בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה חנה ינון), שניתן בת.א. 6618-11-09, ביום 18.06.12, במסגרתו נדחתה תביעת המערער לקבלת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע, וכן נדחתה התביעה שכנגד שהגיש המשיב כנגד המערער בגין הוצאת לשון הרע.
יצוין כי ערעור שכנגד שהגיש המשיב כנגד המערער, בגין דחיית התביעה שכנגד, נדחה על הסף בהחלטה מיום 29.07.13, ומשכך, יעסוק פסק דין זה רק בכל הקשור לערעור העיקרי, בגין דחיית תביעת המערער.
העובדות
1. במהלך משדר רדיו מיום 17.09.12 במסגרת תוכניתו של המשיב, עו"ד יורם שפטל (להלן:
"שפטל" או
"המשיב") (להלן:
"התוכנית השנייה"), ציין שפטל את הדברים הבאים ביחס למערער, אמנון הולצמן (להלן:
"הולצמן" או
"המערער"):
"בתוכנית שעברה עלה לשידור אדם חצוף, בריון לשוני,
רמאי פתולוגי, פנאט שמאלי קיצוני, שבעזות מצח, תוך סילוף בזוי של העובדות, אמר, לא פחות ולא יותר מאשר בחברון בטבח הנורא שעשו שמה ביהודים בחברון מספר הערבים שנהרגו שווה למספר היהודים...
הרמאי
,
הבזוי,
הנאלח הזה, איש, איך קוראים להם? גוש שלום,
מהטיפוסים הנאלחים שכמותו זורקים אבנים על חיילי צה"ל בבילעין...
הרמאי המתועב הזה שעלה לשידור בשליחותו ובשירותו של האויב הערבי, שכל ימיו וכל חייו מוקדשים לשקרים, רמייה כלפי עמו, כלפי ארצו
בשירות הרוצחים הערבים..." (הדגשות שלי - ר.ל.ש).
אלה הדברים שאמר שפטל בפתח התוכנית, ובהמשך, במסגרת שיחה עם מאזינה שעלתה לשידור, הוסיף ואמר שפטל כך:
"...
מאזינה: אמנון הולצמן, שעלה בשבוע שעבר
שפטל: אה, זה היה,
זה השרץ, אמנון הולצמן קוראים לו?
מאזינה: ...
שפטל: תולעת יעקב...
מאזינה: ...
שפטל: הוא, הפרצוף הזה זה בדיוק הפרצוף שבתקופת הישוב המאורגן...
היה משתתף בפעולות טרור עם הערבים"(הדגשות שלי - ר.ל.ש).
יודגש, כי הדברים נאמרו במסגרת מונולוג פתיחה של שפטל וכן במסגרת שיחה של שפטל עם מאזינה, הכל בתוכנית השנייה, מבלי שהמערער היה חלק מהתוכנית, ומבלי שניתנה לו זכות תגובה כלשהי. בגין דברים אלה הגיש המערער את תביעתו כנגד שפטל בטענה כי מדובר בהוצאת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:
"החוק").
2. בעקבות משדר זה, שלח המערער ביום 30.09.09 מכתב לשפטל בו קבל על הדברים שנאמרו עליו בתוכנית השנייה, ודרש כי המשיב יביע התנצלותו בתוכנית הבאה. במכתב התשובה מיום 05.10.09 ששלח שפטל לב"כ מערער (להלן:
"מכתב התשובה"), במקום להתנצל, כינה שפטל את המערער "יודו-קוויזלינג", תוך השוואת המערער לאחד ממשתפי הפעולה עם הנאצים, וגם בגין האמור במכתב תשובה זה, תבע המערער את שפטל.
3. יצוין, כי בתוכנית קודמת מיום 10.09.12 (להלן:
"התוכנית הראשונה"), עלה המערער לשידור, כאשר בינו לבין שפטל התנהל ויכוח משתלח באשר לסוגיות פוליטיות שונות בעניין מאורעות תרפ"ט והסכם אוסלו, ונאמרו דברים קשים. הדברים שנאמרו במסגרת התוכנית הראשונה אינם מהווים עילת תביעה מצד המערער כנגד שפטל [יצוין, מעבר לנדרש, כי הדברים שנאמרו על ידי המערער במסגרת התוכנית הראשונה, היו בסיס לעילת התביעה שכנגד שהגיש שפטל כנגד המערער, אשר נדחתה גם היא, כאשר ערעור שכנגד שהגיש שפטל בגין כך נדחה על ידי על הסף, כמפורט בהחלטתי מיום 29.07.13].
4. שפטל לא הכחיש את הדברים שנאמרו מפיו, אלא טען כי בכל מקרה עומדות לו ההגנות שבחוק - הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק, וכן הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק, שכן הדברים שהוא נוהג לומר בתוכניותיו מבוססים על עובדות היסטוריות. באשר לאמור במכתב התשובה, טען שפטל כי אין המדובר ב"פרסום" על פי החוק.
5.
בית משפט קמא, בדחותו את התביעות, ובקביעתו כי לא מדובר בלשון הרע, ציין כי הדברים שנאמרו על ידי שפטל בתוכנית השנייה הם
"בגדר הבעת דעה על התנהגות התובע 'בקשר לעניין ציבורי', או על אופיו של התובע, מעשיו ודעותיו, שהם לצנינים בעיני הנתבע, בלשון המעטה", ובהמשך:
"... אך שלשון הנתבע בתכנית השניה, ממנה נעדר התובע, חריפה ובוטה היא, דעתי, הינה, כי נאמרה, עדיין במסגרת התכנית המזכירה פרק קודם, ועל אף חריפות הביטויים נובעים אלה מן המחלוקת האידיאולוגית העצומה בין הצדדים, שהם קצות המפה הפוליטית במדינה, וכך הובנו ע"י המאזין הסביר". בית המשפט הוסיף וציין כי שפטל משוכנע כי דבריו בכל הקשור לסוגיות ההיסטוריות מושא הדיון הן אמת לאמיתה, ועל כן קבע בית המשפט כי נאמרו בתום לב.