טענות בדבר אי חוקיות והסכם למראית עין בעניין הסכם חלוקת עזבון

1. התובע [להלן: "א."], הנתבעת 1 [להלן: "ס."], והנתבע 2 [להלן: "ג."] הינם אחים [להלן: "הילדים" או " האחים"].

ב-19.12.67 האב הלך לבית עולמו, ואת עזבונו יירשו האלמנה והילדים. כל אחד מהיורשים ירש 1/4 מהזכויות [ראו צו ירושה – נספח ב' לכתב התביעה].  ב-6.11.06 האם הלכה לבית עולמה ואת עיזבונה ירשו הילדים בחלקים שווים [ראו צו קיום צוואה נספח ג' לתובענה]. בצוואת האם מ-26.7.84 שקוימה היתה התייחסות רק לדירה ברמת אביב בתל אביב, אולם גם אם היה מוצא צו קיום צוואה וצו ירושה [צו ירושה לעניין הזכויות בדירה בנווה שרת תל אביב] החלוקה לא הייתה משתנה, ויורשיה היו שלושת ילדיה בחלקים שווים.  

עיקר נכסי ההורים המנוחים היו: [א] דירת המגורים של ההורים ברח' *** 9 ת"א [להלן: "דירת רמת אביב"]. הדירה הייתה בבעלות ההורים המנוחים בחלקים שווים. לאחר פטירת האב התגוררה האם בדירה עד למועד פטירתה. [ב] מחצית זכויות בדירה ברח' XXXXXX נווה שרת ת"א הידועה [להלן: "דירת נווה שרת"] – בבעלות האם. המחצית השנייה של הזכויות הייתה בבעלות הבן א.. הדירה נרכשה ע"י האם וא. בחלקים שווים, וניה גם משכנתא ע"י האם וא. לצורך הרכישה. בדירה התגורר הבן א. נכון למועד פטירת האם.

ראו הסכמת הצדדים לעניין הזכויות בדירה ברמת אביב בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 18-19, ולעניין הזכויות בדירת נווה שרת בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 18-28.   

2. במאי 07', לאחר פטירת ההורים המנוחים, ערכו האחים הסכם חלוקת עיזבון [להלן: "הסכם חלוקת העיזבון"]. ס. הודתה בסעיף 7 לכתב ההגנה שחתמה על הסכם חלוקת העיזבון. הסכם חלוקת העיזבון יכול להיערך גם בהתנהגות, וגם ללא החתימה ניתן לקבוע שס. הצטרפה להסכם בדרך התנהגות, וקיבלה תמורה להעברת זכויותיה לג. בדירת רמת אביב.  

הסכם חלוקת העיזבון התייחס לזכויות שירשו האחים בשתי הדירות מהוריהם המנוחים. ב"כ הנתבעים 1-2 הצהירו בקדם המשפט בעמ' 6 שורות 2-10, שהסכם חלוקת העיזבון התייחס לעיזבונות שני ההורים. ב"כ התובע בסעיף 93 לסיכומיו טען: "אין חולק כי הסכם חלוקת העיזבון מתייחס הן לעיזבון האם והן לעיזבון האב".

עיקרו של הסכם חלוקת העיזבון, הזכויות בדירת רמת אביב תירשמנה בשלמות ע"ש ג., הזכויות בדירת נווה שרת תירשמנה 5/6 ע"ש א. ו-1/6 ע"ש ס., וזאת ללא תמורה נוספת שתשולם בין האחים.

את הסכם חלוקת העיזבון ערך עו"ד, שהינו קרוב משפחה של הילדים. עוה"ד טען שלא היה מודע לתשלום התמורה בחלוקת הדירות. לא הונחה תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע את מעורבותו של עוה"ד או את מודעותו לתשלום תמורה מחוץ לעיזבון במסגרת הסכם חלוקת העיזבון.  

3. א. הגיש תובענה להצהיר על בטלות הסכם חלוקת העיזבון בטענה של הסכם למראית עין ואי חוקיות. א. טען, שחלוקת הזכויות בדירות בהסכם חלוקת העיזבון נעשתה בתמורה כנגד תשלומי איזון ששולמו מחוץ לנכסי העיזבון, וההצהרה שהחלוקה נעשתה ללא תמורה אינה נכונה ונועדה להציג מצג שווא בפני רשויות המס.

א. הוסיף וטען שג. שילם לו עד כה תשלומי איזון בגין חלוקת הזכויות בדירות בסך 200,000 ₪, אולם מסרב להעביר לו את יתרת סכום האיזון המגיע לו בגין הפער בין שווי זכויותיו בדירת רמת אביב שהועברו לג. לבין שווי זכויות ג. בדירת נווה שרת שהועברו אליו. עוד טען שגם ס. קיבלה מג. תשלומי איזון בגין זכויותיה בדירת רמת אביב שהועברו לג., ובעניין זכויותיה בדירת נווה שרת לא חל שינוי בהסכם חלוקת העיזבון.

לגישת א., אם יבוטל הסכם חלוקת העיזבון – יש לחלק מחדש את הזכויות בדירות עפ"י צו הירושה וצו קיום הצוואה שהוצא בעניין עיזבונות ההורים.

ס. הודיעה שהיא מותירה את תוצאות ההליך לשיקול דעת ביהמ"ש ואינה מתכוונת ליטול חלק בשלב ההוכחות. עוד הודיעה, שלאחר עריכת הסכם חלוקת העיזבון א. מכר את מלוא הזכויות בדירת נווה שרת לצד שלישי, ובהתדיינות בינה לבין א., שנבעה מכך שא. סירב להעביר לה 1/6 מהתמורה [ס. ירשה 1/3 מזכויות האם, לאם היה 1/2 מהזכויות בדירת נווה שרת ולכן חלקה של ס. בדירת נווה שרת – 1/6], קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב [ה"פ 8771-01-12 ], שלס. 1/6 מהזכויות בדירת נווה שרת, מכר מלוא הזכויות בדירת נווה שרת ע"י א. נעשה ללא הסכמת ס., והסכם המכר בטל. צד שלישי שרכש את דירת נווה שרת ושילם תמורה לא פונה מהדירה. א. העיד בעמ' 79 שורות 7-13: "ש. החזרת לה [לצד שלישי – י.ג.] את הכסף אחרי שהשופט קבע [הורה על ביטול ההסכם- י.ג.] ת. לא. אנחנו בתהליכים של יצירת חוזה חדש... שוחחתי עם בעלה של אחותי והצעתי לו שבהתאם לפסק הדין... אנחנו נמצא את הדרך להסתדר".

עיון בפסק הדין שניתן בה"פ 8771-01-12 מלמד, שביהמ"ש המחוזי בת"א [כב' השופט חגי ברנר] קבע בסעיף 34 לפסק הדין: "נוכח הצהרות שאינן אמת בנוגע לויתור ללא תמורה על הזכויות בדירת *** [דירת רמת אביב- י.ג.] - אין מקום להורות על רישום של הסכם חלוקת העיזבון בלשכת רישום המקרקעין". הצדדים להתדיינות זו היו א. וס.. ג. לא היה צד להליך, אולם תמך בס. וחתם לה בהליך זה על ערבות צד ג'[ מוצג ת/2] לצורך הוצאת צו מניעה כנגד א.. עוד למדנו שביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטתו מ-8.9.15, שאין בפסק הדין כל קביעה כיצד לרשום את יתרת הזכויות בדירת נווה שרת, למעט 1/6 מהזכויות בדירה שתירשמנה ע"ש ס..

ס. הודיעה בקדם המשפט בעמ' 19 שורות 19-20, שלא תדרוש מג. החזר 1/3 מהזכויות בדירת רמת אביב, שהעבירה לו עפ"י הסכם חלוקת העיזבון. א. טען בעניין זה, שג. שילם לס. את מלוא התמורה עבור העברת 1/3 מהזכויות בדירת רמת אביב, ועניין זה הוסתר משלטונות מס שבח מקרקעין בהסכם חלוקת העיזבון.

ג. הכחיש את היותו של הסכם חלוקת העיזבון הסכם למראית עין או הסכם לא חוקי. ג. הכחיש את העובדה ששילם תמורה מחוץ לעיזבון עבור החלקים שהעבירו לו ס. וא. בדירת רמת אביב. ג. הכחיש את הטענה שההצהרה בהסכם חלוקת העיזבון, שהחלוקה נעשתה ללא תמורה,  אינה נכונה, ונועדה להציג מצג שווא בפני רשויות המס.

ג. טען, שגם אם יקבע שההסכם אינו חוקי, יש להפעיל את הוראת סעיף 31 לחוק החוזים חלק כללי, ולהורות מן הצדק על השלמת ביצוע הסכם חלוקת עיזבונות ההורים בעניין 2 הדירות תוך מתן הוראות ביצוע. לטענתו, עיקרו של ההסכם בוצע, אי החוקיות הנטענת הינה אינצידנטלית, אי החוקיות מתייחסת רק לחלק מהזכויות בדירת רמת אביב בעוד החלוקה מתייחסת לזכויות בדירת רמת אביב ודירת נווה שרת, וניתן לרפא את הפגם שדבק בהסכם חלוקת העיזבון. 

4. לפני החתימה על הסכם חלוקת העיזבון, הזכויות בדירות מכוח ירושת ההורים היו כדלקמן:

            דירת רמת אביב  - א. – 1/3; ס. – 1/3 ; ג. – 1/3 .

דירת נווה שרת  - א. -4/6 [ 1/6 מכוח ירושת האם ו- 3/6 מכוח רכישה];      

                              ס. -1/6 ; ג. – 1/6.

בהסכם חלוקת העיזבון קיבל ג. מא. 1/3 מהזכויות בדירת רמת אביב ומס. 1/3 מהזכויות בדירת רמת אביב. א. קיבל מג. 1/6 מהזכויות בדירת נווה שרת. בזכויות ס. בדירת נווה שרת לא חל שינוי ונותרו לה 1/6 מהזכויות בדירה.

הצדדים הסכימו שבית המשפט ימנה שמאי מטעמו לצורך הערכת שווי דירת רמת אביב ודירת נווה שרת נכון ל-10.5.07 - מועד עריכת הסכם חלוקת העיזבון, ושחוות הדעת תהא חלק מחומר הראיות [ראו עמ' 116 שורות 6-7].הצדדים לא הגישו שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור את השמאי מטעם ביהמ"ש. עוד הוסכם שחוות דעת של השמאי שלמה פרמון, שהוגשה בתובענה ע"י ג., לא תהיה חלק מחומר הראיות [עמ' 115 שורות 12-13].

השמאי מטעם ביהמ"ש קבע בחוות דעתו ששווי דירת רמת אביב נכון למועד הסכם חלוקת העיזבון היה 1,000,000 ₪, ושווי דירת נווה שרת נכון למועד הסכם חלוקת העיזבון היה 530,000 ₪.

עפ"י נתונים אלה שווי הזכות שהעבירה ס. לג., המהווה 1/3 מהזכויות בדירת רמת אביב - 333,333 ₪  נכון ל- 10.5.07  [מועד הסכם חלוקת העיזבון].

עפ"י נתונים אלה שווי הפרש הזכויות  לטובת א.  [א. העביר לג. 1/3 מהזכויות בדירה ברמת אביב, וקיבל 1/6 מהזכויות של ג. בדירת נווה שרת] - 245,000 ₪  נכון ל-10.5.07 [מועד הסכם חלוקת העיזבון], לפי התחשיב כדלקמן:  

שווי זכויות א. בדירת רמת אביב נכון למועד חלוקת העיזבון [1/3 מהזכויות] – 333,333 ₪ .                    333,333 ₪  =  3: 1,000,000 ₪

שווי זכויות ג. בדירת נווה שרת נכון למועד חלוקת העיזבון [ 1/6 מהזכויות] –  88,333 ₪.                     88,333 ₪  =  6: 530,000 ₪

שווי הפרש הזכויות לטובת א.: 245,000 ₪

                                                     245,000 ₪  = 333,333-88,333 ₪

5. סעיף 110 [א] לחוק הירושה, תשכ"ה -1965 מאפשר ליורשים להגיע ביניהם להסכם חלוקת עיזבון. יש צורך בהסכמת כל היורשים ולא מספיקה הסכמת חלקם. יורשים אינם יכולים לכפות הסכם על יורש שאינו מסכים להסכם חלוקה, ובהעדר הסכם בין כל היורשים יחולקו נכסי העיזבון עפ"י צו בימ"ש [ראו הוראת סעיף 111[א] לחוק הירושה].

            הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים אינו חייב להיות בכתב ויכול להיות גם בדרך התנהגות. הסכם חלוקת עיזבון בין יורשים אינו טעון אישור בימ"ש.

            סעיף 5[ג][4] לחוק מיסוי מקרקעין [שבח ורכישה], תשכ"ג -1963 מורה:

"חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים לא יראוה כמכירה, ובלבד שאם  במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף או בשווי כסף שאינו נכס הנמנה  עם נכסי העיזבון, יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר".

            עוד קובעת הוראת חוק מיסוי מקרקעין זו:

"יראו עיזבון של שני מורישים כעיזבון אחד אם יתקיימו כל אלה:  לפני 

  פטירתם היו המורישים בני זוג ... טרם הסתיימה חלוקת העיזבונות".

עפ"י הוראת חוק מיסוי מקרקעין הורשה אינה מכירה, ואינה חייבת בתשלומי מס שבח ומס רכישה. עפ"י הוראת חוק מיסוי מקרקעין הסכם חלוקת נכסי העיזבון בין יורשים הינו בגדר הורשה ואינו חייב בתשלומי מס שבח ומס רכישה, אם התקיימו במצטבר התנאים כדלקמן : 

[א]      החלוקה היא בין היורשים של המוריש בלבד, ואין בין הצדדים להסכם צד שאינו יורש. 

[ב]       החלוקה היא חלוקה ראשונית של נכסי העיזבון, בין אם נעשתה לפני רישום צו ירושה או צו קיום צוואה ובין אם לאחריה. חלוקת פירות עיזבון אינה בגדר חלוקה ראשונית של נכסי העיזבון.

[ג]       החלוקה של נכסי העיזבון היא חלוקה ללא תמורה או חלוקה ע"י מתן תמורה מתוך נכסי העיזבון. כאשר ניתנת תמורה בכסף או בשווה כסף שלא מנכסי העיזבון יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר, ויחולו תשלומי מס שבח ומס רכישה. 

סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין צמצם את הוראת סעיף 4 לחוק, הפוטרת הורשה מתשלום מס שבח ומס רכישה, רק לחלוקת פנימית של נכסי העיזבון בין היורשים. תשלום תמורה מחוץ לנכסי העיזבון ייחשב לפעולה של מכירה, שאינה בגדר הורשה, והיא מחויבת בתשלום מס.

6. עפ"י חומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע ששולמה תמורה בחלוקת נכסי העיזבון, והתמורה הייתה גם מחוץ לנכסי העיזבון. בהסכם חלוקת העיזבון הוצג מצג  שווא על פיו חלוקת העיזבון היתה ללא תמורה. אי חוקיות דבקה בהסכם העיזבון   שנחתם, באשר המטרה היתה הימנעות מתשלום מס כנדרש עפ"י סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין [שבח ורכישה] תשכ"ג -1963. הטעמים לקביעה זו הינם    כדלקמן:

ראשית, ב-10.5.07 נחתם הסכם חלוקת העיזבון ע"י האחים. ב-15.5.07, בחלוף 5 ימים ממועד חתימת הסכם חלוקת העיזבון, העביר ג. מחשבונו בבנק דיסקונט לחשבון א. בבנק הפועלים בתל אביב סך 177,490 ₪ . תדפיס חשבון הבנק מוצג ת/1.

א. העיד לעניין זה: "הוא [ג. – י.ג.] העביר לי 177 [177,490 ₪ - י.ג.]"[עמ' 96 שורה 22]; "ה-177 ... 177 בתדפיס בנק שלי . גם זה היה מותנה בזה שאני אחתום על הסכם חלוקת העיזבון. אז חתמתי, ו-3-4 ימים אחרי זה עבר לי הכסף... היה גם הסכמות והבנות בעל פה. הבנות בעל פה לא קויימו [לעניין תשלום מלוא התמורה של האיזון ביחס לזכויות ב-2 הדירות – י.ג.]" [עמ'  103 שורות 13-20]; "קיבלתי תמורה חלקית ... על שווי הדירה [דירת רמת אביב - י.ג.]" [עמ' 111 שורות 6-10]; "הסכם החלוקה מתחיל בזה שהייתה כוונה שמה לא לדווח לשלטונות ולמדינה" [עמ' 120 שורות 14-15].

תדפיס חשבון הבנק, המראה העברת 177,490 ₪  5 ימים לאחר חתימת הסכם חלוקת העיזבון, נתקבל כראיה בהסכמת פרקליט ג.. בעמ' 161 שורה 8 הצהיר פרקליט ג.: "אני לא מתנגד. לא חשבתי שזה זיוף. אני מקבל את זה שזה [התדפיס ת/1 – י.ג.] זה [אותנטי- י.ג.]". לאור עמדת פרקליט ג.  נרשם בפרוטוקול בעמ' 161 שורה 11: "בהסכמה מוגש מסמך הבנק ומסומן ת/1".

ג. נחקר על תדפיס הבנק ת/1 בחקירתו הנגדית, והעיד: "ש. אתה רואה פה העברה בנקאית ב-15.5.07 ... בסכום של 177,490 ₪. האם אתה העברת את הכסף הזה? ת. אני לא זוכר ... ש. 5 ימים לאחר שנחתם הסכם חלוקת העיזבון ... אני טוען שאתה העברת את זה בתמורה ל-1/3 של הדירה ברמת אביב? ת. יכול להיות ...ש. יכול להיות שהעברת? ת. יכול להיות, כן, יכול להיות" [עמ' 190 שורה 31 עד עמ' 191 שורה 19].  

עדותו של א., שקיבל 5 ימים לאחר חתימת ההסכם מג. 177,490 ₪ עבור חלקו בדירת רמת אביב, ונתמכה בתדפיס הבנק - מהימנה על ביהמ"ש. זאת ועוד, ג. בחקירתו הנגדית בעמ' 191 לא שלל עובדה זו והעיד שיכול להיות שהעביר את הסכום הנ"ל לא., וזאת חרף העובדה שבסעיף 4.59 לכתב ההגנה טען: "אם וככל שהנתבע שילם לתובע סכומים כלשהם, דבר המוכחש...".

שנית, בקדם המשפט הצהיר פרקליטו של ג., כאשר ג. נכח בדיון, בעמ' 9 שורות 25-27 : "למיטב ידיעתי לא היו כספים בעיזבון האם, למעט כספי שכירות של שנה וחצי שנתקבלו בידי הנתבע 2 [ג. – י.ג.] עבור הדירה ברמת אביב".

עפ"י דו"ח השמאי מטעם ביהמ"ש שהתקבל כראיה, מבלי שהצדדים ביקשו לחוקרו, שווי דמי השכירות של דירת רמת אביב נכון למועד הסכם חלוקת העיזבון עמדו ע"ס 3,800 ₪ לחודש. עפ"י טיעון פרקליטו של ג. לא היו בעיזבון האם כספים אלא רק כספי דמי שכירות של 18 חודשים שנתקבלו מהשכרת הדירה, העומדים ע"ס כ-68,400 ₪. גרסה זו אינה מסבירה את המקור להעברת 177,490 ₪, כ-5 ימים לאחר חתימת הסכם חלוקת העיזבון, אלא אם נקבע שהכספים שולמו לא. ממקורות של ג. מחוץ לנכסי העיזבון.

שלישית, בהסכם חלוקת העיזבון, הנושא 11 עמודים, אין זכר לכך ששולמו תשלומי איזון בין האחים, שמקורם בנכסי העיזבון. ג. הודה בחקירתו בעמ' 185 שורות 12-15 : "ש. היו העברות כספיות אבל אין להן שום זכר בהסכם חלוקת העיזבון? ת. נכון". יתרה מכך, בסעיף 8 בהסכם חלוקת העיזבון הוצהר: מוסכם בזה כי חלוקת הבעלות על הדירות נעשית ללא תמורה בין היורשים...". אם הגרסה המאוחרת של ג. בחקירתו הנגדית הייתה מהימנה ושולמו תשלומי איזון בחלוקת הדירות שמקורם בכספי עיזבון האם – לא הייתה כל סיבה הנראית לעין שדבר זה לא יצוין במפורש בהסכם חלוקת העיזבון, שנערך ע"י פרקליט שייצג את הצדדים, שהרי עפ"י הוראות חוק מיסוי מקרקעין חלוקת נכסי עיזבון תוך תשלומי איזון שמקורם בנכסי העיזבון אינה בגדר מכירה ופטורה ממס. 

רביעית, גרסתו של ג. עברה פעם אחר פעם שינויים במהלך החקירה הנגדית ונמצאה לא מהימנה ע"י ביהמ"ש. לאחר שהוכחש תשלום תמורה בחלוקת העיזבון, העיד ג. ששולמה תמורה מהעיזבון, ובעיזבון היה 160,000 ₪. ג. העיד בעמ' 173 שורות 15-24 "ש. כמה כסף היה בעיזבון? ת. ... אם זכרוני אינו מטעני...היה משהו כמו 170 , 160 [170,000, 160,000 – י.ג.] ...ש. אז אתה אומר היו בערך 160,000 ₪ בעיזבון של האמא ? ת. כן. ש. לאחר פטירה ? ת. הכספים שלה". לאחר מכן בהמשך עדותו של ג. בעמ' 181 , לאחר שהודגש שג. יכול היה לוותר רק על 1/3 מהכספים באשר 2/3 מהכספים נופלים על חלקם של א. וס., וחלקו בכספים אינו יכול להוות תשלומי איזון על חלקם של האחים בשווי דירת רמת אביב, העיד ג. שהיה בעיזבון האם 320,000 ₪ ולא 160,000 ₪. ג. העיד: "160 אלף כל אחד [מהאחים קיבל – י.ג.]. ש. אז היה בעיזבון של האמא 320,000 ₪ ? ת. כן" [עמ' 181 שורות 21-26].

בהמשך העדות של ג. הוצגה לראשונה על ידו גרסה שנכון ליום הפטירה לא היו כספים בחשבונות הבנק של האם אולם הוא החזיק כספים של האם בחשבון הבנק הפרטי שלו, וכספים אלה הועברו לו ע"י האם זמן רב לפני הפטירה [ג. העיד בעמ' 183 שורות 25-28: "לא אמרתי שהיה לה (לאם המנוחה – י.ג.] בבנק. היא העבירה לי את הכסף שאני אשמור לה אותו. ש. זאת אומרת שזה היה בחשבון בנק שלך? ת. על שמי"]. גרסה חדשה זו שנולדה במהלך  העדות לא נתמכה בתיעוד בנקאי, חרף היות ג. עובד בנק. לשאלה מדוע לא צירף תיעוד התומך בגרסה זו, השיב ג. בעמ' 184 שורה 17: "אני לא מוצא סיבה".

בסעיפים 5.3 ו-5.4 לתצהיר העדות הראשית של ג. לא נטען שג. החזיק בחשבונו הפרטי כספים של האם אלא הוצהר שהכספים הוחזקו בחשבונות בנק של האם. כאמור הופרכה הטענה שבחשבונות הבנק של האם היו כספים נכון למועד הפטירה ששימשו לתשלומי איזון. א. גם העיד בעמ' 94 שורות 31-32: "ש. נכון ליום הפטירה [של האם – י.ג.] זה היה מאופס [בחשבונות הבנק של האם – י.ג.] ת. פחות או יותר".

חמישית, ג. העיד בחקירתו, כדי לתמוך בגרסתו שחלוקת הדירות נעשתה ללא תמורה: "שווי  הדירות היה כמעט זהה באותה תקופה" [עמ' 198 שורה 28]. גרסה זו הופרכה בחוות דעת שמאי ביהמ"ש שהוגשה בהסכמה. כאמור הצדדים ויתרו על חקירת השמאי מטעם ביהמ"ש. השמאי קבע שנכון למועד הסכם חלוקת העיזבון שווי דירת רמת אביב היה 1,000,000 ₪ ושווי דירת נווה שרת היה 530,000 ₪. 

ששית, ס. העידה בתביעה שהגישה כנגד א. בה"פ 8771-01-12 , בעמ' 20 שורות 26-31 : "ש. הסכם חלוקת העיזבון ... שחתמת עליו, האם נכון ששולמו שם תמורות , זאת אומרת שאחיך ג.... שילם לך כספים ? ת. כן. ש. כמה הוא שילם לך? ת. הוא [ג.] שילם לי 1/3 מערך הדירה של השמאות  שעשה על הדירה ברמת אביב". בפסק הדין שניתן בתביעה זו קבע ביהמ"ש המחוזי בסעיף 34 לפסק: "לנוכח ההצהרות שאינן אמת בנוגע לויתור ללא תמורה על הזכויות בדירת ***  [דירת רמת אביב- י.ג.] אין מקום להורות על רישום של הסכם חלוקת העיזבון בלשכת רישום המקרקעין".

בתביעה בה"פ 8771-01-12 תמך ג. בס. וחתם לה על כתב ערבות לצורך הוצאת צו מניעה כנגד א. [ראו מוצג ת/2]. ג. אמנם לא היה צד לתביעה שהתנהלה בין א. לבין ס. בעניין הדירה בנווה שרת, אולם נחקר על כך בחקירתו הנגדית בתביעה זו. ג. העיד בחקירתו: "ש. היא [ס. העידה בתביעה האחרת – י.ג.] אני [ס. – י.ג.] קיבלתי עבור 1/3 לפי שמאות. אתה הצגת לה ...שמאות? ת. אני לא יודע אם הצגתי לה ... ש. יכול להיות שהצגת? ת. יכול להיות" [עמ' 186 שורות 4-15]; "ש. כשהיא [ס. – י.ג.] אומרת על דוכן העדים שילם לי 1/3 מערך הדירה של השמאות שעשה, היא משקרת ? ת. לא. היא לא משקרת. זה מה שהיא מבינה" [עמ' 186 שורות 22-24].

ס. ניהלה תביעה נפרדת כנגד א. לאחר שלא העביר לה 1/6 מסכום התמורה של מכר דירת נווה שרת בסך 175,000 ₪ [1/6 מסכום התמורה בסך 1,050,000 ₪ שמצוינת בהסכם המכר מ-21.4.11 שנחתם בין א. לבין צד שלישי]. הגרסה שס. ויתרה לג. על 1/3 מהזכויות בדירת רמת אביב ששווין כ-333,333 ₪ נכון ל-10.5.07, בעוד ניהלה משפט כנגד אחיה א. כדי לגבות 175,000 ₪ בגין חלקה בדירת נווה שרת – אינה מהימנה על ביהמ"ש.

ג. לא שלל בעדותו את הטענה שהציג לס. שמאות של שווי דירת רמת אביב. אם הויתור היה ללא תמורה לא היה צורך להציג לס. שמאות של שווי הדירה. גם לפי הגרסאות המאוחרות הכבושות של ג., שויתר על חלקו בכספי עיזבון האם לטובת אחיו, הרי שאם כספי עיזבון האם כללו 160,000 ₪ לפי גרסתו הראשונית או 320,000 ₪ לפי גרסתו המאוחרת – לג. היו רק 1/3 מהכספים הנ"ל, דהיינו  כ-53,000 ₪ או כ-106,000 ₪ ולא היה די בכספים אלה, גם אם היינו מאמצים את גרסתו של ג., כדי לשלם תשלומי איזון גם לס. וגם לא., ויודגש שס. לכאורה היתה זכאית לתשלומי איזון בסך 333,000 ₪ , וא. היה זכאי לכאורה לתשלומי איזון בסך 245,000 ₪, כפי שפורט בסעיף 4 לפסק.

שביעית, ג. הצהיר בסעיף 5.2.5 לתצהירו: "א. לא עבד ואינו עובד בעבודה סדירה, כי הוא יצר חובות רבים, לרבות נטייתו לבזבזנות יתר, וכי עובר למכירת דירת נווה שרת היו רשומות... צו עיקול... בגין הליך הוצאה לפועל כנגדו והערה... לפי פקודת מיסים [גבייה]  לטובת פקיד השומה... על חוב התובע למס הכנסה".

אין זה סביר שא. יוותר על חלקו באיזון חלוקת דירות הירושה כאשר מצבו הכלכלי היה כפי שהעיד ג..

שמינית, לא שולמו מס שבח ומס רכישה על התמורה מחוץ לעיזבון ששולמה במסגרת הסכם חלוקת העיזבון. העסקה החייבת במס לא דווחה לשלטונות מס שבח מקרקעין. א. העיד בעמ' 120 שורות 14-15: "הסכם החלוקה מתחיל בזה שהייתה כוונה... לא לדווח לשלטונות". הוצג מצג שווא בהסכם חלוקת העיזבון שהחלוקה של הנכסים הייתה ללא תמורה.

א. העיד בחקירתו: " ההסכם הזה ... מאפשר לאחי לקבל דירה ברמת אביב בלי לשלם מסים... בא לשרת שלא יהיה... מס לא על אחותי שהייתה לה וילה, והיא פחדה שאולי יושת עליה מס בגלל שזו דירה שניה שלה, ולא על אחי שאני לא יודע מאיזה שיקולים ביקש להפחית מתשלום המסים" [עמ' 81 שורות 5-17]; "אמרו לי על המסים... היה לי שיחה עם ס.... היא הסבירה לי את הסכם חלוקת העיזבון ולמה לחתום... היא אמרה לי את הסיבות שיש מסים... אני זוכר בשבעה בבית של אמא... גם אחי דיבר על הדבר הזה, ואמר שהבעיה... הוא בדיוק מוכר, קונה [נכסי מקרקעין – י.ג.] ... " [עמ' 137 שורות 20-27].

המניע להצגת מצג שווא אצל כל אחד מהאחים יכול להיות שונה, בין אם המדובר בריבוי נכסי מקרקעין או תכנית לרכוש דירה נוספת או למכור את נכס העיזבון. האחות ס. הייתה תושבת חוץ ויכול ששיקולי המס שלה אחרים משיקולי שאר האחים. גם אם ניתן למי מהאחים ייעוץ מס שגוי, אין הדבר הופך את הסכם חלוקת העיזבון שדבקה בו אי חוקיות להסכם חוקי.

7. א. היה אמור לקבל במסגרת תשלומי האיזון, כמפורט בסעיף 4 לפסק, תשלומי איזון בסך 245,000 ₪ נכון ל-10.5.07 [יום עריכת הסכם חלוקת העיזבון].

            בעניין תשלום יתרת המשכנתא שרבצה על דירת נווה שרת נכון ליום פטירת האם-הדירה בה התגורר א., הגיעו האחים להסכמה בעמ' 2 סעיף ו' ובעמ' 4 סעיף 4(2) להסכם חלוקת העיזבון, שיתרת המשכנתא תשולם ע"י א.. בהסכמה זו אין להתערב. זו היתה הסכמת הצדדים, ואין ביהמ"ש  עורך הסכם חדש לצדדים.  

            כספים שנתן ג. לא. לפני הסכם חלוקת העיזבון במסגרת סיוע ועזרה לאח – לא ניתן לכלול אותם במסגרת התמורה ששולמה בהסכם חלוקת העיזבון, ללא הסכמת א.. ג. הודה בעדותו: "אני לא רואה בזה תמורה, אני ראיתי בזה עזרה, כמו שעזרתי לו לא פעם לשלם את החובות" [עמ' 168 שורות 11-12]; "ההתייחסות שלי כששילמתי את  הכספים עזרה לאחי... כמו שעזרתי לו כל החיים" [עמ' 169 שורות 5-8]; "עזרתי לו ... עוד לפני בכלל שדיברנו על הסכם החלוקה" [עמ' 171 שורות 20-21]; "נתתי לו כסיוע ... והיה זקוק לכספים והיה חנוק... תמיד עזרנו" [עמ' 197 שורות 19-20].   

            כמפורט לעיל הוכח שא. קיבל מג. תמורה בגין איזון הזכויות בדירות בסך 177,490 ₪ [ראו תדפיס חשבון הבנק- מוצג ת/1]. א. הסכים לראות בחלק מהעזרה הכספית שג. עזר לו בעבר, עוד לפני עריכת הסכם חלוקת העיזבון, חלק מהתמורה, וביקש לראות בסכום של 200,000 ₪ כסכום ששולם לו במסגרת האיזון. פרקליטו של א. הצהיר בקדם בעמ' 7 שורה 26: "התובע קיבל                   כ-200,000 ₪ מאחיו... על חשבון חלקו בדירה ברמת אביב". א. טען בסעיף 54 לכתב התביעה: "הנתבע 2 [ג.- י.ג.] העביר לתובע [א. – י.ג.]... רק סך של 200,000 ₪ בלבד בגין חלקו של התובע בדירה ברמת אביב". א. הצהיר בסעיף 167 לתצהיר עדותו הראשית: "הנתבע 2 העביר לי... רק סך חלקי ביותר של                כ-200,000 ₪ בלבד בגין חלקי בדירה ברמת אביב". א. העיד בחקירתו: "ש. למה הוא שילם לך 200,000 ₪ ? ת. כמקדמה" [עמ' 95 שורה 31 עד עמ' 96 שורה 1]; "קיבלתי בעצם  200 ... אלף ₪ כשחלק ניתן לי לפני" [עמ' 92 שורה 21]; "אחי שילם לי.. וראה בזה סוף פסוק שהוא העביר לי 200,000 ₪" [עמ' 149 שורות 5-6].

            א. לכאורה זכאי לקבל מג. בגין איזון הדירות בהסכם חלוקת העיזבון סך נוסף של 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מ-10.5.07 ועד התשלום בפועל.

                                                             45,000 ₪ =200,000 ₪ -245,000 ₪

אמרנו לכאורה באשר טרם דנו בשאלה אם יש להורות על ביצוע ההסכם הלא חוקי מכוח הוראת סעיף 31 לחוק החוזים [חלק כללי].

8. עפ"י גישת השופט פוגלמן בע"א 4305/10 אילן נ' לוי תקדין- עליון 2012(2) 6965, אם הצדדים המתקשרים רואים בחוזה חוזה מחייב, ומתכוונים להוציאו לפועל באופן פסול ע"י אי דיווח לשלטונות מס שבח והימנעות מתשלום מס – לפנינו חוזה בלתי חוקי ולא חוזה למראית עין.

            עפ"י גישת השופט הנדל בפרשת אילן, גם סימולציה יחסית [הסכמה שלא לקיים את החוזה הגלוי ותחתיו לקיים חוזה אחר שהוא נסתר] יכולה להיחשב לחוזה למראית עין. חוזה יכול להיות בעל פגם כפול, ובו זמנית להיות חוזה בלתי חוקי וחוזה למראית עין, והסעד בעניינו יהיה כשל חוזה בלתי חוקי.

            סעיף 30 לחוק החוזים [חלק כללי] מורה: "חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים – בטל".  סעיף 31 לחוק החוזים מורה: "... אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי ביהמ"ש, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, ובתנאים שימצא לנכון... במידה שצד אחד ביצע את חיובו – לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו".

            השיקולים של בית המשפט באכיפת חוזה בלתי חוקי, למרות אי החוקיות שדבקה בו, פורטו בע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי תקדין- עליון 2012(3) 11582; בע"א 4305/10 אילן נ' לוי תקדין- עליון  2012(2) 6965 ; ע"א  3613/13 חלו נ' בדארנה תקדין- עליון 2015 (3) 800.

            יישום שיקולי צדק בענייננו מחייב ציווי על קיום הסכם חלוקת העיזבון מכוח סעיף 31 לחוק החוזים [חלק כללי] תוך מתן הוראות ביצוע.

            ראשית, מרבית הסכם חלוקת העיזבון הבלתי חוקי בוצע. א. פדה לאחר פטירת האם את מלוא המשכנתא שרבצה על דירת נווה שרת, שבאמצעותה נרכשה הדירה. א. מכר את דירת נווה שרת לצד ג' וקיבל תמורה. גם לאחר מתן פסק הדין בעניין 1/6 זכויות ס. בדירת נווה שרת והצהרה על בטלות הסכם המכר, א. הודיע שאין בכוונתו לפנות את צד שלישי מהדירה, וברצונו להגיע להסדר עם ס., שלה 1/6 מהזכויות בדירה, בדבר קיום הסכם המכר עם הצד השלישי.

ג. קיבל את החזקה בדירת רמת אביב. ג. שילם לא. תמורה חלקית עבור חלקו של א. בדירת רמת אביב: 1/6 מזכויות ג. בדירת נווה שרת הועברו לא., בנוסף שילם ג. לא. 200,000 ₪. יתרת התמורה שנותר לג. לשלם לא. – 45,000 ₪ נכון ל-10.5.07 .

ג. שילם את מלוא חובות דמי החכירה שרבצו על דירת רמת אביב [לג. היו לפני עריכת הסכם חלוקת העיזבון רק 1/3 מהזכויות בדירה], ג. היוון את הזכויות בדירת רמת אביב ושילם דמי היוון לרשות מקרקעי ישראל, ג. חתם ב-24.6.10 על הסכם תמ"א 38 עם יזם [ראו מוצג ת/4].

עיקרו של הסכם חלוקת העיזבון בוצע והסכום שנותר לשלם בגין חלקו של א. בדירת רמת אביב עומד על כ-13.5% משווי הזכויות של א. בדירת רמת אביב נכון למועד עריכת הסכם חלוקת העיזבון.

שנית, הסכם חלוקת העיזבון מתייחס ל-2 דירות : דירת נווה שרת ודירת רמת אביב. אי החוקיות אינה מתייחסת לדירת נווה שרת. אי החוקיות בעניין דירת רמת אביב מתייחסת רק לחלק מהתמורה ששולמה עבור חלקו של א. בדירת רמת אביב, שהרי התמורה הייתה בחלקה גם מנכסי העיזבון – חלקו של ג. [1/6] בדירת נווה שרת.

שלישית, אי החוקיות היא אגבית – אינצידנטלית למהות ההתקשרות. הפעולה הלא חוקית [אי דיווח ואי תשלום מס שבח ומס רכישה על חלק מהתמורה ששולמה מחוץ לנכסי העיזבון] לא מהווה את עיקר ההתקשרות, ונוגעת לחלק הביצועי שלה.

ניתן לרפא את אי החוקיות ע"י העברת הפסק ע"י הכונס לשלטונות מס שבח, ומתן הוראה לשלם את המס החל בחלוקת העיזבון.

            רביעית, לא ניתן לקבוע שהנהנה העיקרי מאי החוקיות הוא ג., להבדיל מא., ולא ניתן לקבוע שאשמו של ג. בעניין אי החוקיות עולה על אשמו של א..

            חמישית, החוזה עצמו ממלא את כל היסודות הנדרשים לקיומו של חוזה תקף: גמירת דעת ומסוימות, כך שאלמלא הפסול החוזה היה תקף וניתן לאכיפה.

9. אשר על כן, למרות בטלותו של הסכם חלוקת העיזבון מכוח סעיף 30 לחוק החוזים, הנני מורה מכוח סעיף 31 לחוק החוזים [חלק כללי] על קיום הסכם חלוקת העיזבון תוך מתן הוראות ביצוע משלימות כדלקמן:

            [א]      הנני ממנה בזה ככונס נכסים את עו"ד א. משה, טל': 04-6337271.

[ב]       הכונס שמונה יעביר את זכויות ג. בדירת נווה שרת [1/6 מהזכויות] ע"ש א., ואת זכויות א. בדירת רמת אביב [1/3 מהזכויות] ע"ש ג..

לא ניתנות הוראות ביצוע בעניין חלקה של ס. ב-2 הדירות, באשר בעניין דירת רמת אביב אין יריבות בפועל בין ס. לבין ג., וג. אף חתם כערב לס. כדי שתוכל להוציא צו מניעה כנגד א. בהתדיינות הנוספת. בעניין דירת נווה שרת התקיימה התדיינות בין ס. לבין א. וניתן פסק דין שקבע את זכויות ס. בדירה.    

[ג]       להסמיך את הכונס לחתום בשם א. וג. על כל מסמך שיידרש לצורך העברת הזכויות, כמפורט בסעיף קטן [ב] . ההסמכה כוללת גם פניה לרשויות מס שבח מקרקעין, עירייה, רשות מקרקעי ישראל ועמידר.

[ד]       כונס הנכסים ידווח על העסקאות הנ"ל לשלטונות מס שבח בצירוף העתק מפסק הדין והסבר על העסקאות. מצופה מהצדדים לשתף פעולה עם הכונס ולחתום על הצהרות ככל שיידרשו לצורך מתן פטור.

[ה]      העברת הזכויות בדירת רמת אביב, כפי שהורה ביהמ"ש, לא תבוצע לפני שג. ישלם: [1] לא.- יתרת תשלומי האיזון בסך 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק מ-10.5.07 ועד התשלום בפועל [2] לכונס הנכסים - מחצית שכ"ט כונס הנכסים בגין העברת הזכויות, הוצאות העברת הזכויות בהתאם לסעיף 9 בהסכם חלוקת העיזבון.

            העברת הזכויות בדירת נווה שרת, כפי שהורה ביהמ"ש, לא תבוצע לפני שא. ישלם לכונס הנכסים מחצית שכ"ט כונס נכסים בגין העברת הזכויות והוצאות העברת הזכויות בהתאם לסעיף 9 בהסכם חלוקת העיזבון.

            ככל שתידרשנה – תינתנה הוראות ביצוע נוספות ע"י ביהמ"ש.

[ו]        חוב דמי חכירה שרבץ על דירת רמת אביב עד למועד הסכם חלוקת העיזבון [10.5.07], שהוא מועד מסירת החזקה בדירה [ראו סעיף 4.1 להסכם חלוקת העיזבון] ושולם ע"י ג. - ניתן לקיזוז ביחס לחלקו של א. בזכויות בדירת רמת אביב. כונס הנכסים יערוך את התחשיב.

            בעניין שכר דירה/דמי שימוש של 2 הדירות ביחס לתקופה מיום פטירת האם המנוחה [ 6.11.06] ועד למועד עריכת הסכם חלוקת העיזבון [10.5.07]  - מוצע לצדדים להגיע להסכמה עפ"י השמאות של שמאי ביהמ"ש, שהוגשה בהסכמה. אין בעניין עתירה בכתב התביעה, ועניין זה אינו קשור קשר ישיר להעברת הזכויות בדירות. בהעדר הסכמה – ניתנת רשות לפיצול סעדים בעניין זה.

            גם עניין דמי ההיוון ששולמו על דירת רמת אביב טעון בירור, שלא לובן במסגרת התביעה. אם אין חובה לשלם דמי היוון – ניתן להמשיך לשלם דמי חכירה שנתיים לאחר המכר, ולכאורה לא ניתן להטיל חובה זו על המוכר. תשלום דמי היוון לרשות מקרקעי ישראל פוטר אמנם מתשלום דמי הסכמה, לא לובן ולא הוברר האם בעניין הסכם חלוקת העיזבון בין היורשים יש פטור מדמי הסכמה, ואם לא – האם שיעור דמי ההסכמה גדול או קטן מגובה דמי ההיוון ששולמו. ניתנת רשות לפיצול סעדים בעניין זה. ג. הביא לידיעת ביהמ"ש בסיכומיו שהגיש תביעה בעניין לבית משפט השלום בתל אביב.

10. לאור אי החוקיות שדבקה בהסכם חלוקת העיזבון – התובע ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 15,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. הנתבע 2 ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 15,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

            המזכירות תעביר העתק פסק הדין למרכז לגביית קנסות לצורך גביית ההוצאות שנפסקו.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ו, 22 מאי 2016, בהעדר הצדדים.