1.לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
2.כעולה מכתב התביעה, התובע יליד 1977 נפגע בתאונת דרכים ביום 13/05/2014 בסמוך לשעה 12:00, ברחוב יהדות קנדה באור יהודה. התובע טוען כי בעת שפנה להיכנס לרכבו מספר רישוי XXXXXXX (להלן: "הרכב") פתח את דלת הרכב וזו פגעה בברכו הימנית, אשר כתוצאה מכך נחבלה.
3.הנתבעת, מבטחת הרכב הכחישה בכתב ההגנה את התאונה ונסיבותיה. לטענת הנתבעת התובע לא נפגע או נחבל כתוצאה משימוש ברכב וככל שנפגע, אין קשר בין הרכב לבין פגיעתו ופגיעתו ככל שארעה, ארעה בנסיבות אחרות ושונות בתכלית.
4.פרופ' יונה קוסאשוילי אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי לבדיקת התובע והערכת נכותו, קבע בחוות דעתו מיום 30/11/2015 כי לתובע נותרה בעקבות התאונה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5% בגין קרע במיניסקוס בברך ימין וזאת לאחר ניכוי 5% בגין מצב קודם.
5.הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה – האם הוכח אירוע התאונה כנטען על ידי התובע, אם לאו.
6.בהיעדר אפשרות לפשרה נשמעו הראיות. התובע נחקר וכן, המומחה מטעם בית המשפט.
7. תחילה אדון בנסיבות התאונה ובשאלת החבות.
נסיבות אירוע התאונה
8.בכתב התביעה צוין לגבי נסיבות התאונה, כי "ביום 13.5.2014, בשעה 12:00 לערך, או במועד סמוך לכך, ברח' יהדות קנדה באור יהודה עת שהתובע פתח את דלת הרכב על מנת להיכנס לרכב ולהתחיל בנסיעה, הדלת פגעה בעוצמה רבה בברך ימין שנחבלה קשות."
9. בתצהירו תאר התובע את נסיבות התאונה כך:
"ביום 13.5.2014 בשעה 12:00 בערך, יצאתי מהעבודה שלי שנמצאת ברח' יהדות קנדה באור יהודה, והייתי אמור להגיע לבנק כי קבעתי שם עם מישהו שהיה אמור לתת לי כסף מזומן או שיק אחר במקום שיק שחזר, הלכתי לאוטו שלי מ.ר. 64-632-73 אשר בוטח אצל הנתבעת בפוליסה מס' 13-075-521-1910291, שחנה ליד העבודה , פתחתי את הדלת של הנהג כדי להיכנס לרכב ולנהוג לבנק, ואז הדלת פגעה לי בברך ימין."
בטופס "הודעה על תאונת דרכים", אשר צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת,
תאר התובע את התאונה כך:
"בזמן פתיחת דלת של האוטו, הדלת פגעה בברך ימין בעוצמה ונחבלה.
קיבלתי טיפול בבית חולים אחרי שבועיים."
במסמכים נוספים אשר צורפו לתצהיר התובע נרשמו נסיבות האירוע מפי התובע
כך: במסמך רפואי מיום 27/05/2014 מ-"טרם", שבועיים לאחר התאונה,
נרשם: "Blow to R knee from car door yesterday". במכתב שחרור
מבי"ח שיבא מיום 28/05/2014 נרשם: "לדבריו לפני שבועיים חבלה בברך ימין
מאז נפיחות מחמירה" . במכתב שחרור מבי"ח שיבא מיום 11/06/2014 נרשם:
"לדבריו לפני חודש נחבל בברך ימין מדלת אוטו." . במסמך רפואי מקופת חולים
מיום 12.6.14 נרשם: "לדבריו נחבל בברך ימין מדלת של רכב לפני כחודש"
ובמסמך מיום 12.8.14 נרשם: "ב 13.5 בשעה 12:00 במהלך עבודתו כפקיד פתח
דלקת של הרכב ונחבל בברך ימין. כעבור שבועיים חל לסבול מכאבים ונפיחות
בברך ימין. פנה למיון שיבא ב27/5 נבדק ע"י אורתופד".
בעדותו תיאר התובע את נסיבות התאונה כך:
"יצאתי מהעבודה ורציתי ללכת לכיוון הבנק ביהוד, קבעתי עם מישהו שהשיק חזר הוא היה צריך להביא לי כסף באתי להכנס לרכב פתחתי הדלת. אני מראה את אופן פתיחת הדלת. פתחתי את הדלת של הנהג עם הידית קצת ואז אני רגיל להחזיק בצד העליון של הדלת ולפתוח ולמשוך מעל החלון. משכתי את הדלת ואז קיבלתי את המכה בברך. את פתיחת הדלת עשיתי עם יד שמאל. פתחתי עם הידית ואז משכתי ממסגרת החלון." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 27-31). התובע הסביר, כי סבר שהכאב יחלוף אולם לאחר שנוכח שהכאב לא חולף, הוא מתקשה לעמוד על הרגל והחלה להופיע נפיחות, פנה לקבלת טיפול. תחילה פנה למרפאת "טרם" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 30-32) אולם לאחר שנוכח שאין במרפאה אורטופד, פנה משם לבית החולים תל השומר (שם, שורות 19-22). התובע השיב, כי בכל המקומות בהם טופל סיפר מתי וכיצד אירעה התאונה (שם, שורה 28). התובע הוסיף והשיב, כי מאחר ולא מדובר היה בתאונת דרכים עם נפגעים והוא סבר שמדובר במכה שתחלוף, לא קרא לאביו או לאחיו לעזרה והמשיך בעבודתו (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 20-28 ).
בפני המומחה, פרופ' יונה קוסאשוילי, תיאר התובע את התאונה כמצוין בחוות הדעת "מספר כי בתאריך 13.5.2014, פתח את דלת רכבו ונחבל בברך ימין. מאז התאונה החל לסבול מכאבים בברך זו, ולאחר כשבועיים פנה למוקד "טרם" בעקבות הופעת נפיחות בברך זו."
המומחה הסביר בחקירתו, כאשר נשאל על פער הזמנים שבין מועד הפגיעה הנטען לבין המועד בו פנה התובע לקבלת טיפול, כי: "פער של שבועיים בין פציעה להגעה לאורתופד זה זמן סביר" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 13-14) שכן "מיניסקוס חולה יכול לחטוף מכה כמו שהוא ספג ולהגיע לידי ביטוי קליני שבועיים מאוחר יותר" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 27-28). המומחה ציין, כי הגם שטריקת דלת לא אמורה לגרום לחבלה סיבובית בברך בריאה, הרי שבברך פגועה, כפי שהייתה לתובע עובר לתאונה, פגיעה כזו תיתכן (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 3-5 ושורות 29-31 וכן, עמ' 6 שורות 4-6).
המומחה חזר וציין, כי עובר לתאונה לא הייתה אינדיקציה לתהליך דלקתי בברך ימין ואילו בבדיקת MRI שבוצעה לאחר התאונה נמצאה בצקת תוך לשדית ופגמים סחוסיים התומכים בטענת התובע לאירוע חבלתי בברך זו (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 17-19 וכן, עמ' 3 לפרוטוקול שורות 17-18, עמ' 10 שורות 19-20). המומחה הדגיש, כי "הבצקת התוך לשדית שהוכחה באם אר אי, היא עדות מאוד ברורה לחבלה שארעה בברך, היא הרבה יותר ספציפית והרבה יותר רגישה מכל בדיקה של רופא שיראה את החולה" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 14-15). המומחה הוסיף וציין, כי גם הבדיקה הפיזיקאלית תמכה במסקנה זו (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 20-21). יחד עם זאת, ציין המומחה, כי בצקת תוך לשדית יכולה להיגרם גם מאירועים חבלתיים אחרים שעשויים היו להיגרם בברך (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 22-24)
דיון והכרעה
10.לאחר שמעתי את העדויות, עיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון לקבל את גרסת התובע כמהימנה ומסתברת יותר מגרסה אפשרית אחרת. לפיכך אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים ועל הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. להלן נימוקיי.
גרסת התובע כי נפגע מפתיחת דלת הרכב בעת שנכנס לרכב לצורך נסיעה הינה גרסה עקבית. אמנם, הפעם הראשונה שהתובע פנה לטיפול רפואי ונזכרה לראשונה גרסתו הייתה שבועיים לאחר התאונה אולם, המומחה אישר, כי פרק זמן זה הינו זמן סביר לפנייה לטיפול לאחר חבלה כגון זו שאירעה. בהקשר זה מהימנה עלי עדותו של התובע, כי סבר בתחילה שמדובר במכה חולפת ולא פנה מיד לאחריה לקבלת טיפול.
במסמך ממרפאת "טרם" נרשם, כי החבלה אירעה "אתמול" אך ברישום מבי"ח שיבא מאותו יום נרשם, כי התאונה אירעה לפני שבועיים. באופן דומה במסמך ממרפאת "טרם" נזכרה עובדת קרות החבלה מדלת רכב, עובדה שנשמטה מתיאור התאונה ברישום בביה"ח. צירוף עובדות אלה מחזק את דברי התובע, כי סיפר על נסיבות התאונה והמועד בו אירעה לגורמים המטפלים.
חיזוק נוסף לגרסת התובע נמצא בדברי המומחה, כי מנגנון הפגיעה הנטען, היינו, מכה מדלת רכב, גם אם לא אמור, בדרך כלל, לגרום לחבלה לברך בריאה, יכול גם יכול לגרום לנזק הנטען לברך פגועה, כברכו של התובע עובר לתאונה.
התובע לא הביא עדים לתמיכה בגרסתו. כעולה מעדות התובע, לאירוע לא היו עדים והתובע, אשר סבר, כי מדובר בפגיעה חולפת, המשיך לדרכו (עמ' 19 לפרוטוקול שורות 21-22). בנסיבות אלה, איני מוצאת לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שלא הביא מי מקרובי משפחתו או את אותו לקוח שהוא היה בדרכו אליו לעדות, כאשר אף לא אחד מהם היה עד לתאונה ועדותם ממילא לא הייתה תורמת להבנת נסיבות התאונה.
במהלך חקירתו הדגים התובע את אופן קרות התאונה (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 1 ושורות 6-9) וטען, כי הינו נוהג לפתוח את דלת הנהג עם הידית קצת ואז "להחזיק בצד העליון של הדלת ולפתוח ולמשוך מעל החלון" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 29-30). לטענת הנתבעת צורת פתיחה זו אינה מתיישבת עם השכל הישר. דינה של טענה זו להידחות שכן, קשה לקבוע מהו "השכל הישר" בנסיבות מעין אלו והאם הרגל כזה או אחר אינו עומד במדד "שכל ישר". גם אם סבורה הנתבעת, כי לא היה מקום לפתוח את הדלת באופן שמתאר התובע, מדובר בטענה המהווה סברה בלבד ואין בה כדי לשלול את תיאורו של התובע ביחס לאופן בו פתח את דלת הרכב.
לאחר שהתרשמתי מעדות התובע ושקלתי את הראיות שהוגשו, חוות דעת המומחה וחקירתו הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע עמד בנטל להוכיח את גרסתו לאופן התרחשות התאונה. אמנם, עדות התובע הינה, כאמור, עדות יחידה של בעל דין, אך הרושם שהותירה היה חיובי ולא התרשמתי כי התובע בודה את אירוע התאונה או את נסיבותיה מלבו. בנוסף, נתמכה גרסתו הן במסמכים הרפואיים והן בחקירת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט.
משקבעתי, כי התובע נפגע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, היינו במהלך פתיחת דלת הרכב על מנת להיכנס אליו לצורך נסיעה, נסיבות העונות על הגדרת "שימוש" בסעיף 1 לחוק הפיצויים ("שימוש ברכב מנועי – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו...") והשתכנעתי, כי נוצר מגע בין התובע לבין הרכב והכניסה לרכב הייתה לצורך נסיעה בו (ראו, אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים [מהדורה רביעית, תשע"ב-2012], 180; 181, רע"א 10/66 לוי נ' מדינת ישראל (נבו, 2010), ע"א 7984/99 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זאהי, פד"י נד(5) 733, עמ' 748) אני קובעת כי התובע נפגע בתאונה שהינה בבחינת תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים.
לפיכך, חבה הנתבעת, מבטחת הרכב, בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה.
חוות דעת המומחה
11.לצורך בדיקת התובע והערכת נכותו הרפואית מונה פרופ' יונה קוסאשוילי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.
12.פרופ' קוסאשוילי העריך בחוות דעתו את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בגין קרע במיניסקוס בברך ימין ממנה יש לייחס מחצית לתאונה ומחצית למצב קודם.
פרופ' קוסאשוילי העריך ביחס לטיפולים רפואיים עתידיים כי התובע לא יידרש לטיפול משמעותי בעתיד הקרוב, מעבר לטיפולי פיזיותרפיה אשר ניתן לקבלם במסגרת קופת החולים וכן תרופות נוגדות כאבים לפי הצורך. פרופ' קוסאשוילי ציין, כי במידה ומצבו של התובע יחמיר הוא עשוי להזדקק בעוד מספר שנים לניתוח אטרוסקופיה וכי קיים סיכוי קטן כי במידה ויתפתחו בברך שינויים ניווניים מתקדמים יהיה צורך בהחלפת ברך או אוסטאוטומיה לתיקון ציר הברך, טיפולים הכלולים בסל הבריאות.
פרופ' קוסאשוילי ציין בחוות דעתו כי לאור הפגיעה הקלה בברך, תובע יכול לשוב לכל עבודה.
בהתייחס לתקופת אי כושר לעבודה, המומחה העריך את תקופת אי הכושר המלא למשך 42 ימים, מיום הפגיעה 13/05/2014 ועד ליום 24/06/2014, וכן תקופת אי כושר חלקי בשיעור של 30% למשך 30 ימים נוספים, לאחר התאוששותו מהפגיעה.
המומחה זומן לחקירה על ידי הנתבעת. בחקירתו נשאל המומחה על השלכות העבר הרפואי של התובע ועל אופן חלוקת הנכות. המומחה ציין, כי לנוכח עברו הרפואי של התובע בברך, אשר התייצב שנתיים עובר לתאונה וממצאי ההדמיה שנמצאו לאחר התאונה ומצביעים על החמרה במצב הברך לעומת מצבה עובר לתאונה, יש לחלק את הנכות שווה בשווה, כפי שעשה בחוות דעתו (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 21-32).
התובע טוען בסיכומיו, כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה ואת הסבריו.
הנתבעת טוענת, כי לנוכח עברו הרפואי של התובע, לא היה מקום ליחס חלק מהנכות לתאונה וכי מצב ברכו של התובע כיום זהה לזה שהיה קיים עובר לתאונה ובכל מקרה היה צפוי לקרות והתאונה לכל היותר גרמה להחמרה זמנית וחולפת.
לאחר ששמעתי את עדות המומחה התרשמתי, כי עברו הרפואי של התובע כמו גם מצבו לאחר התאונה ובעקבותיה נשקלו בזהירות על ידי המומחה פרופ' קוסאשוילי ואיני מוצאת מקום לשנות מקביעתו בדבר חלוקת הנכות.
לסיכום, לתובע, בעקבות התאונה, נכות בשיעור של 5% בשל הפגיעה בברך ימין.
הנזק
הפסד השתכרות - כללי
13.במועד התאונה, שנים לפניה וגם כיום עובד התובע באופן רצוף בעסק משפחתי אשר בבעלות אביו להמרת כספים. לטענת התובע חלק קטן מעבודתו מתבצע במשרד ומרביתה היא עבודת שטח בפגישות עם לקוחות. התובע לטענתו חסר מקצוע והשכלה פורמאלית.
14.לטענת התובע, בעקבות התאונה נאלץ להיעדר מהעבודה לצורך טיפולים רפואיים ולהפחית משעות עבודתו ומצב ברכו משפיע על הספק ויעילות עבודתו (סעיף 10 לתצהירו).
15.התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים בברך, קושי בירידה למצב של כריעה, קושי בעלייה וירידה במדרגות, קושי במאמץ כמו הליכה למרחקים ארוכים או משחק עם ילדיו.
16. מנגד, מפנה הנתבעת לקביעת המומחה לפיה "לאור הפגיעה הקלה הקיימת בברך ימין, מר אדמון יוכל לשוב לכל עבודה"
17.התובע עתר בסיכומיו לחישוב הפסדיו לעבר על פי שכר של 10,752 ₪ ולעתיד לפי שכר של 12,086 ₪, שכר התואם לדבריו לרמת השתכרותו בפועל על פי תלושי השכר שהציג במסגרת ראיותיו. התובע טוען כי נכותו התפקודית זהה לנכות הצמיתה שנקבעה לו בגובה 5% וכי הוא נמצא בסיכון תעסוקתי עתידי, כל אלו צריכים לשיטתו להישקל בתחשיב אבדן כושר ההשתכרות. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על גובה השכר הנטען וטענה, כי ממילא לנכות שנקבעה לתובע אין כל השלכה תפקודית על עבודתו.
הפיצויים לפי ראשי הנזק
הפסדי שכר בעבר
18.המומחה בחוות דעתו קבע לתובע תקופת אי כושר מלא למשך 42 יום לאחר התאונה ותקופת אי כושר חלקי למשך 30 יום נוספים. התובע בסיכומיו טען להפסד שכר שנגרם לו בתקופה זו בהתאם לתקופות אי הכושר שנקבעו על ידי המומחה ומתום תקופות אי הכושר ועד היום בהתאם לנכות הרפואית.
19.מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי מעיון בתלושי השכר של התובע אשר צורפו לתצהיר התובע עולה כי התובע לא נעדר מעבודתו כלל וכי לא נגרם לו כל הפסד.
20.אכן, עיון בתלושי השכר אשר צרף התובע לתצהיר עדותו הראשית מעלה, כי לא נגרם לתובע כל הפסד ממועד התאונה ועד היום.
21.גם התובע בעדותו הודה, כי עד היום, לא נגרם לו כל הפסד שכר בעקבות התאונה: "כרגע זה לא פגע בי. ההפסד היחיד שהשלמתי שעות בערב וקבעתי עם אנשים לבוא לשלם שיק שחזר ולא במשך היום. היו ימים שלא יכולתי להיות בעבודה, שהלכתי שעה לפני או אחרי ופניתי לטיפולים אז הייתי קובע פגישות בערב או בזמני הפרטי." (שם, עמוד 16 שורות 1-4).
בהיות ראש נזק זה, נזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, בהיעדר ראיות להפסד לא ייפסק בגינו פיצוי (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד"י לה(2) 800, עמ' 811-812).
22.לפיכך, בהיעדר ראייה להפסד, עתירת התובע לפיצוי בראש נזק זה דינה להידחות.
הפסדי שכר לעתיד
23.מאז התאונה ועד היום ממשיך התובע לעבוד ברצף באותו תפקיד, אצל אותו המעסיק ולא הוכח כי נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם.
24.מעיון בתלושי השכר אשר צורפו לתחשיב התובע עולה, כי כיום משתכר התובע סך חודשי של 12,736 ₪ (ברוטו) ובניכוי מס הכנסה החל, סך של 11,539 ₪.
25.לטענת התובע כיום לא נגרמים לו הפסדי שכר, אולם אין לדעת מה טומן בחובו העתיד וככל שיאלץ לתור התובע אחר מקום עבודה אחר, בהיותו חסר השכלה או מקצוע עליו לעבוד בעבודות פיזיות בהן תגביל אותו נכותו.
26.לטענת הנתבעת אין מקום לפיצוי בראש נזק זה. לא נגרמו לתובע כל הפסדי שכר ממועד התאונה ועד היום וכך, גם בעתיד לא צפויים להיגרם לו הפסדים כלשהם. הנתבעת מפנה לקביעת המומחה, כי אין בנכות כדי למנוע מהתובע לשוב לכל עבודה. ביחס הפסדי לפנסיה טוענת הנתבעת כי בהיעדר פיצוי בגין הפסדי שכר אין התובע זכאי לפיצוי גם בראש נזק זה.
27.בחוות דעתו ציין, כאמור המומחה, כי הנכות שנקבעה לתובע בעקבות התאונה אינה מונעת ממנו לעבוד לכל עבודה.
28.בהתחשב במכלול הראיות שהובאו, לרבות חוות דעת המומחה, בטענות שהושמעו ובנתונים לרבות שכר התובע, גילו והנכות שנותרה בעקבות התאונה, אשר אינה גבוהה אך יכול שתהיינה לה השפעות מסוימות בעתיד, העובדה שכיום התובע עובד ומשתכר מבלי שיש גריעה בשכרו מצאתי לפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 74,000 ₪, סכום זה כולל גם הפסדי פנסיה.
הוצאות ועזרת הזולת בעבר ובעתיד
29.בשים לב למהות הפגיעה ולשיעור הנכות שנקבעה, העובדה שלא הומצאו ראיות על הוצאות בעבר, טענות הצדדים והעובדה שמדובר בתאונת עבודה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בראש נזק זה על סכום כולל של 5,000 ₪, נכון להיום כולל ריבית.
נזק לא ממוני
30.התובע מבקש שיפסק לו פיצוי מקסימאלי המבוסס על 10% נכות. הנתבעת טוענת, כי אין מקום לפסיקת הפיצוי המקסימאלי הנפסק במקרים חריגים ומציעה להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על הסך של 5,000 ₪.
31.התובע לא אושפז בעקבות התאונה. בהתחשב בנכות שנקבעה לתובע, הטיפולים אותם קיבל בעקבות הפגיעה ואי הנוחות שהייתה כרוכה בכך אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ נכון להיום כולל ריבית.
ניכויים
אין מחלוקת, כי התאונה אירעה לתובע במהלך העבודה. הנתבעת עותרת בסיכומיה לניכוי תגמולי המל"ל ענף נפגעי עבודה להם היה זכאי התובע לו מיצה זכויותיו במל"ל. התובע הצהיר, כי לא פנה למוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 5-6) וממילא הנתבעת לא הוכיחה את שיעור הניכוי לו היא טוענת (ראו רע"א 5670/10 פלוני נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ) ולפיכך, דין הטענה להידחות.
סוף דבר
32.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 89,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
