כתב האישום:
מדובר בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון בין באי כוחם המלומדים של הצדדים.
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של ידיעה כוזבת בניגוד לסעיף 243 סייפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (בטעות נכתב 1997), שדינה חמש שנות מאסר.
למען הסדר הטוב אביא להלן את עובדות כתב האישום המתוקן.
"א.העובדות:
1.ביום 12.6.14 נחטפו שלושה נערים בגוש עציון, וביום 30.6.2014 נמצאו גופותיהם של שלושת הנערים ע"י כוחות הביטחון.
2.הנאשם, ביום 4.7.2014 בשעה 00:20, כארבעה ימים לאחר האמור בסעיף 1 שלעיל, נסע ברכבו במושב בת הדר יחד עם אלירן חלילי, ניר חלילי וחן אוחנה.
3.הנאשם, במעמד הנ"ל, התקשר למוקד 100 של משטרת ישראל, מסר לשוטרת במוקד ידיעה כוזבת לפיה חטפו אותו, וניתק את השיחה, וכל זאת ביודעו כי הודעתו כוזבת וכי הוא לא נחטף.
4.מיד לאחר מכן, התקשר השוטר מהמוקד המשטרתי לטלפון הנייד של הנאשם, ניר חלילי ענה לשיחה וניתק את השיחה כשהבין כי מדובר בשוטרים.
5.השוטרים במוקד המשטרתי התקשרו בפעם השלישית לטלפון הנייד של הנאשם, בשעה 00:21, חן אוחנה ענתה לשיחה והודיעה לשוטרים כי ההודעה על החטיפה כוזבת.
6.משטרת אשקלון הודיעה לניידות הסיור המשטרתי לצאת למושב בת הדר, וניידות המשטרה עשו כן ויצאו למושב בת הדר.
7.במעשיו המפורטים לעיל, הנאשם מסר ידיעה כוזבת בגין עבירה מסוג פשע (חטיפה), וזאת ביודעו כי הידיעה כוזבת".
השתלשלות הדיונים בקצירת האומר:
משקיבל הנאשם לראשונה את כתב האישום מיהר לפנות לביהמ"ש עוד ביום 12/1/2015 בבקשה שביהמ"ש ימנה לו סניגור מטעם המדינה, ציין שהוא ללא עבר פלילי. כמובן שנעתרתי לבקשתו גם לאור העמדה העונשית המופיעה בשולי כתב האישום.
זכה הנאשם ומונה לו עו"ד איתמר סיון המלומד לייצגו מטעם הסניגוריה הציבורית בתיק זה. ניתנו מספר דחיות לבקשת ההגנה וביום 19/5/2015 הגיעו הצדדים לידי הסדר במסגרתו הוגש כאמור כנגד הנאשם כתב אישום מתוקן שצוטט דלעיל. הנאשם הודה בכל העובדות הנכללות בו. הסניגור ביקש שבשלב זה לא תינתן הכרעת דין מרשיעה ושישלח הנאשם לקבלת תסקיר שרות המבחן שיבחן את שאלת אי הרשעתו בפלילים.
ב"כ המאשימה לא התנגד לשליחת הנאשם לתסקיר שרות המבחן, אך מבלי להתחייב להמלצותיו. עמדו על הרשעתו בפלילים באותו שלב.
בהחלטתי מאותו יום כתבתי כי הגם שמצאתי שהנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן על סמך הודאתו בעובדותיו נמנעתי מהרשעתו בפלילים באותו שלב, תוך שאני מוסיף מבלי שהדבר יחייב את ביהמ"ש ואת מאשימה או ייטע ציפיות בליבו של הנאשם.
שרות המבחן התבקש להתייחס לשאלת אי הרשעתו של הנאשם בפלילים לפי בקשת הסניגור.
תסקיר שרות המבחן:
לקראת הישיבה היום שלח שרות המבחן לביהמ"ש תסקיר מפורט אודות הנאשם המשתרע על כשניים וחצי עמודים. ממנו למדתי את רקעו האישי ומשפחתי של הנאשם. כבן 29 שנה, רווק, עובד כמנהל החנות מזה 8 שנים. לצבא לא התגייס בשל בעיות כלכליות בבית והצורך לעזור למשפחה. ממידע שקיבלו ממעסיקיו של הנאשם במקום עבודתו הנוכחי הנאשם מגלה אחריות ומסירות רבה, מנהל מערכות יחסים נעימות עם העובדים עליהם אחראי, היה שותף בתהליך הקמת החנות, אחראי על גיוס צוות העובדים, השרשת נהלי עבודה, הכשרת העובדים וליווי בתקופת ההרצה.
הנאשם מעוניין להתחיל לימודים מחדש, ואף לפנות לאפיקים עצמאיים בתחום עבודתו.
למדתי אודות המסגרת המשפחתית שבכור הוא בין 4 ילדים, משפחה נורמטיבית לחלוטין, תומכת ואוהבת.
הנאשם נעדר עבר פלילי, נטל אחריות על ביצוע העבירה, הביע חרטה, הבין את חומרתה והשלכותיה, התקשה להסביר את הסיבות להתנהגותו, שיתף כי נוצרה אוירה ברכב בו שהו אשר הובילה לביצוע המעשה.
התרשם שרות המבחן כי הנאשם פעל מתוך קלילות הדעת ואי הבנת חומרת המעשה. אמר כי לא היתה לו כוונה לפגוע במשפחות החטופים או ליצור בהלה נוספת בקרב הציבור וגורמי החוק.
התרשמו מבחור צעיר, מופנם השומר על יציבות תעסוקתית במהלך השנים, התרשמו כי חווית ההליך המשפטי היתה עבורו קשה ביותר וניכר כי היא בפני עצמה מהווה גורם הרתעתי משמעתי עבורו. התרשמו כי התנהגותו בעבירה דנן אינה מאפיינת את חייו בדרך כלל, העריכו כי הסיכוי שהנאשם יחזור לבצע עבירה נוספת הינו נמוך. חתמו את תסקירם בהמלצה כי ענישה לשרות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות בצרוף ענישה מותנית של התחייבות להימנע מביצוע עבירות מסוג זה בעתיד.
באשר להרשעה בדין, מאחר ומדובר בבחור צעיר המצוי בראשית דרכו כמתפקד באופן תקין בתחומי חייו השונים, הנוהג באחריות ללא מעורבות פלילית קודמת, השואף להתקדמות בחייו וכדי לא לפגוע במקום עבודתו הנוכחי ובדימויו העצמי, המליצו לביהמ"ש לשקול בחיוב אי הרשעתו בדין.
היום התכנסנו ושמענו את באי כוחם המלומדים של הצדדים מזה ומזה.
טיעוני ב"כ המאשימה:
גם לאחר קבלת התסקיר וכפי שהיתה עמדתם לראשונה עמדו על הרשעה בפלילים הגם שהסכימו להסתפק ברכיבים של של"צ והתחייבות כהמלצת שרות המבחן.
עמדה ב"כ המאשימה על עובדות כתב האישום. ציינה כי השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול שונים מהשיקולים שנשקלו על ידי שרות המבחן בתסקירם. הדגישה את הכלל המשפטי שמשהוכחה אשמה יש להשית אחריות בפלילים ולהרשיע בדין והנסיבות המקלות יכולות לעמוד לכל היותר להצדקה בהקלה בענישה. הזכירה את הלכת "כתב" הזכורה לטוב, הפנתה גם לפסיקה שיצאה מלפני ביהמ"ש העליון, החלטה בתיק ר"ע 432/85 וכן פסק הדין מתיק ע"פ 9150/08. עמדה על שני המבחנים אימתי ביהמ"ש ימנע מהרשעה; האחד כאשר ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. והשני, כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. הדגישה כי הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד.
הדגישה כי במקרה דנן שרות המבחן לא סיפק טיעון מיוחד כי ההרשעה תפגע בנאשם ובמקום עבודתו. ציינה כי השיקולים שמנה שרות המבחן בתסקיר כגון העדר עבר פלילי, גילו הצעיר, לקיחת האחריות, רצונו להתקדם ופגיעה בדימויו העצמי, אינם שיקולים ממין העניין להימנע מהרשעה בפלילים.
הדגישה כי נסיבות ביצוע העבירה חמורות עד מאוד, שתלונת שווא על חטיפה בתקופה כה רגישה, של מצב בטחוני עדין, הצורך במיגור תלונות השווא שמתקבלות מידי שנה, והספיקה לטעון שהן עולות כדי 42% כתלונות שווא.
הסניגור בצדק קפץ והתנגד להצגת המסמך עליו סמכה ב"כ המאשימה שהמדובר בכתבה. קיבלתי את התנגדותו. אכן לו מבקשים היו להוכיח כאן נתונים מספריים צריך היה לסמוך על נתונים רשמיים ולא על דרך כתבה זו או אחרת באמצעות התקשורת.
ביקשה גם לסמוך על תיק אחר דומה למקרה זה שיש לו השלכות כלכליות. גם כאן הסניגור התנגד בצדק, שכן מדובר בתיק תלוי ועומד שטרם ניתן בו גזר דין.
סיכומם של דברים ביקשה להרשיע את הנאשם בפלילים, אך להטיל עליו את שני הרכיבים נשוא המלצת שרות המבחן, שלגביהם אין עוד מחלוקת בין הצדדים.
טיעוני הסניגור:
הסניגור הדגיש בצדק כי המחלוקת היחידה שבין הצדדים כאן הינה בשאלת ההרשעה או אי ההרשעה בפלילים. לגבי הרכיבים שממליץ שרות המבחן בתסקירו להטיל על הנאשם של"צ והתחייבות אין עוד חולק (יחד עם זאת הדגשתי בפני ב"כ הצדדים והנאשם שכידוע ביהמ"ש איננו מחויב גם לכך).
הסניגור כדרכו טען כל שניתן לזכות הנאשם. הפנה ל מקרה חמור יותר בתל-אביב שבו נמסרה הודעה כוזבת על רצח כביכול שלא היה ולא נברא ושם הסתפקו בהסדר מותנה שלא הוגש בו כתב אישום.
טען כי קשה לו להבין כיצד המאשימה מקבלת את רוב המלצות התסקיר, אך לא את ההמלצה לאי ההרשעה. הדגיש כי המדובר היה בטעות של דקה מצד הנאשם, כך עולה מכתב האישום המתוקן, מהשעות שבהן מדובר. שהניידות שוגרו למעשה לאחר שנאמר כי המדובר בידיעה כוזבת, ביקש לאבחן את האסמכתאות עליה סמכה ב"כ המאשימה. טען שמדובר שם במקרים חמורים יותר ושונים מענייננו. חזר והדגיש כי הנאשם נטל אחריות וביקש את רחמי ביהמ"ש. ביקש להימנע מהרשעתו בפלילים.
דיון והכרעה:
שקלתי את טיעוניהם של באי כח הצדדים בכובד ראש עיינתי בפסיקה הרלוונטית ובאתי לכלל מסקנה כי אין זה המקרה להימנע מהרשעה בפלילים ואנמק בקצרה.
אכן הפסיקה שהביאה ב"כ המאשימה היא מלפני שנים, השופט שמגר (כתוארו אז) כתב את ההחלטה בעניין רומנו לפני למעלה מ-30 שנה וגם עניין ביטון נדון עוד בשנת 2009.
הדברים אמנם ידועים אך נעמוד עליהם בקצרה. סוגיית ההרשעה או אי ההרשעה בדין היא שאלה הנתונה לשיקול דעתו של ביהמ"ש. הכלל הוא כי מי שביצע עבירה ההליך הפלילי נגדו ימוצה על דרך הרשעתו בדין. החריג לכלל יופעל במקרים נדירים ומהלכת "כתב" (ע"פ 2083/96) והפסיקה שבאה בעקבותיה עולה כי רק בנסיבות חריגות, שבהן יוכח כי הנזק שנגרם לנאשם מהרשעה גבוה יותר מהתועלת שתצמח ממיצוי הדין עימו, אפשר לשקול אי הרשעה. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטברות של שני הגורמים. ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ר' למשל דברי השופט ג'ובראן (רע"פ 3852/14) וראה גם דברי כב' השופט שהם (בתיק רע"פ 3989/15) כמו גם (ברע"פ 7109/14), שם הדגיש כי יש להצביע על כך שהרשעתו של הנאשם תביא לפגישה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית מתאימה (רע"פ 1439/13 ורע"פ 2180/14).
למיותר לציין כי המלצת שרות המבחן לעניין אי ההרשעה בלילים הינה בגדר המלצה. על ביהמ"ש לאזן בין ההמלצה לבין השיקולים האחרים העומדים על בסיס הרציונל של הענישה הפלילית, כאשר שיקולי ביהמ"ש אינם חופפים בהכרח את שיקולי שרות המבחן. לפי שזה במרכז בחינתו – הנאשם, ואילו ביהמ"ש מביט במבט רחב וכולל ובוחן את אינטרס הציבור כולו ואף את אלמנט ההרתעה והיות העונש הולם את העבירה (ר' למשל ע"פ 405/06) וכן דברי השופט שמגר (כתוארו אז) בע"פ 344/81 ודברי כב' השופטת חיות (בתיק רע"פ 5176/03).
ולענייננו, מדובר בעבירה חמורה של מסירת ידיעה כוזבת למשטרה, בגין עבירה מסוג פשע – חטיפה שכביכול בוצעה. לא לחינם קצב המחוקק לצידה עונש של 5 שנות מאסר. מדובר בתקופה רגישה עד מאוד, הארץ געשה במחצית שנת 2014, לאחר שנחטפו שלושה נערים צעירים בגוש עציון וכעבור ימים לא מעטים נמצאו גופותיהם על ידי כוחות הבטחון. רוצחים אכזריים רצחו את הנערים נפש וכל המדינה חיפשה אחריהם, כל כוחות הבטחון גוייסו למשימה, אך למרבית הצער לא הצליחו להציל את הנערים ומשנמצאו גופותיהם הובאו לקבורת עולמים כשכל העם אבל על מותם ומשתתף בצער משפחותיהם.
והנה כ-4 ימים לאחר מכן כלומר עוד בתקופת השבעה על מותם הנאשם לא מתבושש, בחברת שלושה חברים שנסעו ברכבו, להתקשר למוקד 100 ולמסור ידיעה כוזבת שלפיה חטפו אותו וניתק מיד את השיחה. אנו זוכרים את הביקורת שנמתחה על מוקד 100 בעקבות חטיפת הנערים. נראה כי משטרת ישראל הפנימה את הביקורת. שוטר מוקד התקשר מיד חזרה למכשיר הנייד של הנאשם, ממנו נתקבלה השיחה אלא שחבר אחר שהיה ברכב ענה לשיחה וניתק אותה כאשר הבין שמדובר בשוטרים. התקשרו פעם נוספת והפעם ענתה אחת החברות והודיעה לשוטרים כי הידיעה על החטיפה כוזבת, אף על פי כן, בצדק, נקראו ניידות המשטרה לצאת למקום ובסופו של דבר נפתחה החקירה בתיק זה.
מדובר בהתנהגות חסרת אחריות, חמורה, קשה ביותר מצד הנאשם, שלא ניתן לעבור עליה על סדר היום. אין להכביר במילים אודות חשיבות מוקד 100 שמטרתו מתן מענה מהיר לאזרחי ישראל, בארועי חרום להציל חיים. המוקדים פועלים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ומעיון באתר האינטרנט של משטרת ישראל עולה כי הם נתונים ל-8,500,000 פניות בשנה.
אתעלם מאחוז השיחות הכוזבות שטענה ב"כ המאשימה, שכן כאמור היא לא הוכיחה נתון זה בראיות קבילות. בכל מקרה יש להילחם מלחמת חורמה במי שמוסר ידיעה כוזבת שמשמעותו הולכת שולל את מוקד 100 עם כל ההשלכות שיש לכך בטיפול במקרה חרום אמיתיים.
אינני נכנס לשאלה אם אחוז הידיעות הכוזבות הוא גבוה או נמוך, שכן יש להילחם כנגדו ולצמצמו ולבטלו לחלוטין.
רמז הסניגור שלא מרבים להגיש כתבי אישום במקרים כאלה. על כל פנים משהוגש כתב אישום ביהמ"ש צריך לומר את דברו בבחינת "עוף השמים יוליך את הקול" והרתעת הכלל והמניעה כאן לעתיד לבוא חשובה ביותר. לא התעלמתי מהעובדה כי המדובר בפרק זמן של דקה כפי שטען הסניגור, ואולם זה שיקול אך שלא להחמיר בענישה, אך וודאי לא שיקול להימנע מהרשעה שלא לדבר על כך שלא הנאשם התקשר ביוזמתו ולא הוא הודיע אודות הכזב בידיעה.
כפי שאמרתי במהלך הדיון אני סבור שאם לא היו טעמים מיוחדים ראוי היה גם להעמיד את החבר שענה לשיחה הראשונה מהמשטרה וניתק את השיחה כשהבין שמדובר בשוטרים.
על כל פנים גם עניין זה הבאתי בחשבון מדוע שלא להחמיר בענישה עם הנאשם.
בנסיבות הענין באתי לכלל מסקנה כי הרשעה בפלילים כאן היא הכרח בל יגונה. היא לא תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ואין כל סיבה שבעולם שעם ההרשעה שלא יוכל להמשיך במקום עבודתו הנוכחי, שיפנה ללימודים שהוא חפץ בהם, שימצא לו מקומות עבודה נוספים בעתיד. סוג העבירה ונסיבותיה איננו מאפשר להימנע מהרשעה כאן מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. בבדיקה קצרה במאגרי הפסיקה, מצאתי כי במקרים קלים יותר הורשעו נאשמים בדין ואף נגזרו עליהם עונשים משמעותיים הרבה יותר מאלה שעליהם מדברים כאן באי כח הצדדים.
כך למשל בתיק פלילי מהשלום בכפר סבא 1836/09, על הרשעה בעבירה שכזו ובמסגרת הסדר טיעון נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500 ₪.
בתיק פלילי מהשלום בנתניה 14482-07-09 נגזרו על נאשמת ללא עבר פלילי שמסרה תלונה בתחנת המשטרה כי הגרוש שלה איים לרצוח אותה ולשבור את רכבה, כשהיא יודעת שמדובר בתלונה כוזבת, 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,000 ₪.
ובתיק פלילי 118/10 מבימ"ש השלום בקרית גת נגזרו על נאשמת שסיפרה אודות בן זוגה כי איים עליה וחתך אותה ויודעת היא כי הידיעה כוזבת, 6 חודשי מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות על סך 4,000 ₪.
סוף דבר, הכל נשמע, לא מצאתי כאן שום נימוק המצדיק הימנעות מהרשעה בפלילים נהפוך הוא, הימנעות מהרשעה בפלילים כאן איננה במקומה, היתה הופכת את חריג אי ההרשעה לכלל, היתה פוגעת בעקרון השיוויון ובשיקולי הענישה האחרים.
למעשה, כאמור באי כח הצדדים אינם חולקים עוד אודות המלצת שרות המבחן מבחינת הרכיבים שיוטלו על הנאשם.
האמת ניתנת להאמר, שלאור כל האמור דלעיל נראים בעיני אלו רכיבים המקלים עימו עד מאוד ולא לחינם הבאתי דוגמא מהפסיקה בנסיבות לעניות דעתי ראוי היה לגזור עונשים של מאסר מותנה וקנס כספי.
יחד עם זאת, ומאחר ואני מניח שהמאשימה במקרה דנן שקלה היטב את כל השיקולים הראייתים (שיתכן שלא נחשפו כולם בפני), בהתחשב בעובדה שכפי שטען הסניגור המלומד שלא מרבים להגיש כתבי אישום בעבירה שכזו, בהתחשב בעובדה שכאמור לא מיצו את הדין לפחות עם בחור נוסף (שהיה ברכב וקיבל שיחה חוזרת מהמשטרה ומשהבין כי מדובר במשטרה ניתק את השיחה), החלטתי לא לחרוש על גבו של הנאשם במקרה דנן את מדיניות הענישה ואני גוזר עליו בזו הפעם כהמלצות שרות המבחן ובהסכמה שהגיעו אליה ב"כ הצדדים הרכיבים הבאים:
1.לבצע 180 שעות של"צ במתנ"ס ברנע באשקלון במתן עזרה לאב הבית בפיקוח שרות המבחן.
2.אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה דומה לזו בה הורשע.
אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר ל-100 יום.
המזכירות תשלח עותק פסק דין זה לשרות המבחן.
זכות ערעור כחוק לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.
ניתנו היום, י"ח שבט תשע"ו, 28 ינואר 2016, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם
