השופטת י. שבח:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 19.07.2015 בת"א 5366-07-13 (השופט רונן אילן) לפיו נדחתה תביעת שכר הטרחה שהגישו המערערים נגד המשיבה וחויבו בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪.
רקע עובדתי
המערערים, עורכי דין במקצועם, ייצגו את המשיבה והגישו בשמה ביום 10.12.2009 תביעה כספית על סך 9,920,247 ₪ נגד חברה בשם תג"ר (להלן: תג"ר; תביעת תג"ר), בה נטען כי התקיים התנאי שנקבע בהסכם מכר זכויות במקרקעין מיום 12.02.2008 שנכרת בין המשיבה לבין חברת תג"ר, ועקב כך קמה זכאותה של המשיבה לתשלום תמורה חוזית נוספת של 9,920,247 ₪.
הסכם שכר הטרחה
2.בגין ייצוגם של המערערים את המשיבה בתביעה לעיל נערך ביניהם ביום 15.02.2010 הסכם שכר הטרחה, עליו נסב הדיון, ומשכך אביא אותו ככתבו וכלשונו:
"שכר טרחתנו יעמוד על שיעור של 6%, מכל סכום, בין בכסף, בין בשווה-ערך ובין בכל הטבה ודרך אחרת אשר יתקבל עבור ריה, בעקבות ההליכים המשפטיים [להלן- החלופה הראשונה או הרישא],
ואולם, בכל מקרה בו תבקש לזנוח את ההליך או להגיע להסדר פשרה, שלא בשל המלצת בית המשפט, אלא בשל קבלת הטבה אחרת מן הנתבעים, או משום שיקול אחר הנוגע ליחסים עימם (כגון התקשרות עימם בעסק/ים אחר/ים) ישולם לנו סך השווה ל-6% מסכום התביעה בתוספת מע"מ [להלן- החלופה השנייה או הסיפא]
לסך האמור תתווספנה אגרות והוצאות, ככל שתהיינה. על חשבון שכר טרחתנו האמור ישולם לנו, באופן מידי, סכום של 55,000 שקלים חדשים, בתוספת מע"מ (ובסה"כ 63,800 ₪). הסכום הנ"ל לא יוחזר, בכל מקרה"
התביעה
3.המערערים קבלו את המקדמה בסך 63,800 ₪, העניקו את הטיפול המשפטי כפי המתחייב, וביום 07.02.2013, לאחר כ-3 שנים בהן התנהלה תביעת תג"ר, לרבות דיון הוכחות, הסתיים ההליך בפסק דין שאישר הסכם פשרה שהושג בין הצדדים במסגרת הליך גישור. בהסכם הפשרה, שנוסח ע"י המערערים, נקבע כי התביעה שהגישה המשיבה תימחק בלא צו להוצאות ותתבקש השבת האגרה, לצד הוראות שונות לפיהן התחייבה תג"ר לקדם תכנית משביחה על המקרקעין (בכלל זה על החלק שנותר בידי המשיבה), וככל שזו תאושר תשלם למשיבה את סכום התמורה החוזית הנוספת שבהסכם המכר, או סכום גבוה ממנו, בהתאם למקרה.
4.לאחר הינתן פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, דרשו המערערים מהמשיבה לשלם להם את שכרם בשיעור 6% מסכום התביעה, כפי חלופת הסיפא שבהסכם שכר הטרחה, ועיכבו בידיהם את סכום החזר האגרה אשר הסתכם בסך של 260,000 ₪. משהמשיבה סירבה לשלם את שנדרש ממנה הגישו המערערים נגדה תביעה כספית שחושבה לפי 6% מסכום התביעה המשוערך בתוספת מע"מ, בניכוי המקדמה, ואשר הועמדה על סך של 697,940 ₪.
לחלופין, עתרו המערערים לתשלום שכר טרחה ראוי בגין עבודה משפטית בהיקף של 644 שעות, ותמכו עתירה חלופית זו בחוות דעת.
פסק דינו של בית משפט קמא
5.בית משפט קמא דחה את התביעה לתשלום שכר טרחה מוסכם מחמת שתיים אלו:
האחת, בנסיבות העניין חלה החלופה הראשונה שבהסכם שכר הטרחה, המזכה את המערערים בתמורה שוות ערך ל- 6% משווי טובת ההנאה בה זכתה המשיבה בהסכם הפשרה. משהמערערים נמנעו מלתבוע את הסעד האמור, אף לא הציגו ראיות להוכחת שווי טובת ההנאה שצמחה למשיבה- דין התביעה להידחות. בית משפט קמא סבר כי גישת המערערים, לפיה כל הסדר פשרה, לרבות כזה שאינו מניב כל טובת הנאה למשיבה או מספק לה טובת הנאה מוגבלת, יחייבה בתשלום שכר טרחה מקסימלי לפי הסיפא להסכם, הינה "אבסורדית".
השנייה, המערערים היו מעורבים במגעים שברקע הסכם הפשרה, ולא העמידו את המשיבה על עמדתם באשר לשכר הטרחה שבכוונתם לדרוש ממנה היה וישתכלל ההסכם ויאושר. בכך הכשילו את המשיבה בשקילת צעדיה, עת מדובר במידע החייב בגילוי נוכח חובת הנאמנות שחבו המערערים למשיבה, ונוכח ניגוד העניינים שבינם לבינה. משהמערערים יצרו מצג לפיו לא ידרשו שכר טרחה באופן הנתבע על ידם, ועל בסיס מצג זה התקשרה המשיבה בהסכם הפשרה - הם מנועים מלעשות כן כעת.
6.בית המשפט קמא אף דחה את התביעה החלופית לשכר טרחה ראוי, משקבע כי הסכם שכר הטרחה, שהמערערים אחראים לניסוחו, אינו מגלם חלופה כלשהי של תשלום שכר ראוי, וגם אם השקיעו המערערים את זמנם ומרצם בניהול תביעת תג"ר, הם אינם זכאים לשכר החורג מהקבוע בהסכם שכר הטרחה, ואין המדובר במקרה מעין אלו שנדונו בפסיקה ושעניינם בזכאות לשכר טרחה ראוי מקום בו הלקוח מנתק את הקשר עם עורך דינו ומעביר את התיק לאחר.