מ' נ' וילה מאריס בע"מ ואח'

1.זוהי תביעה, לפיצויים בגין נזקי גוף, שנטען שנגרמו לתובע, במהלך עבודתו כטבח במסעדת רוקה בהרצליה פיתוח, אצל נתבעת 1, אשר בוטחה בביטוח אחריות מעבידים על ידי נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

2.לטענת התובע, יליד 1970, ביום 6/10/11 בשעה 24:00 לערך, החל בהליכים לסגירת המטבח, שכללו פינוי מקררים וניקיון השולחנות. עת פינה וניקה שולחנות, החליק התובע בחוזקה על רצפת המטבח, על ברכו הימנית, בה היה ירק, מזון, שמנים ורטבים (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, האחריות לניקיון הרצפה הייתה באחריות בלעדית של עובדי ניקיון, אשר מנקים בין השעות 16:00 ל- 17:00, פעם אחת ביום. ביום התאונה לא עבדו עובדי הניקיון ואזור התאונה היה מלוכלך ומבולגן.

3.התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעה לתובע נכות יציבה אורתופדית בשיעור של 15%, ללא הפעלת תקנה 15.

4.הצדדים חלוקים, הן בשאלת האחריות לתאונה והן בשאלת גובה הנזק. הצדדים מסכימים כי אחוז הנכות היציבה של התובע בשל התאונה, הינו 15%.

5.נסיבות התאונה – לטענת הנתבעת, לא הוכיח התובע את נסיבות התאונה שנטענו בכתב התביעה. הנתבעת לא זימנה עדים מטעמה לשם הפרכת גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה והסתפקה בחקירה נגדית של התובע והעד מטעמו.

התובע העיד בתצהירו על נסיבות התאונה ובחקירה הנגדית על נסיבות התאונה. ביום התאונה עבד במסעדה בין השעה 8 בבוקר לבין השעה 24:00. במהלך עבודת התובע, הצטבר לכלוך על הרצפה, של שאריות מזון. תוך כדי ניגוב שולחנות, החליק התובע על שאריות המזון, כתוצאה מכך נפל ונפגע בברכו הימנית.

חברו לעבודה, מר יחיא מוחמד (להלן: "מוחמד"), היה עד לתאונה. בתצהירו העיד מוחמד כי שימש כטבח אצל נתבעת 1, ביום התאונה בשעה 24:00 לערך, עת עמד ליד הדלת האחורית של המטבח, ראה את התובע מחליק על הרצפה, שהייתה מלוכלכת ממזון, שמנים ורטבים, ונופל על ברכו הימנית. מחמוד העיד בתצהירו, כי סייע לתובע לקום ולעזור לו להגיע לרכבו. עוד העיד מוחמד, כי ביום התאונה, לא הגיעו מנקים לעבודה.

בחקירתם הנגדית, אישרו התובע ומחמוד, שבתחילת יום העבודה, הרצפה הייתה נקיה, והלכלוך שהצטבר על הרצפה היה לכלוך שנגרם בעקבות העבודה שלהם במטבח. עובדי הניקיון, שתפקידם לנקות את הרצפה, בשעה 16:00, לא הגיעו לעבודה, והרצפה נותרה מלוכלכת עד לסיום העבודה. זה המקום לציין, שהתאונה התרחשה ביום האחרון של פעילות המסעדה, למחרת יום התאונה, נסגרה המסעדה.

הנתבעת, לא הביאה עדים מטעמה שיעידו על תנאי התחזוקה והניקיון במטבח, ויש לזקוף זאת לחובתה.

גרסתם של התובע ומחמוד לגבי נסיבות התאונה מקובלת עלי במלואה וכן התרשמתי ממהימנותם. עדותו של התובע הייתה אמינה עלי והיא מצאה תימוכין נדרשים בעדותו של מחמוד. גרסתם שהם שימשו כטבחים והיו אחראים להכנת האוכל ולא על עבודות הניקיון במטבח, לא נסתרה ולא הופרכה. כמו כן, לא הופרכה גרסתם, שלא היו עובדי ניקיון ביום התאונה.

הנתבעת טענה בסיכומים, כי בהודעת התובע למוסד לביטוח לאומי, רשם שהחליק על ירק ומזון, ובכתב התביעה טען שהחליק על ירק ומזון, רטבים ושמנים. לטענת הנתבעת, יש לזקוף לחובתו של התובע את השוני ביחס לגורם הנפילה, בין רטבים ושמנים שיכולים ליצור רצפה חלקה לבין ירק ומזון שלא. אני סבורה שבנסיבות שלפני, אין מקום להבחנה שמבקשת הנתבעת לעשות. כאמור, גרסת התובע שעבד במטבח החל מהשעה 8 בבוקר ועד לחצות, 16 שעות ברציפות, יחד עם טבח נוסף, ללא שנעשתה כל פעולה לניקוי רצפת המטבח, ולו פעם אחת, בכל שעות הפעילות של התובע במטבח, לא נסתרה. מטבע הדברים, עבודה רצופה של שני טבחים, לאורך שעות העבודה, מייצרת לכלוך, שאף מגיע לרצפה. הגם אם בתחילה הצהיר התובע על ירק ומזון, ולאחר מכן הוסיף את המילים, רטבים ושמנים, אין בכך לפגוע בגרסתו, הן מהטעם שהמילה מזון כוללת בתוכה גם את המילים שמן ורטבים, והן מהטעם, ששמן הינו מרכיב עיקרי בעבודת מטבח, וככזה ניתן לצפות שבמסגרת עבודה במשך כל כך הרבה שעות, יהיה שמן על רצפת העבודה במטבח.

הנתבעת טענה בסיכומים, כי גרסת התובע על תאונה בעבודה, אינה מופיעה בפניות הראשונות שלו לרופא וזו נולדה רק בפניה למוסד לביטוח לאומי. על פי המסמכים שהוגשו עולה, כי התובע פנה לראשונה לרופא ביום 9/10/11 בתלונה על כאבים בברך ימין בעקבות חבלה. בטופס הרפואי לא ציין הרופא המטפל דבר, לעניין נסיבות החבלה. למחרת היום שב התובע למרפאה בשל החמרה בכאבים, וגם שם הרופא המטפל אינו רושם דבר לעניין נסיבות החבלה. נסיבות החבלה, שזו קרתה בזמן עבודה, נרשמת בטופס רפואי רק ביום 28/10/11.

התובע נתן הסבר מניח את הדעת לעניין "אני זוכר שסוף שבוע ישבתי בבית, עדין לא ידעתי מה קרה לי והרגל התנפחה לי ושמתי קומפרס, חשבתי שזה יעבור אך זה לא עבר. אחרי כמה ימים הלכתי לרופא ואמרתי לו שקרה דבר כזה בעבודה, אז הוא אמר לי שאם זה קרה בעבודה שאני אביא טופס 205 אז הלכתי וחיפשתי את רואה החשבון כי המסעדה הייתה סגורה".

נמצא, שרק לאחר שהרופא המטפל, העיר לתובע, שעליו להביא טופס 205 "בקשה למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה", הבין התובע את המשמעות של ציון העובדה שהחבלה נגרמה לו במהלך עבודה, וכך היה מאז, ואין לזקוף לחובתו את אי ציון הדבר בפניות הראשונות.

הנתבעת טענה כי אין לתת אמון בעדות מוחמד, שהעיד כי התובע אמר לו שנפגע ברגל ימין ולא ראה חבלה ישירה ברגל ימין. לא כך הם הדברים. מוחמד חזר והעיד כי ראה את התובע מחליק וראה כי נפגע ברגל ימין, לאורך כל עדותו. ניסיון הנתבעת להיאחז בעדות מוחמד שהעיד "כשלקחתי אותו לאוטו, הוא אמר לי באיזו רגל הוא נפגע", אין בו כדי לבסס את טענת הנתבעת, שהרי מיד לאחר מכן, העיד מוחמד כי הוא ראה שהתובע נפגע בברך ימין, כמו גם, בכל עדותו, חזר והעיד שראה את התובע מחליק ונפגע ברגל ימין. אמירתו של התובע למוחמד, היא אמירה המתווספת לדברים שראה מוחמד בעצמו והעיד עליהם.

לסיום חלק זה, אני קובעת כי התובע הוכיח את נסיבות התאונה, כפי שנטענו בכתב התביעה.

6.אין חולק, כי חובתו של מעביד לדאוג ולספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה. חובה שנתבעת 1 לא עמדה בה ולא דאגה שיגיעו עובדי ניקיון למסעדה ביום התאונה. בהעדר עובדי ניקיון, נוצר מפגע, שעל נתבעת 1 היה לעשות כל הנדרש ממנה, באופן סביר על מנת למנוע מפגע זה. משלא נקטה נתבעת 1 באמצעים שהיה עליה לנקוט באופן סביר, התרשלה נתבעת 1.

עם זאת, אני מוצאת לנכון להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 20% להתרחשות התאונה, הואיל, ואף אם אין זו עבודתו לנקות את רצפת המטבח, היה עליו לנקוט באמצעים סבירים וזהירות מרבית, בעבודתו במטבח, בשים לב שהוא ידע שהרצפה לא נקייה, ויש בה לכלוך שנוצר עקב עבודתו, אשר יצר מפגע שיש בו לסכן את התובע.

7.נוכח הקביעות לעיל, אדון בנזק שנגרם לתובע בשל התאונה.

8.כאמור, לעיל, הסכימו הצדדים כי שיעור הנכות הצמיתה של התובע הינה 15%. בסיכומים, ביקש ב"כ התובע להעמיד את הנכות התפקודית של התובע בשיעור של 32%, בהתחשב בפגיעותיו הקשות בחלקי הגוף ובפגיעה הנפשית, כך לטענת ב"כ התובע. מעבר לכך, שהטענה נטענה בעלמא, בסתמיות, מבלי לפרט כלל את הטענה, הרי שאין מדובר בפגיעות בחלקי גוף, אלא בפגיעה בחלק גוף אחד, ואין כל ממש בטענה לפגיעה הנפשית, משזו לא קשורה לתאונה. לאחר שעיינתי במסמכים שלפני וכן בטענות הנתבעת בסיכומים, אני קובעת כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית.

9.הפסדי שכר לעבר - לטענת התובע, עובר לתאונה השתכר 8,750 ברוטו, משוערך להיום. התובע היה באי כושר מלא, הוכר כנכה נזקק מיום 14/9/12 ועד ליום 31/12/12, ולא עבד, כשנה וארבעה חודשים לאחר התאונה. לאחר מכן, ירדה הכנסתו ל- 4,000 ₪ לחודש. לטענת הנתבעת, יש לפצות את התובע על אובדן שכר לעבר בהתאם לתקופות אי הכושר שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי שכרו החודשי עובר לתאונה עמד על סך 8,093 ₪.

נתוני השכר שהובאו על ידי התובע הינם הנכונים, זאת בהסתמך על תלושי המשכורת שצירף התובע לתצהירו, המצביעים על כך, כי משכורת ברוטו של התובע לחודש מאי 2011 עמדה על סך 8,854, לחודש יוני 2011 על סך 9,133 ₪ ולחודש יולי 2011 על סך 8,690 ₪ ולחודש ספטמבר 2011 עמדה על סך 8,479 ₪. על כן, אני קובעת כי השכר ברוטו של התובע עובד לתאונה עמד על סך 8,750 ₪.

התובע הגיש מסמכים המעידים על העדר כושר עבודה מלא ואישורי מחלה, בתאריכים הבאים: 6/10/11-31/1/12, 21/5/12-10/6/12, 14/9/12-31/12/12, סך הכול כשמונה וחצי חודשים. חישוב הפסד שכר לתקופה זו ייעשה על פי הפסד שכר מלא.

8,750 * 8.5 = 74,375 ₪.

באשר לתקופות הבאות: 1/2/12-20/5/12, 11/6/12-13/9/12, 1/1/13-31/1/13, סך הכול כשבעה חודשים, אין לפני תעודות רופא המעידות על כושר העבודה של התובע, עם זאת על יסוד הנתונים שלפני, לנוכח טיב הפגיעה, המסמכים הרפואיים, הניתוח שעבר התובע ביום 21/5/12, שיעורי הנכות הזמנית של התובע ומקצועו של התובע הדורש עמידה ממושכת, שגם בתקופות אלו, עד חזרתו לעבודה ביום 1/2/13, נפגע כושר העבודה שלו. ואני מוצאת לנכון להעמיד את הפסדו של התובע לתקופות אלו על מחצית שכרו.

8,750 * 0.5 * 7 = 30,625 ₪.

התובע החל לעבוד ביום 1/2/13. התובע הציג תלושי שכר לחודשים ינואר, מרץ, אפריל ומאי 2015, בלבד, המצביעים על שכר חודשי בסך של כ- 4,000 ₪. אין כל מסמך המלמד על השתכרותו בפועל של התובע לשאר התקופה. בהעדר נתונים מלאים על השתכרותו בפועל של התובע לכל התקופה, אני קובעת כי הפסדו של התובע יחושב לפי הפער בין שכרו הקובע לבין השכר בפועל, בהתאם לנכות הצמיתה שנקבעה לתובע החל מיום 31/12/12 בשיעור של 15%.

(8,750-4000) * 41 חודשים * 0.15 = 29,212 ₪.

סך הכול פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר: 134,212 ₪.

10.אובדן שכר לעתיד – נמצא שהתובע המשיך בעבודתו כטבח, יחד עם זאת, הוכח ברמה הנדרשת, כי הכנסתו נפגעה והיא עומדת על כמחצית משכרו עובר לתאונה. על יסוד הנתונים שלפני, הפסד ההשתכרות לעתיד הוא בסך 142,050 ₪.

4,375 * 0.15 * 216.4590 (מקדם היוון ל- 26 שנים) = 142,050 ₪.

סך הכול פיצוי בגין אובדן שכר לעתיד – 142,050 ₪.

11.סך הכול הפסד פנסיה לעבר ולעתיד – 33,150 ₪.

12.הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד – התובע העמיד את הפיצוי עבור ראש נזק זה בסך של 70,000 ₪. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע לא הציג ולו קבלה אחת להוכחת נזק זה. אני מוצאת לנכון לקבוע לטובת התובע פיצוי גלובאלי בסך של 7,000 ₪.

13.הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – התובע עתר לפיצוי בסך 100,000 ₪. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע לא הציג ולו קבלה אחת להוכחת נזק זה. אני מוצאת לנכון לקבוע לטובת התובע פיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪.

14.הוצאות עזרה צד ג' לעבר ולעתיד - התובע עתר לפיצוי בסך 100,000 ₪. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע לא הציג ולו קבלה אחת להוכחת נזק זה. אני מוצאת לנכון לקבוע לטובת התובע פיצוי גלובאלי בסך של 10,000 ₪.

15.כאב וסבל – התובע עתר לפיצוי בסך של 400,000 ₪. מנגד, הנתבעת מציעה לפסוק לטובתו סך של 30,000 ₪. לאחר בחינה ושקלול כל הנסיבות שלפני, אני מעמידה את סכום הפיצוי בסך של 55,000 ₪.

16.לסיכום, להלן נזקי התובע:

הפסד שכר לעבר -134,212 ש"ח

אובדן שכר לעתיד -142,050 ש"ח

הפסד פנסיה -33,150 ש"ח

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד -7,000 ש"ח

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד -5,000 ש"ח

הוצאות עזרה צד ג' לעבר ולעתיד -10,000 ש"ח

כאב וסבל -55,000 ש"ח

סך הכול – 386,412 ₪.

17.מסכום הפיצוי יש לנכות אשם תורם בשיעור של 20%, בשווי 77,282 ₪, ותגמולי המוסד לביטוח לאומי המסתכמים בסך של 95,270 ₪.

18.על כן, הפיצוי הכספי המגיע לתובע הינה 213,860 ₪.

19.בהינתן האמור, מתקבלת התביעה. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 213,860 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% מהסכום בתוספת מע"מ וכן סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

20.המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ו, 16 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.