עמנ (חיפה) 29984-03/16 הוועדה המרחבית לתכנון ובניה שומרון נ' אשר גרף ואח'

1. לפניי בקשה מיום 29.3.16 לעיכוב ביצוע החלטת ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז חיפה מיום 3.2.16, במסגרתה נקבע כי המבקשת תשלם למשיבים פיצוי של כשלושה וחצי מיליון שקלים בערכי היום בגין ירידת ערך חלקה 7 בגוש 11307 עקב אישור תכנית ש/1298 (להלן: "החלטת ועדת הערר").

2. המבקשת סבורה כי היא עומדת בשני התנאים המרכזים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע ההחלטה (בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 (1989)) וטוענת כי סיכויי הערעור גבוהים נוכח הטעויות העובדתיות והמשפטיות אשר נפלו בהחלטת ועדת הערר אשר אימצה את חוות דעתו של השמאי המייעץ. עוד טוענת המבקשת לקיומו של חשש ממשי לחוסר יכולת המשיבים להשיב את הכספים במידה ותזכה היא בערעורה.

lawdata - דטהחוק3.     המשיבים מתנגדים לעיכוב הביצוע וטוענים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בחוסר תום לב, בהעדר ניקיון כפיים, ותוך ניצול לרעה של כוחה השלטוני של המבקשת. עוד מפנים המשיבים לפסיקת בית המשפט העליון (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997)), לפיה אין מעכבים סעד כספי אלא במקרים נדירים ביותר. המשיבים סבורים כי אין המקרה שלפנינו נופל לגדרם של אותם מקרים נדירים ביותר אשר הותוו בפסיקה, בהם ייטה בית המשפט לעכב הביצוע, וממילא לא הרימה המבקשת את נטל הראייה הכבד הרובץ על כתפיה. עוד טוענים המשיבים בדבר איתנותם הכלכלית אשר מאיינת את החשש להשבת המצב לקדמותו, ככל ויתקבל ערעורה של המבקשת.

4. בתשובתה לתגובת המשיבים, ובנוגע לטענת השיהוי, טוענת המבקשת כי בקשת עיכוב הביצוע לא הוגשה בשיהוי, ולחילופין כי מדובר בשיהוי קל בלבד. בין היתר הסבירה המבקשת כי לא חל שינוי לרעה במצבם של המשיבים העלול להוביל ליצירת "מעשה עשוי"; המשיבים ידעו על כוונת המערערת להגיש ערעור, ולא נוצרה אצלם ציפייה בנוגע לסופיות הדיון.

5. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות.         

            הגשת בקשת עיכוב הביצוע לוקה בשיהוי כבד ודי בטעם זה על מנת לדחותה. החלטת ועדת הערר ניתנה ביום 3.2.16. רק בחלוף כחודש וחצי, ביום 14.3.16, הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על החלטת ועדת הערר. ערעור זה לא כלל בצדו בקשה לעיכוב ביצע החלטת ועדת ערר, וזו  הוגשה רק לאחר כשבועיים ימים נוספים, ביום 29.3.16.

אדגיש כי הגשת הבקשה בשיהוי כה ניכר מלמדת על אי נחיצותו של הסעד למבקשת (ראו רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר פורסם בנבו 28.12.15)).

6. למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. הכלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מכלל זה רשאי בית המשפט לחרוג אם מצא שהמבקש הוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך שאם לא יעוכב הביצוע יקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו. נקבע בפסיקה כי תנאים אלה מצטברים הם והיחס ביניהם הוגדר כ"מקבילית הכוחות" כך שככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר, יגבר משקל הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך. עוד נקבע כי משקל הבכורה ניתן לתנאי בדבר מאזן הנוחות (ראו לדוגמה האמור בע"א 7468/15 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הלוואה וחסכון ירושלים אגודה שיתופית בע"מ (19.11.15) והאסמכתאות המאוזכרות שם). לא זו אף זו, נפסק לא אחת כי בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו סעד כספי כבענייננו, יעוכב הביצוע רק במקרים חריגים בהם הוכיח המבקש כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר להשיב לו את כספו.

מבלי שאביע דעה בשאלת סיכויי הצלחת הערעור, איני סבורה כי עלה בידי המבקשת להוכיח שהמקרה המונח לפנינו הוא מאותם מקרים חריגים בהם יש להורות על עיכוב ביצוע של סעד כספי, שכן המבקשת לא הרימה ולו לכאורה, את הנטל להראות העדר איתנותם הכלכלית של המשיבים. אעיר כי אף שהסכום בו חויבה המבקשת לשלם למשיבים גבוה, סכום זה מיועד למספר לא מבוטל של משיבים ובחינת היכולת להשיב המצב לקדמותו נעשית ביחס לחלק היחסי לו זכאי כל משיב.

7. אשר על כן, הבקשה נדחית - הן בעטיו של השיהוי בהגשתה והן לגופה.