ת"א 9266-04-11 angstorm technologies inc נ' פלוני

בפני תובענה לאכיפת מזכר הבנות שנכרת ביום 29.7.2008 בין הנתבע: מר *** לבין התובעת: חברת Angstro, Technologies Inc. וכן חברת פיתוחים ננו מטרים בע"מ (להלן: "מזכר ההבנות האחרון" או "המזכר").

פתח דבר:

אקדים ואבהיר כי, על אף העובדה שהצדדים ובעיקר הנתבע, טרחו והאריכו לצורך ובעיקר שלא לצורך את טענותיהם, הרי שבסופו של יום נסובה תובענה זו סביב שאלה אחת מרכזית: האם מזכר ההבנות האחרון מחייב או שיש לבטלו.

לכאורה נוכח העובדה שהנתבע לא הגיש מעולם בקשה לביטול מזכר ההבנות האחרון, לא הגיש תביעה שכנגד התובעת להחזרת כספים ששולמו על ידו במסגרת המזכר, וכן לא הגיש אף הודעה לצד שלישי כנגד מי מהמעורבים לשיטתו בתיאוריות הרבות אותן שטח בהליך זה, הרי שניתן היה להכריע בתובענה בקצרה. יחד עם זאת, נוכח ריבוי הטענות שהעלה הנתבע כנגד התובעת, והמנהלים מטעמה הרי שההליכים התמשכו במשך זמן ניכר ואף אני ארחיב מעט בסוגיות שמצאתי כמרכזיות.

שיטת התדיינות זו, בה נקט הנתבע לא הועילה לבירור האמת בתיק. העלאת טענות מכל מן וסוג כנגד כל מי שהיה מעורב ולו בעקיפין בנושא, רק עיכבה את הדיון וחייבה עיסוק מיותר בטפל ולא בעיקר. אף סגנון הדברים שנאמרו ונכתבו בתיק זה מן הראוי להוציא ממחוזותינו. ניתן לטעון את כל הטענות הרלבנטיות לשם בירור האמת, גם מבלי לנקוט בשפה בוטה, תוך העלאת האשמות חריפות ביותר וללא אפילו ניסיון קל שבקלים להוכחת הטענות. אין בכוונתי להכריע בהשמצות אלו, ככל שאינן קשורות באופן מהותי וענייני לתובענה שבפני.

לאחר הקדמה זו מן הראוי שאקדים וכבר בפתח הדברים אבהיר כי לאחר שבחנתי את כל המסמכים, קראתי בעיון את כל הטענות, חזרתי ועיינתי בתצהירים ובחקירות הנגדיות ובסיכומים, ונוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מן העדים הרי שאין באפשרותי לקבל ולו מקצת מטענות הנתבע. לאור זאת אני קובעת כפי שאפרט ואנמק להלן כי יש לאכוף את מזכר ההבנות האחרון, וכי על הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין (כפי שיפורט) וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שיהיה בהם כדי להוות החזר ריאלי להוצאות ולטרחה שנגרמו לתובעת.

הרקע העובדתי:

מתוך מכלול הטענות של הצדדים הרי שעולה כי הרקע העובדתי הוא כדלקמן:

הצדדים הרלבנטיים:

התובעת היא חברת סטארט אפ (הזנק) אשר רשומה ב British Virgin Islands (BVI) ונועדה לעיסוק בתחום שיווק מכשיר / מכשירים לזיהוי חומרים נדיפים ברמה המולקולרית. ייחודו המתוכנן של המכשיר היה בהתאמתו לכאורה הן לשוק האזרחי והן לשוק הביטחוני, מהירות בצוע הבדיקה, רגישות גבוהה וכן ספקטרום חומרים נבדקים רחב תוך התבססות עיקרית על מד ספקטרומטר.

לתובעת יש חברת בת ישראלית, אשר החליפה שמות, ושמה האחרון הוא פיתוחים ננומטריים בע"מ (להלן: "חברת הבת"). מטרתה של חברת הבת הייתה ביצוע המחקר הנדרש לפיתוח המכשיר והטכנולוגיה. הפעילות הכספית בוצעה ע"י קבלת כספים בחברת האם והעברת כספים לחברת הבת לצורך בצוע המחקר, וכפי שעולה מחקירתו הנגדית של מר בהיר: "הישראלית היא חברת הבת ומקבלת הכספים מחברת האם. היא מקבלת תמורת הפיתוח"

אמנם הנתבע ניסה לעורר ולהרחיב את הדיון בשאלות מקום הרישום של החברות הנ"ל, השלכות אפשריות של מיסוי, התדיינות סביב איזו חברה קדמה ברישומה ועוד – אך לא מצאתי כי שאלות אלו רלבנטיות לסוגיות העובדתיות והמרכזיות שבמחלוקת. סוגיות אחרות הקשורות לחברות ובעיקר בתובעת, הקשורות למבנה הבעלות הקיים ולמוצע לנתבע, ידונו בהמשך.

הנתבע – כפי שעולה מחקירתו הנגדית הינו כבן 39 (ביום מתן פסק הדין), ואשר מגדיר את עיסוקו כ: "יושב בישיבה ולומד". כך גם הנתבע נתפס בעיני יזמי החברה. "אני יודע שהוא תלמיד חכם" אומר עליו דורון ויינפלד בחקירתו הנגדית. יחד עם עיסוק זה, הנתבע גם הצהיר, כי הוא משקיע כספים ביוזמות עסקיות שונות.

המערך ההסכמי בין הצדדים:

ב 28.5.07 נחתם מזכר הבנות ראשון בין התובעת לנתבע בו הנתבע, הוא המשקיע כהגדרתו במזכר. הנתבע התחייב לפי מזכר זה להשקיע כספים כדלקמן:

" 10) סכומי ההשקעה בחברות, מועדם ואחוזי הבעלות

המשקיע ישקיע בחברות סך כולל של 13.6 מליון דולר, בשער חליפין של 4 ₪ ל 1 דולר לפחות. וזאת תמורת 38% מהבעלות והשליט בחברה... מועדי השקעות הכספים בפועל תהיה כלהלן:

• ביום חתימת ההסכם הסופי המשקיע יעביר סך של 700,000$

• כעבור שישה חודשים מיום חתימת ההסכם הסופי המשקיע יעביר סך של 500,000$ נוספים

• כעבור תשעה חודשים מיום חתימת ההסכם הסופי המשקיע יעביר סך של 12,400,000$ נוספים".

ביום 8.7.07 נחתם מכתב כוונות (Letter of Intent) בין דורון ויינפלד, יעקב פרידמן, גבי בן שטרית והנתבע – ובו שוב הוגדר הנתבע כ"המשקיע". במכתב זה מפורטים בין היתר מועדי תשלום שונים ורבים, שבהם על הנתבע להשקיע את הכספים.

ביום 15.7.07 – נחתם מסמך נוסף תחת הכותרת: "תיקונים ותוספות להסכם ההשקעה" בחתימת יעקב פרידמן והנתבע. לפי מסמך זה התשלומים דומים מאוד למפורט במזכר ההבנות הראשון, קרי 700,000$ והפעם שישולמו עד שלושה שבועות מהגשת התכנית העסקית לנתבע; 500,000$ עד שישה חודשים ממועד חתימת ההסכם הסופי ו- 12,480,000$.

סעיף 4 למסמך זה קובע בין היתר:

"לא השקיע מר *** באחד מסבבי ההשקעה האמורים בסעיף J2 לעיל, לא יהיה זכאי מר *** *** להשקיע בסבבי ההשקעה שלאחר מכן. מלבד זאת, לא תהיינה סנקציות כנגד מר *** במקרה שלא יקיים את התחייבותו הנ"ל להשקעה" (להלן: "סעיף העדר תביעות").

אקדים את המאוחר ואציין כי סעיף העדר תביעות מסוג זה לא חזר על עצמו באף התחייבות אחרת שנכרתה בין הצדדים.

ביום 20.11.07 נחתם מכתב תיקון (Amendment to Letter of Intent), בין הנתבע, לבין התובעת וכן דורון ויינפלד ויעקב פרידמן, שעיקריו הם :

אישור הצדדים כי הנתבע השקיע סך של 123,000$ בחברה (להלן: "ההשקעה הראשונה שבוצעה")

הנתבע התחייב להשקיע סך של 120,000$ נוספים בתוך 7 ימים.

הצדדים מתכוונים להגיע להסכם סופי עד ליום 1.3.2008 ובו הנתבע מקבל אופציה להשקעה כוללת של 13,680,000$ המשקפת לחברה ערך של 22,320,000$. סכום של 456,500$ מתוך הנ"ל על הנתבע לשלם ביום החתימה על ההסכם הסופי.

ביום 11.3.08 נחתם Second Amendment to Letter of Intent בין אותם הצדדים. עיקר נייר זה:

אישור ההשקעה הנוספת שהנתבע בצע בחברה ואשר סכום ההשקעה הכולל מפורט בסעיף 1 למסמך הוא 243,000$

כן נקבעו במסמך סכומים ומועדים ליתר התשלומים הנדרשים:

סך של 456,000$ עד לתאריך 1.5.2008

סך של 250,000$ עד 1.7.2008

סך של 250,000$ עד 1.10.2008

סך של 800,000$ עד 1.11.2008

כן הוסכם שעד 1.4.2008 יחתם הסכם סופי בין הנתבע לחברה להשקעה כוללת של 13,680,000$ המשקפת כאמור לחברה ערך של 22,320,000$

סעיף 7 דלעיל זה מבהיר במפורש כי הנו מחייב את הצדדים וגובר על הוראות סותרות במסמכים קודמים:

"This agreement shall be binding upon the parties, and shall supercede any term of the IOL conflicting with the terms herof. All other terms of the IOL shall remain in full force and effect".

בתאריך 28.4.2008 נחתם מסמך בכותרת "הסדר תשלומים", הפורס את התשלום שתוכנן לראשית חודש מאי לתשלומים.

בתאריך 29.7.08 נחתם מזכר ההבנות האחרון בין התובעת וחברת הבת מצד אחד לבין הנתבע מהצד השני, וזהו המסמך נשוא תובענה זו. אין חולק כי זהו המסמך האחרון שנחתם בין הצדדים, וגם בו הנתבע הוא המשקיע.

לעניינו רלבנטיים הסעיפים הבאים:

סעיף 1: "כל מזכרי ההבנות וההסכמים הקודמים בין המשקיע לחברות מבוטלים ותנאי מזכר ההבנות הזה הם המחייבים את הצדדים לכל דבר ועניין".

סעיף 15: "תוך 21 יום מחתימת מזכר הבנות זה המשקיע ישלים את השקעתו לסך כולל של 300 אלף דולר"

סעיף 16: "עד ליום 15 בינואר 2009 המשקיע יעביר סך של 400 אלף דולר ארה"ב וזאת בתשלומים בהתאם לצרכי החברה. צרכי החברה הינם: 80,000 ₪ לחודש לפעילות שוטפת וייצור של שלושה מתקני זיהוי בעלות של 370,000 ₪ כל אחד."

סעיף 17 – מקנה למשקיע אופציה להשלים את סך ההשקעה ל 12.98 מליון דולר בדרכים המפורטות בסעיף.

הרחבתי בציטוטים מתוך מזכרי ההבנות, המכתבים והניירות האחרים שנחתמו בין הצדדים, מאחר והסוגיה המרכזית, כאמור ברישא לפסק דין זה, נוגעת לתוקפו של מזכר ההבנות האחרון.

בסופו של יום השקיע הנתבע בתובעת סכום כולל 213,480$ בלבד מתוך סך של 300,000$ אשר היה עליו לשלם לפי סעיף 15 למזכר ההבנות האחרון ואף לא שילם סך של 400,000$ אשר היה עליו לשלם לפי סעיף 16 למזכר ההבנות האחרון.

התובעת דורשת במסגרת תובענה זו את יתרת הסכום שהיה על הנתבע לשלם לה על פיס מזכר זה בסך של 486,520$.

הנתבע מעלה טענות שונות ורבות כנגד תוקפו של המזכר האחרון, ובמסגרת הדיון בתובענה זו, אבחן את טענותיו המרכזיות. יחד עם זאת אדגיש כי הנתבע מעולם לא הודיע לתובעת כי ביטל את ההסכם עימה.

דיון והכרעה:

הדיון במסגרת פסק הדין  בהתאם לראשי הפרקים של טענות הנתבע כנגד תוקפו של המזכר האחרון.

טענות כנגד חתימות הצדדים:

באשר לחתימה מטעם התובעת טוען הנתבע כי חתימה זו בשם יו"ר הדירקטוריון, נעשתה ללא ייפוי כוח חוקי ולכן אינה תקפה. לטענת הנתבע החתימה על גבי פרוטוקול מורשי החתימה מכוחו נחתם המזכר זויפה, ובשל פטירתו של מר פרידמן לא ניתן לבחון באופן ישיר אם הוא עומד מאחורי הסכם זה אם לאו.

הנתבע צירף לתצהירו חוות דעת מומחה בתחום הגרפולוגיה. על אף שהנתבע הביא מומחה מטעמו, מר יחזקאל גרינברג שגב, הרי שסיכום חוות הדעת לא היה חד משמעי כלל: "קיימת סבירות גבוהה של מעל 80% שחתימת המחלוקת לא נרשמה בידי יעקב פרידמן, אך מאחר וחומר הבדיקה הוא חומר מצולם, יש לאמת הממצאים על ידי בדיקת החומר המקורי".

גם מחקירתו הנגדית של המומחה עולה תמונה דומה של סבירות חלקית לזיוף אך הדגשתו החוזרת ונישנת לכך שמדובר בהשוואה של מקור מול צילום אשר הינה פחות מהימנה.

מנגד, גם מר ויינפלד וגם מר בהיר נחקרו בסוגיה זו, ושניהם הבהירו בחקירתם הנגדית שמדובר ביפוי כח שנשלח אליהם מיעקב פרידמן בפקס, וזאת בשל מחלתו של מר פרידמן. הוכח התרשמותי מן העדים הרי שאני קובעת כי העדויות של מר ויינפלד ושל מר בהיר מהימנות מאוד בעיני.

אוסיף ואומר כי איני מוצאת כל הגיון בטענה זו של הנתבע, שעה שלא היה כל צורך לתובעת או למי מטעמה לזייף דווקא במזכר האחרון את חתימתו של מר פרידמן. קל וחומר שעשה שמזכר זה אינו מרע את מצבה של התובעת, אינו פגוע בזכויותיו של מר פרידמן, ואף שב וחוזר על האמור בהסכמות קודמות בין הצדדים.

לאור כל זאת אני קובעת שהתובעת הוכיח כי החתימה על המזכר האחרון הייתה על פי ייפוי כוח כדין, ובאמצעות מורשה חתימה כדין, וטענות הנתבע כנגד החתימה של התובעת נדחות.

הנתבע העלה טענות לא רק כנגד חתימתה של התובעת אלא אף כנגד חתימתו שלו. באשר לעצמו טוען הנתבע כי הוא אמנם חתם על המזכר אלא "שהוא היה רק הנציג הישראלי של בעלי ההון שהשקיעו, וברור שלא ניתן לחייב אותו לשלם כספים בגינם" (סעיף, 10 לסיכומי הנתבע).

כלומר טענת ההגנה בעניין זה, אשר מעלה הנתבע מתבססת על זהות הנתבע הנכון לשיטתו בתיק זה. לטענת הנתבע, הינה לחוסר יריבות בינו לבין התובעת, וזאת מאחר ולשיטתו, כך משתמע, היה על התובעת לתבוע את בעלי ההון העומדים מאחוריו.

מבדיקת מזכר ההבנות האחרון עולה בבירור שהנתבע חתם עליו בשמו ובחתימתו האישית. אין במזכר כל אזכור או סימן שחתימה זו הינה כשלוח או נאמן עבור אחרים. יתרה מזאת, מהאמור בתצהירים ובחקירות הנגדיות של הנתבע וכן של דודון ויינפלד עולה כי הנתבע בחר לחתום בעצמו, ולקבל עליו באופן אישי את ההתחייבויות לפי המזכר, אף שהיה ברור וידוע כי מאחורי הנתבע עומדת משפחה בעלת ממון, וכי את כספי ההשקעה הוא מקבל מהם.

מחקירתו הנגדית של מר ויינפלד עולה כי סוגיה זו הובהרה גם בין הצדדים:

"ת. אני יודע שהוא תלמיד חכם

ש. בישיבה

ת. כן, הוא עוסק בעסקים לדבריו.

ש. לדעתך, היה לו מאות אלפי דולרים להשקיע או מליונים?

ת. כשאנחנו ביררנו כמובן כשהוא חתם על הסכם דרקוני אמרנו לו שזה לא הגיוני, הוא אמר שהוא עושה את זה בשם אח של חמיו, ששמו קינגסופר ובררנו דרך אריאל פוקס וגם מנדי ברר דרך חבר למשפחה והוא הבין שיש להם יכולת להשקיע. הבנו שלנתבע עצמו אין יכולת גבוהה אבל למשפחה יש. ככה זהו הוצג."

ובהמשך:

ש. הסכם כזה עם מי עושים האם עם המשקיע או הקוף?

ת. סליחה, *** תמיד אמר שזה בשם עצמו, מספר פעמים כשביקשנו ממנו לרדת מהחוזה הוא אמר שהוא מקבל מחמיו ושיש לו עוד משקיע....

ש. אתם ידעתם שמדובר בדלפון שאין לו אגורה אחת בכיס ולראיה אתם בעצמכם מצהירים שהוא הביא לכם באמת הפעמים נכנס לבנק כסף והוא ביקש מכך הלוואה, לא היה לו במה לחיות.

ת. הוא נכנס לקשיים. יותר מזה היה לו עיתון שהוא השקיע בו, ונקלע לקשיים וזו הסיבה להלוואה שהוא ביקש.."

36. מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה כי אכן נהג להשקיע מכספים שונים, חלקם של חברות בשליטתו וחלקם ממשפחתו ולהשקיע בתובעת:

ש. אתה טוען שמסרת לעו"ד פרידמן במזומן, 45000 דולר ועוד 100,000 ₪ ועוד 500 ליש"ט, מאיפה היה לך כ"כ הרבה כסף מזומן?

ת. מחמי...

ובהמשך:

ש.ת הכסף הזה הגיע מארה"ב על ידי חמי..

ובהמשך

ת. את הסכום הזה קיבלתי מאבי ואחי ומסיבות טכניות לא הספיק להגיע לבנק... ואת הכסף של אבי ואחי נתתי לפרידמן הניברה בנקאית של 80,000 ועוד העברה של 20,000 מחברת התקשורת שלי (הדגשה שלי – ד.פ)

ש. עורך הדין שלך הציג אותך בתור דלפון, אתה חתמת לאורך תקופה על ששה הסכמים שונים בעניין של הפרויקט, האם באיזה שהוא רגע וכל ההסכמים שחתמת היתה לך אפשרות לעמוד בהתחייבויות הכספיות שנתת

ת. דבר ראשון כן, ולקחנו בחשבון שאני מביא משקיעים ולכן הכנסנו סעיף של יינקט שום סנקציה נגדי..."

כאמור הסעיף בדבר העדר הסנקציה הופיע רק במזכר הבנות אחד, ואילו במזכר האחרון בוטלו במפורש כל ההסכמים הקודמים.

עוד אוסיף, כפי שיובהר בהמשך, ממזכר ההבנות האחרון (וכן מכל המסמכים שקדמו לו) עלה בבירור שמי שיקבל את התמורה בגין התשלומים, בצורה של אחזקות בחברה, הוא הנתבע ולא אף אחד מבני משפחתו. אף לא מצוין כי הנתבע יחזיק את המניות עבור מי מבני משפחתו.

לאור כל האמור לעיל, ומהתרשמותי אני קובעת כי הנתבע חתם על המזכר בעצמו, וכי התכוון לעמוד בתשלומים לפיו, בין אם בעצמו או באמצעות חברה מטעמו, ובין (כנראה בעיקר) באמצעות כספים שיקבל ממשפחתו.

התרשמתי שאומד דעת הצדדים בחתימה על המזכר (ככל יתר המסמכים) הייתה שההתחייבות המלאה מתבצעת ע"י הנתבע, וכי יש להניח שהוא מקבל את הכספים ממשפחתו. אך לא התרשמתי כי המשפחה התכוונה להיות המשקיעה בתובעת או כי הנתבע פעל כשלוח של המשפחה, אלא שהוא כיוון לכך שייגס את הכספים מהמשפחה ואז הוא עצמו יהפוך למשקיע. כאן המקום לציין כי התרשמתי באופן קשה ממהימנות הנתבע, והתרשמותי כי מדובר באדם מניפולטיבי מאוד, שהאמת אינה נר לרגליו.

על כן אני קובעת כי הצד הנכון לתביעה זו הוא הנתבע ולא משקיעים אשר עמדו ככל הנראה מאחוריו.

בשולי סוגיה זו, אבקש להבהיר, כי הנתבע לא העלה כל טענות ולא הציג כל ראיות הנובעות ו/או קשורות לדיני השליחות. על אף זאת, שקלתי אם מהות החלטתי לעיל הייתה משתנה, לו נטענו טענות המתבססות על דיסציפלינה זו, ותשובתי שלילית, עדיין דינה של טענה זו היה להידחות והנתבע הינו בעל הדין הנכון.

מסקנה זו מבוססת בין היתר על כך שהנתבע לא הציג כל ראיות המעידות שמהות היחסים בינו לבין אותם משקיעים ממשפחתו או אחרים חורגים ממתן כספים על ידם לנתבע על מנת שישקיעם בעסקים. אפשרי והם ראו בנתבע כמעין מנהל השקעות / משקיע עבורם, אך אני מסופקת לגבי כך, וסביר יותר כי העבירו לנתבע כספים כמתנה או בדרך אחרת לצורך שימושו הפרטי.

הנתבע לא הזמין איש מבני משפחתו למתן עדות ואף לא הגיש כנגדם הודעת צד ג' ואף לא עלה מחומר הראיות שהוצג בפני כי משקיעים אלו דרשו מהנתבע שירשום אותם כבעלי מניות בתובעת. ומכאן ברור כי אם היתה התובעת מצליחה בפעולותיה ומרוויחה ממון רב, לא היה למשקיעים אלו זיקה ישירה לחברה ורווחיה. החזר השקעתם או פירות השקעה זו תלוי אך ורק במערכת ההבנות בינם לבין הנתבע אשר לא הוצגה בפני.

לא התרשמתי גם שהנתבע ניסה להציג עצמו בפני יזמי התובעת כשלוח של אותם משקיעים עלומים העומדים מאחוריו, אלא הציג, ואולי גם התרברב, יכולת להתחייב לתשלומים אלו, בזכות משפחתו האמידה העומדת מאחוריו. במילים אחרות ההתחייבות היא אישית שלו והמשקיעים אינם שולח כי אם מקור המימון בלבד.

סעיף העדר תביעות

לטענת הנתבע, קיימת סדרה ארוכה של הסכמים בין הצדדים, אשר כולם מהווים: "הסכמי תיקונים להסכם הראשון בו הוכנס סעיף ברור על אי הטלת סנקציות במצב של אי השלמת ההשקעה".

עוד טוען הנתבע כי ההבדל בין ההסכמים נוגע רק מועדי ההשקעה והסכומי, ובכל מקום בו מסמך תיקונים הכניס שינוי מהותי מהסעיף שלפניו, הוא ציין זאת במפורש. אשר על כן יש לפרש את סעיף מס' 1 למזכר ההבנות האחרון באופן שמתייחס אך ורק למועדי וסכומי ההשקעה .

התובעת אכן מסכימה שעיקר השינויים שנעשו היו למזכר ההבנות הראשון והתייחסו לתשלומים הנדרשים של הנתבע. יחד עם זאת טוענת התובעת כי מזכר ההבנות האחרון הוא שונה, ולאור ההבנה כי הנתבע לא יכול להביא השקעה של 13,600,000$ הוחלט לשנות את המבנה ההסכמי ולצמצם את התחייבות הנתבע לסכום של 700,000$ בלבד (שמתוכה כבר שלישי הועבר) ולהשאיר לנתבע אופציה בלבד להשקיע את עיקר הכספים שנותרו.

במילים אחרות, התובעת טוענת כי השינוי בהסכם זה הינו מהותי ביותר ולא רק בסעיף 1 כי אם במהות הסכם כאשר התחייבות הנתבע מצטמצמת באופן ניכר ל 700,000$ ועליה להתארגן בהתאם עם המשך הפרויקט.

עם כן בפנינו הסכם בכתב, אשר ניסוחו ברור ביותר וממנו ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים בחתימתו. ממערך ההתקשרויות שבין הצדדים ניתן ללמוד על מו"מ מתמשך, ותכוף ביותר, בין הצדדים אשר עיקרו אמנם בשאלות התזרימיות של השקעת הנתבע בתובעת, אך לא רק.

ברור גם שהנתבע היה מעורב בניסוחו של מזכר ההבנות האחרון, כבכול קודמיו, בין אם היה מיוצג ובין אם לאו. כפי שעולה מחקירתו הנגדית:

"ש. נכון שלפני ההסכם האחרון היה לך מו"מ על הנוסח שלו והעברת טיוטות?

ת. כן

ש. נכון שאתה שלחת למנדי טיוטה אחרי שעברת עליה?

ת. נכון"

חשיבות יתרה אני מוצאת בסעיף 7 ל Second Amendment to Letter of Intent, אשר לגבי מסמך זה אין מחלוקות בין הצדדים. הנה לנו דוגמא טובה להסכמה בין הצדדים כי האמור בסעיף זה גובר על כל ניסוח סותר ב Letter of Intent שקדם לו. סעיף זה עצמו קובע כי הצדדים מחויבים להסכם ובמשתמע ניתן לאכפו עליהם (This agreement shall be binding upon the parties, and shall supercede any term of the IOL conflicting with the terms herof).

לאור המהות הכלכלית הברורה העולה ממזכר ההבנות האחרון, אני מבכרת את גרסת התובעת בעניין. מובן לי כי במקום בו צומצמה ההשקעה באופן ניכר, עולה החשיבות לאכיפת שארית ההשקעה המוסכמת.

אדגיש כי גרסת הנתבע לפיה יש לפרש את סעיף 1 לנושא התשלומים בלבד אינה סבירה בעיני. ראשית משום שמהות מזכר ההבנות האחרון הינה שונה כאמור מקודמיו; שנית מאחר והצדים ידעו גם ידעו לסייג את ההגדרות הכלליות שבסעיפים שונים אם רצו בכך (ראה סעיף 7 ל Second Amendment to Letter of Intent כאמור); שלוש משום שברור לי שהצדדים התכוונו בעת החתימה על מזכר ההבנות אחרון שיהיה מסמך סופי ומחייב ביניהם.

אדגיש גם כי לטעמי, עצם מיקומה של התחייבות זו בסעיף הראשון של המזכר ולא בהמשך לסעיפי תשלומים למיניהם מלמדת אף היא על רצון הצדדים לבטל את כל ההבנות הקודמות.

תמוה בעיני מדוע הנתבע בחר שלא לחקור בנושא זה באופן מקיף את עדי התובעת. מר ויינפלד לא נדרש כלל לנושא בחקירתו הנגדית ואף מר בהיר החתום על המזכר נשאל בנושא בקצרה בלבד. לאור חשיבות הנושא אפרט השאלות והתשובות היחידות לנושא:

" ש. לאורך כל ההסכמים כתוב שלא יינקטו סנקציות נגד הנתבע?

ת. זה היה רק בהסכם הראשון, אמנם כל ההסכמים האחרים היה תיקון לאותו מזכר הבנה ראשון. המסמך עליו אנחנו תובעים, זה ההסכם האחרון שסעיף 1 בו אומר הכל מה שהיה בעבר בטל ומבוטל ומכאן ההסכמות אליהם הגענו.

ש. מי ניסח את המסמך הזה?

ת. אני, יעקב והנתבע"

ובהמשך:

"ש. בהסכמים הראשונים בכולם היה כתוב שלא יינקטו נגדו סנקציות. אני הבנתי מדורון שבהסכם האחרון היה שוני לא בגלל שהנתבע זכה בלוטו ולכן אפשר להטיל סנקציות אלא שהפעם זהו, לא מוכנים.

ת. כבר עניתי על השאלה הזו. כי מאחר וראינו שההתנהלות שלו לא תקינה והוא מבקש כל הזמן אורכות, פה מביא כסף ונעלם ומבקש עוד ארכה וכו', לכן אמרנו ניתן לו את המצב...

55. בכך הסתיימה החקירה בעניין מהותי זה. מר בהיר לא נשאל לגבי גרסת הנתבע לפיה כוונת הצדדים בסעיף זה הייתה לנושא התשלומים בלבד, ולכל עניין אחר שיכל להוכיח לשיטת הנתבע את טענותיו.

56. בהזדמנות זו אדגיש ואבהיר שוב כי מר בהיר, בניגוד מוחלט לנתבע, עשה עלי רושם אמין ביותר. עדותו הייתה ברורה, ישירה ומפורטת, ואני מאמינה לו.

57. הלכה פסוקה היא כי יש לבחון את אומד דעת הצדדים לגבי הסכמים עליהם חתמו, קודם כל מפירוש סביר של ניסוח ההסכם עצמו, ורק במקרים בהם לא ניתן לעשות כך יש לבחון בראיות את אומד הדעת הנ"ל השונה מהכתוב (ראו לדוגמה: " רע"א 5349/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' קיה מוטורס קואופרשיין, ניתן ביום 27.6.12; ע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי ניתן ביום 9.5.12). במקרה זה הן ניסוח ההסכם והן התרשמותי מגרסאות וחקירות הצדדים, אני קובעת כי נוסח סעיף 1 למזכר ההבנות האחרון משקף נכונה את אומד דעת הצדדים בעת חתימתו, והנו תקף.

58. לאור זאת אני דוחה את טענת הנתבע לפיה סעיף 1 למזכר ההבנות האחרון אינו מחייב או מחייב לעניין פריסת תשלומים בלבד, וקובעת כי סעיף זה תקף ומבטל כל הבנה קודמת בין הצדדים. העולה מכל האמור הוא כי סעיף העדר התביעות בוטל בהסכמת הצדדים, וניתן לתבוע את הנתבע בהתבסס על המזכר האחרון.

התשלומים שבוצעו

59. לאחר בחינת כלל המסמכים אני קובעת כי הצדדים מסכימים ביניהם כי סך התשלומים ששולמו על ידי הנתבע לתובעת מסתכם בסכום של 213,480$ אשר בוצעו במספר תשלומים מסוגים שונים.

60. אף כי הנתבע האריך בטענותיו בעניין זה הרי שאני לא מוצאת מקום להכריע בסוגיות הקשורות לאופן (התשלומים, זהות מקבלם (אם מדובר בתשלום לתובעת עבור פעילות חברת הבת או תשלום ישירות לחברת הבת) וכדומה. תשלומים אלו היו בהתאם להסכמים אך באיחור, ונוכח מנגנון ההצמדה שנקבע על ידי בסופו של פסק הדין אין לייחס חשיבות למועד בו שולמו.

61. יתר על כן, התשלומים הועברו בהתאם להסכמים, ואושר כי התקבלו מספר פעמים על ידי התובעת, ואף הנתבע אינו טוען כי התקבלו סכומים גבוהים יותר או הועברו על ידו סכומים נוספים.

האם התובעת הפרה את מזכר ההבנות האחרון?

61. משקבעתי שמזכר ההבנות האחרון מחייב והינו מבטל את כל ההבנות שקדמו לו, לא נותר אלא לעבור ולבחון את טענותיו העיקריות של הנתבע להפרת מזכר ההבנות הזה על ידי התובעת, באופן שאפשר לנתבע שלא לקיימו.

62. אשוב ואבהיר כי הנתבע הרחיב בטענות רבות בדבר סוגי הפרות שונות אשר בוצעו לטענתו על ידי התובעת באופן שאפשר לו, הלכה למעשה שלא לעמוד בהתחייבויותיו.

63. לפני שאדון בעיקרי טענות אלו, אקדים ואבהיר כי הנתבע מעולם לא פנה לתובעת בהודעה על ביטול ההסכם לאור הפרות אלו, לא הגיש תביעה שכנגד התובעת, וגם לא הודעה לצד שלישי כנגד מי מהמעורבים לטענתו, אשר גרמו להפרות אלו.

אנשים נוספים הינם בעלי זכויות בפיתוח:

64. הנתבע טוען כי בניגוד להצהרות אשר הוצגו בפניו לפני כריתת מזכר ההבנות הראשון, לפיהן היזם של החברה הינו מר דורון ויינפלד אשר הוצג בפניו "כסטודנט בעל תואר שני לפיזיקה ו "גאון"", אשר פיתח את המכונה לזיהוי חלקיקים, הרי יש זכויות בפיתוח הנ"ל גם למר גבריאל אוחנה (להלן: "אוחנה").

65. הנתבע מוסיף וטוען שרק למר אוחנה היה הידע בדבר התאמת המכשיר לצרכים בטחונים, בהם לטענת הנתבע הוא התעניין.כן טוען הנתבע שהתברר לו כי לרו"ח מנדי בהיר, אשר תיווך בינו לבין החברה, מוקנות זכויות בחברה.

66. לא מצאתי ממש בטענות אלו.

67. התובעת מבהירה כי למר אוחנה אין חלק בקניין הרוחני וכי תפקידו היה טכני כטכנאי אלקטרוניקה.

68. מוסכם בין הצדדים שמר אוחנה פנה בע"פ ואח"כ ביום 15.9.07 פנה בפקס לעו"ד אלי ציגלר, יועצו המשפטי של הנתבע בתקופות הרלבנטיות, וטען בפניו לזכויות המוקנות לו בפטנט. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית שהמו"מ בכל ההסכמים הקודמים נוהל על ידו וע"י עו"ד אלי ציגלר.

69. אינני מוצאת מקום או אפשרות במסגרת הליכים אלו והחומרים שהוצגו בפני להכריע בדבר סוגיית רמת מעורבותו של מר אוחנה בפיתוח המוצר.

70. יחד עם זאת מובן שהנתבע היה מודע לטענות מר אוחנה במועד קבלת הפקס, ועל אף זאת, 4 ימים לאחר מכן, ביום 19.9.07 הפקיד הנתבע את הסכומים הראשונים של השקעתו בתובעת, ולאחר מכן אף ביצע את יתר השקעותיו.

71. אף במסמכים שנחתמו בין הצדדים במועדים שלאחר פניית מר אוחנה, ובעיקר מזכר ההבנות האחרון מיום 29.7.08 ועל אף מעורבותו הרבה של הנתבע בניסוחם, לא מצאתי כל התייחסות למר אוחנה וזכויותיו או שלילת זכויותיו בהמצאה.

72. יתרה מזאת, במזכר קיימים סעיפים הסותרים טיעון שכזה ובין היתר:

סעיף 5: "הצדדים מצהירים כי ידוע להם שהוגש פטנט (זמני) להגנת הקניין הרוחני הנובע מפיתוח האבטיפוס"

מובן כי סעיף זה המשקף הסכמה בין הצדדים בדבר זכויות הקניין הרוחני, סותר כל הבנה אפשרית של הנתבע באותו הזמן (ולאחר קבלת מכתבו כאמור של מר אוחנה) לזכויות קניין רוחני לכל צד ג'.

73. בחקירתו הנגדית של הנתבע הוא הבהיר כי עשה את הבדיקות בעניין מר אוחנה רק ביולי 2009 וזאת מאחר וקודם לכן היה עסוק בבוררות בעניין העיתון בו השקיע. הנתבע טוען שבוררות זו נמשכה שמונה חודשים ולכן למעשה לא יכול לעשות הבדיקות הראויות בעניין מר אוחנה.

74. אין בידי לקבל תשובה זו ובין היתר לאור העובדה שהנתבע היה מיוצג בתקופה בה שלח מר אוחנה את מכתבו. וכי ללא ספק עו"ד ציגלר מטעמו או כל עורך דין אחר יכול לבחון את כל טענות מר אוחנה באופן יסודי כבר בזמן קבלת המכתב וללא ספק לפי שהשתתף בניסוח ההבנות וההסכמים שלא מכן.

75. תשובת הנתבע לעניין זה בחקירתו הנגדית היתה:

"ש. מה עשה עו"ד ציגלר עם המכתב שקיבל מאוחנה.

ת. הוא ישב עם איציק נחמני וגם עם גבי אוחנה, הוא אמר בצורה הכי ברורה "אני לא יודע זה סוג של אמון אתה סומך עליהם או לא סומך עליהם"

עו"ד ציגלר לא הוזמן למתן עדות, ואף מר אוחנה לא תבע את התובעת או מי מטעמה, עם חלוף השנים, וחרף טענותיו לזכויות בפיתוח. מכאן שטענת הפרה זו לא הוכחה ודינה להידחות.

76. הנתבע גם טען כי למר בהיר, רואה החשבון של החברה יש זכויות בפיתוח. בחקירה הנגדית לא עמד על טענה זו ואף חזר בו.

" ש. אני מפנה אותך לסעיף 33 (מצטט) – האם בזמן הזה היו למר בהיר מניות בחברה?

ת. (מעיין וחוזר על השאלה) לא היה לו שום דבר. הוא לא אמר לי שהוא שותף. הוא אמר לי שהוא מתווך ביני לבין דורון ומביא לו משקיעים."

בהמשך:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 57 (לתצהיר הנתבע – ד.פ) – אתה כותב שיש שותפות בין מנדי לדורון

ת. זה מה ששמעתי מדורון, שלמנדי יש כמה מניות בחברה"

מר ויינפלד לא נחקר בסוגיה זו כלל.

77. לאור כל זאת אני קובעת שהנתבע לא הרים את נטל ההוכחה להפרת מזכר ההבנות האחרון בידי התובעת באופן שהסתירה ממנו במכוון זכויות לכאורה של מר אוחנה או מר בהיר בהמצאה או בחברה.

התאמת הפיתוח לצרכים בטחוניים:

78. לטענת הנתבע הפרה התובעת את ההסכם עימו גם בעניין התאמת המוצר לצרכים ביטחוניים בנוסף לצרכים אזרחיים. לטענת הנתבע הובהר לו כי המיזם מיועד לשימוש בטחוני ואזרחי כאחד. התכנית העסקית אשר נעשתה בידי מר בהיר הבהירה את הפוטנציאל הכלכלי הרב שבמישור הביטחוני בו לטענת הנתבע הוא התעניין במיוחד.

79. בפועל, לטענת הנתבע, התברר לו רק לאחר השקעותיו בחברה כי המיזם אינו מתאים לשימוש בטחוני כלל.

80. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הנתבע היה מעורב באופן פעיל בפעילות ומערך ההתקשרויות בין הצדדים ובעיקר מזכר ההבנות האחרון מבהיר היטב כי מדובר בחברת הזנק אשר ההשקעה בה הינה בעלת סיכון (ראה סעיף 21 למזכר). שנית, לא הוכח כי אכן נכשלה האפשרות לקידום המוצר בתחום הביטחוני ואף לא הוכח כי רק למר אוחנה היה ידע בפיתוח המערכת לתחום הבטחוני ובעזיבתו לא היתה אפשרות לפתח תחום זה.

81. משכך אני דוחה גם את טענת הנתבע כי הסתמך דווקא על הפיתוח בתחום הביטחוני וגם את טענתו כי הייתה הפרה של התחייבות זו.

סכסוך בין התובעת לחברת דאן שירותים טכנולוגים

82. הנתבע מפרט בהרחבה את הסכסוך העסקי שבין חברת דאן לתובעת. סכסוך אשר בעטיו אליבא דנתבע עכבה דאן את אב הטיפוס הראשון והיה צורך לבנות חדש בעלות נוספת. לטענת הנתבע סכסוך זה גרם אף הוא לתובעת להפר את ההתקשרות עימו.

83. הנתבע לא הציג כל ראיה לאופי הסכסוך עם חברת דאן, למועדיו או להתקשרות עם חברה חלופית. מכאן שJהנתבע לא הרים את נטל ההוכחה להראות כי היה בסכסוך זה כדי הפרה כלשהי של החברה את מזכר ההבנות האחרון עימו.

84. למעלה מן הצורך אציין כי אף במידה ואכן היה סכסוך שכזה הרי שאין הוא מהווה הפרה של ההתקשרות של התובעת עם הנתבע, המזכה אותו באי קיום התחייבויותיו כלפיה לפי מזכר ההבנות האחרון. על פי מזכר זה נקבעו לוחות הזמנים לתשלומים, נקבעו זכויותיו של התובע בחברה ולא נקבע כתנאי מתלה מועד סיומו של אב הטיפוס הראשון. והרי גם לשיטתו של הנתבע אב הטיפוס הראשון נבנה, אך באיחור, מדוע אם כן לא שילם את הכספים מיד לאחר מכן? לנתבע פתרונים.

85. על כן אני דוחה את כל טענות הנתבע בדבר הפרת ההסכם על ידי התובעת.

86. לשיטתי, ניתן היה לסכם את פסק הדין בנקודה זו, לאחר שדחייתי את עיקר טענות הנתבע כפי שהבהרתי ברישא לפסק הדין, הנתבע בחר להעלות שלל טענות נוספות, אשר ספק בעיני מידת הרלבנטיות שלהן לסוגיה העיקרית שלפני.

87. יחד עם זאת כדי שלא להשאיר סוגיות שעלו ללא הכרעה, אתייחס בקצרה רבה לעיקר טענות אלו .

התביעה צריכה להיות של חברת הבת ולא של התובעת:

88. לטענת הנתבע התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת על ידי חברת הבת ולא על ידי התובעת, דא עקא שחברת בת זו נמצאת בהליכי פירוק ולכן אינה יכולה לתבוע.

89. אינני מוצאת בטענה זו טעם רב. מזכר ההבנות נחתם בין התובעת וחברת הבת לבין הנתבע, ולאור זאת מוקנית זכותה של התובעת לתבוע. עוד אוסיף כי כל ההתקשרויות הקודמות היו בין התובעת או מי מטעמה לבין הנתבע וכי רק מזכר ההבנות האחרון היה בין התובעת וחברת הבת.

90. הוכח בפני שהשיטה הנהוגה הייתה קבלת כספים אצל התובעת והעברתם לחברת הבת. אף אם הנתבע העביר חלק מן הסכומים ישירות לידי חברת הבת, אין בכך כדי לשלול את זכאותה של התובעת לקבלת מלוא הסכומים שהנתבע התחייב להם על פי ההסכם. מערך היחסים בין התובעת לחברת הבת שלה אינו מענייננו של הנתבע, מה גם שהוא כרת את ההסכם האחרון מול שתי החברות.

91. לתובעת מלוא זכויות השיווק של ההמצאה, וממילא כל ההתקשרות נעשתה גם עמה, ועל כן היא זכאית לתבוע מכוחה. על כן אני דוחה טענה זו.

אי חוקיות מזכר ההבנות הסופי

92. הנתבע מוסיף וטוען כי מזכר ההבנות האחרון אינו חוקי כלל לאור סעיף 10 שבו הקובע כי הדירקטור אשר ימונה על ידי הנתבע בחברה יפעל כשלוחו של יעקב פרידמן, וזאת בניגוד לסעיף 106 לחוק החברות התשנ"ט – 1999. על כן טוען הנתבע כי מדובר בחוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור ומכאן כי הינו בטל לפי הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973.

93. למעלה מהצורך אבהיר כי גם אם דעתי אינה נוחה מניסוחו של סעיף זה, אשר אינו שומר על עצמאות שיקול הדעת של הדירקטורים בחברה, הרי שאין הדבר מקנה אפשרות לבטל את ההסכם כולו, שכן אין הסעיף הופך את החוזה לבלתי חוקי. ראשית לא הוכח באמצעות מומחה כדרישת החוק כי מדובר בעבירה פלילית (ראו לשם הבחנה: ע"א 7141/13 קולקטיב גרופ בע"מ נ' שמעון דבוש, ניתן ביום 5.11.15) שנית, ספק אם מטרת החוזה עצמו כריתתו או תוכנו פליליים גם אם נפלה בו הסכמה לדבר שעשוי להיות אם יקרה, ולא קרה, בגדר עבירה פלילית. ניתן היה לבצע את החוזה כולו, בהתאם להוראות הדין, על פי ביצוע מקורב ואף ניתן להפריד את חלקיו החוקיים והבלתי חוקיים של החוזה, כדי לאפשר את ביצועו.

יודגש כי בתי המשפט קבעו שחוזה הוא בלתי חוקי במקרים בודדים וחריגים שעה שדובר בעיקרו של החוזה, ולא בסעיף אחד, שהנתבע נאחז בו כמוצא שלל רב.

מעילה בכספי החברה

94. הנתבע טוען שבוצעה מעילה בכספי החברה בידי בעלי התפקיד שבה. טוב היה אלמלא הועלתה טענה זו שכן זו טענה מהחמורות ביותר שניתן לטעון, ועל אף זאת נטענה בלי כל ביסוס או ראיה מהותיים.

95. ראשית טען הנתבע כי שיק של חמו ז"ל על סך 26,200 פאונד לא הגיע לחשבונות הבנק השוטפים של החברה אשר גולו במסגרת גילוי המסמכים מטעם הנתבעת בתיק זה. לאחר שגולו מסמכים נוספים בדבר חשבון בנק נוסף בו הופקדו הכספים, טוען הנתבע כי סך של 15,000 דולר לא הופקד בחשבונות.

96. כן טוען הנתבע כי נמשכו כספים רבים מחשבון החברה בתקופה בה זו לא הייתה פעילה וכי אנשי התובעת ערכו "חגיגת קניות פרטיות ותשלום חשבונות ביתיים" ועוד.

97. לטענת התובעת כל הכספים הוצאו במהלך העסקים השוטף והרגיל של המיזם וגולו באופן מסודר במסגרת גילוי המסמכים.

98. הנתבע מוסיף ומסתמך על הליכי הפירוק שננקטו כנגד חברת הבת, וממצאים לכאורה שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי בתיק זה. הנתבע לא הציג הכרעות של בית המשפט המחוזי בעניין זה, וזאת על אף עיכוב ניכר שהיה בהליכים אלו.

99. יודגש שוב כי הנתבע לא הגיש ראיות להוכחת טענותיו, וממילא לא תבע את התובעת או מי מטעמה על סמך טענות אלו. לא נמסר לי גם כי הוגשה תלונה למשטרת ישראל בגין הטענות הנ"ל.

100. לאור זאת אני קובעת שנתבע לא הרים את נטל הראיה להוכחה כי בוצעה מעילה בכספי החברה ואף לא הביא כל ראיה לכך, וטענותיו בעניין זה נדחות.

רו"ח מנדי בהיר היה הרו"ח החיצוני המבקר של החברה ולכן נאסר עליו לחתום על מסמכים בשם החברה.

101. לטענת הנתבע רו"ח בהיר היה הרואה החשבון המבקר של החברה ועל כן אינו מוסמך לחתום בשם החברה. לשיטתו של הנתבע הדבר עונה על האמור בסעיף 30 לחוק החוזים " חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל"

102. כל הראיות שבפני, ובכלל זאת עדותו של רו"ח בהיר עצמו, אשר אמינה בעיני, מצביעות על כך שרו"ח בהיר שימש כמנהל חשבונות פנימי של החברה ולא מבקרה החיצוני. יתר על כן גם בעניין זה ראוי היה לא לעמוד על טענות חריגות בפסיקה הנוגעות לקיומו של סעיף 30 לחוק החוזים.

103. אשר על כן אני קובעת כי גם בנקודה זו לא הרים הנתבע את נטל הראיה.

סיכומו של דבר:

104. בפני תובענה פשוטה לאכיפת מזכר הבנות אחרון אשר נחתם בין התובעת לבין הנתבע. הנתבע שילם סך של 213,480$ בלבד מתוך סך של 300,000$ אשר היה עליו לשלם לפי סעיף 15 למזכר ההבנות האחרון. כן לא שילם הנתבע סך של 400,000$ אשר היה עליו לשלם לפי סעיף 16 למזכר ההבנות האחרון.

105.חוב הנתבע לתובעת אכן מסתכם בסכום כולל של 486,520$ כפי שתבעה התובעת. בהתאם לסעיף 14 למזכר ההבנות, ככל ההבנות הקודמות בין הצדדים קובע כי שער הדולר לחישוב ההשקעה לא יפחת מ 4 ₪ ל 1$, מכאן שחוב הנתבע לתובעת עומד על 1,946,080 ₪. התובעת טוענת לצירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום זה עד למועד הגשת התביעה. אני דוחה טענה זו, לאור סעיף קיומו של סעיף מפורש במזכר ההבנות בדבר מנגנון השערוך של הכספים, הקובע בין היתר שער חליפין גבוה של 4 ₪ לדולר.

106. אשר על כן, התביעה מתקבלת, והנתבע ישלם לתובעת סך של 1,946,080 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק דין זה ועד ביצועו בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך של 25,000 ₪ וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 100,000 ₪ כולל מע"מ וזאת בנוסף לכל הוצאה שהוטלה עליו במהלך הליכים אלו.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ו, 15 מאי 2016, בהעדר הצדדים.