1. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה בחזקת הנתבע נכס ברחוב לכיש 20/2 באזור התעשייה קרית ים
(להלן: "הנכס"), ונכס נוסף ברחוב לכיש 2/11, אף הוא בקרית ים
(להלן: "הנכס האחר").
2. התובעת חייבה את הנתבע בתשלום ארנונה, מים וביוב עבור הנכס לשנים 2001-2007, אולם האחרון לא שילם חיובים אלה במועדם ובמלואם ולפיכך הוגשה נגדו תביעה דנן לפיה הוא נדרש לשלם לתובעת סך של כ-146,000 ש''ח.
3. לאחר שמיעת הראיות בתביעה ניתן פסק הדין בתביעה לפיו חוייב הנתבע לשלם לתובעת סך של כ-135,000 ש"ח, זאת בנוסף להוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד
(להלן: "פסק הדין").
4. הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט המחוזי אשר נדון בפני כב' השופט כהן. בחלק האופרטיבי של פסק הדין שניתן בערעור
(להלן: "פסק הדין בערעור") נקבע כדלקמן:
"
כיוון שקיים חשש שפסה"ד של ביהמ"ש קמא נמצא חסר, בכך שלא התייחס, ולא באשמת ביהמ"ש, לכל טענות המערער ביחס לפירעון התשלומים הנטענים על ידו, ומשום שהמערער הגיש את החומר הגולמי לביהמ"ש, הנני מחליט לקבל את הערעור במובן זה שהעניין יוחזר לשולחנו של ביהמ"ש קמא, על מנת שידון מחדש בטענות המערער ביחס לתשלומים שביצע, ולטענות אלה בלבד, וזאת בהסתמך על הטענות שנטענו בעמ' 4-5 לעיקרי הטיעון שהוגשו בערעור זה, ואלה טענות המתייחסות לשנים 2001 עד 2005 (סעיף 21 לעיקרי הטיעון)''.
5. בהחלטתי מיום 29.3.12 מונה רו"ח מר יום טוב בילו כמומחה מטעם בית המשפט
(להלן: "מומחה בית המשפט") וניתנו לו הוראות באשר לעניינים שעליו לחוות דעתו בהם, הכל כעולה וכמתחייב מפסק הדין שניתן בערעור
(להלן: "ההחלטה").
6. מומחה בית המשפט שמע את טענות הצדדים, עיין במסמכים שונים שהוצגו בפניו ולאחר כל אלה הוא נתן חוות דעת, בה נקבע כדלקמן:
- יתרת החוב של הנתבע לתובעת עבור הנכס נכון ליום 31.12.00 מגיעה לסך של 6,372.63 ש"ח.
- יתרת החוב של הנתבע לתובעת עבור הנכס לשנים 2001-2007 נכון ליום 30.8.12 מגיעה לסך של 35,899.81 ש"ח. יתרה זו מתקבלת לאחר קיזוז מלוא התשלומים להם טען הנתבע כאמור בפסק הדין שניתן בערעור, ולמעט שתי סדרות של שיקים כלהלן:
א. 12 שיקים על סך של 2,173 ש"ח כ"א, ז''פ החל מיום 28.11.01 ובכל ה-28 לחודש שלאחריו
(להלן: "סדרת השיקים הראשונה"). בחוות דעת מומחה בית המשפט נקבע כי לא נמצאה כל אינדיקציה לכך כי סדרת השיקים הראשונה קשורה לנכס וכי התובעת ייחסה אותה לנכס האחר. שוויה המשוערך של סדרת השיקים הראשונה מגיע לסך של ל 80,738 ש"ח ליום 30.8.12, אותם יש להפחית מיתרת החוב אשר קבע מומחה בית המשפט ככל ובפסק דין זה יקבע כי יש לזקוף את הסדרה הנ''ל על חשבון הנכס.
ב. 11 שיקים על סך של 1,230 ש"ח כ"א, ז''פ החל מיום 29.11.05 ובכל ה-29 לחודש שלאחריו
(להלן: "סדרת השיקים השנייה"), ואשר ההשתלשלות ביחס אליהם היתה כדלקמן: ביום 8.5.05 שלח הנתבע לתובעת בדואר רשום 12 שיקים על סך של 1,230 ש"ח כ"א
(להלן: "סדרת השיקים המקורית") בצירוף מכתב נלווה בו הוא ביקש לזקוף אותם על חשבון הנכס. התובעת לא פעלה לפי הוראות הנתבע ותחת זאת רק 7 מתוך סדרת השיקים המקורית נזקפו בספריה על חשבון הנכס, בעוד כי יתר השיקים, 5 במספר, נזקפו על חשבון הנכס האחר. שיק אחד מתוך סדרת השיקים המקורית נפרע ויתר השיקים חזרו באי-פרעון. בעקבות זאת הנתבע שלח לתובעת 11 שיקים על סך של 1,230 ש"ח כ"א במקום השיקים שחזרו מתוך הסדרה המקורית והם נפרעו כסדרם
(להלן: "סדרת השיקים החלופית"). התובעת זקפה את סדרת השיקים החלופית על חשבון הנכס האחר, אף כי מומחה בית המשפט בדעה כי יש לזקוף אותם על חשבון הנכס ולפיכך הוא קיזז אותם מיתרת החוב לשנים 2001-2007 (היתרה המופיעה בחווה''ד, 135,899.81 ש"ח, הינה לאחר הקיזוז). ככל ובפסק דין זה יקבע כי אין לזקוף כל הסדרה השנייה על חשבון הנכס, יש להוסיף לחוב סך של 27,987.13 ש"ח וככל ויקבע כי אין לזקוף על חשבון הנכס 5 שיקים מתוך הסדרה המקורית אזי יש להוסיף סך של 12,341.86 ש"ח וזאת נכון ליום 30.8.12.
7. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם ומהם עולה כי נותר לדון ולהכריע בסדרת השיקים הראשונה ובסדרת השיקים השנייה.
8. בסעיף 19 לסיכומי טענותיו אישר הנתבע כי לא קיימת אינדיקציה ישירה הקושרת את סדרת השיקים הראשונה לנכס, אך לטענתו, קיימות ראיות נסיבתיות המעידות על כך. בנדון מפנה הנתבע לתדפיס התובעת, נספח ט'1 לתצהיר העדה מטעמו, גב' גלשטיין, ובו פירוט שיקים דחויים אשר משך לפקודת התובעת עבור הנכס. מהתדפיס עולה חוסר התאמה בין סכום השיקים הנקוב בכותרת המסמך, 137,979.27 ש"ח, לבין חיבור סכום כל השיקים המפורטים בו, 89,765 שח. סכום השיקים בסדרה הראשונה (2,173X 12 = 26,076 ש"ח) בתוספת שווי 17 שיקים מהסדרה השנייה - המקורית והחלופית - שלא נזקפו על חשבון הנכס (17 X 1,230 = 20,910 ש"ח), מכסה את הפער האמור, ללמדך כי התובעת עצמה ראתה בסדרת השיקים הראשונה (כמו גם השנייה) כשייכים לנכס, ולא לנכס האחר.
9. טיעון הנתבע לעיל הינו בגדר השערות גרידא ואין הוא משכנע בעיניי. הרי הנתבע עצמו אינו חולק על העובדה כי אין כל ראיה ישירה הקושרת את סדרת השיקים הראשונה לנכס. העובדה כי הנתבע ידע להבהיר לתובעת הבהר היטב כי סדרת השיקים השנייה הינה עבור הנכס הראשון, ולא עשה זאת ביחס לסדרת השיקים הראשונה, מעידה כאלף עדים כי הוא לא ביקש לזקוף אותה סדרה על חשבון הנכס. זאת ועוד, לו יש אמת בהשערות של הנתבע, אזי היתה קיימת התאמה מלאה בין סכום השיקים המופיע בכותרת התדפיס לבין סכום השיקים המופיע בו בתוספת סדרת השיקים הראשונה ו-17 שיקים מתוך הסדרה השנייה, ולא כך הדבר.
10. אמנם נכון, בחוות דעתו ציין מומחה בית המשפט כי סדרת השיקים הראשונה מכסה חוב ארנונה עבור הנכס הנוסף למשך כ-5 שנים, אולם אין בכך לשנות מהמסקנה אליה הגעתי, ומספר טעמים לדבר:
א. הוכח במשפט כי הנתבע, ובניגוד לטענתו, לא הקפיד לשלם את חובותיו לתובעת כסדרן ולפיכך הוא צבר חובות בסכומים נכבדים. מה הפלא אפוא כי הוא צבר חוב למשך 5 שנים עבור הנכס הנוסף?!
ב. הואיל ומן הסתם הנתבע חייב לשלם עבור הנכס הנוסף לא רק ארנונה אלא גם כן מים וביוב, הרי מן הסתם סדרת השיקים הראשונה מכסה כלל החובות עבור הנכס הנוסף למשך פחות מ- 5 שנים.
ג. בהתאם לכלל, לפיו, המוציא מחברו עליו הראייה, היה על הנתבע להציג ראיות לכל הפחות ביחס לחיובים ותשלומים עבור הנכס הנוסף. לא כך עשה הנתבע, על אף כי טענתו, ולפיה, במועדים הרלוונטיים לתביעה הוא החזיק את הנכס הנוסף נדחתה במסגרת פסק הדין.
11. לאור האמור לעיל, אני דוחה טענות הנתבע ביחס לסדרת השיקים הראשונה ולא מצאתי כל מקום לחרוג מהמסקנה אליה הגיע מומחה בית המשפט, לפיה, אין לזקוף סדרה זו על חשבון הנכס.