התובע (להלן גם -
הבנק) הגיש נגד הנתבע תביעה בהליך של סדר דין מקוצר, שבה נדרש הנתבע לשלם את סכום החוב של חברה, שהנתבע ערב לפירעון חובותיה ולמילוי התחייבויותיה.
הנתבע ביקש רשות להתגונן ונקבע כי יורשה להתגונן בשני עניינים בלבד, שהם הנושאים היחידים הטעונים הכרעה:
האחד, נושא זהות החותם על כתב הערבות - האם הנתבע הוא שחתם עליו, כטענת הבנק, או שמא חתימתו זויפה, כטענתו.
השני, האם הסכם פתיחת החשבון הוצג לנתבע.
א.
הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08
טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).
ב.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
3. חרף פשטות העובדות, פשטותן של הראיות הרלוונטיות ושל השאלות הטעונות הכרעה, נגררה התובענה הנדונה על פני כעשור. על עיקרי הטעמים לסחבת זו, אשר מעבר לעיכובים מצד בית המשפט, נראה כי הנתבע אחראי לה במידה רבה, נעמוד בסופם של הדברים, עת נידרש להכריע בנושא החיוב בתשלום הוצאות משפט. לעת הזו, יפורטו רק עיקרי העובדות הרלוונטיות להכרעה ורק עיקרי ההליכים.
4. תחילה נעמוד על עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת. ככל שנידרש לעובדה השנויה במחלוקת, הדבר ייאמר במפורש.
הנתבע ואדם בשם חיים כץ (להלן -
כץ) הקימו בשנת 2001 את חברת קיי אנד בי סי אנד בי (2001) בע"מ (להלן -
החברה). לכץ ולנתבע היו זכויות שוות בחברה, אולם כץ היה רשום בתור בעל מניותיה ובתור מנהל החברה והוא גם היה מורשה החתימה שלה.
ביום 20.3.2001 פתחה החברה חשבון בנק שמספרו 37192 בבנק הפועלים בע"מ, בסניף מודיעין שבעיר מודיעין (להלן לפי העניין -
החשבון ו-
סניף הבנק). על טופס פתיחת החשבון חתם כץ בצירוף חותמת החברה (הסכם פתיחת החשבון ושאר הטפסים הקשורים בכך - נספח א' של תצהירי התובע).
ביום 14.1.2003 חתמו כץ והנתבע על הסכם לפירוק השותפות ביניהם בחברה, שעל-פיו הועברו מניותיו של כץ בחברה לבעלות הנתבע (להלן -
הסכם פירוק השותפות). כן נקבע, כי חתימת הנתבע בצירוף חותמת החברה, תחייב את החברה לכל דבר ועניין (הסכם פירוק השותפות, אישור היות הנתבע מורשה החתימה ושטר העברת המניות - נספחים ד'1, ד'2 ו-ד'3 של הודעת התובע מיום 29.3.2004 בתיק בקשת הרשות להתגונן (בש"א 1961/04); הוגש בשנית גם במסגרת התיק העיקרי ביום 13.7.2010).
על-פי סעיף 2 בהסכם פירוק השותפות, התחייב כץ לסלק את יתרת החוב בחשבון החברה בסך של 220,000 ש"ח וכן התחייב לפרוע את ההלוואות שלוותה החברה מהבנק בסך של 370,000 ש"ח בצירוף הריבית שתתווסף להלוואות אלו. אין מחלוקת על כך שביום 27.1.2003 העביר כץ לבנק סך של 592,775 ש"ח, כך שבמועד זה לא נותר לחברה חוב כלשהו כלפי הבנק (בהקשר זה יוער, כי במהלך שמיעת ההוכחות הוצג לנתבע דף חשבון הבנק המאשר את האמור. בתחילה הכחיש הנתבע שכץ אמנם סילק את כל חובות החברה, אך לאחר מכן אישר את העובדות העולות מדף החשבון שהוצג - עמ' 36-35).
5. כעבור מספר ימים, ביום 30.1.2003, התייצב הנתבע בסניף הבנק, כדי להחליף את כץ בתור מורשה חתימה וכדי לחתום על המסמכים הדרושים בשל חילופין אלו ובהתאם להסכם פירוק השותפות. הנתבע אינו חולק על כך שהיה בסניף הבנק במועד זה ואף לא חלק על כך שחתם על מסמכים כלשהם. לטענתו, אשר לה נידרש בהמשך הדברים, הוא לא חתם על כתב הערבות. כך גם טען, כי הסכם פתיחת החשבון לא הוצג לו.
6. בשל פעילותה של החברה בחשבון הבנק, נוצר חוב כלפי הבנק ולפיכך ביום 2.11.2003 הגיש הבנק נגד החברה ונגד הנתבע כתב תביעה בסדר דין מקוצר, שלפיו נתבעו הם לשלם לבנק, ביחד ולחוד, סך של 126,948 ש"ח בתוספת ריבית מיום היווצר החוב (1.10.2003) ועד התשלום בפועל. התביעה נגד הנתבע הוגשה בשל כך שהוא חתם על כתב הערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, שלפיה הוא ערב לכל חובותיה של החברה ולכל התחייבויותיה (להלן -
כתב הערבות). יוער כי במסגרת התביעה הוזכר גם שמו של אביו של הנתבע, יצחק בצלאל בלידשטיין בתור "נתבע פורמאלי", ולגביו נאמר, כי בהיותו ערב מוגן על-פי חוק הערבות, תשכ"ז-1967, באותה עת לא ניתן היה לתבוע אותו. עם זאת, כתב התביעה הומצא לו, "כדי לאפשר לו למצות מלוא זכויותיו על-פי החוק".
החברה לא ביקשה רשות להתגונן והתביעה נגדה התקבלה.
7. ביום 5.2.2004 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן (בש"א 1961/04). הנתבע גם הגיש בקשה למחיקת כותרת ובקשה למחיקת התביעה על הסף, אך שתי בקשות אלו נמחקו בהסכמת הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפני רשמת בית המשפט ביום 4.5.2004.
במסגרת בקשת הרשות להתגונן התקיימו מספר דיונים, שבמהלכם נחקר הנתבע על תצהירו ובחודש אוגוסט 2004 הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. בהחלטה מיום 2.2.2006 קבעה רשמת בית המשפט, כי מבין שלל הטענות שטען הנתבע, יהיה הוא רשאי להתגונן מפני התביעה בשתי טענות בלבד: הטענה כי החתימות על מסמכי הבנק אינן חתימותיו וכן כי הסכם פתיחת החשבון לא הוצג לו ולכן לטענתו, נשלל תוקפם של כתב הערבות ושל הסכם האשראי.
8. התביעה נדונה כאמור, לפני כבוד השופט י' מילנוב. לאחר שהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה באשר למינוי מומחה להשוואת כתבי-יד, ניתנה ביום 11.6.2007 החלטה, שלפיה מונה מומחה להשוואת כתבי-יד מטעם בית המשפט, מר יעקב יניב (להלן -
המומחה). כאמור בהחלטה זו, המומחה התבקש לבדוק את החתימות המופיעות על כתב הערבות (נספח ח' של כתב התביעה), כפי שפורטו בפסקה 2 בהחלטה, וכן בהחלטה מיום 27.11.2007 (בש"א 5156/07).
חוות-דעתו של המומחה הוגשה ביום 13.4.2008 ולבקשת בא-כוחו של הנתבע, הוא נחקר על חוות-דעתו בדיון מיום 20.4.2009 (עמ' 17-11). לממצאי חוות הדעה ולעדות המומחה, נידרש בהמשך הדברים.