לפני תביעה כספית בסך של 680,791 ₪, בגין ערבות שנתן הנתבע לטובת הבנק, לכל חוב שיהיו חייבות כלפי הבנק שתי חברות שהנתבע היה בעל מניות ומנהל בהן יחד עם אחרים. הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 1,515,009 ₪, בגין נזק שנגרם לו עקב כך שהבנק התרשל במימוש בטחונות ואף איבד לפי טענתו ערבות בנקאית שנמסרה לו, להבטחת מכתב אשראי דוקומנטרי שהוציא הבנק לבקשת אחת החברות.
רקע
הקמת חברת וידיאו גיימס ופתיחת ח"ן אצל התובע
בשנת 1994 חברו יחדיו הנתבע ומר שמואל טנצר (להלן: "טנצר"), להקמת חברה שמטרתה תהא הפעלת משחקי וידיאו במרכזים עירוניים. החברה נרשמה ביום 30.5.94 ושמה G.M.I Video Games LTD. ׁ(להלן: "וידיאו גיימס"). הנתבע ואשתו נרשמו כל אחד כבעלים של 25% ממניות החברה וביחד החזיקו במחצית מניותיה. טנצר החזיק ב-50% הנותרים. הנתבע וטנצר נרשמו כדירקטורים של החברה.
לטענת הנתבע, הוא נתן לוידיאו גיימס הלוואת בעלים של מעל 500,000 ₪, כדי לרכוש את מכונות המשחק ולהתחיל בפעילותה והחברה פתחה תחילה חשבון בבנק הבינלאומי.
לאחר מכן, ביום 19.3.96, ועל מנת להרחיב את פעילות החברה, פנו הנתבע וטנצר אל התובע ופתחו אצלו חשבון בנק. לטענת הנתבע, במקביל הוסכם עם הבנק כי יינתן לחברה חלק מהאשראי הדרוש לרכישת מכונות משחק נוספות ויתרת התמורה תמומן על ידי הון עצמי של החברה (שמקורו בהלוואת הבעלים שנתן לה הנתבע).
עוד הוסכם כי המכונות ישועבדו לבנק להבטחת האשראי, כאשר שווי המכונות לצורך כך נקבע על 90,000 ₪ (20% מסכום מכתב האשראי שפתח הבנק לצורך רכישת המכונות, שעמד על 453,000 ₪). כמו כן, ביום 9.9.96 העמיד התובע לחברה הלוואה בסך של 25,000 ₪, שתסולק ב-12 תשלומים.
הקמת חברת פארקס ופתיחת ח"ן אצל התובע
באותה מועד החליטו הנתבע וטנצר להרחיב את פעילותם ולהיכנס לתחום של הפעלת פארקים לשעשועים באמצעות בלונים ו/או מתקנים מתנפחים. לצורך כך, הקימו טנצר והנתבע שתי חברות נוספות, שאחת מהן הנה חברת G.M.I Leisure Parks LTD. (להלן: "פארקס"). חברה זו הוקמה ביום 19.5.96. בעלי מניותיה היו הנתבע (20%), טנצר (20%), אהרון אליעזר (14.5%) וחברת תעשיות לינץ בע"מ (45.5%) שמאחוריה עמד מר שמעון אלטמן (להלן: "אלטמן").
ביום 22.5.96 פתחה חברת פארקס חשבון נפרד אצל התובע. לטענת הנתבע, על מנת לרכוש את מתקני הבלונים המתנפחים ולקבל מכתב אשראי לצורך כך מהתובע, השקיע הנתבע בפארקס סכום של 224,000 ₪, טנצר שיעבד פיקדונות שלו בבנק אחר ואלטמן העמיד ערבות בנקאית מבנק אחר בסך של 596,000 ₪. הבנק פתח מכתב אשראי לצורך רכישת המתקנים ובלונים על סך של 940,000 ₪ והעמיד מסגרת אשראי בחשבון על סך 150,000 ₪. כמו כן, ביום 9.9.96 העמיד התובע לחברה הלוואה בסך של 80,000 ₪ לסילוק ב-12 תשלומים.
ערבויות ובטחונות שניתנו להבטחת חובות החברות לבנק
הנתבע וטנצר חתמו ביום 25.3.96 על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום להבטחת כל חוב של חברת וידיאו גיימס לבנק. גם אלטמן חתם על ערבות כאמור, אם כי מוגבלת לסכום של 267,223 ₪ (כתב הערבות כנראה אבד לבנק בשלב כלשהו, אולם אלטמן אישר את ערבותו בשלב מאוחר יותר, כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין). ערבות נוספת, בלתי מוגבלת ומתמדת, נחתמה על ידי חברת א.א.ש. מימון והשקעות בע"מ. כמו כן, להבטחת חובות וידיאו גיימס, שועבדו כאמור מכונות המשחק וכן שועבדו שני רכבים, שאחד מהם היה רשום על שמה של אשתו של הנתבע והשני על שם החברה.
ביום 26.5.96 חתם הנתבע על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב של חברת פארקס לתובע. גם טנצר וחברת תעשיות לינץ בע"מ חתמו על ערבות להבטחת חובה של פארקס לבנק (ערבות לינץ הוגבלה ל-380,000 ₪).
ביום 4.12.96 חתמו כל אחת מהחברות על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב של החברה השנייה כלפי הבנק.
החברות נקלעות לקשיים, הבנק דורש את חובו ומגיע להסדר עם כל הערבים למעט הנתבע
תוך זמן קצר, שתי החברות נקלעו לקשיים כספיים, הפסיקו למעשה את פעילותן וצברו חוב לבנק בגין ההלוואות ובגין יתרת חובה בחשבון העו"ש. הנתבע מעיד על עצמו כי מתחילת 1997 ועד סוף שנת 1998, הוא לא ידע מה קורה בחברות ולא תפקד וזאת עקב מחלתה של אשתו, אשר נפטרה בחודש אוקטובר 1997. לטענתו, הוא סמך על שותפיו בכל הקשור לחברות.
בחודש מאי 1998, הבנק העביר את גביית החובות של החברות לטיפול משפטי אצל עו"ד רחל ברכה, כאשר חוב החברות לבנק עומד באותה עת על מאות אלפי שקלים. עו"ד ברכה הוציאה מכתבי התראה לחברות ביום 20.5.98, עם העתקים לכל הערבים ולרבות הנתבע. כתוצאה מכך, פנו טנצר ואלטמן לבנק כדי להגיע להסדר. הנתבע טוען כי הוא לא קיבל את מכתבי ההתראה הנ"ל. לעניין זה עוד אדרש בהמשך.
ביום 27.8.98 חתמו כל הערבים למעט הנתבע, היינו, תעשיות לינץ, א.א.ש. מימון והשקעות, אלטמן וטנצר, על הסדר שלפיו הם מאשרים, בין היתר, כי חוב החברות לבנק הנו כפי טענת הבנק (כ-214,494 ₪ לוידיאו גיימס ו-158,358 ₪ לפארקס), כי הם ערבים לחובות אלה, כי ישלמו במעמד חתימת ההסכם 70,000 ₪, כי יפעלו למכירת המכונות המשועבדות ויעבירו לבנק את התמורה תוך 60 יום מחתימת ההסדר ואולם ישלמו לבנק בכל מקרה תוך המועד הנ"ל 70,000 ₪, אם מימוש המכונות יביא לסכום נמוך מכך, כי הבנק יממש בהוצל"פ את שני הרכבים המשועבדים וכי אם סכום המימוש יפחת מ-70,000 ₪, הערבים ישלימו את ההפרש וכי בנוסף לכך יעביר אלטמן 12 המחאות בסכום כולל של 130,000 ₪ לפירעון החל מיום 1.10.98 עד 1.10.99. עוד נקבע כי אם לא יעמדו הערבים בהסדר, הבנק יהא רשאי לגבות מהם את מלוא החוב.