ערעור על פס"ד לעניין חלוקת מניות בהתאם למצוות המנוח

משיבים פורמליים:

ר' ע'

ע"י ב"כ עוה"ד גולדפרב זליגמן ושות' ועוה"ד א' זינגר ושות'

מנהלי העיזבון הזמניים - עזבון המנוח י' ע' ז"ל

עו"ד צבי ואפרת

ע"י ב"כ עוה"ד גורניצקי ושות'

עו"ד ראובן בכר

ע"י ב"כ פישר בכר חן וול אוריון ושות'  

השופט שאול שוחט:

"... בעניינה של הורשה (ודומה לה מתנה) המצווה הוא לעצמו: רצונו – ורצונו בלבד – הוא שיכריע. אכן, בכל שאר ענפי המשפט שהזכרנו יש זיקת גומלין – אם תרצה: מגע ומשא, במובנו הרחב של המושג – בין שניים (או יותר): כך בחוזים, כך בעשיית עושר-ולא-במשפט, כך בנזיקין וכך במשפט העונשין. ואילו במשפט הצוואות המצווה הוא לעצמו: הוא לא הישלה איש ואיש לא הסתמך – ולא רשאי היה להסתמך – על מעשה – צוואה שיעשה; הוא לא הזיק לאיש; אין הוא מחזיק תחת ידו רכושו של הזולת; והרי רצונו – ורצונו בלבד – הוא שיכריע"

(ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 722).

המצווה, אותו זכרו לברכה, שהינו נוכח-נפקד בהליך המשפטי בו נבחנת תקפותה של צוואתו האחרונה, הוא הלקוח האמיתי של בית המשפט "ורצונו – רצונו בלבד – הוא שיכריע".

1. בפסק דינו נושא הערעור שלפניי קבע בית משפט קמא, כי צוואתו של המצווה י' ע' (להלן: "המנוח"), מיום 2.11.08, משקפת את רצונו החופשי והורה על קיומה (ת"ע 25057-05-12). לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהונח לפני בית משפט קמא ונתתי דעתי למכלול טענותיהם של הצדדים באתי לידי מסקנה כי אכן כך הם פני הדברים.