ע"ר
בית משפט לעניני משפחה ירושלים
|
25829-01-15
12/08/2015
|
בפני השופט:
איתי כץ
|
| - נגד - |
מערער:
מ.ל.
|
משיבה:
ש.ר.
|
| פסק דין |
כללי :
בפניי ערעור על החלטות רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת מרים דזדמוני – יזדי,) מיום 14.12.14 ומיום 29.7.14 בהן נדחתה בקשה בטענת פרעתי של המערער בכפוף להפחתת סך של 31,773 ₪ בגין הפרשי הריבית שנצברו עד למועד פתיחת התיק.
חזית המחלוקת בערעור היא תחולתו של סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) (להלן "חוק המזונות") על מי שחל לגביו הדין האישי ודחיית טענת המבקש כי יש להעביר את העניין לבוררות.
בהחלטתה נשוא הערעור מיום 29.7.14 קבעה כב' הרשמת בין היתר כי הוראות ס' 11(ב) הנ"ל לחוק המזונות אינן חלות על מי שחל עליו הדין האישי וזאת על סמך הוראות החוק המפורשות של סעיף 3 (א) סיפא לחוק המזונות קובע, כי הוראות החוק לא תחולנה על מי שמחויב במזונות ילדיו מכוח הדין האישי ופסיקה התומכת בעמדה זו.(עמ' 2 לפרוטוקול שם)
רקע והעובדות הצריכות לעניין :
ביום 5.8.13 הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בירושלים פסק דינו של כב' ביה"ד הרבני האיזורי בירושלים מיום 2.12.02 אשר נתן תוקף של פס"ד להסכם גירושין בין הצדדים. (להלן "פסק הדין").
החיוב שהוגש לביצוע הינו הפרשי מזונות שנצברו במהלך השנים 2003 עד 2008 דהיינו לפני למעלה משנתיים מאז ניתן פסק הדין.
טענות הצדדים :
לטענת המערער שגתה כב' רשמת ההוצל"פ בקביעתה כי סעיף 11 (ב) הקובע כי " מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו , אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט " אינו חל על מי שיש לו דין אישי ובמקרה זה על הצדדים שהם יהודים .
לפיכך לטענתו אין לאפשר לאישה לגבות את החוב נשוא התיק ללא היתר מבימ"ש לענייני משפחה.
כמו"כ שגתה לטענתו רשמת ההוצל"פ בכך שלא חייבה את האישה לפנות לבורר,למרות קיום תניית בוררות בהסכם ואין מקום להתיר לאישה להמשיך ולנהל את הבקשה לביצוע טרם פנייה לבורר.
המשיבה סומכת את ידה על החלטת רשמת ההוצל"פ והנמקותיה ומבקשת כי הערעור ידחה.
דיון והכרעה :
לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפני ושמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.
בשאלת תחולת ס' 11(ב) לחוק המזונות קיימת מחלוקת בפסיקה האם יש לצמצם את תחולת הסעיף לאלה שאין להם דין אישי בלבד אם לאו ואולם נכון להיום אין הלכה יציבה של בית המשפט העליון בנושא.
עמדתי היא כי יש להחיל את הוראות הסעיף על כלל ציבור המדיינים ולרבות אלה שהם בעלי דין אישי וזאת למרות שסעיף 3 (א) סיפא לחוק המזונות קובע, כי הוראות החוק לא תחולנה על מי שמחויב במזונות ילדיו מכוח הדין האישי.
.
עמדה זו הובעה על ידי כב' השופט שוחט ברמ"ש 34024-01-13 ועל ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש 9560-07-13 " אנו מצטרפים לדעתו של עמיתנו השופט ש. שוחט כפי שביטא אותה ברמ"ש (ת"א) 34024-01-13 (17.4.13) כי מאז חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומשאין הלכה חד משמעית מבית מדרשו של בית המשפט העליון ,אין מקום להגיע לתוצאות משפטיות שונות כתלות בדתם של בני הזוג .(עמ' 4 ש' 12-15 לפסק הדין.
ניתוח מעמיק של הסוגיה המקובל עלי נעשה על ידי עמיתי כב' סגה"נ זגורי בפסק דינו בתמ"ש נצרת 6929-04-13. פסק הדין שם נסמך בעיקרו על הבחנה בין הוראות מהותיות להוראות פרודצדורליות בחוק,שעשו פרופ' שאווה המנוח וכב' השופט שוחט כך שההוראות המהותיות בחוק לא תחולנה על בעלי הדין האישי אך הוראות פרוצדורליות , כדוגמת אותו ס' 11 (ב) כן תחולנה על כלל האוכלוסיה לרבות על בעלי הדין האישי בכלל והיהודים בפרט (ראה דברי כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א)79052/98 פלונית ואח' נ' פלוני וכן מ.שאוה הדין האישי בישראל כרך ב' בעמ' 769 )
כמו כן בהמשך לדעתו של כב' השופט שוחט הוא גורס כי הניסיון שלא להחיל את סעיף 11 (ב) על בעלי הדין האישי ייצור אפליה פסולה בין בעלי הדין האישי לאלה שאין להם דין אישי, בכל הנוגע ליכולת שלהם לגבות מזונות שנפסקו להם ונוגדת את עקרון השוויון העומד כיום במדרגה נורמטיבית חוקתית, על חוקית, במסגרת חוק היסוד – כבוד האדם וחירותו. (כב' השופט ת.אור, בג"צ 5394/92 הופרט נ' יד ושם). לפיכך יש לפרש את הדין הישן באופן הרמוני לזכויות ולעקרונות המוגנים בחוקי היסוד באופן שלא יגרום לאפליה פסולה שכזו.
לסיכום
לאור האמור הנני מקבל הערעור וקובע כי ס' 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה מזונות חל גם על יהודים. לפיכך על המשיבה היה לקבל את אישור בית המשפט להגשת הבקשה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל שכן חלפו למעלה משנתיים מיום מתן פסק הדין בלא שנקטה בכל הליך לגבייתם. בהעדר אישור כנ"ל דינו של תיק ההוצל"פ שנפתח להיסגר.ככל שהאישה מבקשת להגיש את פסק הדין לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל כי אז עליה לפנות לבית המשפט בתובענה לקבלת "רשות" לכך.
באשר לטענת המערער כי יש להעביר העניין להכרעת בוררת אשר פרטיה צויינו בהסכם בין הצדדים לא מצאתי להתערב בקביעת רשמת ההוצל"פ המקובלת עלי כי אין מדובר במצב בו הצדדים חלוקים בנושאים שנקבעו לגופו של עניין במסגרת ההסכם אלא מדובר רק בביצועו וטענות החייב – המערער לפירעון החיוב ועל כן בעניין זה לא חלה תניית הבוררות.
בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות לטובת מי מהצדדים
,המזכירות תודיע ותסגור התיק
12 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.