נזקקות קטינים בשל היות ההורים בקונפליקט בעצימות גבוהה

בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960 (להלן : "החוק")

א.        הבקשה :

1. העו"ס המוסמכת לפי הוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך – 1960, גב' יעל לבר, (להלן: "העו"ס") עותרת מלפני בית משפט זה כי יעשה שימוש בסמכותו מכוח הוראות סעיף 2(6) לחוק ויכריז על הילדים אלמוני, פלמונית ופלמוני "כקטינים נזקקים" תוך מתן צו טיפול והשגחה בקהילה למשך שנה.

2. הסדרי הטיפול וההשגחה בקהילה כוללים הסדרי שהייה קבועים של הילדים אצל האב, המשך טיפול רגשי ומעקב פסיכיאטרי במרפאה לבריאות הנפש לאלמוני ופלמוני והדרכת הורים לאם, הדרכת הורים לאב וטיפול משפחתי של האב עם ילדיו לחיזוק הקשר.

3. בתמיכה לבקשה הוגשו תסקיר בן 7 עמודים ומסמכים לעניין מצבם הפסיכיאטרי של הילדים (להלן : "התסקיר"). התסקיר כולל בתוכו גם את תגובות ההורים, כאשר האם מתנגדת להכרזה על הילדים כנזקקים והאב מסכים.

4. התסקיר סוקר את השתלשלות העניינים והבקשות וההחלטות השיפוטיות השונות שניתנו על ידי בית משפט זה ומציין מספר עובדות שאין עליהן כל חולק: 3 הילדים סובלים לפי אבחון של מומחה מטעם בית המשפט מלקות למידה, תת הישגיות לימודית כאשר לבנים ליקוי נוירופסיכולוגי המפחית מיכולתם להגיע להישגים ומשפיע על על יכולת ההסתגלות החברתית אלה מצטרפים למצבם הרגשי הקשה של הילדים המביא אותם בפני סיכון התפתחותי (עמ' 3-4 לתסקיר).

5. בתסקיר צוין כי נערכה ועדת תוכנית טיפול ביחס למשפחה ביום 28/6/15 בה הוצע ליישם הפתרון של מומחה מטעם בית המשפט בדבר הותרת הילדים במשמורת האם עם חיוב שני ההורים לפתח יכולת ואפיקי תקשורת וצמצום הקונפליקט ביניהם, תוך שבמידה והדבר לא יעלה יפה יומלץ על מתן צו חירום בעניינם (עמ' 5 לתסקיר). כל זאת לאחר שנקבע, כי בשל העוינות ההורית ההדדית והיעדר תקשורת ביניהם, הנזק שעלול להיגרם לילדים הוא חמור יותר מנזק ישיר של הורה-ילד.

6. עד לתקופת חגי תשרי בשנה האחרונה (ספטמבר 2015) התנהלו הסדרי השהות ללא דיווחים מיוחדים, ברם אז החלו להגיע דיווחים שונים בעניין התנהגות אלימה לכאורה של האב כלפי הילדים. היתה זו פניית האם לבית המשפט בבקשה צו הגנה כנגד האב כיוון שפגע בבתו בכדור כאשר שהתה אצלו (ה"ט 28025-09-15 בה נדחתה בקשת צו ההגנה עם חיוב בהוצאות). כן היה דיווח של הבן אלמוני שהאב משך בחזקה באזנו (11/2015) ודיווחים נוספים של האם על אלימות של האב כלפי הילדים. הדבר הוביל לחקירות ילדים (לא בפעם הראשונה ולא בפעם השניה) כאשר האב מכחיש שנהג באלימות כלפי הילדים. התיק הועבר לפרקליטות ולא ברור סטטוס החקירה.

7. מבין הילדים, עולה כי מצבה של הבת אלמונית הוא החמור ביותר. מדובר בנערה בתחילת גיל התבגרות סובלת מבעיית גבולות, אך קשורה מאוד לאמה ונחווית "כסוערת" ביותר מבין הילדים לפי התרשמות המטפלת.

8. ועדת תוכנית טיפול נוספת התקיימה ביום 20/3/16 וגם בגדרה הרושם של כל אנשי הטיפול היה כי יש צורך לאחוז ולהאריך צווי הנזקקות כדי שניתן יהיה להיטיב עם הילדים ולאפשר ולקיים טיפול מתמשך בהם .עוד הייתה התרשמות, כי מצבם של הילדים ממשיך להיות מדאיג וחייבת להיות קביעות וסדירות בהגעת הילדים לשהיה עמו עם מינימום הסתות של הילדים על ידי ההורים. האחרונים חוייבו בהמשך טיפול והדרכה הורית.

9. לאחר ועדת תוכנית טיפול זו דיווחו ההורים כי לרוב הסדרי השהות נשמרים, כי אלמוני אמורה להתחיל בטיפול עם מטפלת חדשה, פלמוני אמור להתחיל טיפול רגשי באמנות, והאב פלוני הופנה לטיפול משפחתי על ידי עו"ס המשפחה לחיזוק הקשר עם ילדיו.

10. העו"ס מסכמת תסקירה באומרה כי לאורך השנים מתקיים סכסוך גירושין קשה המשפיע על מצבם הרגשי של הקטינים ומעורר דאגה לשלומם ההתפתחותי והנפשי.

ב.         עמדת ההורים:

11. האב, כאמור בתסקיר מסכים להמלצותיו, לדרכי הטיפול ולהכרזה על ילדיו "כקטינים נזקקים". האב לאורך כל הדרך סבור, כי האם אינה אם ראויה הואיל ואינה מאפשרת לו בפועל לראות ולשהות עם ילדיו ללא הפרעה ומבחינתו עולה כי רק אם הילדים היו במשמורתו או במשמורת רשות הסעד (הוצאה חוץ ביתית) היה מתאפשר להיטיב עם הילדים.

12. האב מכחיש כל אלימות כלפי הילדים וטוען בתגובתו, כי הילדים מעורבים עד צוואר בהליכים הואיל והאם משתפת אותם. לדבריו, היעדר מובחנות והפרדה בין האם לבין הילדים היא היא הגורם המרכזי לבעיות הרגשיות שלהם. הוא סבור כי טענות האם לעניין אלימות האב כלפי הילדים משפיעות על הילדים לרעה וכך גם על יחסי הילדים והאב.

13. בנסיבות אלו וכאשר לדבריו האם לא למדה דבר מהמלצות גורמי טיפול ומהחלטות שיפוטיות, הוא סבור, כי אין מנוס מאימוץ המלצות תסקיר הסעד.

14. האם מתנגדת להכרזה על הילדים כנזקקים. בתגובתה, היא שבה כהרגלה ומאשימה את האב באחריות להרעה במצב הילדים: לדבריה האב לא באמת מפנים מסרים טיפוליים כעולה מהתסקיר ואף נהג ונוהג באלימות כלפי הילדים ללא נטילת אחריות. האם טוענת (כפי שמבקשת היא לאורך כל ההליכים בצווי הגנה שונים ובענייני משמורת), כי על בית המשפט להורות לאב ליטול טיפול נגד אלימות כיוון שהוא אלים כלפי הילדים. לדבריה מכוח הוראות חוק הנוער יש ליתן צו מתאים בהקשר זה.

15. האם טוענת כי הישגיהם הלימודיים של הילדים טובים וכי היא מקפידה על הטיפול בהם בידי כל גורמי הטיפול המקצועיים על כן אין צורך בצו נזקקות שיאלצה לעשות כן.

16. האם טוענת, כי את כל ההוראות לטיפול בילדים ובהורים ניתן להורות מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 ואין צורך בהליך נזקקות, דבר שעלול גם להכתים הילדים בעתיד.

ג.         עמדת האפוטרופא לדין:

17. האפוט' לדין סבורה כי בנסיבות מקרה זה אין ספק, כי ניתן לראות בילדים כמי שנתונים לסיכון ועל כן יש להכריז עליהם כקטינים נזקקים.

18. עם זאת ובשעה שהליכי טיפול לפי חוק הנוער ננקטים רק בשעה שאין שהאחראי על הקטין או הקטין אינם מסכימים לדרכי טיפול בעוד שבמקרה זה קיימת הסכמה של ההורים ומתקיים טיפול בפועל, ראוי לבחון את בקשת העו"ס לסדרי דין בעוד 6 חודשים ולא לדון בה בשלב זה.

19. לדברי האפוט' לדין עלול להיות מצב בגדרו הכרזה על הילדים כנזקקים לא תשרת נאמנה את טובתם אלא תתסיס בשנית המחלוקת בין ההורים הנאבקים להראות "מי אשם" במצבם, בעוד שמבחינת דרכי הטיפול ישנה כאמור הסכמה מלאה בין ההורים וניתן לכאורה לעקוב אחר הטיפולים באמצעות העו"ס לסדרי דין.

20. עמדת האפוט' לדין הועברה לבחינת העו"ס אשר הודיעה, כי היא עצמה אינה יכולה לפעול בעניין המשפחה אלא מכוח צו שיפוטי ו/או אימוץ המלצות ועדת תוכנית הטיפול ובנסיבות מקרה דנן מצבם הרגשי של הילדים עדיין מעורר דאגה חרף שיפור מה מבחינת ההסתה וקיום הסדרי שהות.

ד.         דיון והכרעה:

אקדים אחרית לראשית ואבהיר, כי בנסיבותיה של משפחה זו, אין לי כל ספק שנדרש להכריז על הילדים כולם כקטינים נזקקים ולהתנהל תחת מסגרת ומטריה של עו"ס והוראות חוק הנוער.

טענת התיוג – הכרזה על קטין נזקק על ידי בית המשפט לענייני משפחה אגב הליך משמורת מתייגת את ההורה יותר מאשר את הקטין ויש לה מסר שיפוטי וחינוכי חשוב:

22. ראשית, סוגיית תיוג הילדים בשל הכרזתם כנזקקים הינה נימוק קטן משקל ככזה, בייחוד בהציבנו אותו אל מול החשש מפני המשך פגיעה בילדים. שנית, התיוג אינו כלפי הילד – התיוג הינו כלפי ההורים! ההורים הוכיחו כי אינם מסוגלים לתקשר, לנהל הורות שיתופית טובה (ואף לא קורקטית) ולמעשה אינם מצליחים לראות האחד בתכונה טובה אחת של האחר והם עסוקים מזה שנים (מאז הילדים רכים מאוד) בהאשמו, בהטחת אחריות הדדית, בטענות של אלימות, בטענות ובעתירות בעניין הסדרי שהות ומשמורת. ההכרזה על הילדים "כנזקקים" הינה לא פחות מאשר הכרזה על ההורים כמי שאילצו את בית המשפט להתערב באוטונומיה ההורית שלהם מפאת חוסר האמון השיפוטי (של בית המשפט) והמקצועי (של גורמי הרווחה ואנשי הטיפול) ביכולתם לספק צרכי הילדים ולהרחיקם ממימוש הסכנה האורבת לשלומם הנפשי בשל הקונפליקט ההורי הבלתי פתור.

            הכרזת הנזקקות מגיעה לאחר ולאור הצבעת אי אמון שיפוטית ומקצועית באוטונומיה ההורית והיא מעניקה אפשרות לשימוש בכלים דרסטיים לגורמי טיפול ולבית משפט:

23. לכאורה טענות ב"כ האם והאפוטרופא לדין של הקטינים מתיישבות היטב עם הוראות הדין, אך בנסיבות המקרה הן חסרות את ההתייחסות הפרטנית לניסיון העבר ולצורך בשימור מסגרת פיקוח קפדנית ואדפטיבית מהירה לכל שינוי בחיי ההורים והילדים. אבהיר: הורים הם כידוע האחראים הראשוניים והעיקריים לילדיהם הקטינים. הם האפוטרופסים הטבעיים שלהם (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). מוטלת עליהם החובה והזכות לדאוג לצורכיהם במסירות, וצמודה לה הרשות להחזיק בילדיהם הקטינים (סעיפים 15 ו-17לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). חזקה שהוריו-אפוטרופסיו של הקטין פועלים לטובת עניינו. להורים נתונה זכות יסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם, אשר היא בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם (רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (קטין), פ"ד נא(4) 830 בעמ' 860). זכותם של ההורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא בגדר זכות אדם טבעית וראשונית (ע"א2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221 בעמ' 235). זכותם של ההורים לקיים חובתםכלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, ככלל,התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461 בעמ' 468).

24. עם זאת האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקייםכראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב– בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד. (רע"א 5587/97 הנ"ל, בעמ' 860-861). סמכות זו של רשויות המדינה להגן עלעניינם של קטינים לובשת צורות שונות. ההתערבות נעה על ציר של היקפים, מהתערבות צרה (הפעלת שיקול דעת שיפוטי לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) ועד התערבות מוחלטת (חוק אימוץ ילדים) וראו בהרחבה דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246).

25. אין מטרת ההכרזה על הילדים כנזקקים בנסיבות מקרה זה להעניש את ההורים בשל חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או לכפות שיתוף פעולה. מטרת ההכרזה היא להעמיד בפני גורמי הטיפול ובפני בית המשפט אמצעים דרסטיים, חריפים שיעמדו בעת פקודה למקרה של הידרדרות נוספת במצבם של הילדים אשר ממילא מצויים בסיכון גבוה לשלומם הנפשי וההתפתחותי.

26. מענה אחר לטענות האם מגיע מתוך היכרות בית המשפט עם הסכסוך ועם הקונפליקט ההורי העז והשפעתו על הילדים. האם טוענת כי ניתן לעגן הטיפול במשפחה מכוח חוק הכשרות המשפטית ולא מכוח חוק הנוער. על כך משיב בית המשפט, כי ההכרזה על הילדים כנזקקים מגיעה לאחר שבית המשפט לענייני משפחה מפעיל כל ארגז הכלים שברשותו בין אם מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א – 1991 ומכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962 מזה 5 שנים רצופות (ראו 16 הליכים קשורים מאז 2010, בהם 6 צווי הגנה, 4 תביעות בענייני קטינים, הליך יישוב סכסוך, ביזיון בית המשפט ועוד). זאת ועוד, רק לאחר שהועבר מסר ברור, חד משמעי ונחרץ לאם (ולילדים), כי נשקלת אפשרות ההוצאה החוץ ביתית (מכוח הליכי נזקקות) הגיעה אותה התייצבות בהסדרי השהות (אך גם זאת לא לאורך זמן ולא באופן סדיר מספיק).

            הכרזת נזקקות נדרשת כהצבת מסר ברור להורים ולילדים שקיימת אפשרות של צו טיפול והשגחה גם מחוץ לקהילה:

27. בית המשפט אשר גם נפגש עם הילדים משוכנע, כי מעורבותם בהליך על ידי האם מקשה מאוד על הטמעת מסרים טיפוליים ומקצועיים ששני ההורים אמורים להנחיל וליישם בקרבם. זאת ועוד, בתפיסה של הילדים, אלמלא האפשרות המונחת על השולחן ובגדרה הוצאה בצו מחוץ לקהילה למסגרת חוץ ביתית, לא יתקיימו הסדרי שהות עם האב. רוצה לומר, כי הכרזת הנזקקות ודרכי הטיפול נדרשים גם כדי לאכוף הסדרי השהות בין הילדים לבין האם.

28. אין מי שמעוניין בקרב גורמי הטיפול והמקצוע להגיע להוצאת הקטינים מחוץ לבית האם והם זקוקים לה. עם זאת, וככל שיעלה על הפרק עניין זה, לא תוכל העו"ס לחוק הנוער לטעון בפני בית המשפט כי נשקלו כל החלופות ואמצעי הטיפול בתוך הקהילה ללא שאושרו בהליך זה. זאת ועוד, על שני ההורים לדעת כי האפשרות מונחת על השלחן ואם לא תהיה התייצבות במצב המשפחה והסיכון למצב ושלום הילדים יהפוך לסכנה, אפשרות זו עלולה להתממש.

29. טעם אחר המצדיק היענות לבקשת העו"ס לחוק הנוער הוא אי האמון של גורמי הטיפול ובית המשפט בהורים, כי הם מפנימים ונתרמים מהטיפול וכי הם מתמידים בו. הרי ללא צווים שיפוטיים, ספק רב אם חלק ניכר מאמצעי הטיפול הננקטים כיום היו ננקטים. גם כיום, מגיעים דיווחים לגבי השתתפות האב בהדרכות כאילו מדובר בהדרכה שהוא משתתף בה בלית ברירה ללא שהוא מפיק ממנה ממש.

30. זאת ועוד, האם עצמה מעוניינת, כי יושתו על האב הוראות וחיובי טיפול באלימות במשפחה מכוח סעיף 3(1) לחוק הנוער ועל כן בכך היא עצמה מבינה, כי ללא ההכרזה האמורה לא יוכל בית המשפט לטפל במכלול הצרכים הטיפוליים של המשפחה.

31. ראינו עוד, כי עולות ומתגלות בעיות של היעדר הקשבה וגבולות מצד הקטינה אלמונית ויש חשש כי לא תהא הסכמה לטיפול ו/או לביצוע הסדרי השהות.

31. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי, כי דין הבקשה להיענות בחיוב.

32. לפיכך ובשים לב להוראות סעיפים 2 (2) (6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך - 1960 אני מחליטה להכריז על 3 הילדים כ"קטינים נזקקים" ומאשר בזה את כל דרכי הטיפול האמורות בבקשה.
33. העו"ס תבהיר לעניין עמדת האם בצורך בטיפול שונה שעל האב לנקוט בתוך 21 יום מהיום תוך שתעדכן לעניין סטטוס ההליך הפלילי הנובע מחקירות הילדים האחרונות.

34. תוקף ההכרזה הינו למשך שנה מהיום.

בשל השביתה, ימציאו ב"כ הצדדים לעו"ס לסדרי דין.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ו, 24 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

     אסף זגורי, שופט
סגן הנשיא לענייני משפחה