המרכז האקדמי למשפט ולעסקים (ע"ר) נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח'

החלטה

לבית משפט זה הוגשה ביום 20.11.2013 העתירה שבכותרת. בעתירה התבקש לבטל מכרז שפירסם המשיב 1 שעניינו הפעלת הוסטלים לאסירים. בעתירה נטען שמדובר במכרז שני שפורסם בנדון לאחר שמכרז קודם שהתפרסם – בוטל בעקבות עתירה שהוגשה לבית המשפט. אלא שהן המכרז הקודם והן המכרז הנוכחי נגועים היו לפי הטענה באי חוקיות. זאת בשל שני טעמים עיקריים: ראשית, היעדר סמכות של המשיב 1 לפרסם את המכרז, בעיקר על יסוד היעדר הסמכה בחקיקה ראשית ובניגוד להחלטת ממשלה; שנית, היעדר הסמכות להעביר לידיים פרטיות מנגנון של "שלילת חירות", תוך שהדבר פוגע בכבוד האדם וחירותו ובהיעדר הסמכה מפורשת בחוק. עם הגשת העתירה התבקש גם סעד ארעי – וזה ניתן בהחלטתו של כב' הנשיא ד' חשין מיום 21.11.2013 שבה הורה בית המשפט על הקפאה ארעית של כל ההליכים במכרז. באותה החלטה נקבע גם דיון מקדמי בעתירה ובבקשה לצו הביניים.

ביום 26.11.2013 נמסרה הודעה מטעם המשיב שלפיה "המשיב מודיע על ביטול המכרז מנימוקים שאינם נימוקי העתירה. שר הרווחה יבחן את המשך מתן השירותים לאוכלוסיית האסירים המשוחררים". המשיב ביקש בעקבות זאת את מחיקת העתירה ואת ביטול הדיון. בהמשך להחלטתו של כב' הנשיא ד' חשין מיום 26.11.2013, בוטל הדיון והתיק הועבר למזכירות לצורך ניתובו מחדש. התיק הוקצה לטיפולי והתבקשה עמדת העותרת ביחס להמשך הטיפול בעתירה. הוגשה גם תגובה נוספת של המשיב וכן התייחסות נוספת מטעם העותרת.

כעולה מן הטיעון המפורט שהגישה העותרת, היא מסכימה למעשה למחיקת העתירה. זאת, נוכח הודעת המשיב על ביטול המכרז. העותרת ביקשה אמנם בתגובתה הראשונית להודעת המשיב, שמחיקת העתירה תיעשה בתנאים, כלומר שבית המשפט יורה למשיב לנמק את הטעמים לביטול המכרז; לפרש את כוונתו להמשך מתן השירותים לאוכלוסיית האסירים המשוחררים; וכן להודיע לעותרת על פרסום מכרז נוסף על ידו בעתיד בעניין שיקום האסירים המשוחררים. אולם לא מצאתי מקום להתנות תנאים אלה במסגרת מחיקת ההליך. אכן, העתירה הוגשה נגד פרסום מכרז ספציפי (מכרז 163/2003). הודעת המשיב שלפיה המכרז בוטל אינה מותירה עוד על כנה החלטה מינהלית העומדת לתקיפה בבית משפט זה. בסיס העתירה נשמט. אין עוד מקום בעתירה זו – אם לגופה ואם במסגרת מחיקתה – לקבוע הוראות הקשורות להחלטות עתידיות בנדון שטרם התקבלו ולא ברור אם יתקבלו. משהודיע המשיב אפוא על ביטול המכרז, מיצתה עתירה זו שהתמקדה במכרז את עצמה ודינה להימחק. אני מורה אפוא על מחיקתה.

עם זאת, את טענות העותרת בעניין נימוקי ההחלטה והקשרה הכולל – יש למקד בבקשה נוספת של העותרת – והיא הבקשה לחייב את המשיב בהוצאות. נעבור אפוא לעניין זה. העותרת טענה, שמן הדין לחייב את המשיב בהוצאותיה בנסיבות העניין. היא ציינה, כאמור, שהעתירה דנן הוגשה לאחר עתירה קודמת כאשר שתי העתירות הוגשו בעקבות פרסום שני מכרזים דומים זה לזה. בשני המכרזים נפלו פגמים דומים. בשני המכרזים הודיע המשיב לאחר הגשת העתירות על ביטול המכרז. אלא שנוכח העובדה שמדובר כעיקרון באותם פגמים, מוטל על המשיב נטל מיוחד להסביר מה גרם לביטול המכרז פעם נוספת ולאחר הגשת עתירה נוספת. נטען שכבר בעתירה הקודמת לא הובא טעם של ממש לשינוי העמדה על דרך ביטול המכרז, וכך גם במכרז הנוכחי. על רקע זה התבקש כאמור לעיל גם שתובהר הכוונה להמשיך ולשרת את האסירים המשוחררים ובאיזה אופן. מאותו טעם גם התבקש להורות למשיב כאמור שאם יוחלט על פרסום מכרז דומה בעתיד – תימסר על כך הודעה מראש לעותרת בשלבים מוקדמים של המכרז. העותרת הוסיפה וטענה שהיא הגישה את העתירה במועד ולאחר מיצוי הליכים ושמדובר בעתירה מוצדקת. היא גם טענה שהגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד, שכן רק בעקבות הגשת העתירה חזר בו המשיב 1 מהחלטתו לפרסם את המכרז.

המשיב בתגובתו ביקש לדחות את הבקשה לחיוב בהוצאות. המשיב טען שהעותרת לא פנתה אליו במועד וגם לא באופן שנקבע במסמכי המכרז. היא פנתה אל שר הרווחה והשירותים החברתיים סמוך למועד האחרון להגשת ההצעות ולאחר שחלף המועד להגשת שאלות הבהרה. בינתיים חלף גם המועד להגשת ההצעות ונפתחה תיבת המכרזים. בכל הקשור לטעמי ההחלטה לביטול המכרז, נטען שבמקביל למכרז קיימה הנהלת המשרד דיונים בנוגע לאופן מתן השירותים לאוכלוסיית האסירים המשוחררים, בצד המכרז שפורסם, הוחלט "מטעמי מדיניות שקבע שר הרווחה הנוכחי וללא קשר להגשת העתירה או לנימוקים המשפטיים שנטענו בה, כי בשלב זה לא יינתנו השירותים בדרך זו. מדיניות המשרד הינה לבחון את אופן התייעלותם של ההוסטלים, שיקום האסירים ותגבור פעולות שיקום האסירים בקהילה". בהמשך לכך נטען שההחלטה לבטל את המכרז הייתה החלטה של מדיניות שנקבעה על ידי השר והיא לא קשורה להגשת העתירה או לטיעון המשפטי.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ובטענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא שבכל הקשור לבקשה לחיוב המשיב בהוצאות, הרי שדין הבקשה להתקבל. אין חולק שהמכרז בוטל רק לאחר שהוגשה העתירה. מדובר גם במכרז שבוטל בשנית לאחר עתירה שניה שהוגשה בנדון. המשיב בתגובתו לא סתר את טענות העותרת שלפיה קיים דמיון בין המכרזים ולו ביחס לטענות העותרת עצמה באשר להם. על רקע זה, ונוכח המשמעותיות של ההחלטה בדבר ביטול מכרז ככזה, היה מוטל בנסיבות העניין על המשיב הנטל להראות – במונחי בקשה לפסיקת הוצאות – שההחלטה לבטל את המכרז הייתה מנותקת כליל מהעתירה שהוגשה ולוחות הזמנים שנקבעו בה. בנטל זה לא עמד המשיב. זאת הן נוכח המועד שבו הוגשה ההודעה על ביטול המכרז והן בשל הטעמים שפורטו על ידי המשיב שמהם עולה שבמקביל לפרסום המכרז על כל המשתמע מכך (ובה בעת במועד ספציפי לא ידוע) – התקבלה החלטת מדיניות אחרת. כל זאת, לאחר ביטול קודם של מכרז ולאחר עתירה לבית משפט זה. מבלי הבעת כל עמדה במסגרת בקשה זו של הוצאות על אודות סבירות העמדה כמו גם הטענות שנטענו בעתירה ביחס למכרז שפורסם, הרי שבמונחי קיום עילה לחיוב בהוצאות, עמדה העותרת בנטל המוטל עליה ויש עילה לעשות כן.

בכל הקשור לשיעור ההוצאות, הרי שיש לתת את הדעת בנסיבות המקרה על כך שהעתירה לא הגיעה לכדי דיון ושהיא למעשה הסתיימה תוך פרק זמן קצר יחסית לאחר שהוגשה. עוד יש לציין שהשאלות המהותיות שעלו בעתירה לא הוכרעו כאמור (ולא מובעת בהם כל עמדה). בנוסף, יש לתת משקל לעמדת המשיב שלפיה מועד הגשת העתירה – הגם שמדובר בעותרת ציבורית – עורר קשיים מסויימים. לבסוף, מדובר אכן בעתירה שניה לאחר שהעתירה הקודמת הסתיימה גם היא בחיוב המשיב בהוצאות.

בשקלול כל הנתונים שלעיל, נקבע בזאת שעל המשיב 1 לשאת בשכר טרחת עורך דין והוצאות של העותרת בסך כולל של 15,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל. האגרה ששולמה תושב לעותרת בניכוי הסכום הקבוע בתקנות. העתירה עצמה – כאמור לעיל – נמחקת.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.