הנשיא א' ברק:
העובדות וההליכים
1. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 1987. במהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים (ילידי השנים 1988, 1991 ו-1996). בני הזוג ערכו ביניהם (ביום 6.1.93) הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (מ.א. 43/93). יחסי בני הזוג ידעו עליות ומורדות. אחד המשברים הוביל לתביעה של המשיבה (בשנת 1998) לבית המשפט לענייני משפחה שעניינה מזונות עבור ילדיהם של בני הזוג. לאחר כשנה (ביום 16.5.99) הגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה תביעה לשלום בית. בני הזוג הופנו על ידי בית הדין לקבלת תסקיר אצל שירותי הרווחה בנשר. בחלוף חודשים ספורים הגישה המשיבה (ביום 15.11.99) תביעה לגירושין (התביעה נוסחה בידי המשיבה ללא ייצוג משפטי). בית הדין הרבני האזורי בחיפה (הדיין א' אטלס) החליט (ביום 26.1.00) כי לאור האמור בתסקיר של שירותי הרווחה נשר "על הצדדים לנהל מו"מ לערוך הסכם גירושין ולהגיש לביה"ד ולחילופין כל צד יגיש הצעתו לביה"ד והעתק לצד השני תוך 30 יום".
2. המשיבה פעלה בהתאם להחלטת בית הדין והגישה (ביום 6.4.2000) את הצעתה להסכם גירושין. בהצעתה היא ביקשה כי בית הדין יחייב את הבעל במתן גט, בהקדם, לאחר סידור כל העניינים הנובעים מהגירושין. הסכם הגירושין המוצע כלל התייחסות לתחומים שונים הנוגעים לבני הזוג וילדיהם, לרבות הסדרה של ענייני הרכוש. העותר, מצידו, לא הגיש הצעה נגדית או התייחסות כלשהי להצעת המשיבה. בעקבות זאת קבע (ביום 23.5.00) בית הדין הרבני האזורי (הדיינים א' אטלס, י' שחור וי'ל' אבירן), כדלהלן:
"1) לאחר עיון בחומר בתיקים, מחליט ביה"ד: כי על הצדדים להיפרד זה מזה בג"פ.
2) כל צד רשאי לפתוח תיק ברור שמות וסדור גט.
3) ביום סדור גט בית הדין ידון בנושאים השנויים במחלוקת."
3. בדיון שנערך לאחר כחודש (ביום 22.6.00) הודיעו בני הזוג, כי הגיעו להסכמה על שלום בית. בית הדין הפנה את הצדדים לרב של עירם, על מנת שיחווה דעתו בעניין רצונם ליצור שלום בית. שלום הבית לא הושג, והרב מצא כי אין שום טעם והצדקה להמשך החיים המשותפים, הגורמים יסורים, צער ועגמת נפש. המשיבה הגישה (ביום 10.7.00) בקשה לסידור גט. בבקשה נפרדת (מיום 24.7.00) היא ביקשה מבית הדין להורות לעותר לעזוב את דירת בני הזוג ולקבוע כי למשיבה זכות למדור בדירה. שתי הבקשות נדונו בפני בית הדין (ביום 3.8.00). בדיון שב וטען העותר כי פניו לשלום בית. נוכח טענות המשיבה בדבר התעללות ואלימות מצד העותר, דחה בית הדין הרבני את עמדת הבעל מכל וכל וחזר על החלטתו (מיום 23.5.00) לפיה על הצדדים להיפרד זה מזה בגט פיטורין. עוד נפסק כי:
"עד למועד סידור הגט על הצדדים לנהל משא ומתן לגירושין ולהגישו לביה"ד.
בהעדר הסכם יגיש כל צד הצעת הסכם משלו עם העתק לצד השני."
בהחלטה נפרדת (מיום 25.9.00) נקבע מועד סידור הגט בתיאום עם ביה"ד לגיטין (ליום 16.11.00), בציון העובדה כי "ביום סידור הגט ביה"ד ידון בנושא הרכוש".
4. סידור הגט לא יצא לפועל במועד הנקוב. זאת מאחר שהעותר חידש בקשתו לשלום בית והצדדים הופנו ליועץ נישואין. גם נסיון זה לשיקום חיי המשפחה לא צלח. יועץ הנישואין המליץ לבית הדין לפעול לסיום מערכת היחסים במהירות על מנת לצמצם את אי הוודאות ולהקל על מצבם של הילדים בתקופה זו. בית הדין פסק, איפוא, בתביעת הגירושין של המשיבה. בפסק הדין (מיום 1.2.01) קיבל בית הדין את תביעת המשיבה לחייב את העותר להתגרש. בית הדין החליט להעביר התיק לביה"ד לגיטין לקביעת מועד לסידור גט, בציינו כי ביום סידור הגט ביה"ד ידון בנושא הרכוש לאחר שיפתחו תיקים מתאימים". אף הפעם נדחה מועד סידור הגט בשל בקשת העותר לשלום בית. משנכשל גם נסיון זה הגיש העותר ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול, בדחותו את הערעור (מפי הרב דיכובסקי, בהסכמת נשיא בית הדין הרב לאו והרב נדב) פסק כדלהלן:
"מדברי הצדדים וב"כ, ומן ההודעות שנמסרו לנו לאחר הדיון, עולה, כי שניהם נכונים כיום לגירושין.
המחלוקת אינה אם להתגרש, אלא איך להתגרש. בנושא זה, לא צלח המו"מ.
לדעתינו, בנסיבות שנוצרו, יש לסייע לצדדים להגיע לפתרון ע"י גורם חיצוני. ביה"ד האזורי מתבקש לזמן את הצדדים, ולהציע להם כי הנושאים השנויים במחלוקת יוכרעו על ידו, או ע"י מי שימונה מטעמו, לפי שיקול דעת רחב, שאינו תלוי בהלכה או בחוק.
פתרון כזה, עשוי לקדם את הנושא, ולאפשר לשני הצדדים לסיים את הפרשה בכבוד ובהגינות."
5. עניינם של בני הזוג חזר, איפוא, לבית הדין האזורי. בדיון (ביום 6.9.01) התבקשו הצדדים להגיש שמות של בוררים, אשר מתוכם ייבחר בורר בעניינם. העותר לא הסכים כלל לבוררות. המשיבה הציעה את יחידת הסיוע שבבית המשפט לענייני משפחה, הצעה שלא התקבלה על דעתו של בית הדין. הסוגיה של מינוי בורר חיצוני עלתה בישיבה נוספת (ביום 13.2.02), במהלכה מסרה המשיבה כי "אנחנו אמורים להגיע להסכם בסיוע השופטת ברגמן" (שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות). בהמשך (ביום 2.6.02) שבה וביקשה המשיבה לקבוע מועד לסידור גט. בבקשה צוין כי המשיב טרם נתן גט באמתלה של העדר הסכם גירושין. במועד הקבוע לסידור הגט (26.6.02) הופיעו הצדדים לסידור גט והמשיבה הצהירה על נכונות לקבל גיטה. ואולם, עניינם של בני הזוג הוחזר למותב הדן בתביעת הגירושין ללא הסדרת הגט, נוכח עמדת העותר כי עניין הרכוש עדין לא הסתיים. בדיון בפני המותב, שהתקיים בו ביום, חזר העותר על טענתו, כי המשיבה מסרבת לפעול כמתחייב מהסכם הממון שנכרת בין בני הזוג. בית הדין הרבני קבע (ביום 26.6.02), כי המחלוקת סביב ענייני הרכוש אינה מצדיקה את עיכוב מתן הגט. בית הדין ראה את העותר כסרבן גט והורה למשיבה לפתוח תיק להטלת מגבלות לסרבני גט ותיק מזונות בגין היותה מעוכבת להינשא.
6. על החלטת בית הדין הרבני האזורי, לפיה העותר סרבן גט, שב והגיש העותר ערעור לבית הדין הרבני הגדול. טענת הערעור הייתה כי לא ניתנה לצדדים הזדמנות להגיע להסכם. בדיון בפני בית הדין (ביום 22.12.02) שטח בא-כוחו של העותר את המחלוקות בענייני הרכוש. לדבריו: "לאחר שהבעל הסכים לגרושין, היה דיון בנושא הרכוש, היה מו"מ עם עו"ד סולן, אני הסכמתי למה שכתוב בהסכם ממון, לעניין מדור הילדים, האשה פנתה לבית המשפט, שם נדונים המדור והמזונות, כאן נידון נושא הדירה בלבד. ב"כ האשה אמרה שכל הדירה תעבור אליה. אמרנו שזה לא ניתן היא רצתה גרושין. התיק שהיה בפני בית הדין הגדול, חזר לביה"ד האיזורי, שוב חזר ביה"ד האיזורי על הבוררות.... באותו יום [26.6.02] עלינו למעלה, לאחר שטענתי שעניני הממון לא הסתיימו. מקודם לכך הבעל טען שהוא רוצה את כבשת הרש שלו, אומר ביה"ד בגלל זה הוא לא יכול לחייב בגט". המשיבה, מצידה, פרטה גם היא את טענותיה בענין הדירה, הרכוש, והחובות. בית הדין החליט לדחות את שמיעת הערעור בכמה שבועות, כדי לאפשר לצדדים להגיע להסכם ביניהם. אך גם הפעם לא הושגו כל הסכמות. גם נסיונותיו של בית הדין הרבני הגדול להביא את הצדדים לידי הסכמה בענייני הרכוש עלו בתוהו. בית הדין דן, איפוא, בערעור גופו והחליט לדחותו. בפסק דינו, נדרש בית הדין גם למחלוקת הרכושית. וכך כותב בית הדין (מפי הדיינים הרב בן שמעון, הרב בר שלום והרב שרמן):
"לאחר העיון, נראה לנו כי ההסדר המוצע על ידינו הוא כי הבעל ישלם כל חובותיו בטרם תנתן הדירה לאשה, ואילו מזונות הילדים לכשיתבעו היכן שיתבעו, וינתן פס"ד, אך אין לקשור ביצוע הגט והעברת הדירה לאשה במזונות הילדים אבל את כל החובות יש לשלם בטרם העברת הדירה לאשה. יחד עם זה פס"ד של ביה"ד האזורי הינו בתוקף".