ת"צ 16306-04-13 פטרסקו נ' משרד התחבורה מדינת ישראל

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאישור הסדר פשרה בין התובע הייצוגי לבין המשיבה.

רקע והשתלשלות ההליך

ביום 9.4.13 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספי אגרת רישוי רכב שנגבו ביתר כתוצאה מהצמדה שגויה למדד המתעלמת מהשינוי במדדים בין השנים 2003 – 2004 (לרבות מדדים שליליים) (להלן: "בקשת האישור").

תמצית בקשת האישור - מחזיקי כלי רכבים פרטיים ומסחריים מחויבים באגרות רישיון רכב מכוח תקנה 272 בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 והתוספת הראשונה בתקנות (להלן: "אגרת רישוי" ו"התקנות", בהתאמה).

תקנה 15א(א) בתקנות התעבורה, בנוסחה הנוכחי, קובעת כי אגרת הרישוי תשתנה "לפי השינוי במדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה..., בחודש ינואר שקדם ליום השינוי לעומת המדד שפורסם בחודש ינואר בשנה שקדמה לה...". בעבר, עד לתיקון התקנות (שנכנס לתוקף ביום 1.6.06) נקבע בנוסח התקנה כי אגרת הרישוי תשתנה "לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן".

תקנה 15א(ב) בתקנות התעבורה קובעת כי "המנהל הכללי של משרד התחבורה יפרסם בהודעה ברשומות את נוסח התוספת הראשונה כפי שתואמה לפי האמור בתקנת משנה (א)". עד לשנת 2003 הצמידה המשיבה את האגרות בהתאם לתקנות. בשנים 2004 ו-2005 לא פרסמה המשיבה הודעות בנוגע לעדכון האגרות.

בהודעת האגרות לשנת 2006, התעלמה המשיבה משינויי המדד בשנים 2003 ו-2004 וחישבה את האגרות כפי שנקבעו בשנת 2003 בהתאם לשינוי המדד בין שנת 2005 לשנת 2006 בלבד (ר' ההודעה שפורסמה בקובץ התקנות מיום 8.5.06 (המועד הנכון הוא 30.3.06 - מ' נ'), נספח 8 לבקשת האישור) (להלן: "הודעת העדכון"). בשנת 2003 ירד המדד ב-1.885% ובשנת 2004 המדד עלה ב-1.211%. בשנים 2003 ו-2004 ירד ב-0.7%. לפי חוות דעת מומחה שצורפה לבקשת האישור, גביית היתר בגין אגרות הרישוי מסתכמת ב-20-6 ש"ח (בהתאם לכל קבוצת רכב וגילו) (נספח 9 לבקשת האישור). לטענת המבקש, כל שנת מס מקימה עילת תביעה חדשה.

הקבוצה בשמה הוגשה התובענה הייצוגית היא "כל מי ששילם למשיב בשנתיים שקדמו ליום הגשת התובענה אגרות רישוי רכב מכח תקנות התעבורה, תשכ"א-1961..." (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).

עילות התובענה - השבה מכוח סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"), רשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 בפקודת הנזיקין נוכח הפרת הוראות תקנות התעבורה.

הסעד שנתבע - השבת הסכומים שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו למועד הגשת התובענה.

תמצית תגובת המשיבה – עילת התביעה התיישנה שכן זו נולדה לשיטת המבקש עוד בשנים 2004-2003, ומאז חלפו למעלה מ-7 שנים. גם לשיטת המבקש עילת התביעה נוצרה לכל המאוחר עם פרסום ההודעה לשנת 2006, ביום 30.3.06 (ולא ביום 8.5.06 כפי שנטען בבקשת האישור), והתובענה הוגשה בחלוף 7 שנים; החובה להצמיד לפי השינוי במדד להבדיל משיעור עליית המדד חלה רק ממועד תיקון תקנה 15א בשנת 2006 (וליתר דיוק מחודש אפריל 2007, מועד עדכון האגרות הרלוונטי), היינו מיום 1.6.06 ואילך. האגרות לא עודכנו בשנת 2003 מכיוון שלא חלה עלייה במדד באותה שנה ונוסח הסעיף היה "עליית המדד". בשנת 2004 לא הוצמדו האגרות מחמת טעות; עמדת המשנה ליועמ"ש לפני תיקון 15א לתקנות הייתה שיש לחשב את המדד לפי נוסח התקנה הקיים, היינו לפי שיעור עלית המדד וכי יש לתקן בעתיד את הוראת ההצמדה כך שהחישוב יהיה לפי שיעור שינוי המדד (ר' נספח ב' לתגובת המשיבה).

לאחר שהתקיים קדם משפט, הגישו הצדדים ביום 17.5.15 את הבקשה שלפניי לאישור הסדר פשרה (להלן: "הסדר הפשרה").

ביום 24.6.15 קבלתי את בקשת הצדדים לתיקון הגדרת הקבוצה בבקשת האישור כך שתהא הלימה בין ההגדרה שבבקשת האישור לבין זו שבהסדר פשרה (להלן: "בקשת האישור המתוקנת").