ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
20733-12-10
30/03/2014
|
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון
|
| - נגד - |
תובע:
ד' ט'
|
נתבע:
1. וינטראוב ברקן כוכב הצפון סוכנויות הפצה ומסחר בע"מ
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
בפני תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בתאונת עבודה.
התובע, יליד שנת 1959, מחסנאי במקצועו, נפגע לטענתו ביום 6.2.2007, בתאונת עבודה.
הנתבעת 1 הפסיקה פעילותה ביום 25.12.07, ובזמנים הרלבנטיים לתביעה העסיקה את התובע כמחסנאי. הנתבעת 2, חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של הנתבעת 1 בפוליסת חבות מעבידים.
כמתואר בכתב התביעה, במהלך עבודתו נדרש התובע לטפס על כלוב בגובה של כמטר בו מאוחסנים טיטולים, וזאת על מנת להגיע לכלוב טיטולים נוסף מעליו. במהלך הטיפוס השתחררה לפתע דלת הברזל של הכלוב העליון, אשר בו אחז התובע לצורך הטיפוס וכתוצאה מכך הוא נפל לאחור ונפגע ברגלו השמאלית ובגבו. התובע הובהל אל בית החולים באמבולנס ושם אובחן כסובל משבר דחיסה בחוליה D9. כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בבית החולים רמב"ם מיום 6.2.07 ועד ליום 8.2.07.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעו לתובע נכויות זמניות ולצמיתות כפי שיפורט בהמשך. בהתאם לאישורי המחלה, בגין התאונה היה התובע באי כושר מיום 6.2.07 ועד ליום 30.4.07.
הצדדים חלוקים ביניהם לעניין החבות לתאונה ולנזקי התובע, וכן על גובה הנזק ושיעור הפיצויים.
טענות הצדדים:
לטענת התובע מדובר בתאונה בה האחריות הבלעדית לקיומה מוטלת לפתחן של הנתבעות אשר במעשיהן ובמחדליהן גרמו לפגיעתו של התובע ובכך חשפו אותו לסיכון בלתי סביר. לטענתו הנתבעות התרשלו בכך שלא סיפקו לו ציוד עבודה מתאים, לא דאגו לכוח אדם מספיק לביצוע העבודה, לא תדרכו אותו כראוי ולא הקפידו על הוראות חיקוקי הבטיחות בעבודה. לטענתו, בנסיבות חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעות החובה להוכיח שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק, התרשלות שיחובו בגינה. לטענתו, אין להשית עליו כל רשלנות תורמת בגין התאונה. לטענת התובע, הנתבעות הפרו חובות חקוקות המוטלות לפתחן לרבות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז- 2007.
הנתבעת 1, מעבידתו של התובע בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא התגוננה כנגד התביעה ולמעשה לא לקחה חלק בהליך זה.
לטענת הנתבעת 2 , מבטחת הנתבעת 1, התובע לא עשה די להקטנת נזקיו, ככל שנגרמו כתוצאה מהתאונה. לטענתה, נזקי התובע הנתבעים, מופרזים ומוגזמים לאין שיעור. לטענתה, התובע החלים מהתאונה ולא נגרם לו כל נזק כתוצאה מהתאונה. הנתבעות טוענות להעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי ונזקיו הנטענים של התובע. לטענתן, נכותו של התובע קשורה למצבו הרפואי עובר לתאונה. הנתבעת מודה כי היא הנפיקה לנתבעת 1 פוליסה לביטוח אחריות מעסיקים, אך לטענתה אין היא חייבת בתשלום תגמולי הביטוח נוכח הפרה בוטה של תנאי הפוליסה וחריגיה ובין היתר, אלו שקבעו חובת הודעה ושיתוף פעולה. לטענתה, הנתבעת 1 הכשילה במכוון את בירור חבותה של הנתבעת 2, בכך שלא מסרה לה כל הודעה על אירוע התאונה, אשר נודע לנתבעת 2 לטענתה, רק עם הגשת כתב התביעה. לטענת הנתבעת 2 גם לאחר הגשת התביעה כשלו כל ניסיונותיה של הנתבעת 2 לקבלת פרטים ומידע מהנתבעת 1 אודות התאונה, שבינתיים הפסיקה את פעילותה ובנסיבות אלו נבצר מהנתבעת 2 לברר את חבותה. לטענת הנתבעת 2, התאונה הייתה בלתי צפויה ובלתי נמנעת וארעה בנסיבות בהן לא היה זה מחובתה של הנתבעת 1 לצפות או לנקוט בצעדים למניעה ולפיכך היא לא התרשלה. לטענתה, יש להשית על התובע אשם תורם מרבי.
עדים:
מטעם התובע העיד הוא עצמו ומר משה ויינטראוב.
מטעם הנתבעת 2 העיד מר פרץ אליהו.
מר רונן ויינטראוב, מי שלטענת התובע שימש כבעלים ומנהל של הנתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים, אותו ביקש התובע לזמן לעדות, לא התייצב למתן עדות ואף צו הבאה שהוצא כנגדו לבקשת התובע לא סייע, מאחר ולא עלה בידי משטרת ישראל לאתרו.
דיון:
נטל ההוכחה:
בענייננו אין מקום להעברת נטל הראיה לכתפי הנתבעות לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין . התובע יודע להצביע על הגורם שהביא לתאונה, נפילה כתוצאה מהשתחררות דלת הברזל מהכלוב העליון במהלך הטיפוס על הכלובים לצורך הוצאת הטיטולים. בנסיבות אלו, אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". הפסיקה קבעה כי רק באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539.
משקבעתי כי התנאי הראשון לא מתקיים ומאחר ומדובר בתנאים מצטברים, ניתן לדחות טענה זו כבר בשלב זה ומתייתר הצורך לדיון בקיומם של התנאים הנוספים.
נסיבות התאונה