1.התביעה שלפני הינה תביעה כספית שהוגשה לתשלום פיצויים מוסכמים שנקבעו בגין הפרת הסכם, וזאת בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז, בתביעה שהוגשה שם בעיקר בגין גניבת עין ולפיצוי כספי בסך 200,000 ₪.
רקע
2.התובע הינו מפעיל של שירות השכרת לימוזינות לאירועים פרטיים, ובבעלותו מספר לימוזינות.
בשנים 2006-2009 עבד הנתבע אצל התובע, בין אם כשכיר ובין אם כקבלן, כנהג בהסעות בלימוזינות.
3.בשנת 2010 החל הנתבע לעבוד בתחום השכרת הלימוזינות באופן פרטי.
4.ביום 21.11.10 הוגשה על ידי התובע, לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, תביעה שמספרה 38389-11-10 נגד הנתבע, לפיה הנתבע עשה שימוש בתמונות של רכבי התובע (לימוזינות) על מנת לפרסם את עסקו של הנתבע, לצרכיו הפרטיים המסחריים.
5.ביום 25.10.11, בדיון לפני כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה").
6.לשון הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ופסק הדין יובאו כאן במלואם לנוכח חשיבותם לעניין שלפניי:
"הצעת בית המשפט:
הנתבע יתחייב להסיר בתוך 14 יום מהאתר סטייל לימוזין ומדפי הפייסבוק שלו תמונות שבהן נראות לימוזינות השייכות לתובע וימנע מהצבת תמונות כאלה בעתיד.
אם יעלה הנתבע בעתיד תמונות של לימוזינות השייכות לתובע ישלם פיצוי מוסכם בסכום שיקבע על ידי בית המשפט.
ככל שתועלה לדף הפייסבוק של הנתבע תמונה של לימוזינה השייכת לתובע על ידי צד שלישי ללא ידיעתו של הנתבע לא יהיה הנתבע חייב בפיצוי המוסכם אם יסיר את התמונה בתוך 7 ימים מהמועד שיקבל התראה מהתובע באמצעות ב"כ.
בכפוף לכך תימחק התביעה.
ב"כ הצדדים:
הצעת בית המשפט מקובלת עלינו.
פסק דין
ניתן בזאת תוקף של פסק דין להצעת בית המשפט כפי שהיא פורטה בפרוטוקול.
הריני לקבוע כי הפיצוי המוסכם שישולם בגין הפרת ההתחייבות שלא להציג תמונה של לימוזינה השייכת לתובע באתר סטייל לימוזין או בדף הפייסבוק של הנתבע תעמוד על 10,000 ₪.
המזכירות תחזיר לתובע את האגרה בכפוף לתקנות האגרות."
התביעה שלפניי – וטענות הצדדים בתמציתיות
7.ביום 29.05.12 הוגשה התביעה שלפני בסדר דין מקוצר.
8.לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבע הפר את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים והעלה בדף הפייסבוק שלו ובאתר האינטרנט של עסקו, "סטייל לימוזין" , 8 תמונות במצטבר בהן רכבים של התובע, (באתר הפייסבוק – שש תמונות ובאתר סטייל לימוזין שתי תמונות), משכך תבע פיצוי של 80,000 ₪,(10,000 ₪ בגין כל תמונה).
9.הנתבע הגיש בקשת רשות להגן ביום 20.10.12.
בבקשת הרשות להגן טען הנתבע כי לא הפר את הסכם הפשרה.
עוד טען, כי אפילו היה מפר את הסכם הפשרה, הפיצוי שנקבע בפסק הדין הוא 10,000 ₪ בלבד ולא סך של 10,000 ₪ בגין כל תמונה.
10.בדיון ביום 23.4.13 הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה תועבר לסדר דין רגיל וכי התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן ישמש כתב הגנה.
11.בטרם ישיבת ההוכחות התקיימו שני דיונים בניסיון להביא הצדדים לידי הסכמות, אולם ניסיונות אלה לא צלחו.
דיון והכרעה
12.השאלות הטעונות הכרעה הינן:
1.האם הוכחה הפרת הסכם הפשרה.
2.ככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, יש לדון בשאלה, מהו הפיצוי המוסכם.
13.כללי
"פסק דין שניתן בהסכמה, ממזג בתוכו הן תכונות של הסכם והן תכונות של פסק דין (ע"א 151/87 ש. ארצי, חברה להשקעות בע"מ נ' רחמני, פ"ד מג(3) 489, 499 (1989); ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON-HK- limited (פורסם באתר משפטי); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 549).
"אחת הדרכים לתקיפת פסק דין בהסכמה, היא באמצעות תביעה לביטולו בשל פגמים שנתגלו ב"חלק ההסכמי" שבו. עילות הביטול במסלול זה יכולות להתייחס לשלב המשא ומתן בין הצדדים – ובמסגרתן יועלו טענות טעות, הטעיה, כפיה וטענות אחרות העוסקות בפגמים שנפלו בכריתת ההסכם –או גם לשלב הקיום שלאחר כריתתו. לפיכך, גם הפרה יסודית של הסכם פשרה על ידי בעל הדין שכנגד עשויה בנסיבות המתאימות להוות עילה לביטול פסק הדין שאישר אותו (ב"ש215/83 (ב"ש 215/83 (בג"צ 427/81)ספטי נ' ספטי, פ"ד לז (1983); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק,פ"ד נג(3) 337, 345-344 (1999); רע"א 3960/05 נשר נ' בן פאיז([פורסם בנבו], 26.12.2005); זוסמן,בעמ' 788)" (ע"א 8129/06 מאיר פרץ נ' עיריית ירושלים – הועדה המקומית לתכנון ובניה").
14.במקרה דנא, לא הוגשה על ידי מי מהצדדים תביעה לבית המשפט המחוזי בטענה כי היתה טעות ו/או הטעייה ו/או טענות אחרות לעניין פגמים שנפלו בכריתת ההסכם או לאחר כריתתו.
משכך למעשה, פסק הדין שריר וקיים ושני הצדדים מנועים מלטעון לתקפותו של ההסכם ו/או פסק הדין.
האם הוכחה הפרת הסכם הפשרה
15.התובע טוען כי הנתבע העלה שמונה תמונות במצטבר של רכבי לימוזינה שלו. שש תמונות לאתר הפייסבוק של הנתבע ושתי תמונות לאתר "סטייל לימוזין" – אתר עסקו של הנתבע. נספחים ג'-ד' לכתב התביעה. בעניין זה אף הגיש התובע דיסק-ת/8 ובו שני סרטונים בהם מופיעים מסכים של אתר הנתבע "סטייל לימוזין" ואתר הפייסבוק שלו. כן צורפו צילומים של אתרי חדשות על מנת להוכיח את המועד בו צולמו הסרטונים.
התמונות באתר סטייל "לימוזין"
16. מהסרטונים שהוגשו (ת/8) עולה בבירור כי הסרטונים צולמו ביום 1/6/2012, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי.
17.בסרטונים נראה צילום מסך הבית של אתר "סטייל לימוזין" ובו תמונה שסומנה ת/5.
ת/5 הינה תמונה זהה לתמונה שהוגשה כנספח ג', במסגרת התובענה בבית המשפט המחוזי אותה התחייב הנתבע להסיר כאמור בהסכם הפשרה. מכאן, כי פרסום התמונה ת/5, באתר הנתבע לאחר מועד מתן פסק הדין מהוה הפרה שך הסכם הפשרה.
18.עוד צולמה מאתר "סטייל לימוזין" תמונה שסומנה ת/4 ובה צילום של אשה ניצבת ליד לימוזינה.
19.לטענת התובע, מדובר בלימוזינה שבבעלותו, מ.ר 94-795-61 (להלן: "לימוזינה מספר 61").
התובע הגיש את רשיון הרכב, ת/1, ממנו ניכר כי מדובר בלימוזינה שבבעלותו.
כן הגיש את צילום הנתבע ליד הלימוזינה במקום דומה לתמונה בה צולמה האשה בתמונה זו ניתן להבחין במספרה הרכב. (תמונה זו מופיעה אף בנספח ג' של כתב התביעה שהוגש בבית המשפט המחוזי).
20.עוד טען התובע, כי רק לו יש לימוזינה שריפודיה בצבע קרם וכי מראות הלימוזינה שלו מצופות בניקל כפי שניכר בתמונה.
21.הנתבע טען לעניין זה, כי ציפוי ניקל למראות ניתן לקנות בכל חנות לאביזרי רכב ואין במוצגים שהוגשו כדי להוכיח את טענות התובע.
22.לאחר ששמעתי את הצדדים באתי לכדי מסקנה כי התובע הוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי התמונה ת/4 שצולמה מאתר "סטייל לימוזין" היא תמונה של לימוזינה מספר 61 של התובע.
מיקומו של הצילום ת/4, ביחד עם תמונה נוספת של הנתבע באותו מיקום/ סמוך מאוד לאותו מיקום, ליד אותה לימוזינה (מספר61), שהוכח שהיא בבעלות התובע, עם שילוב תמונות אחרות של הלימוזינה והמאפיינים הייחודיים שלה מלמד כי מדובר בלימוזינה של התובע, שהנתבע התחייב בפסק הדין – בהסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי, שלא להעלות תמונה שלה לאתר "סטייל לימוזין".
23.משכך, ולאחר שבחנתי את התמונות ואת הסרטונים ואת עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הוכח שהנתבע העלה לאתר "סטייל לימוזין" שתי תמונות של הלימוזינות של התובע שלא כדין.
24.בכך הוכחה הפרת ההסכם בהעלאת שתי תמונות לאתר סטייל לימוזין.
התמונות באתר הפייסבוק של הנתבע
25.לטענת התובע הועלו לאתר הפייסבוק של הנתבע שש תמונות של רכבי התובע. כאמור, גם תמונות אלה הוצגו בסרטון ת/8 .
26.
א.התמונה הראשונה שהוצגה בסרטון ת/8, היא ת/14.
התובע מפנה לעובדה שציפוי המראות בתמונה הוא ניקל, וכי רק ללימוזינות שבבעלותו יש ציפוי שכזה.
עוד מפנה התובע, כי מדובר ברכב לימוזינה שצבע הריפוד בה הוא בז' בניגוד לשאר הלימוזינות, כאמור לעיל.
התובע צירף שלל של תמונות, המראות כי ריפוד המושבים בלימוזינה שבבעלותו הוא בצבע בז'.
לא הוצגה בפני כל ראיה נגדית.
אשר לציפוי הניקל, לא הוצגה לי כל ראיה נגדית כי אכן קיימת לימוזינה כלשהי אותה משווק הנתבע שלמראותיה ציפוי ניקל.
טענה זו של הנתבע אמנם עלתה הן בבית המשפט המחוזי בכתבי הטענות והן בכתבי הטענות בתביעה שלפניי, אך לא הובאה כל ראיה בעניין זה למעט טענה כי ניתן לקנות ציפוי זה בחנות אביזרי רכב וכי ציפוי שכזה זהה לנצפה בתמונות.
לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכח על ידי התובע, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התמונה האמורה היא של רכב התובע.
ב.התמונה השנייה היא – ת/10.
מהתמונה ת/10 עולה במפורשות כי מדובר ברכב הלימוזינה של התובע. הן מספר הרישוי והן הכיתוב על גב הלימוזינה "קלאסיק לימוזינה" מלמד את הדבר.
ג.התמונה השלישית – ת/13.
תמונה זו הופיעה וצורפה להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. זאת ועוד, גם כאן מפנה התובע לעובדה שציפוי המראות בתמונה הוא ניקל.
לאור האמור לעיל, הוכח על ידי התובע ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התמונה האמורה היא של רכב התובע.
ד.התמונה הרביעית – ת/12.
בעניין תמונה זו, מפנה התובע הן לציפוי הניקל על מראות הלימוזינה והן לעיטורי החלונות המופיעים לטענתו רק ברכבי הלימוזינה שבבעלותו.
הדברים שנאמרו ביחס לתמונות ת/14 ות/13 יפים גם לעניין תמונה זו.
משכך, הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התמונה האמורה היא של רכב התובע.
ה.התמונה החמישית – ת/11.
בתמונה זו על השמשה האחורית של הלימוזינה מצויין שם המותג של התובע – "קלאסיק לימוזין".
משכך הוכח לי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי התמונה האמורה היא של רכב התובע.
ו.התמונה השישית – ת/15.
לטענת התובע מדובר ברכב לימוזינה שלו, כשהנתבע שימש כנהג בתקופה בה עבד כקבלן מטעם התובע.
לא הובאו ראיות לכך, לא ניתן לקבוע בתמונת הלימוזינה, האם היא של התובע, ובתמונה זו מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי פרסום תמונה זו היא של לימוזינה השייכת לתובע.
טענות ההגנה של הנתבע ביחס לתמונות בפייסבוק
27.לטענת הנתבע, גם לו יוכח, בניגוד לטענתו, כי מדובר בתמונות של רכבי התובע, עדיין על פי הסכם הפשרה היה על התובע לשלוח, באמצעות בא כוחו, התראה לנתבע, ורק אם לאחר שבעה ימים לא תוסר התמונה, רק אז יהיה חב בפיצוי המוסכם.
28.התובע טוען מנגד, כי בהתאם להסכם הפשרה, יש לשלוח מכתב כאמור, רק אם תועלה תמונה לדף הפייסבוק של הנתבע ללא ידיעתו של הנתבע על ידי צד שלישי.
29.הנתבע משיב לטענת התובע, כי זהו המקרה בו עסקינן וכי מדובר, לכל היותר, בתמונות שהועלו על ידי צד ג' לאתר ללא ידיעתו.
30.הסכמת הצדדים בעניין זה כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי הייתה כדלקמן:
"ככל שתועלה לדף הפייסבוק של הנתבע תמונה של לימוזינה השייכת לתובע על ידי צד שלישי ללא ידיעתו של הנתבע לא יהיה הנתבע חייב בפיצוי המוסכם אם יסיר את התמונה בתוך 7 ימים מהמועד שיקבל התראה מהתובע באמצעות ב"כ".
31.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי כי הדין הוא עם התובע לעניין זה.
הסכמת הצדדים הייתה, כי יש צורך בהתראה, רק אם התמונות הועלו על ידי צד שלישי ללא ידיעת הנתבע.
מהעדויות שהובאו לפני, הנתבע לא הוכיח כי מדובר היה בהעלאת תמונה על ידי צד שלישי ללא ידיעתו כפי שיובהר להלן.
32.ראשית, טענותיו של הנתבע לעניין זה מנוגדות לעדותו הראשונית כי כלל לא מדובר ברכבי התובע.
בחקירתו השיב :
"כן, אבל זה פייסבוק. לא אני העליתי את זה, ואם כן אני הורדתי את זה, זה משהו משנת 2010".
(פרוטוקול עמ' 20 ש' 13).
והמשיך כי אינו יודע מי הוא אותו צד שלישי שהעלה את התמונות ומדוע.
שנית, לא הוצג כל מסמך ממנהל האתר של הנתבע, או כל ראיה אחרת כי התמונות המופיעות באתר הפייסבוק של הנתבע לא הועלו על ידו.
התמונות כפי המופיעות בסרטונים שהוצגו מצויות בתמונות של הנתבע באתר הפייסבוק שלו.
טענה שמאן דהוא שם את התמונות אצלו בפייסבוק היא טענה הנדרשת והיכולה בהוכחה וזו לא הוצגה.
33.זאת ועוד, הנתבע טען בסעיף 9 לתצהירו, כי ההסכמה בבית המשפט המחוזי בקשר לפיצוי התייחסה אך ורק לתמונות חדשות שיועלו לאתר ולא בגין אי הסרת תמונות מהאתר ובנסיבות אלה, לא ניתן לייחס לו כל הפרה של ההסכם ופסק הדין.
טענה זו, טוב היה שלא תטען שכן "הסכמה" כזו אין לה כל ביטוי או זכר בהסכם הפשרה.
34.הנתבע אף טען בסעיף 10 לתצהירו, "אם הועלתה תמונה כלשהי של רכב של המשיב לדף הפייסבוק שלי, אז בהתראה מראש עלי להסיר את התמונה (באמצעות הסרת תיוג או חסימת התמונה)". למרות האמור, אין חולק, כי הנתבע לא הסיר את התמונות עד היום, על אף ולאחר קבלת התביעה בה עסקינן.
(ראה גם תשובת הנתבע בבית המשפט פרו' עמ' 21 משורה 29- עמ' 22 שו' 2).
35.לאור כל האמור, אני דוחה את טענות ההגנה של הנתבע לעניין זה.
מהות ההסכמה
36.לטענת הנתבע, ההסכמה בבית המשפט המחוזי היתה כי בגין כל ההפרות כולן (כל התמונות), הפיצויים המוסכמים יעמדו על סך כולל של 10,000 ₪ - "הפיצוי המוסכם נקבע בנוגע להעלאת תמונות ולא תמונה בודדת" (סיכומי התובע סעיף 10) וכי לא היתה הסכמה, כי בגין כל תמונה יחוייב בתשלום פיצוי בסך של 10,000 ₪.
37.התובע טוען, כי ההסכמה, כפי שנכתב בפסק הדין, היתה ביחס לכל תמונה ותמונה.
38.לטענת הנתבע, לו אכן היתה ההסכמה כפי טענת התובע, היה מתעקש בעת הדיון בבית המשפט המחוזי, לשנות את ההסכמה:
"אני לא יודע מאיפה הגעת ל- 80,000 ₪. כשהיה את הדיון בפ"ת השופט אמר 10,000 ₪ אם תהיה הפרה. כשיצאנו החוצה הייתה התעקשות לגבי הפייסבוק, התעקשנו שאם הוא יראה משהו בפייסבוק הוא יצטרך להתריע לי כי הפייסבוק זה דבר פרוץ. אם השופט היה אומר כל תמונה 10,000 ₪ היינו מתעקשים על דברים אחרים."
(פרוטוקול עמ' 20 ש' 18-21).
39.בהתאם להסכמת הצדדים שמופיעה בפרוטוקול הדיון, השאירו הצדדים לבית המשפט לקבוע מה יהיה גובה הפיצוי המוסכם שישלם הנתבע "אם יעלה הנתבע בעתיד תמונות של לימוזינות השייכות לתובע..." - בעניין זה קבע בית המשפט:
"הריני לקבוע כי הפיצוי המוסכם שישולם בגין הפרת ההתחייבות שלא להציג תמונה של לימוזינה השייכת לתובע באתר סטייל לימוזין או בדף הפייסבוק של הנתבע תעמוד על 10,000 ₪ " (ההדגשה שלי – י.ט.י).
40.טענת הנתבע, אינה נתמכת בלשון פסק הדין, ואף נשללת ממהות ההסכמה.
41.את הסכם הפשרה יש לפרש, ככל חוזה, על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מן הלשון והנסיבות (ראו: ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי (ירושלים, תשס"ה) 418-417.
"פרשנותו של הסכם נלמדת כידוע מאומד דעתם הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים, על פי לשון ההסכם והנסיבות בהן הוא נערך ונחתם (ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995); ד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (לא פורסם, [פורסם בנבו], 11.5.2006); ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 4.2.2009); אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 388-387 (תשס"ג)). בהיעדר אפשרות להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, נעזר הפרשן בכלי ניתוח אובייקטיביים ויבחן את אומד דעת הצדדים לאור הסכמים מאותו סוג וטיפוס ובהתחשב במטרות שהיו מנסים להשיג במקרה זה "צדדים סבירים והוגנים" (עניין אפרופים, בעמ' 313, עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 29 לפסק-דינו של השופט חשין; עניין אינטגרציה). (ע"א 3559/07 חיים וחנה זקס נ' המפרק ד. קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק) 27.5.09))."
42.במקרה דנא יש לבחון אפוא את לשון ההסכם ונסיבות עריכתו.
בענייננו, לשון פסק הדין מפורשת וברורה. "הפיצוי המוסכם שישולם בגין הפרת ההתחייבות שלא להציג תמונה של לימוזינה השייכת לתובע באתר סטייל לימוזין או בדף הפייסבוק של הנתבע..." (ההדגשה שלי י.ט.י) , קרי, הפיצוי מתייחס להצגה שלתמונה בלשון יחיד. זאת ועוד, אומד דעתם המשותפת של הצדדים בהסכם הפשרה היה סילוק המחלוקות בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בטענה של שימוש שלא כדין בתמונות רכביו של התובע; ולצד זאת התחייבות הנתבע שלא להשתמש בעתיד בתמונות רכביו של התובע.
"אהבה לא נרקמה בין הצדדים, ועל כן, משבחרו – איש על פי האינטרס שלו – להגיע לפשרה, עמדה שאלת המבט לעתיד". (ראה בע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (1.1.07) .
43.כמו כן, "כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי ההיגיון הכלכלי או המסחרי" (ע"א 5657/85 גד נ. נביאי- פורסם במאגרים המשפטיים).
44.התובע ביקש להגן על זכותו הבלעדית לעשות שימוש ברכביו ובתמונות רכביו לקידום עסקיו. התחייבות הנתבע להימנע מכל שימוש בעתיד בתמונות רכביו של התובע, הינה התחייבות שלא לעשות שימוש כלשהו בתמונות רכביו של התובע לא בתמונה אחת ולא במספר תמונות.
הסנקציה שנקבעה היא על מנת שלא יפר הנתבע את הסכם הפשרה.
45.הרציונאל שעמד מאחורי הסכם הפשרה ,פסק הדין והסנקציה שנקבעה, היה כי לא תהיינה הפרות של ההסכמה וכי הנתבע לא יבנה ויזכה מפרסום רכביו של התובע.
בענייננו ברור אפוא, כי ההיגיון שבבסיס ההסכם מחייב את הפרשנות כי הסנקציה אשר נקבעה בגין הפרתו, לא תהיה זהה אם יפרסם הנתבע תמונה אחת של רכב/ רכבי התובע, או יפרסם מספר תמונות.
46.לאור כל האמור, נדחית טענת הנתבע כי הסנקציה אשר נקבעה בפסק הדין הינה אחת בגין כל היקף של הפרה וכי סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין אחד הוא לפרסום תמונה אחת או מספר תמונות כמו במקרה דנא.
פיצויים מוסכמים – סמכות בית המשפט להפחיתם
47.אשר לסכום הפיצויים המוסכמים, נשאלת עדין השאלה, האם במקרה דנא יש מקום להתערבות בית המשפט בסכום הפיצוי המוסכם.
48.המסגרת הנורמטיבית להפחתת פיצוים מוסכמים שנקבעו על ידי צדדים מעוגנת בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) (להלן: "החוק"), הקובע כדלקמן:
"(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
49.המבחן הקובע בסעיף 15 לחוק אינו מתחשב בנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, כי אם בנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירעה בפועל (ע"א 539/92 מטלוב (אלוף) זקן נ' דוד זיזה, פ"ד מח(4) 89, 93; ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד ל"ח(3) 620, 626; ע"א 3745/92 פסקל ואח' נ' מזרחי פ"ד מח(2) 359, 363.
50.בעת קביעת סוגי הנזק נשוא תניית הפיצוי המוסכם יש להתחשב "במכלול הנסיבות האופפות את כריתת החוזה ולבחון, אם לאורן ניתן היה לצפות התרחשותו של נזק מסוג מסויים כעניין אובייקטיבי" (ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 265) .
לפרשנות הוראה זו ראו גם בספרה של המלומדת פרופ' שלו דיני חוזים לעיל, בעמ' 597-593; בע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661 ,670; וע"א 5806/02 ארביב ואח' נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 200 .
51."בהלכה הפסוקה לא נקבעו מסמרות לעניין שיעור ההתערבות הראוי באשר ברור הוא. כי הצפיות הסבירה וממילא שיעור ההתערבות של בית המשפט בגובה הפיצוי המוסכם, באותם מקרים בהם מוצדקת התערבות כאמור, משתנים ממקרה למקרה, בהתאם לטיב העסקה, היקפה הכלכלי, קשת ההפרות שניתן לצפות ביחס אליה, היקף הסיכונים הכרוכים בהפרה הצפויה ממנה חוששים הצדדים, ושיקולים נקודתיים נוספים" (ת"א 168324-09 מגריזו נ' טו גו הלבשה והנעלה בע"מ- פורסם במאגרים המשפטיים).
52.חלק מרשימת השיקולים שיש להביאם בחשבון בבחינת השאלה האם יש מקום להפחתת הפיצויים הם: הפחתה ולא ביטול; שמירה על יחס סביר בין הפיצוי לבין הנזק שהיה ניתן לצפות כתוצאה מהפרת החוזה בשעת כריתתו; חומרת ההפרה; התמורה החוזית - היחס בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי; סוג העסקה הנדונה, תנאי החוזה וההפרה; האם מדובר בתניה גורפת הקובעת פיצוי אחיד ושווה בגין כל הפרה של החוזה; ועוד (ראה בספרה של המלומדת פרופ' שלו "דיני חוזים" בעמ' 597-594).
53.במקרה דנא אמנם לא נקבע סכום הפיצוי המוסכם על ידי הצדדים, אלא על ידי בית המשפט מתוקף הסכמת הצדדים, אולם מצאתי יש ללמוד מהסמכות אשר נקבעה בסעיף 15 לחוק אף לענייננו מכוח אנלוגיה (היקש).
54.לאחר ששקלתי את שיעורו של הפיצוי המוסכם שנקבע בפסק הדין, ההפרות שנעשו, טיעוני הצדדים לעניין זה, מהות ההסכמה, וכן העובדה כי התובע הוכיח ההפרה במועד מסוים -1/6/12, לפחות לגבי אתר האינטרנט "סטייל לימוזין" (שכן הנתבע אישר בעדותו שמאתר הפייסבוק לא הסיר התמונות כמפורט לעיל) אני רואה לנכון להפחית הפיצוי המוסכם בהתחשב במכלול הנסיבות נשוא התיק ואני קובעת שהפיצוי יעמוד על סך 40,000 ₪.
סיכום
55.נוכח כל האמור אני קובעת, כי הנתבע ישלם לתובע בגין ההפרות אשר נקבעו לעיל סך של 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות התובע ושכ"ט ב"כ התובע בסך של 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
