פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
003093-03
22/02/2004
|
בפני השופט:
דוד רוזן
|
| - נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד ביטון
|
הנאשמים:
1. ז. ה.
2. ח. ל.
עו"ד משה זכות
|
| הכרעת דין |
מר ה. ז. (להלן-"הנאשם") הואשם בעבירות לפי סעיפים 192 ו- 382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן-"החוק"). עמו הואשמה הגב' ל. ח. (להלן - "הנאשמת") בעבירות לפי סעיף 382 (א) ו- 288 לחוק. השניים הואשמו בכך, שתקפו את הגב' פלונית (להלן-"המתלוננת").
הנאשם והמתלוננת היו נשואים במשך כ- 11 שנים. בתקופת נישואיהם הביאו לאוויר העולם שני ילדים. האירוע שעל מדוכת דיונינו התרחש ביום 12.5.02 בשעות הצהרים. באותו יום הפתיעה המתלוננת את הנאשמים בכך שהופיעה בביתה של הנאשמת. בפגישה התפתח עימות אלים, שכל צד תארו בבית המשפט בצורה שונה בתכלית השינוי.
המתלוננת העידה בבית המשפט, כי הנאשמת תקפה אותה וקרעה שערות מראשה. (עמ' 5 שורה 25). בהמשך ספגה מכות בבטנה. (עמ' 6 שורות 1-3).
המתלוננת סיפרה, כי לאחר שמסרה תלונתה במשטרה פונתה לבית החולים, ושם אושפזה להמשך טיפול לכל אותו לילה.
במהלך עדותה בבית המשפט, ניסתה המתלוננת "לכסות" על חלקו של הנאשם באירוע. המתלוננת בעדותה במשטרה ציינה את חלקו של מי שהיה בעלה, הנאשם, במכות שספגה. (ראה ת/6) בעדותה בבית המשפט, ביקשה להסביר, שיכול וזה ניסה להפריד, ובכל מקרה הוא לא תקף אותה, כמצויין על ידה בעדותה במשטרה.
מן העבר השני העידו הנאשמים אחרת.
הנאשם העיד בבית המשפט, כי לבה של המתלוננת הלך אחרי אחר, ובשל אהבתה זו נפרדו דרכיהם.
ביום האירוע בשעות הקטנות של הלילה התלונן נגד המתלוננת בתחנת משטרת פתח תקווה. בסיומה של חקירה נצטווה להתרחק ממנה (ראה ס/1). בצו הרחקה דומה נצטוותה המתלוננת.
בשעות הצהרים שהה אצל הנאשמת, לפתע נשמעו דפיקות ובעיטות בדלת, משהנאשמת פתחה את הדלת התפרצה המתלוננת ומשכה בשערות הנאשמת.
הנאשם התקשר מיידית למוקד משטרה. המתלוננת שמעה את קריאתו למשטרה, עזבה את המקום ופנתה לתחנת המשטרה, כשהיא מקדימה אותו בתלונתה.
הנאשמת תיארה בבית המשפט כיצד קפצה עליה המתלוננת ותקפה אותה, בשעה שהנאשם ניסה להפריד. הנאשמת סיפרה שכל חלקה הסתכם בהתגוננות גרידא.
עם זאת, בהחלט יכול שתוך התגוננותה משכה בשערות המתלוננת. (עמ' 11 שורה
11).
עינינו הרואות, שתי גרסאות בפניי, שתי גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו.