להתחקות אחר כוונת מתקין הצו, כאמור לעיל, מצדיקה הסתכלות רחבה ובחינה מהותית שהיא מעבר למבחן המצומצם של צמידות גאוגרפית, שאותו קבעה הוועדה. פרשנות תכליתית ראויה מחייבת את המסקנה, שבמוקד הדברים יש להציב את השאלה עד כמה מתקיימת זיקה בין המפעל לבין המחסן, ועד כמה המחסן שבו עסקינן משמש לצורכי התפעול השוטף של המפעל.
11.במקרה שלנו, וועדת הערר הסכימה, על רקע הראיות שהובאו בפנייה, שהנכס "משרת" את המפעל. אליבא קביעות הוועדה, חומרי גלם המשמשים את המפעל מאוחסנים בנכס לתקופות קצרות ומשונעים מהמפעל לנכס ובחזרה באמצעות מלגזות (סעיפים 31, 34 להחלטה). וועדת הערר קבעה עוד, שבנכס מוצבת גליוטינה שחותכת ומתאימה את חומר הגלם לדרישת הלקוחות וחומר גלם זה לאחר חיתוכו מוחזר למפעל באמצעות מלגזות. בהקשר זה לא אוכל בשום אופן להסכים עם דברי ב"כ המשיב לפיהם אין בדברי הוועדה משום קבעה פוזיטיבית שהנכס משרת את המפעל. לא זו בלבד שאיני רואה דרך אחרת לפרש את האמירה: "גם אם מסכימה הועדה כי המחסן נשוא הערר משרת את מפעל התעשייה הרי שלא מתקיים לגבי התנאי השני...", אלא שהמסקנה שהנכס משרת את המפעל היא מסקנה מתבקשת לאור הקביעות העובדתיות של וועדת הערר עצמה. לא מצאתי ממש בטענת המשיב כאילו האמור בסעיף 55 להחלטה אומר היפוכו של דבר, ומלמד שהוועדה לא ראתה לקבוע שהנכס משרת את המפעל. בסעיף 55 להחלטה סיכמה הוועדה את מסקנתה הסופית שאין תחולה לסעיף 4.5ז' תוך שימוש בצמד המילים "נילווה ומשרת" כמופיע בלשון הסעיף, וזאת, מבלי להתייחס לחלותו הספציפית של כל אחד מהתנאים. כמו כן לא מצאתי ממש בטענת המשיב כאילו המפעל הוא זה שבעצם משרת את הנכס ולא כפי שדורש הסעיף. ברי מחומר הראיות שבין הנכס למפעל קיימת זיקה תפעולית וכי במחסן מתבצעת פעילות אשר משרתת את המפעל העיקרי ומסייעת לפעילות שמתקיימת בו.
12.לטעמי, שגתה הוועדה בקובעה לצורך הוכחת התנאי "נלווה" נדרש להוכיח צמידות פיזית בין הנכס למפעל.
הוועדה בחנה את הפרשנות הנוהגת של המילה "נלווה" וקבעה שיש לפרשה כ- "להצטרף" או "ביחד עם". ההגדרה המילונית-לשונית שהעניקה הועדה למילה היא אומנם מתאימה, אך מאידך, אין ללמוד ממנה בהכרח על דרישה לצמידות פיזית/גאוגרפית בין המפעל לנכס כפי שקבעה הוועדה. הביטויים "הצטרף", "היה עם" מלמדים על זיקה וקרבה בין שני הנכסים, אלא שלא זו בלבד שאין הצדקה לצמצם ולומר שעסקינן בזיקה או בקרבה במישור הפיזי דווקא, אלא שגם אם נדבר במונחים של קרבה פיזית, אין סיבה לפרש זאת בהכרח כ- צמידות להבדיל מסמיכות בלבד. המילה "נילווה" אינה משמשת בשפת הדיבור ובאופן הגיוני אך ורק כדי לתאר קשר פיזי או קרבה גאוגרפית. במילה "נילווה" ניתן לעשות שימוש גם במשמעות של "נספח", על מנת לתאר זיקה תפקודית ללא קשר לשאלת המיקום הפיזי.
אומנם קרבה פיזית עשויה להוות ראיה רלוונטית עת באים לבחון האם מחסן מסוים נילווה ומשרת את המפעל. קרבה פיזית יכולה להעיד על תפקיד המחסן ועל מידת החיוניות שלו לפעילות המפעל, ואולם לא מדובר בתנאי הכרחי בלעדיו אין, ויש לבחון כל מקרה לגופו. כאמור, פרשנות מצמצמת כזו אינה עולה בקנה אחד לטעמי עם תכלית הסעיף שנועדה להכיר בצורכיהם של מפעלים ובתי מלאכה ולהתחשב באלה לעניין ארנונה, מתוך תפיסה והבנה שמפעלים תעשייתיים עושים שימוש במחסנים לחומרי גלם כחלק מהתהליך היצרני.
לא זו אף זו, הפרשנות המצמצמת שבה נקטה הוועדה תוך דרישה לצמידות פיזית ממש, אינה מתיישבת עם לשון הסעיף המדבר על מחסנים נלווים ומשרתים "בתוך העיר". אילו התכוון מתקין התקנות שעל המחסנים להיות צמודים פיזית למפעל, לא היה כל צורך להוסיף ולומר "בתוך העיר".
13.במקרה שלנו, מן הראיות עולה שהנכס נמצא באותו רחוב באזור התעשייה, במרחק של שני בנינים מהמפעל. חומרי הגלם משונעים מהנכס למפעל באמצעות מלגזות, רכב עבודה אשר נהוג להשתמש בו להובלת משא ממקום למקום בטווחי מרחק קצרים. לצורך הכרעה בשאלה האם הנכס מהווה מחסן שהוא "נילווה" למפעל איני מוצאת כל משמעות לעובדה שהנכס אינו ממוקם בצמידות פיזית למפעל אלא נמצא במרחק שני בניינים ממנו. אחרי הכל, ההחלטה לשכור את נכס הייתה חלק מאילוצים שעמם נאלצה המערערת להתמודד לאחר שהחלו השיפוצים במבנה הנוסף. העובדה שהיא לא הצליחה למצוא נכס במבנה צמוד למפעל אינה צריכה לעמוד לה לרועץ. בשים לב לאופי הפעילות המבוצעת בנכס וליחסי הגומלין בינו לבין המפעל לא ניתן בשום אופן לומר שהנכס אינו "נילווה" למפעל במשמעות של "נספח" למפעל, "מצטרף" למפעל או "ביחד עם" המפעל.
14.סוף דבר, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי יש לסווג את הנכס כמחסן אשר נילווה ומשרת את המפעל ולסווגו לצורכי ארנונה בסיווג של "תעשייה ומסחר".
המשיבה תישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של המערערת בסך של 10,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תשגר עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016, בהעדר הצדדים.
