התקבל ערעור של אב בעניין משמורת קטינה

השופט ישעיהו שנלר :

1.         בפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ט. סיון), מיום 22.3.05 (תמ"ש 95793/97), לפיו נקבעה המשמורת של הקטינה צ' ה', ילידת 9.6.1996 (להלן - הקטינה), אצל אמה (המשיבה), ונקבעו הסדרי ראיה מורחבים בין הקטינה לבין אביה (המערער), תוך הענקת סמכויות לפקידת הסעד לסדרי דין, אליה יהיו רשאים הצדדים לפנות בכל הקשור להתערבות בסדרי הראיה בין הקטינה לאביה.

הרקע העובדתי וההליך בבית משפט קמא :

2.         המערער והמשיבה הכירו זה את זו בתקופת לימודיהם באוניברסיטה, והיו חברים במשך שלוש שנים. לאחר שנפרדו, שמרו על קשר, עד שבשנת 1994 עברו להתגורר יחד בדירה שכורה והחלו לנהל חיים משותפים. בשנת 1995 החליטו השניים להביא יחד ילד לעולם, וביום 9.6.1996 נולדה הקטינה.

סמוך לאחר לידת הקטינה, החלו להופיע סדקים בקשר הזוגי של המערער והמשיבה, אשר הלכו והחריפו, עד אשר פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, לראשונה ביום 13.11.97, בתביעות שונות למשמורת על הקטינה ולמזונות לקטינה (תמ"ש 95790/97, 95791/97).

התביעות נמחקו מחוסר מעש עוד בשנת 1998, כשביום 15.6.99 נדחתה בקשה שהגישה המשיבה לביטול המחיקה.

ביום 28.6.99 הגישה המשיבה בשנית את התביעות האמורות, ובכללן, את תביעת המשמורת נשוא פסק דינו של בית משפט קמא (להלן - התביעה המחודשת). 

יוער, כי גם בעת הגשת התביעה המחודשת, עדיין התגוררו הצדדים יחד עם הקטינה תחת קורת גג אחת, אולם זמן קצר לאחר מכן, נפרדו דרכיהם.

3.         ביום 23.8.99 הגישה המשיבה בקשה לצו הגנה בשם הקטינה כנגד המערער (תמ"ש 95794/97), בה עתרה כי ייאסר על המערער להיכנס לדירה בה מתגוררת הקטינה או להתראות עמה בכל דרך אחרת. במסגרת החלטה זמנית בבקשה זו, הוטלו מגבלות על המערער בכל הקשור לראיית הקטינה.

במקביל, נקבעה המשמורת הזמנית של הקטינה אצל המשיבה.

ביום 21.10.99 נדחתה בקשת המשיבה לצו הגנה (כב' השופטת צ. צפת), ובוטלו המגבלות שהוטלו על המערער.

4.         המערער עתר לביטול הצו למשמורת הזמנית (בש"א 16579/99), בנימוק כי הקביעה הזמנית בענין המשמורת מעניקה יתרון למשיבה בסכסוך המתנהל ביניהם, אולם בית משפט קמא דחה בקשתו. בהחלטתו ציין בית משפט קמא:

" בענייננו מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 24 לחוק, משאין מחלוקת שהצדדים אינם חיים תחת קורת גג אחת מזה מספר חודשים, וכאמור ועל פי טיעוניהם אין הסכמה בדבר משמורתה של הקטינה... אם היה סבור האב שמתקיימות היום סיבות מיוחדות לביטול ענייני של הצו למשמורתה הזמנית של הקטינה אצל אמה, אין ספק שהיה עותר בתביעה נפרדת, ומנמק ומגיש תצהיר מטעמו, על מנת לשכנע את בית המשפט כי לטובתה של הקטינה יש לקבוע כי המשמורת בה למרות גילה, אמורה להינתן לו" (עמ' 7 לפרוט').

מכל מקום, ובהחלטה מאוחרת יותר, מיום 27.6.00, קבע בית משפט קמא (כב' השופטת ט. סיון) כי השאלה המהותית בעניין המשמורת תוכרע במסגרת פסק הדין שינתן בתיק.

5.         לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, החלו להישמע הראיות רק ביום 21.2.01, והמשכן בימים 10.9.01, 18.4.02 ונקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים. שימוע פסק הדין נקבע ליום 24.10.02.

הסיכומים לא הוגשו במועדים שנקבעו, תוך שמוגשות בקשות להארכת מועד להגשת הסיכומים. המשיבה הגישה סיכומיה רק ביום 6.7.04, ואילו המערער הגיש סיכומיו רק ביום 17.1.05, לאחר שמתמחה בית משפט קמא, הודיע לבא כוחו כי יינתן פסק דין בהעדר. סיכומי התשובה מטעם המשיבה, הוגשו ביום 2.2.05. 

יוער, כי בכל הקשור לנושא המזונות, הסמיכו הצדדים את בית משפט קמא לפסוק בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ופסק הדין ניתן ביום 18.4.02.

6.         התסקיר הראשון הוגש לבית משפט קמא ביום 16.9.99, זאת בהקשר לטענות המשיבה הקשורות לצו ההגנה.

לעניין תביעת המשמורת, הוגש תסקיר מיום 1.2.00 (להלן - התסקיר).