השופטת רונית רוזנפלד
1. המשיבה, שעבדה אצל המערערת במשך תקופה בת שנתיים ושמונה חודשים,
קיבלה בטעות תשלומי יתר בשכרה, במשך מרבית תקופת עבודתה. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעתה של המשיבה להפרשי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה שנתית (השופטת חגית שגיא ונציג הציבור רפי בילוגובסקי; עב 2706/08). תביעתה של המשיבה נסמכה על משכורתה, כפי שהייתה בתום תקופת העבודה,
כולל תשלומי היתר ששולמו לה בטעות. כמו כן התבררה בבית הדין האזורי תביעה שכנגד שהגישה המערערת (להלן גם -
קרן המחקרים או הקרן) כנגד המשיבה (להלן גם-
העובדת) להחזר התשלומים ששילמה לעובדת בטעות. בית הדין האזורי קיבל את תביעת העובדת ופסק לה הפרשי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה על בסיס משכורתה כפי שהייתה בתקופת העבודה, כולל התשלום שקיבלה בשכרה בטעות. בית הדין דחה את התביעה שכנגד שהגישה קרן המחקרים כנגד העובדת להשבת הסכומים ששולמו בטעות, בקובעו, על סמך הוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 (להלן-
חוק עשיית עושר ולא במשפט), כי התקיימו נסיבות "העושות את ההשבה בלתי צודקת". על קבלת תביעתה של העובדת ודחיית התביעה שכנגד, הגישה קרן המחקרים את הערעור שלפנינו.
2.
העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכלל החומר שבתיק הן כדלקמן
:
א. העובדת הועסקה על ידי קרן המחקרים מיום 25.4.99 ועד ליום 31.12.2001.
הקרן היא עמותה העוסקת במתן שירותי רפואה פרטיים ליד המרכז הרפואי תל אביב (להלן- בית החולים, ראו ס' 6 לכתב הערעור).
ב. העובדת התקבלה לעבודה בקרן, כמזכירה במכון לרפואה גרעינית (להלן- המכון), בו מבוצעים תצלומים בשיטת הדמיה. בשעות הבוקר נותן המכון שירותים לחולי בית החולים. שירותי רפואה פרטיים ניתנים במכון בשעות אחר הצהריים. הפעלת המכון כגוף הנותן שירותים פרטיים לחולים שאינם מטופלים בבית החולים, מבוצעת על ידי קרן המחקרים.
העובדת התקבלה לעבודה בקרן כמחליפה של הגב' חגית עטיה, שיצאה לחופשת לידה. בהיות מנהלת המכון ד"ר אבן ספיר מרוצה מעבודתה של העובדת, נשארה העובדת לעבוד במכון גם לאחר חזרתה של חגית עטיה מחופשת הלידה, במהלך חודש אוגוסט 1999. במשך כל תקופת עבודתה עבדה העובדת בשעות הבוקר.
ג. ביום 25.4.99 נחתם הסכם עבודה בין העובדת לבין קרן המחקרים. בהסכם העבודה הובהר מפורשות כי אין לעובדת כל זיקה לבית החולים או לעירייה או למרכז הרפואי או למדינה, וכי אין היא נחשבת עובדת המדינה או העירייה לכל עניין שהוא. בסעיף המיועד לפירוט המשכורת נרשם:
"המשכורת של העובד תהיה..
דירוג אחיד..
שקלים ברוטו לחודש
".
במהלך התקופה שמחודש מאי 99 ועד ספטמבר 99 (להלן -
התקופה הראשונה) שולמה לעובדת משכורת ברוטו בשיעור 3,600 - 4,400 ש"ח. במהלך התקופה שמאוקטובר 99 ועד תום תקופת עבודתה בדצמבר 2001 (להלן -
התקופה השניה), שולמה לעובדת משכורת ברוטו בסכום הנע בן 8000 ש"ח לכ-12,000 ש"ח. בתקופה זו נכלל במשכורתה של העובדת רכיב התשלום "תוספת מאמץ". בתחילה היה שיעורו של רכיב התשלום הזה 4,490 ש"ח. בסיום התקופה הגיע שיעורו ל-6,636 ש"ח.
ד. במשכורת חודש אוקטובר 2001 לא שולם בשכרה של העובדת רכיב "תוספת מאמץ". העובדת פנתה אז למנהלת המכון, ד"ר אבן ספיר, שהפנתה אותה לבירור במשרדי קרן המחקרים. פנייתה של העובדת נבדקה אז על ידי הגב' שרית וידרו שהיא אחראית כוח אדם ושכר בקרן המחקרים. משהתברר כי אכן לא שולמה התוספת לעובדת במשכורת אותו החודש, שילמה לה הקרן את הסכום החסר באמצעות המחאה. סכום זה צוין בתלוש השכר של משכורת העובדת לחודש נובמבר 2001.
ה. ביום 13.12.02, כשבועיים לאחר תום העסקתה של העובדת, התקשר אליה מר דן זלינגר,
סמנכל משאבי אנוש במרכז הרפואי, וביקש ממנה להגיע למשרדו. בפגישה שהתקיימה ביניהם, בנוכחות ד"ר אבן ספיר, נטען בפני העובדת לראשונה, כי קבלה בטעות שכר גבוה מדי. העובדת התבקשה באותה הזדמנות להחזיר את התשלומים ששולמו לה ביתר. העובדת דחתה את הדרישה.
ו. לאחר שהסתיימו קשרי העבודה בין הצדדים, התגלעה מחלוקת ביניהם בשאלת זכאותה של העובדת לפיצויי פיטורים. בעוד שהעובדת טענה כי היא פוטרה מעבודתה, ואף הצביעה כראיה על מסמך הקרן המאשר טענתה, טענה הקרן כי העובדת התפטרה מן העבודה עקב מערכת יחסים עכורה עם אחת העובדות. מכל מקום, אף שלטענתה העובדת התפטרה, הסכימה הקרן לשלם לעובדת פיצויי פיטורים. בהתאמה לכך שולם למערערת סך של 8,918 ש"ח באמצעות פוליסת ביטוח מנהלים ששוחררה לזכותה ביום 14.2.02.
ז. מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה עוד כי קרן המחקרים מעסיקה חלק מעובדי בית החולים
בשעות אחר הצהריים, ובגין הפעילות הזו משולמת להם תמורה המכונה "תוספת מאמץ", המוצאת ביטוי בתלוש שכר שמקבלים אותם העובדים מן הקרן,
בנפרד. מי מן העובדים שהוא עובד הקרן ואינו עובד בית החולים, והוא עובד גם בשעות הבוקר וגם בשעות אחר הצהריים מקבל מן הקרן תלוש שכר אחד בלבד, והתמורה עבור העבודה בשעות אחר הצהריים משולמת לו ברכיב "תוספת מאמץ". מנהלת המכון, ד"ר אבן ספיר, היא האחראית לדווח לקרן על עבודת העובדים המזכה "בתוספת מאמץ". התשלום עבור עבודה זו מתבצע על ידי הקרן מתקציב "המכון לבדיקות רפואיות מיוחדות" (להלן -
מלכ"מ). הדיווח מתבצע על ידי מנהלת המכון על גבי טופסי מלכ"מ.
לפי העולה מן התיק, בתקופה הראשונה מומן שכרה של העובדת על ידי הקרן מתקציב שלה המכונה "תקציב בית החולים". התשלום לעובדת מתקציב זה של הקרן לא היה עוד אפשרי עם חזרתה של הגב' עטיה מחופשת הלידה. מאחר שד"ר אבן ספיר הייתה מעוניינת בהמשך העסקתה של העובדת הוחלט כי משכורתה תשולם על ידי הקרן מתקציב המכון לבדיקות רפואיות מיוחדות (מלכ"מ).
בחודש אוקטובר 1999 החלה ד"ר אבן ספיר לדווח על עבודתה של העובדת בטופס המלכ"מ. הדיווח הזה מתבצע כרגיל לכלל העובדים רק בהתייחס לעבודה המתבצעת בשעות אחר הצהריים, וחישובה נערך כרגיל בהתאם למספר בדיקות שעברו תחת ידו של העובד. מדי חודש ציינה ד"ר אבן ספיר את הסכום לתשלום לעובדת על גבי הטופס. אין חולק כי העובדת לא עבדה בשעות אחר הצהריים, וכי שכרה לא חושב על פי מספר בדיקות שעברו תחת ידה.
פסק הדין של בית הדין האזורי
3. בפסק דינו קבע בית הדין כי מהימנה עליו עדותה של ד"ר אבן ספיר, כי בדיווחיה על שכרה של העובדת על גבי טופס המלכ"מ היא "לא התכוונה ולא ניסתה לקבוע לתובעת שכר בשיעור שונה מזה אשר שולם לה על ידי הנתבעת 2 עד לחודש אוקטובר 99". בית הדין הוסיף עוד וקבע כי
: "ד"ר אבן ספיר סברה כי שכרה של התובעת משולם לה רק על בסיס הדיווח שלה באמצעות טופסי המלכ"מ. כן שוכנענו כי בעקבות דיווח זה סבר, בטעות, אגף השכר של קרן המחקרים, כי התובעת עבדה בפועל בשעות אחר הצהריים, במסגרת הפעילות הפרטית של המכון (בנוסף לעבודתה בשעות הבוקר) וזכאית לפיכך לתוספת מאמץ ... כעולה מהראיות, טעות זו גרמה
לכך ששולם לתובעת שכר כפול, בעוד שלא חל בעבודתה כל שינוי. מקבלים אנו אפוא את טענת הנתבעים כי כתוצאה מהטעות שולם לתובעת החל מחודש 10/99 שכר גבוה בכ-4,400 - 6,636 ש"ח לחודש מהשכר שאותו התכוונה נתבעת 2 לשלם לה".
בית הדין הוסיף וקבע כי ד"ר אבן ספיר לא ראתה את תלושי השכר של העובדת, כמו גם את אלו של יתר העובדים, ורק לאחר תום תקופת העבודה של העובדת התגלתה לה הטעות.
מנגד קיבל בית הדין את גרסת העובדת לפיה, היא הייתה סבורה כי המשכורת ששולמה לה בפועל היא המשכורת שלה היא הייתה זכאית, וכי היא לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על הטעות בתשלום שכרה. בקשר לכך ציין בית הדין בפסק דינו כי בהסכם העבודה לא צוין מהו שכרה, וכל שנרשם במקום שהיה מיועד לכך היה "דירוג דרגה". אף מקובלת הייתה על בית הדין גרסת העובדת כי היא לא ביררה מה המשמעות של המילים "דירוג דרגה".