לוי נ' לופט אירועים בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה נגד הנתבעות בהתאם לחוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000. (להלן: "החוק").

2.התביעה הוגשה כיוון שביום 5/9/09 בשעה 01:30 לערך, כאשר הגיעו התובע ושני חבריו למועדון לילה ובר בשם "החלונות הגבוהים" ברחוב החשמונאים 113 תל אביב (להלן: "המועדון"), נמנע מהתובע להיכנס למועדון על ידי נציגי הנתבעות וזאת למרות שהותר לחבריו להיכנס למועדון.

3.התובע טוען בכתב התביעה, כי הוא חשש שכניסתו למועדון נמנעת על ידי הסלקטורית כיוון שהוא כהה עור ואכן לחברו מר רוזנר שהוא בעל גוון עור בהיר התאפשר להיכנס למועדון.

4.ביום 12/9/09 הגיע התובע בפעם השניה למועדון בסביבות 01:30 לערך, יחד עם חבריו.

כניסתו של התובע נמנעה על ידי הסלקטורית בטענה ולפיה, לא תותר כניסה למי שאין בידו הזמנה (כפי שנאמר לו גם בביקור הראשון).

דקות ספורות לאחר מכן הגיע חברו מר רוזנר ונעמד ליד הסלקטורית והותרה לו כניסה למועדון מבלי שהוא נדרש להציג הזמנה והוא גם לא נדרש אם יש בידו להציג הזמנה.

5.התובע טוען, כי כניסתו למועדון נמנעה בשל גוון עורו השחום וזאת בניגוד לסעיף 3 (א) לחוק והוא תובע בגין שתי הפרות כאשר בגין כל הפרה הוא תובע את התקרה המקסמלית הקבועה בחוק בתוספת הצמדה ובסה"כ סך של 122,683.70 ₪.

6.הנתבעות טענו בכתב ההגנה, כי דין התביעה להידחות. נטען, כי הנתבעת 1 היא בעלת המועדון אך הנתבעת 2 ניהלה את ערבי ימי שישי במועדון כאשר הוחלט שבימי שלישי הכניסה למועדון תהיה מיועדת לגלאי 30 פלוס. קיימת מגבלת מקום על פי תנאי הרישיון ויש ביקורת כמעט מידי ערב באשר למספר האנשים המבלים במועדון.

7.הנתבעות הכחישו את הטענות שנטענו וטענו, כי במועדון מבלה אוכלוסיה מגוונת. המארחת – הסלקטורית קיבלה הנחיות שלא לבצע אפליה. והנתבעות לא ידעו על קיומה של אפליה כלשהי.

8.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. בשם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' מיכל קאופמן. מיכל קאופמן לא התייצבה לישיבת ההוכחות שנקבעה להיום וממילא לא ניתן להתייחס לאמור בתצהירה.

הנתבעת 2 זומנה כדין לישיבת ההוכחות על ידי ב"כ התובע אך איש מטעמה לא מצא לנכון להתייצב לדיון.

התייצב מר יהודה בן בשם הנתבעת 1.

מר בן בחר שלא לחקור את התובע ואת העדים מטעמו בחקירה נגדית ולמעשה, מצויים בפני תצהירי עדות ראשית מטעם התובע אשר לא נסתרו כלל ועיקר.

9.לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

10.הניתוח העובדתי:

א)התובע הגיש תצהיר עדות ראשית. חזר על הגרסה שנטענה בכתב התביעה ולפיה כאשר פנה לסלקטורית בשאלה – אם הוא יכול להיכנס למועדון, היא התעלמה ממנו ורק כאשר התעקש בשאלתו, הוא נשאל – אם יש לו הזמנות, ואחרת – לא תותר כניסתו כיוון שזהו ערב למוזמנים בלבד והיות ולא היו לו הזמנות, הוא יצא אל מחוץ לתור הצובא על פתחי המועדון ועמד בצד. דקות ספורות לאחר מכן הגיע חברו מר רוזנר (באירוע הראשון אשר היה ביום 5/9/09) נעמד ליד הסלקטורית, נכנס למועדון ללא כל שאלות. לא נשאל אם יש לו הזמנה והוא נכנס כמובן ללא כל הזמנה וכן חזר על הגרסה ולפיה ביום 12/9/09 כאשר הגיע בפעם השניה למועדון, שוב התעלמה ממנו הסלקטורית ושוב שאלה אותו לאחר מכן אם הוא מוזמן וכאשר השיב, שלא, הוא קיבל תשובה ולפיה מדובר בערב למוזמנים בלבד. דקות ספורות לאחר מכן נעמד מר רוזנר בכניסה ליד הסלקטורית, נכנס למועדון ללא כל שאלות, וכמובן ללא כל הזמנה.

מר רוזנר נכנס למועדון, שילם 50 ₪, קיבל פתק עבור התשלום, כאשר על הפתק מצוין שמו של מר חמי פורת.

כמו כן, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע מר דני רוזנר אשר תמך בגרסתו של התובע וכן הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אורי סלע חברו של התובע אשר הגיע עם התובע ועם מר רוזנר למועדון בשני האירועים נשוא התביעה.

מר סלע צילם את המרחש בכניסה למועדון באירוע השני.