עידה נ' מיסטר מאני ישראל בע"מ

פסק דין

א.כללי

תובענה להצהרה על בטלותו של הסכם הלוואה ומשכון מיום 8.1.07 בין המבקשת - קשישה כבת 90, לבין המשיבה - חברה למתן הלוואות חוץ בנקאיות, בהקשר להלוואה בסך 450,000 ש"ח, אשר העמידה המשיבה לבנה של המבקשת, שהסתבך כלכלית ושחתום אף הוא על ההסכם, הלוואה אשר לא נפרעה עד היום (להלן: "ההסכם" ו- "ההלוואה").

המחלוקת המרכזית בין הצדדים בהליך זה נוגעת לשאלה, האם עובר לחתימת ההסכם, היו בידי המבקשת מלוא המידע, הנתונים וההסברים הרלבנטיים לשם קבלת החלטה בדבר התקשרות בהסכם, והאם בהתנהלות המשיבה מולה, בשלב הטרום חוזי היה משום הטעיה המצדיקה את ביטול ההסכם.

במסגרת שמיעת הראיות בתיק, נשמעו מטעם המבקשת עדותה שלה עצמה וכן עדויותיהם של הבן יחזקאל עידה, בנותיה נורית רסיין וגילה כהן ועו"ד ברקנפלד. מטעם המשיבה העידו מנהלה, אדם גרוסמן, וכן ד"ר איתן חבר, עו"ד אבי חי ועו"ד עיטם.

במסגרת חומר הראיות שהוגש לתיק, נכללו אף תמלילי הקלטות וצילום וידיאו, המתעדים פגישות במשרדי המשיבה, שהתקיימו בזמנים שונים בין גורמים המעורבים בפרשה, אשר קדמו לחתימת ההסכם, לרבות הפגישה בה נחתם ההסכם.

ההפניות לעדויות לאורך פסק הדין נעשות תוך ציון שמו של העד והעמוד הרלבנטי בפרוטוקול הדיון בו העיד אותו עד. ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין, הוספו, אלא אם צוין אחרת.

ב.רקע עובדתי

המבקשת הינה קשישה ילידת עיראק שעלתה ארצה בשנות השלושים לחייה, עקרת בית, אלמנה מאז שנת 62' ואם לשישה ילדים בגירים. בשנים האחרונות, עקב גילה ומצבה הרפואי, היא מוגבלת מאד בראייתה ובתפקודה השוטף והיא מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי וסיוע שהיא מקבלת מחלק מילדיה. המבקשת דוברת ערבית וכן יודעת קרוא וכתוב בערבית, אך שליטתה בדיבור בשפה העברית מוגבלת, וקרוא וכתוב בעברית אינה יודעת. גם את שמה היא חותמת בערבית.

בבעלות המבקשת דירת מגורים ברח' בית גוברין ברמת השרון, היא הדירה נשוא הסכם המשכון וההליך שלפני (להלן: "הדירה"). ברקע הסכם הלוואה ומשכון זה, ניצבת הסתבכות כלכלית נמשכת של אחד מילדיה של המבקשת, יחזקאל, אשר הוא ומשפחתו אף התגוררו עם המבקשת בתקופה הרלוונטית עקב קשיים כלכליים. אותה הלוואה חוץ בנקאית, אשר העמידה המשיבה ליחזקאל, נועדה למימון החזר הלוואות חוץ בנקאיות קודמות שנטל מגורמים שונים ואשר לא היה מסוגל לפורען, מצב דברים שהביא להסתבכותו עם גורמים עבריניים ואלימים הקשורים לאותן הלוואות, עד כדי איומים על חייו.

במסגרת ההסכם הנדון (נספח ה' לתובענה), שעבדה המבקשת את הדירה לטובת המשיבה, כביטחון להחזר ההלוואה שהועמדה לבנה, ואשר אמורה הייתה להיפרע על ידו, אך לא נפרעה, ולו בחלקה. מדובר בהלוואה בסכום קרן של 450,000 ₪, אשר סכומי הריבית החוץ בנקאית בגינה, בסך 9,450 ₪ לחודש, אמורים היו להיפרע במהלך 11 חודשים, ובסופה של אותה שנה, בחודש השנים עשר, אמורה הייתה גם קרן ההלוואה להיפרע במלואה, בתשלום אחד (ראה לוח הסילוקין בנספח ה' לתובענה).

עובר לחתימתה על ההסכם, בחתימת שמה בערבית, נבדקה המבקשת על ידי פסיכיאטר, ד"ר איתן חבר, אליו הופנתה על ידי מנהל המשיבה, מר גרוסמן, בשל גילה. ד"ר חבר קבע (אישוריו בנספחים ד'1 ו- ד'2 לתובענה), כי המבקשת כשירה להתקשר בהסכם הנדון 'כמו כל אדם סביר', אם כי ציין, כי הוא ער להסתייעותה בילדיה לשם ניהול ענייניה הכספיים ולמגבלות שונות הקשורות לגילה, מצבה הבריאותי ומאפייניה האישיים של המבקשת, כגון ירידה בזיכרון.

כן נפגשו המבקשת ובנה, עובר לחתימה על ההסכם, לפגישה קצרה, עם עו"ד אורי עיטם, אליו הופנו על ידי מנהל המשיבה בטרם החתימה על ההסכם, אשר נחתם בפגישה רבת משתתפים שהתקיימה במשרדי המשיבה.

לאחר חתימת ההסכם והעמדת ההלוואה, לא עמד הבן יחזקאל בתשלומי החזר ההלוואה כבר מראשית הדרך. המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון – דירת המבקשת, ובשלב זה, כבר עירבה המבקשת את ילדיה האחרים בפרשה ופנתה לקבלת ייעוץ משפטי מבא כוחה הנוכחי.

מכאן ההליך שלפני.

ג.טענות הצדדים

תמצית טענות המבקשת

טענתה הראשית של המבקשת הינה, כי מצבה האישי (גילה המתקדם, בריאותה הרופפת, מגבלות הראייה והשפה הקשות שלה ויכולת הבנתה הכללית המוגבלת), בשילוב עם השתלשלות העניינים והתנהלותה חסרת תום הלב של המשיבה כלפיה עובר לחתימתה על ההסכם, מובילים כולם למסקנה, כי בעת חתימתה על ההסכם, היא לא הבינה עד תום את משמעות התקשרותה בהסכם הנדון, ובפרט את היקף החשיפה הכרוכה מבחינתה בשעבוד דירת מגוריה.

בהקשר זה טוענת המבקשת, כי בנה יחזקאל והמשיבה חברו יחדיו, כל אחד מטעמיו ולמטרותיו הוא, כדי להסתיר ממנה את מצב הדברים המלא והאמיתי וכדי להטעותה ביחס לתוכן הסכם ההלוואה והמשכון ומידת הסיכון הכרוכה בהתקשרות בו מבחינתה. בעניין זה היא טוענת, כי למנהל המשיבה גרוסמן היה ברור לחלוטין, כי ההלוואה אינה ניטלת למטרות עסקיות כלשהן, אלא לשם פרעון חובות עבר מכבידים וכי לבנה אין כל יכולת החזר של ההלוואה, בודאי לא בתנאי הסילוקין הקבועים בהסכם.

לטענתה, לו הבינה את מצב הדברים לאשורו, לא הייתה נכונה להתקשר בהסכם הנדון והייתה נמנעת מלחתום עליו ומלמשכן את דירת מגוריה.