פסק-דין בתיק תיק רבני 939678/1

שמענו טו"מ הצדדים בערעור על פס"ד של בית האזורי לפיו, בין היתר:

התרשמותנו החדמשמעית היא ששני הצדדים אינם רוצים זה את זה. התעקשותה של האישה וסירובה להתגרש מוזרה מאוד ובלתי ברורה.

א. אנו מוצאים לנכון להדגיש שככל שטענותיה של האישה נכונות - אנו מגנים את התנהלותו המוסרית של הבעל ומסתייגים ממנה הלכתית ומוסרית.

מכל מקום נוכח העובדה ששני הצדדים אינם רוצים זה את זה אנו מקבלים את תביעת הגירושין של הבעל ופוסקים שהצדדים חייבים להתגרש זה מזה - ויפה שעה אחת קודם.

ב"כ המערערת טען לפנינו בפרוטוקול ביה"ד, בין היתר:

הערעור הוא בשלושה נושאים:

1. הקביעה שהאשה מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה.

2. שהאשה שהתקרבה לדת היא מואסת בבעל ושני הצדדים מואסים זה בזה.

3. האשם לפירוד לא על האשה אלא של הבעל, ואנו מבקשים לדחות את פס"ד לגירושין וודאי לא לחייב את האשה.

ואני מפרט... מה שקרה שהאשה העידה והבעל לא מכחיש זאת שביקשה שהבעל ישתמש באמצעי מניעה כי אמרה שבעלה התוודה לפניה שהולך לזונות. אני נישאתי אתו בחו"ק אני אוהבת אותו הוא הכיר מישהי אחרת ולמה שאני אתן לו אותה על מגש של כסף. הוא עזב באפריל בגלל הבחורה הזאת, אני לא התחתנתי בשביל להתגרש. בשיחה האחרונה אמר לי שאם אני מפסיקה לשמור שבת הוא יחזור אלי, אני לא עשיתי שום דבר רע, למה צריך לחייב אותי בגט, אני אוהבת את בעלי אני לא יכולה לתת גט למי שאני אוהבת. הוא אוהב אותי ומה שהפריע לו שאני התחזקתי בדת והתחלתי לשמור שבת והוא לא שומר שבת, אני לא כפיתי עליו שום דבר. הקשר בינינו טוב, מדברים בטלפון אנו לא "בכסח". אני רוצה שיחזור הביתה.

מנגד המשיב טען בפרוטוקול ביה"ד:

אני לא עזבתי את הבית בגלל בחורה אלא עזבתי בגלל הבדלי השקפות היא חזרה בתשובה ולמדה קבלה, חוץ מלטפל בבית היא לא עובדת ולא עושה כלום. היא רוצה להשאיר את המצב כך כי זה נוח לה מבחינה כלכלית, אני חזרתי הביתה בגלל שהיו אילוצים כלכליים שלא היה לי כסף אז חזרתי לגור בבית...

זה לא רק עניין של הדת, היו כאן תלונות במשטרה וכשבני זוג כבר לא נמצאים יחד באותה מיטה כבר כמה שנים, זה מספיק. היא החליטה שהוא אוהב אותה, והיא לא הגישה שום תביעה נגדו כי נוח לה שהוא ממשיך לפרנס אותה ודואג לה... כל פעם שבא לבית זה נגמר בתקיפה או שהוא בורח לפני התקיפה, וזה כבר שנים הוא כבר לא יכול לדבר עם ילדיו.

לאחר העיון, מבלי להיכנס לגופן של קביעות ביה"ד - בין היתר שהאשה מואסת בבעלה ומסרבת לחיי אישות שנראה - שיש להרהר אחריהן לאור הנטען לפנינו, יחד עם האמור ניתן לקבוע שזוגיות הצדדים התרוקנה מתכנה הממשי ובטלו התנאים המינימליים לשיקום זוגיות הצדדים המתדרדרת מן הפח אל הפחת, תוך השלכה על יחסי ילדים והורים, בהיעדר סירוב מוחלט וחדמשמעי של המשיב לפנות לייעוץ, ומשכך יש להסיק שהמשיב גמר אומר וכלה ונחרצה אתו לשים קץ לנשואין על הנייר, מאחר שמערכת נישואין זו הנוכחית מאוסה עליו, ומשכך חייבים הצדדים להתגרש כאשר נושאי הכתובה והפיצויים יקבעו לאחר הגט בהתחשב בנסיבות הגרושין.

הרב ציון אלגרבלי

לפנינו מקרה אופייני שבעל מחליט לעזוב את אשתו, הולך לחיות עם אשה אחרת מספר שנים, ולאחר תקופה טוען שאשתו מאוסה עליו, ותומך את טענותיו שעברו מספר שנים שהם בנפרד, ושאין כל סיכוי שהוא יחזור לחיות עם אשתו.

האשה טוענת שמעולם לא מאסה בבעלה, והיא רוצה שבעלה יחזור אליה.

לביה"ד האזורי היה שיקול חזק לגרום שהצדדים יתגרשו, שמאחר שהצדדים בנפרד כמה שנים, ולא נראה להם שהצדדים יחזרו, על כן חובה על ביה"ד לדאוג שהצדדים יתגרשו, וכל צד יפתח דף חדש בחיים. יש שיקול נוסף שמחמתו על בי"ד לשאוף שהצדדים יתגרשו, היות ובזמן שבני זוג כאלו גרים בנפרד יש חשש, שהאשה תכיר גבר זר ותחייה עמו באיסור.

ביה"ד האזורי כותב: "התעקשותה של האישה וסירובה להתגרש מוזרה מאוד ובלתי ברורה."