פסק-דין בתיק א 10151/02

רקע

1.       התובעת, עיריית טירת הכרמל (להלן- "העירייה") הגישה תובענה כספית על סך 173,180 ש"ח נגד ארבעת הנתבעים. התובעת הינה רשות מקומית שבתחומה פארק תעשיה בו נמצאו שלושה נכסים שבגינם נדרש תשלום ארנונה. בכתב התביעה זוהו הנכסים על פי מספריהם בלבד: 1011500000, 101150100, ו- 101150200. נטען כי נתבעות 1-2 שהינן חברות בע"מ הן המחזיקות של הנכסים ונתבעים 3-4 הינם בעלי המניות ומנהלים של נתבעות 1-2. נטען עוד בכתב התביעה כי החוב שנתבע היווה את יתרת חוב הארנונה בגין הנכסים נכון ליום 15.3.02, ימים מספר טרם הגשת התביעה. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר וצורף לו תדפיס ממוכן מפנקסי העירייה. בשלב מאוחר יותר, ביום 23.7.02, הוגשה תעודת עובד ציבור בה ניתן פירוט נוסף אודות הנכס והחוב הנדרש; הנכס הראשון עבורו נדרש תשלום בסך של 150,462 ש"ח הינו בנין, הנכס השני עבורו נדרש תשלום של 6,771 ש"ח הינו חניה, והנכס השלישי הינו הקרקע התפוסה.

2.       הנתבעים קיבלו רשות להתגונן על סמך הטענה כי לא ברורה העילה המשפטית נגד הנתבעים 3-4 וכי הדרישה לתשלום הארנונה הוצאה בהעדר סמכות חוקית בהיות האדמה נשואת התביעה "אדמת בניין" כמוגדר בפקודת העיריות (נ"ח) ובחוק ההסדרים על תקנותיו, כיוון שמדובר בבניין שבנייתו טרם הושלמה.

3.       הנתבעים הוסיפו ופירטו כי במקרה דנן מדובר על פרוייקט בניה משותף של משרדים בין נתבעת 1 לנתבעת 2 לשם מכירתם ב"תנאי מעטפת" לצדדים שלישיים. נטען כי כל אחד מהנכסים נמכר "ללא עבודות פנימיות וללא עבודות גמר. כדי להביא את הנכס למצב של שלמות ולהופכו לראוי לשימוש יש לבצע את כל עבודות הפנימיות ועבודות הגמר ובין היתר כדלקמן: צנרת חשמל, צנרת מים, מחיצות פנימיים, טייח, ריצוף, התקנת כלים סניטריים, צבע וסיוד, התקנת גופי תאורה, התקנת מערכות שונות,  מיזוג וחשמל וחיבורם לרשת המים." (סעיף 6 לתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן).

נטען כי עלות הכשרת כל נכס שנמכר לצדדים שלישיים והבאתו למצב סופי מהווה יותר מ-40% מעלותו של הנכס הגמור ללא מרכיב הקרקע. כתוצאה נטען כי רק כ-60% מהבניה הסתיימה בשלב של הטלת תשלום הארנונה (סעיף 7 לתצהיר).

4.       בסיום שלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן נמחקה הכותרת סדר דין מקוצר. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תעבור התובענה לשלב הסיכומים  ללא צורך בחקירות כאשר כל צד יסתמך על התצהירים והחומר שהוגש מטעמו  (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.1.05).

המחלוקות

5.       הצדדים חלוקים בנושאים הבאים:

על מי חל נטל הראיה?

באיזה שלב ניתן להטיל תשלום ארנונה בגין בניין?

האם אי-הגשת השגה מונעת התגוננות בפני התביעה?

האם קיים יסוד לחייב את הנתבעים 3-4 אישית בתשלום הארנונה כבעלי מניות או מנהליה של נתבעות 1-2?

 דיון

נטל ההוכחה

6.       העירייה ניסתה לשכנע כי נטל השכנוע רובץ לפתחם של הנתבעים. בתמיכה לגישתה הסתמכה העירייה על ההלכה שנפסקה ברע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושרותים בע"מ נגד מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5)101. שם המשיב, רשויות המס, סירב להתיר למערערת, חברה נישומה, ניכוי מס ערך מוסף ששילמה והחברה ערערה לבית המשפט. בית המשפט העליון חזר על ההלכות הידועות בעניין חובת התובע לשאת בנטל השכנוע בהתאם לכלל ה"מוציא מחברו עליו הראיה" ובכפוף לאמור בתקנות 158 ו- 159 לתקסד"א. באותו מקרה עלתה השאלה אם לאור העובדה כי הרשות היא זו שהטילה בראשית ההליכים את חובת התשלום על המערערת אין היא נושאת בנטל השכנוע. נקבע שאין הצדקה לסטות מנטלי השכנוע הרגילים החלים בין תובע ונתבע. בין היתר, הסתמך בית המשפט על חזקת תקינות המעשה המינהלי באומרו:

"...פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי - עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות (ראה גם עמ"ה (ת"א) 427/67 , [ 10 ], בעמ' 332 )."

7.       ביישום ההלכה האמורה בענייננו יש לשים לב לדברים הבאים: ראשית, תוצאת ההחלטה היתה לשמר את מערך הנטלים הרגיל בין תובע לנתבע. שנית, השימוש שנעשה בחזקת תקינות המעשה המינהלי נעשה בגדר תביעה שהוגשה נגד הרשויות ולא בתביעה שהוגשה על ידן. נפקות החזקה בתביעה המוגשת על ידי רשות מינהלית אינה בהיפוך הנטל, אלא בהקלה עם הרשות לגבי העמידה בו. פנקסים ומסמכים המוגשים על ידי עירייה מהווים ראיה לכאורה לנכונותם, וחובות המגיעים לעירייה יוחזקו כתקינים אלא אם יוכח אחרת ( ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2)773,786). בהגשתן תיחשב הרשות כמי שעמדה בנטל השכנוע המוטל על תובע. בכך ניטל העוקץ מכך שהשוני הקיים לכאורה בין ערעור של נישום על השגה שנדחתה לבין תביעה אשר ניזומה על ידי הרשות מקום בו לא הוגשה השגה ובחירתו של הנישום היתה שלא לשלם כלל.

          במקרה דנן, הגישה העירייה את פנקסיה על פיהם חייבות נתבעות 1-2 בתשלום ארנונה. בכך עמדה העירייה בנטל הראשוני. זאת, על אף שניתן לומר כי כתב התביעה סובל מפירוט לוקה. ואולם, המסמכים וההצהרות שהוגשו על ידי הצדדים השלימו את התמונה וניתן להכריע במחלוקת על פי הראיות שהוגשו.

באיזה מועד חלה חובת תשלום ארנונה