הרקע לתביעה וטענות הצדדים
1.התובע פנה לנתבע (להלן: "בנק יהב") ביום 25.02.13 וביקש ממנו הלוואה בסך 12,000 ₪ מפיקדון המצוי בבנק יהב השייך למעסיק של התובע וממנו משולמת משכורתו של התובע (להלן: "ההלוואה"). החזר ההלוואה מנוכה על ידי בנק יהב ממשכורת התובע. את ההלוואה, שנצרכה לטענת התובע למימון הגנה משפטית בהליכי הוצל"פ אשר רבצו על ביתו, ביקש להעביר לחשבון שיש לו בבנק הפועלים. לתדהמתו גילה כי בניגוד למוסכם בנק יהב העביר את כספי ההלוואה לצד ג' (להלן: "בנק אוצר החייל") שם קיים חשבון נוסף שלו אשר אינו פעיל וקיימת בו יתרת חוב.
2.במקביל לאמור, פעלה עורכת דין מטעמה של אשת התובע לשם הגעה להסדר עם נושי התובע, ביניהם בנק אוצר החייל. לטענת התובע, הסכום שנתבקש כל אחד מנושיו לוותר עליו במסגרת ההסדר היה אחיד, באחוזים מגובה הנשייה. במהלך המשא ומתן להגעה להסדר עם בנק אוצר החייל הוא עמד על כך שבנק יהב יתקן את טעותו ועל כן סוכם כי כל צד שומר על זכויותיו באשר לכספי ההלוואה שהועברו בטעות לבנק אוצר החייל.
3.התובע פנה לבנק יהב בדרישה להעברת סכום ההלוואה לחשבון שנתבקש על ידו בבנק הפועלים, אך בנק יהב סירב לכך על אף שהודה שעשה טעות ופעל בניגוד למוסכם עם התובע. התוצאה הייתה כי התובע נושא בנטל החזרת ההלוואה מבלי שכספי ההלוואה הגיעו לידיו ונבצר ממנו לממן את הגנתו המשפטית. בנסיבות אלו הוא הגיש את תביעתו כנגד בנק יהב על סך של 17,000 ₪ הכולל את סכום ההלוואה בסך של 12,000 ₪ ו- 5,000 ₪ נוספים בגין עגמת נפש והוצאות שונות.
4.בנק יהב טען בהגנתו כי מאחר ואין מחלוקת כי כספי ההלוואה הועברו לחשבונו של התובע בבנק אוצר החייל, הרי שככל שהתובע סבור שבנק אוצר החייל מחזיק בכספים שלו שלא כדין, היה עליו להגיש את תביעתו כנגד בנק אוצר החייל. לדברי בנק יהב קיימות שתי אפשרויות. האחת, שבנק אוצר החייל היה רשאי לעכב את הכספים אצלו וממילא לתובע אין עילה כנגדו, והאחרת שבנק אוצר החייל לא היה רשאי לעכב את הכספים ועל התובע היה מוטל לדרוש את הכספים מבנק אוצר החייל. למעשה, נטען, התובע מבקש ליצור תוצאה אבסורדית לפיה בנק יהב ישלם את חובותיו לבנק אוצר החייל, כשמחד הוא תובע את בנק יהב, ובד בבד שומר על זכויותיו כנגד בנק אוצר החייל.
5.בנק יהב ציין כי פנה אל בנק אוצר החייל בדרישה להשבת הכספים, אך זה סירב לעשות כן בשל חובותיו של התובע כלפיו, ובכלל זה נוכח הסדר פשרה שנחתם בין התובע לבין בנק אוצר החייל ביום 21.03.13 (להלן: "ההסדר") בו מצהיר התובע כי ההסדר נחתם שעה שידוע לו שבנק אוצר החייל סירב להשבת הכספים לבנק יהב. כן התחייב התובע במסגרת ההסדר כי הוא לא יעלה כל טענה כנגד בנק אוצר החייל שיש בה כדי לבטל את זכויותיו של הבנק בכספים שהועברו מבנק יהב, וכי אין בהסכם עם בנק אוצר החייל כדי לגרוע מזכויות הבנק בכספים אלו. בנסיבות אלו נטען, כי בכל מקרה בסופו של יום התובע נהנה מכספי ההלוואה, שכן רק לאחר העברת הכספים לבנק אוצר החייל הגיעו התובע ובנק אוצר החייל להסדר ביניהם, תוך לקיחת כספי ההלוואה בחשבון.
6.בנק יהב הוסיף כי גם יש לראות אותו כמי שפרע את חובו של התובע לבנק אוצר החייל וכפועל יוצא מכך הוא זכאי להשבה מלאה של הכספים בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
7.בנק יהב לא הסתפק בהדיפת התביעה כנגדו והוא הגיש הודעת צד ג' כנגד בנק אוצר החייל להשבת הכספים. גם כלפי בנק אוצר החייל הצביע בנק יהב על התוצאה האבסורדית לפיה התובע מבקש לקבל לידיו כספים שהועברו לחשבונו שלו בבנק אוצר החייל ומצד שני בנק אוצר החייל מסרב בתוקף להשיב את הכספים לבנק באופן שבנק יהב יהיה מי שיפרע את חובותיו של התובע לבנק אוצר החייל.
8.בנק אוצר החייל טען בהגנתו כי אין לבנק יהב כל עילת תביעה כלפיו. הוא ציין כי התובע נטל ממנו הלוואות בהיקפים אדירים ולא פרע אותם. בשל כך הוגשה תביעה כנגד התובע וניתן פסק דין כנגדו ובהמשך נפתח תיק הוצאה לפועל שעמד במועד פתיחתו על סך של 101,500 ₪. במועד העברת כספי ההלוואה לחשבון התובע בבנק אוצר החייל עמד חובו של התובע כלפי הבנק בסך של 126,000 ₪. לבנק אוצר החייל זכות עיכבון, קיזוז ושיעבוד על כל כספי התובע המגיעים לחשבונו בבנק אוצר החייל ועל כן הוא זכאי להחזיק בכספים.
9.עוד טען בנק אוצר החייל כי בנק יהב פנה אליו ביום 14.03.13 וביקש את כספי ההלוואה שהועברו אליו בטעות, ואולם לאחר שבנק יהב סירב לדרישת בנק אוצר החייל להבהיר האם מדובר בכספים השייכים לתובע, נבצר ממנו להשיב את הכספים לבנק יהב. בנק יהב מבקש לטעון בהודעה ששלח כי מדובר בכספיו שלו ולא בכספי התובע, ואולם בנק יהב מושתק מלטעון כן נוכח העובדה כי הוא מודה שהתובע פורע את ההלוואה שניתנה לו על פי תנאי ההסכם. קיום הסכם ההלוואה בין התובע לבין בנק יהב מלמד כי משעה שהכספים נכנסו לחשבונו של התובע בבנק אוצר החייל, הם הפכו להיות קניינו של התובע ובנסיבות אלו בנק אוצר החייל היה זכאי לנטלם.
דיון והכרעה
10.למעשה, אף שנסיבות הטעות לא התבררו ולא הובהר כיצד ארע שבנק יהב העביר כספים לחשבון אחר של התובע ולא לזה שצוין על ידו בטופס ההלוואה, הרי שאין מחלוקת בין התובע ובנק יהב כי העברת הכספים נעשתה בטעות. בנסיבות אלו ברי כי ההסכם שבין הצדדים לא קוים על ידי בנק יהב ולא הייתה כל הצדקה שבנק יהב יעמוד על כך שהתובע יקיים את ההסכם שהופר על ידו. פשיטא שלא היה מקום לכך שבנק יהב יגבה בפועל את השבת ההלוואה מתוך כספים המופקדים אצלו לצורך תשלום שכרו של התובע ממעבידו, מבלי שהתובע מסכים לכך. כל זאת, כאמור, מקום שאין מחלוקת כי בנק יהב הפר את ההסכם ולא העביר את כספי ההלוואה כפי שהוסכם. די בכך כדי לקבל את תביעתו של התובע כלפי הבנק ולהורות לבנק יהב לקיים את חלקו בהסכם ולהעביר את הסך של 12,000 ₪ כפי שהתחייב בהסכם.
11.אכן, טענת בנק יהב היא כי חרף הפרת ההסכם הוא זכאי להשבה מצדו של התובע וזאת בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, בהיותו פורע את חובו של התובע לבנק אוצר החייל. ואולם, עוד בטרם אתייחס לטענה זו לגופה, ייאמר כי גם לוּ היה הבנק צודק בטענתו כי הוא זכאי להשבה, לא הייתה כל הצדקה לעשיית דין עצמי, ובנק יהב גם לא הצביע על זכות שעמדה לו לגביית חוב זה מתוך כספים שהיה עליו להעביר לתובע כחלק ממשכורתו. לאמור, גם אם היה הדין עם בנק יהב כי הוא זכאי להשבה, אזי היה עליו לתבוע את הכספים מהתובע ולא לגבות אותם על דעת עצמו ללא הרשאה תוך הפחתה ממשכורתו של התובע המשולמת באמצעותו, שכן ההרשאה להפחתה מעין זו, ניתנה על ידי התובע רק במסגרת הסכם ההלוואה, שכאמור הופר על ידי בנק יהב.
12.מעבר לכך יצוין, כי גם לגופו של עניין, בנק יהב אינו זכאי להשבה מצדו של התובע בשל פירעון חובו של התובע לבנק אוצר החייל. אכן, סעיף 4 לחוק עשיית עושר קובע כי:
מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב.
13.סעיף זה מהווה הסדר מיוחד במסגרת עקרון ההשבה הכללי בנסיבות של התעשרות בלתי צודקת, והוא קובע כי כאשר אדם פורע חוב של צד שלישי שאינו חייב כלפיו הוא זכאי להשבה מהזוכה מדין עשיית עושר, כל עוד אין לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב (ראו: ע"א 625/91 Indemnity Guarantee Assurance L.t.d(I.G.A) נ' כלל חברה לביטוח (פורסם בנבו, 23.01.95)). בהתאם לאמור בסעיף, די בכך שהפירעון יעשה על ידי תובע ההשבה; כי הפורע לא היה חייב כלפי הזוכה לפרוע את החוב; וכי לזוכה לא הייתה סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב, כדי שהפורע יהיה זכאי להשבה מהנהנה, הוא החייב. אכן, אין בסעיף דרישה לזיקה ישירה בין הנהנה למי שפרע לצורך השבה, ואולם לפי ההלכה הפסוקה יש לתת משקל לאינטרס של פורע החוב, שכן קיימים יחסי גומלין בין האינטרס של המשלם לפרוע את החוב לבין סבירות התנגדותו של הזוכה, באופן שככל שהאינטרס של המשלם (המזכה) בפירעון גדול יותר כך קטן המשקל שיש ליתן להתנגדותו של הזוכה (ראו, למשל: ע"א 5525/10 גני הררי בע"מ נ' מערבי (פורסם בנבו, 25.04.13); ע"א (מחוזי-י-ם) 6261/05 לוינגר נ' זלושינסקי (פורסם בנבו, 3.07.06)).
14.במקרה זה, בנק יהב פרע את חובו של התובע לבנק אוצר החייל ובנק יהב תובע את ההשבה מהתובע. אכן, התשובה לשאלה האם הייתה לתובע סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב אינה פשוטה. הנה כי כן, בהתייחס לחוב לבנק אוצר החייל כשלעצמו, לא הייתה לתובע סיבה סבירה להתנגד לפירעון החוב והוא לא חלק על חובו. ואולם בנסיבות הכלליות ובנקודת הזמן בה נפרע החוב הייתה לתובע סיבה סבירה שלא לפרוע מתוך החוב לבנק אוצר החייל את 12,000 השקלים הללו, שכן מן הנסיבות עולה כי לתובע היו קיימים חובות כבדים ואלמלא הגיע להסדר עם כלל נושיו לתשלום מופחת של החובות אפשר שהוא היה נאלץ להיפרד מבית המגורים שלו. נדמה כי במקרה זה אין צורך להכריע בשאלה האם סיבה זו מהווה סיבה סבירה לצורך ביטול זכאותו של מתנדב שפרע את החוב בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק עשיית עושר, זאת מפני שלדברי התובע, עוד עובר להעברת כספי ההלוואה לחשבונו בבנק יהב נוהל משא ומתן עם בנק אוצר החייל על הסדר לפירעון החוב בשיעור נמוך. טענתו של התובע, כי גם ללא כספים אלו שהתקבלו בבנק אוצר החייל הוא היה מגיע לאותו הסדר - שכן מדובר בהסדר לפי מתווה שגובש אל מול כלל נושיו באחוזים מכלל החוב - מקובלת עלי. לטענה זו אף ניתן למצוא תימוכין בכך שבהסדר שנכרת בין התובע לבנק אוצר החייל לא נכתב במפורש כי כספי ההלוואה נכללו במסגרת ההסדר או נלקחו בחשבון בדרך אחרת. כל שהצהיר עליו התובע בד בבד עם החתימה על ההסדר היה כי ידוע לו על הימצאותם של 12,000 ₪ אלו בחשבונו שהועברו על ידי בנק יהב וכי בנק אוצר החייל שומר על זכויותיו בכספים אלו וההסדר עצמו לא יגרע בזכויות הבנק. בד בבד הוצהר על ידי התובע כי החתימה על ההסדר לא תפגע בטענותיו שלו ביחס לכספים אלו אך הוא לא יעלה טענה לפיה ההסדר מבטל את זכויות הבנק בכספים. מכאן לא ניתן לומר כי הכספים הובאו בחשבון במסגרת ההסדר. גם סד הזמנים שבין מועד העברת הכספים למועד חתימת ההסדר תומך במסקנה כי התובע היה מגיע להסדר עם בנק אוצר החייל גם ללא 12,000 ₪ אלו ומכאן שהייתה לתובע סיבה סבירה להתנגד לפירעון חלק זה מחובו. יתרה מזאת. גם אם הייתי סבור כי בנק אוצר החייל לקח בחשבון כספים אלו שהקטינו את חובו של התובע לבנק במסגרת הסכמתו להפחתת חובו של התובע בהסדר, הרי שלא נתברר מה המשמעות הכספית שיוחסה לכך ובאילו אחוזים הופחת התשלום שנדרש התובע לשלם במסגרת ההסדר. אין אפוא מקום לומר כי התובע נהנה מכספים אלו וגם אם יש לראות בהם פירעון חוב התובע לבנק אוצר החייל, אין מקום לומר כי לתובע לא הייתה סיבה סבירה להתנגדות לפירעון זה.
15.ומעל הכול. כאמור, קיים יחס של כלים שלובים בין האינטרס של המשלם לפרוע את החוב לבין סבירות התנגדותו של הזוכה, באופן שככל שהאינטרס של המשלם (המזכה) בפירעון גדול יותר, כך קטן המשקל שיש ליתן להתנגדותו של הזוכה. במסגרת זו אני סבור כי לא זו בלבד שלבנק יהב לא היה כל אינטרס בפירעון החוב של התובע לבנק אוצר החייל, אלא שהיה אסור לבנק יהב לפרוע חוב זה. ברי, כי לא ניתן להתייחס לבנק יהב כמתנדב רגיל הפורע חוב של חבירו הזכאי להשבה. לא זו בלבד שמערכת היחסים שבין התובע לבנק יהב הייתה מבוססת במקרה זה על יחסים חוזיים במסגרתם התחייב בנק יהב להעביר כספים לחשבון אחר של התובע, אלא שלבנק חובת זהירות מוגברת הן כלפי לקוחותיו והן כלפי כל אלו שהוא יכול לצפות שייפגעו מרשלנותו (ראו, למשל: ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573 (1994); ע"א 168/86 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ, פ"ד מב(3) 77 (1988)). קשה להעלות על הדעת מצב שבנק יפרע חובות של לקוח, או של כל אדם אחר, לבנק אחר מכספים שלו או מאלו המצויים אצלו ללא כל הרשאה וידרוש את השבתם מידי הנהנה לפי הוראת סעיף 4 לחוק עשיית עושר. ברי, כי בנק הנדרש להעביר כספים לחשבון מסויים וטעה והעבירם לחשבון אחר לא יכול להישמע בטענה כי בפועל נפרע חובו של הנהנה כלפי אחר, שכן יש בכך כדי לאיין את חובות הזהירות והנאמנות של הבנק. זאת בנוסף על האמור לעיל כי לא הוכח כי התובע אכן נהנה כתוצאה מהעברת 12,000 ₪ אלו ואפשר שחובו היה מסולק באותו סכום עליו הוסכם גם מבלעדי 12,000 ₪ אלו.
דין התביעה, אפוא, להתקבל ועל בנק יהב להעביר לידי התובע סך של 12,000 ₪ שהיה עליו להעביר לפי הסכם ההלוואה. פשיטא, כי בנק יהב זכאי להמשיך להיפרע מהתובע בגין הלוואה זו כמוסכם, ככל שהיא טרם נפרעה במלואה.
באשר להודעת צד ג'.
16.כפי שעולה מכתבי הטענות, הצדדים שמו את הדגש בשאלה למי שייכים הכספים שהועברו לחשבון התובע בבנק אוצר החייל. בנק אוצר החייל היה נכון להשיב את הכספים לבנק יהב לוּ זה היה מצהיר בפניו כי מדובר בכספים של בנק יהב או למצער כי אין מדובר בכספים של התובע. כך עולה במפורש ממכתבי ב"כ בנק אוצר החייל לב"כ בנק יהב מיום 2.04.13 ומיום 2.09.13 (שצורפו לכתב ההגנה של בנק יהב) וכך נטען לאורך כתב ההגנה שהגיש בנק אוצר החייל. טענת בנק אוצר החייל הייתה כי הכספים שייכים לתובע ומשכך בהתאם להסכמים שיש לו עם התובע, הוא זכאי לעכבון ולקיזוז בגין כספים אלו שבחשבון התובע אצלו. מאידך, בנק יהב טען כי מדובר בכספים ששולמו מ"אמצעי הבנק", כך כלשונו, בטעות, ולכן על בנק אוצר החייל להשיבם. אכן, ההתרשמות היא כי בנק יהב נמנע במכוון להצהיר כי אין מדובר בכספי התובע – ומכאן גם השימוש בלשון "מאמצעי הבנק" - ונכון אני גם להניח כי בנק יהב מושתק מלטעון כי אין מדובר בכספי התובע, שעה שהוא גבה מדי חודש בחודשו החזרים מהתובע כנגד כספים אלו. ברם, השאלה העיקרית הדורשת הכרעה אינה למי שייכים הכספים, כי אם נסיבות הגעתם לחשבון התובע בבנק אוצר החייל.
17.בבסיס חוק עשיית עושר עומד הגישה כי טעות, שלא פעם נובעת מרשלנות, הגורמת לזכייה, אינה מעניקה לזוכה זכות להחזיק בזכייה. הגישה הערכית-מוסרית שבבסיס החוק גורסת כי הזוכה אינו זכאי ליהנות מההפקר ולהרוויח מהטעות, כלשון הפסוק ממנו נגזר שמו של החוק: "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד, עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט..." (ירמיה, יז, יא). היינו, הקורא, שאוסף ביצים שלא הוא ילד, דומה לאדם שאוסף כסף ורכוש שאינם שייכים לו לפי המשפט (ראו: ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) (1992)). זאת, בדומה לחובה להשיב אבדה לבעליה. העובדה שהאבדה, בדרך הטבע, נגרמה בשל רשלנותו של המאבד, אינה מקנה למוצא זכויות בה ועליו להשיבה. לכן, מקום בו צד להסכם שילם כספים עקב טעות, יש לראות את העברת הכספים כ"בלתי רצונית" ונעדרת כוונה להעברת הבעלות למקבלם. סעיף 1 לחוק עשיית עושר קובע כי:
(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.
במקרה זה, די בכך כי לא הייתה כוונה להעביר את הכספים למקבלם בחשבונו בבנק אוצר החייל, כדי שיהיה בכך כדי לחייב את בנק אוצר החייל בהשבתם, שכן קבלת הכספים הייתה "שלא על פי זכות שבדין". העובדה כי לבנק אוצר החייל זכויות לפי הסכם על כספים המצויים בחשבון התובע חלה על כספים שהגיעו לחשבון זה לפי דין ולא בשל טעות של צד שלישי שאינו בעל החשבון, ובנסיבות אלו בנק אוצר החייל מתעשר "שלא כדין" (שונה הדבר מקום בו התובע היה טועה ומפקיד כספים בחשבון הבנק שלו בבנק אוצר החייל במקום בנק אחר אליו התכוון להפקיד את הכסף). גם מסקנה זו מתעצמת במקרה זה נוכח העובדה כי מדובר בבנק שאינו יכול ליהנות מכספים שהגיעו אליו בשל טעות בהעברת כספים שעשה בנק עמית.
18.כאמור, בנק אוצר החייל עצמו אישר כי במידה ואין מדובר בכספי התובע הוא ישיב אותם לידי בנק יהב, אלא שלטענתו בנק יהב סרב להצהיר כי כך פני הדברים. מכאן, כי משנפסק כאמור, כי הסכם ההלוואה לא קוים על ידי בנק יהב ועליו לשלם לתובע את כספי ההלוואה שהובטחו לו, שוב אין מקום לספק כי הכספים שהועברו בטעות שייכים לבנק יהב ועל בנק אוצר החייל להשיבם לו.
19.לסיום אפוא, בנק יהב טעה פעמיים. האחת, כאשר העביר את הכספים של התובע לבנק אוצר החייל בניגוד למוסכם. השנייה, בדרך בה פעל לתיקון טעותו. לוּ היה בנק יהב פועל כמצופה ממנו (לאחר הטעות), היינו מקיים את ההסכם עם התובע ומשלם לו את 12,000 השקלים לחשבון בבנק הפועלים כפי שהוסכם (וברי שהיה עליו לנהוג כן שעה שהוא גבה את תשלומי ההלוואה מהתובע, לפי הוראות ההסכם ביניהם), לא הייתה לו כל מניעה להצהיר בפני בנק אוצר החייל כי מדובר בכספים שהועברו בטעות ובנק אוצר החייל (כפי שכתב במפורש לבנק יהב) היה משיב לו את הכספים. בנסיבות אלו, על אף שהודעת צד ג' מתקבלת כאמור ועל בנק אוצר החייל להשיב את הכספים לבנק יהב, אני מחייב את בנק יהב לשאת בהוצאות בנק אוצר החייל בסך של 2,000 ₪, שכן כאמור, התנהלותו של בנק יהב היא זו שגררה את הצדדים (הן התובע והן בנק אוצר החייל) לבית המשפט.
התוצאה היא אפוא, כי בנק יהב ישלם לתובע סך של 12,000 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההלוואה, היינו 25.02.13, ועד התשלום המלא בפועל בצירוף אגרת המשפט ששילם והוצאות בסך של 2,000 ₪. כמו כן, ההודעה לצד ג' מתקבלת ובנק אוצר החייל ישיב לבנק יהב סך של 12,000 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום העברת הכספים לחשבון התובע, היינו יום 8.03.13, בניכוי הוצאות בסך של 2,000 ₪.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, י"ב אב תשע"ה, 28 יולי 2015, בהעדר הצדדים.
