ת"פ 1805-08 מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' סהר

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירות כתב האישום.

רקע ותמציתם של דברים

1.כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירות של הסגת גבול במטרה לעבור עבירה, לפי סעיף 447 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

2.מעובדות כתב האישום עולה כי כשבוע עובר ליום 27.9.06, נכנס הנאשם לחצר ביתו של מר א' ב' (להלן: "המתלונן"), ברחוב באזור וגנב מהמקום כלי עבודה ושני מזגנים.

3.הנאשם כפר במיוחס לו.

4.בעתירתה להרשיע את הנאשם בעבירות נשוא כתב האישום, ביקשה המאשימה להסתמך על גרסאות המתלונן ועדת ראייה - גב' ורד חיים.

5.בפרשת ההגנה, הסתמך הנאשם על גרסתו שלו.

6.בחינת גרסאות עדי התביעה מעלה כי המתלונן אך יכל למסור פרטים אודות הגניבה שהתבצעה מחצר ביתו, מבלי שראה את מהלכה. הגב' חיים מסרה גרסה המפלילה במישרין את הנאשם, אך כנגד גרסתה הוצגו ראיות נכחן אין אפשרות לשלול כי טפלה אשם שווא על הנאשם. עסקינן בעדות יחידה מטעם הגב' חיים במשפט פלילי, אותה יש לבחון "בשבע עיניים" ובקפידה יתרה, טרם קיבוע ממצאים על סמכה לחובת הנאשם במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

בחינת גרסת הגב' חיים מעלה העדר אפשרות לקביעת ממצאים מפלילים לחובת הנאשם מעל לכל ספק סביר.

מסגרת הדיון ידועה ולפיה:

"במשפט פלילי נדרשת מן התביעה מידת הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט מעבר לכל ספק סביר. אין שוקלים הרשעה בדין או זיכוי רק על- פי נטיית מאזן ההסתברויות לטובת צד אחר. המשמעויות של הרשעה בדין פלילי הן, בדרך כלל, חמורות יותר מן הזכייה או ההפסד בהתדיינות אזרחית. נקבעו במשפט הפלילי קריטריונים ייחודיים ומחמירים בעניין חובת ההוכחה ומידתה..." (ר' ע"פ 347/88 – דמיאניוק נ' מ"י, פ"ד מ"ז (4) 221).

לא התרשמתי כי המאשימה הציגה מקשה ראייתית מהימנה נכחה ניתן לקבע את אשמו של הנאשם. הגרסה העוסקת בהפללת הנאשם נותרה: "מעורפלת ובלתי בהירה במידה מספקת" (שם עמ' 436).

גם כנגד מערך הראיות שהציגה המאשימה, אין ניתן להתייחס למערך הראיות הנוסף שהציגה ההגנה: "כדבר שאין חפץ בו", לאחר שהובהר כיצד מערך נוסף זה משתלב בגרסה: "השוקלת לחובת הנאשם..." (שם שו' 10-11).

לאורן של מושכלות יסוד אלו, שוכנעתי כי נותרו בקיעים ממשיים בגרסה המפלילה את הנאשם ולא עלה בידי לדחות את גרסת ההגנה כבלתי משכנעת או בלתי מהימנה. התרשמתי מקיומה של סבירות לאפשרות חלופית לזו המרשיעה, המבססת את הספק הסביר בעבירות שיוחסו לנאשם ומכאן זיכויו מחמת הספק.

פרשת התביעה – דיון והכרעה

7.המתלונן העיד בחקירה ראשית כי הוא עוסק בעבודות אחזקה, התקנה ושירות בהקשר למזגנים. בחצר ביתו פריטים שונים הקשורים לעבודתו כמזגנים וציוד נלווה. בעת הרלוונטית, חצר ביתו הייתה פתוחה והוא הבחין כי נעלמו ממנה מזגנים. שכנה מסרה למתלונן כי הנאשם הוא זה ש: "העמיס מהחצר מזגנים" והמתלונן אינו מכיר את הנאשם (ר' פרו' עמ' 8 שו' 3-23; עמ' 9 שו' 14).

בין העד לבין אותה שכנה – הגב' חיים, אין קשרים נוספים לבד משכנותם (ר' פרו' עמ' 10 שו' 6-8).

8.חקירתו הנגדית של העד לא העלתה סתירה כלשהי בגרסתו. אמנם, הסנגור הפנה לטווח זמנים מסוים בו התבקשה הבחנת העד בגניבה מחצרו, אך זה הבהיר כי: "לא תמיד אני נכנס למחסן" וכן הבהיר: "לא ראיתי מתי זה נעלם. אני לא נכנס לשם כל יום". המתלונן נשאל אם לגב' חיים "אינטרס לשקר" והשיב בשלילה וכדבריו: "היא אומרת שהיא רואה אותו אז מה אני יכול להגיד. אני לא חושב...אין לה אינטרס להגיד שנעלמו משם דברים" (ר' פרו' עמ' 10 שו' 11-29; עמ' 11 שו' 1-20; עמ' 12 שו' 13-25).