עת"א 48172-01-16 הררי(אסיר) נ' מדינת ישראל

כנגד החלטת ועדת השחרורים, אשר התכנסה ביום 18.1.16 לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט הבר, והחברים: ברק נחשול – חינוך, דניאל אמזלג עו"ס, וסג"ד הילה בר גל.

השופט י. אברהם:

העותר שפוט למאסר של 4 שנים ושמונה חודשים בשל הריגה.

ועדת השחרורים שדנה בבקשתו לשחרור מוקדם, קבעה כי הוא עבר טיפול בכלא, המאפשר המשך שיקומו באופן עקרוני מחוץ לבית הכלא, וכי תכנית רש"א שהוכנה עבורו, היא תכנית ראויה לצורך שיקומו.

על אף האמור, בשל מידע מודיעיני שהוגש לעיון הוועדה, קבעה הוועדה כי העותר ממשיך לעסוק בפעילות עבריינית במהלך מאסרו, זאת ברובד הנסתר מן העין, בשונה מן הרובד הגלוי לעין.

בפנינו טענה ב"כ העותר לחוסר סבירות החלטת הוועדה, המסתמכת על המידע המודיעיני ומתעלמת מן הפן הגלוי הנפרש על פני שנים רבות, כולל היעדר הרשעות קודמת, התנהגות נורמטיבית של נער שגדל בצילו של אב עבריין לאורך שנים, היעדרה של התנהגות שלילית בכלא, השתתפות בטיפול בכלא וחוות דעת חיובית של גורמי הטיפול וכן קיומה של תכנית רש"א.

לטענתה, כל אלה מלמדים על כך כי אין ממש במידע המודיעיני.