א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט שהם) מיום 20.7.10 בתיק מ"ת 17995-10-10, בגדרה נדחתה בקשת העוררת לעיין מחדש בהחלטה כי עליה לשהות במעצר בית מלא. המבוקש הוא שינוים של תנאי מעצר הבית באופן שהמפקחים יוחלפו באיזוק אלקטרוני, ויותר לעוררת לצאת לשעות "התאווררות".
רקע והליכים קודמים
ב. נגד העוררת, ילידת 1987, הוגש ביום 14.1.10 כתב אישום המייחס לה עבירות חמורות נגד בטחון המדינה, אשר כוללות עבירה של מסירת ידיעה סודית בלא סמכות לכך בכוונה לפגוע בבטחון המדינה (סעיף 113(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ועבירה של איסוף והחזקת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בבטחון המדינה (סעיף 113(ג) סיפא לחוק העונשין). עיקרי העובדות פורטו בהחלטת השופטת פרוקצ'יה מיום 14.4.10 בתיק בש"פ 1159/10 ובתיק בש"פ 1220/10, ועל כן אתארן אך בתמצית. על פי כתב האישום, במסגרת שירותה הצבאי, אספה העוררת מסמכים ברמות סיווג בטחוני שונות לתיקיה במחשבה, ולפני שחרורה העתיקה את תוכן התיקיה לשני דיסקים, אותם לקחה עמה לביתה ללא סמכות; בהמשך, מסרה חלק מן המסמכים לעיתונאי לשם פרסומם, ואף שוחחה עמו מספר פעמים במטרה לסייע לו בהבנת המסמכים. כתב האישום מייחס לעוררת מניעים אידיאולוגיים בביצוע המעשים, שיש בהם כדי לפגוע בבטחון המדינה.
ג. העוררת נחקרה ביום 15.12.09 ובתום חקירתה שוחררה בהסכמה למעצר בית בפיקוח אמה. עם הגשת כתב האישום כתום חודש ביקשה המדינה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. לא היתה בין הצדדים מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, אך הצדדים נחלקו בשאלת קיומה של עילת מעצר, והאפשרות להורות על חלופת מעצר. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.2.10 הוחלט על שחרור העוררת לחלופת מעצר בתנאים, ועיקרם מעצר בית וערבויות גבוהות וכן עיכוב יציאה מן הארץ, ללא פיקוח. על החלטה זו עררו הן העוררת והן המדינה לבית משפט זה. נתבקש תסקיר בעניינה של העוררת. בהחלטת השופטת פרוקצ'יה נאמר, בין היתר, כדלקמן:
"ענייננו, אפוא, בעבירות פליליות חמורות, שהעונש הצפוי בגינן עשוי להיות חמור וממשי. חומרתן של העבירות, והעונש הצפוי בגינן, מקרינים על עילות המעצר. החשש מפני המשיבה בשלב זה מתמקד בשני מישורים: המישור האחד - אפשרות שלא ניתן לשוללה כי ייעשה גם בעתיד שימוש פסול בחומר סודי שנלקח על ידי המשיבה אך עדיין לא אותר, ומוצאותיו אינם ידועים... תורמת לכך העובדה כי המשיבה אינה מכה על חטא ולא הביעה חרטה על מעשיה, ולטענתה, היא חדורת מוטיבציה אידיאולוגית בפעולתה... המישור השני - קיים חשש להפרת תנאי חלופת המעצר, אליו התייחס שירות המבחן בתסקירו. חשש זה עולה ממורכבות התנהלותה של המשיבה, וקווי אישיותה כפי שתוארו בידי שירות המבחן" (פסקה 15).
נוכח האמור, ולאחר ששקלה את מכלול הנסיבות, החליטה השופטת פרוקצ'יה לדחות את עררה של העוררת על תנאי חלופת המאסר, ולקבל חלקית את ערר המדינה, במובן שהודקו תנאי הפיקוח על העוררת, אך זו לא נשלחה למעצר עד תום ההליכים. אלה התנאים החדשים שנקבעו:
"(1) המשיבה תהיה כפופה למעצר בית מלא במשך 24 שעות בדירתה השכורה בתל אביב...
(2) המשיבה תהיה כפופה לפיקוח מלא במשך כל שעות היממה על ידי מפקח אחד לפחות מהאנשים המנויים להלן: האם, האב, האחות יערה קם, והדודה (הנזכרת בתסקיר המעצר).
(3) המשיבה תתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מעצר הבית פעם בשבוע ביום ג' בשעה 13:00. היא תלווה לצורך כך על ידי אחד המפקחים.
(4) ההפקדות הכספיות והערבויות הכספיות שנקבעו בהחלטת בית משפט קמא תעמודנה בעינן.
(5) כן יעמדו בעינם התנאים בדבר עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון, וכן האיסור על יצירת קשר עם מי מן העיתונאים הנזכרים בכתב האישום, כפי שהוטלו בהחלטת בית משפט קמא.
(6) ככל שהמדינה תבקש להטיל על המשיבה מגבלות נוספות לענין נגישותה לחומר הסודי, או לענין קשריה עם גורמים חיצוניים באמצעות טלפון או מחשב, או מגבלות אחרות ממין הענין, היא תוכל להגיש בקשה מתאימה בענין זה לערכאה קמא, והבקשה תיבחן לגופה".
בסיפת הדברים נאמר "כי הקו המפריד בין מעצר ממש לחלופת מעצר הוא דק מן הדק בנסיבות מקרה זה".
ד. ביום 16.5.10, כעבור כחודש מהחלטת השופטת פרוקצ'יה, הגישה העוררת בקשה לשינוי תנאי מעצר הבית, כך שיותר לה לצאת לזמני "התאווררות". אך הבקשה נדחתה (באותו יום) על ידי בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה ד"ר מודריק) אשר ציין, כי לא חל שינוי בנסיבות מאז החלטת השופטת פרוקצ'יה. לאחרונה הגישה העוררת בקשה נוספת לעיון מחדש בהחלטה הנוגעת לתנאי מעצר הבית בו היא שוהה, וביקשה הן לאפשר לה זמני "התאווררות" מחוץ לדירתה, והן החלפת הפיקוח האנושי של הוריה באיזוק אלקטרוני. בית המשפט המחוזי (השופט שוהם) דחה את הבקשה בציינו, כי לא מוכר תקדים בו הותר איזוק אלקטרוני כאמצעי יחיד, ללא פיקוח אנושי בנוסף לו, וכי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעוררת לא זה המקרה ליצור תקדים שכזה. הוסף, כי בנסיבות הפיקוח האנושי על העוררת חיוני, ואינו ניתן להחלפה באיזוק אלקטרוני גרידא. בנושא ה"התאווררות" נקבע, כי לא חל שינוי בנסיבות, לא נתגלו עובדות חדשות, ולא חלף זמן כה ניכר שיצדיק עיון מחדש בהחלטת סגן הנשיאה מודריק מיום 16.5.10.
הערר והדיון
ה. בערר מתבקש - בהמשך לאמור - שינוי תנאי מעצר הבית כך שיותר לעוררת לצאת לזמני "התאווררות", וכן כי יוחלף הפיקוח האנושי באיזוק אלקטרוני. נטען, כי דיוני ההוכחות הראשונים בתיק נקבעו לחודש דצמבר 2010, כך שחל שינוי נסיבות במובן זה שידוע כעת שהעוררת תאלץ לשהות במעצר בית תקופה של שנה לפחות (מאז מעצר הבית ביום 15.12.10). הוסף, כי מעצר הבית מקומו בדירתה הקטנה של העוררת בתל אביב, ואילו הוריה, המפקחים העיקריים, גרים בירושלים. נאמר, כי אמה של העוררת היא עובדת בכירה בשירות המדינה, אשר תפקודה המקצועי נפגע כתוצאה מהצורך להיעדר רבות מן העבודה, וכי אביה הוא נכה צה"ל אשר נאלץ לוותר על טיפולים רפואיים רבים כתוצאה מחובתו כמפקח. נטען, כי העוררת הוכיחה שהיא שומרת בקפדנות על תנאי שחרורה. הוסף, כי הבקשה נועדה להקל על המפקחים, ולא על העוררת עצמה. עוד נטען, כי חשיפת העוררת לתקשורת מהוה אף היא שינוי נסיבות, וגורם המקשה על חייה. הוזכר, כי שירות המבחן המליץ בשעתו על זמני "התאווררות" מחוץ לבית בליווי מפקחים צמוד. לבסוף נאמר, כי אין בהקלה המבוקשת בכדי לפגוע בשלום הציבור או בבטחון המדינה. צוין, כי העבירה של לקיחת החומר מצה"ל נעשתה לפני כשלוש שנים, והמסירה של החומר לעיתונאי לפני כשנתיים, ולעוררת ואין מיוחסות עבירות אחרות או הפרת תנאי המעצר מאז.
ו. בדיון טען עו"ד להמן לעוררת, כי ישנם תקדימים למעצר בית באיזוק אלקטרוני ללא פיקוח אנושי. עוד נאמר, כי העוררת היתה בראשונה ארבעה חודשים ללא פיקוח (אוסיף, כי לא נהיר לי די הצורך למה הכוונה) וכי האיזוק הוא אמצעי התראה יעיל. לעניין התאווררות נאמר כי לעוררת אפשרות להתקשר לכל מקום ללא הגבלה ולהיפגש בביתה עם אנשים; היא לא הפרה את תנאי מעצר הבית ואין טענה כזאת; התאווררות המוצעת היא בליווי, לכמה שעות ביום או אף לא בכל יום; על כן יש לה מקום.
ז. בא כוח המדינה טען כי מדובר בפועל בערר על החלטת השופטת פרוקצ'יה, ותוך שימוש בשיטת ה"סלמי" (הועלתה גם טענה בקשר לחומר הסודי, שאין צורך להידרש אליה כאן). יש לזכור, כך נטען, כי השופטת פרוקצ'יה עמדה על הידוק תנאי השחרור; בידי העוררת להוסיף מפקחים כדי להקל על הוריה, וגם אושר לה סוף שבוע בירושלים כשביקשה; התיק, כך נטען, מלמד על מסוכנות גבוהה. בא כוח העוררת טען, כי שמיעת התיק אמורה להתחיל בחודש דצמבר, והוא לא יסתיים במשך תקופה ארוכה גם משתחל שמיעתו.
הכרעה