המבקשים, תושבי העיר גבעתיים, הגישו תובענה מנהלית נגד המשיבה ובגדרה בקשה לאשר את התובענה כייצוגית. טענת המבקשים היא כי המשיבה גבתה מתושבי העיר "
ארנונה מיוחדת - אגרת כבאות" ובכך גרמה להעלאה חריגה של תעריפי הארנונה מבלי שקיבלה קודם לכן את אישור שרי הפנים והאוצר כנדרש על פי חוקי ההקפאה. עוד נטען, כי האגרה נגבתה בסכום קבוע אשר איננו נגזר מהשימוש ומשטח הנכס, זאת בניגוד לדין ובחוסר סבירות. הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי, לפיו המשיבה אינה רשאית להמשיך ולגבות את האגרות, וכן סעד של השבה, כאשר הקבוצה שבגינה הוגשה התובענה היא כל מי שהמשיבה גבתה ממנו "
ארנונה מיוחדת - אגרת כבאות" בשנתיים שקדמו להגשת התובענה.
1.
רקע עובדתי והליכים קודמים
המבקשים, תושבי גבעתיים משנת 2010, הינם המחזיקים של דירת מגורים ברחוב שינקין 13 (להלן: "
הנכס"), המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה, שהיא רשות מקומית המהווה גם רשות כבאות עירונית בהתאם לחוק שירותי כבאות, תשי"ט- 1959 (להלן: "
חוק שירותי כבאות").
המבקשים חויבו על ידי המשיבה בארנונה כללית בגין הנכס וכן ב"
ארנונה מיוחדת - שירותי כבאות" (להלן גם: "
אגרת הכבאות") בסכום של 200.54 ש"ח, אותה שילמו המבקשים ביחד עם תשלומי הארנונה השוטפים (העתק מהודעות החיוב ואישור התשלומים צורפו כנספח ד' לתובענה). גביית הארנונה המיוחדת נעשתה מכוח סעיף 10.1 לצו הארנונה של המשיבה, שבו צוין כי הארנונה המיוחדת הוטלה בהתאם להחלטת מועצת העיר שהתקבלה לפי סעיף 16(א) לחוק שירותי כבאות (צווי הארנונה הרלבנטיים צורפו כנספחים א'-ג' לתובענה).
ביום 26.12.10 הגישו המבקשים תובענה ובקשה לאישור התובענה כייצוגית. הקבוצה בשמה הוגשה התובענה היא "
כל מי שהמשיבה גבתה ממנו אגרת כבאות בכינוי "ארנונה מיוחדת - שירותי כבאות" ב- 24 החודשים שקדמו להגשת התובענה".
הסעד המבוקש הינו סעד הצהרתי לפיו המשיבה אינה רשאית להמשיך ולגבות את האגרות וכן סעד כספי של השבה, בסך כולל של 8,828,353 ש"ח.
המשיבה הגישה תגובה ובקשה לסילוק התובענה ובקשת האישור על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין בתובענה ייצוגית קודמת, היא ת"מ 108/06
כץ נ' עיריית גבעתיים, אשר הדיון בה הסתיים בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 2.7.08 (להלן: "
עניין כץ"). יצוין, כי עניין
כץ נזכר גם בתובענה ובבקשת האישור, כאשר המבקשים טענו לעניין זה כי אין זו הפעם הראשונה שהמשיבה נדרשת להשיב אגרות שגבתה בניגוד לדין וכי היא בבחינת "שור מועד".
הבקשה לאישור תובענה כייצוגית נשוא עניין
כץ הוגשה בשנת 2006 ותכליתה הייתה לאשר תביעה להשבת "
אגרת אשפתונים ושירותים", שהמשיבה גבתה מתושבי העיר, כאשר הקבוצה שבשמה הוגשה התובענה כללה את כל מי שהיה תושב העיר בשנים 2005 ו-2006. המשיבה טענה באותו עניין, כי המדובר בארנונה מיוחדת אותה היא גובה מכוח חוק שירותי כבאות. לאחר הגשת תשובת המשיבה, התקיים דיון בבקשה שבעקבותיו הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור. בסופו של הליך הגישור הגיעו הצדדים להסדר, אותו הגישו לאישור בית המשפט בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן: "
חוק תובענות ייצוגיות").
בסעיפים 1 ו-2 להסדר הפשרה, נקבע כדלקמן:
"1. מוסכם בין הצדדים כי המשיבה (להלן: "העירייה") רשאית להטיל ארנונה מיוחדת מתוקף סמכותה לפי סעיף 16(א) לחוק שירותי כבאות, תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הכבאות"), אשר הכנסותיה ישמשו להוצאותיה כרשות כבאות, כולן או חלקן, וזאת ע"י קבלת החלטה במועצת העיר בהתאם להוראות חוק שירותי כבאות, וזאת בנוסף לאגרות שהיא רשאית לגבות בהתאם לתקנות שירותי הכבאות (תשלומים בעד שירותים), התשל"ה- 1975 (להלן: "תקנות האגרות").
2. הצדדים חלוקים בשאלה האם העובדה כי העירייה לא ציינה בצווי היטל הארנונה כי התשלום נשוא התובענה הינו ארנונה מיוחדת והמשיכה לקרוא לו בשם "אגרת אשפתונים ושירותים", מהווה פגם טכני, כטענת העירייה, שכן לטענת העירייה מבחינה מהותית התשלום מהווה ארנונה מיוחדת, או פגם מהותי - כטענת המבקש; אולם לנוכח האמור בהסכם פשרה זה להלן, אין צורך להכריע בשאלה זו."
עוד נקבע בסעיפים 4, 5 ו-6 להסדר הפשרה, כי:
"4. מוסכם כי על פי תורת הבטלות היחסית, חרף הפגם בהטלת החיוב, (בין אם טכני ובין אם מהותי), לא יבוטל החיוב אשר יש מקור חוקי להטלתו. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אם הנתבעת תהא מעוניינת להטיל ארנונה מיוחדת או תוספת לארנונה כמשמעותן בחוק הכבאות בשנת 2008 ובשנים לאחר מכן יהא עליה להטיל את הארנונה המיוחדת או את התוספת לארנונה בהחלטת מועצת העיר ללא צורך באישור חריג, תוך הקפדה על ציון מפורש בצו הארנונה של תיאור החיוב כ"ארנונה מיוחדת" או כ"תוספת לארנונה", לפי העניין.
5. העירייה תפצה את תושבי העיר בסכום המוערך בכ- 9,800,000 ש"ח בדרך של אי גביית אגרות לפי תקנות האגרות ממחזיקי דירות מגורים בעיר בגין מתן שירותי כבאות, כפי שנהגה בעבר, במשך 5 שנים החל מיום 1.1.08 ועד ליום 1.1.2013. לאחר מועד זה תהייה העירייה ו/או רשות הכבאות רשאיות לגבות עבור שירותי הכבאות את התשלומים הקבועים לפי חוק הכבאות על תקנותיו, וזאת בכפוף לאמור בסעיף 6 להלן.
6. על מנת ליתן פיצוי נוסף לתושבי העיר הרי שהעירייה תשקול בחיוב להטיל את הארנונה המיוחדת החל משנת 2009 בדרך של קביעת סכום הארנונה המיוחדת באחוזים מסכום הארנונה הכללית, וזאת על מנת להפחית בנטל הארנונה כללית על בעלי דירות המגורים הקטנות.
ככל שלא ישונה אופן חישוב הארנונה המיוחדת בהתאם לסעיף זה, יוארך ההסדר לפיו בעלי הדירות למגורים לא ישלמו בגין שירותי הכבאות למשך שנה נוספת בגין כל שנה בה לא ישתנה אופן חישוב הארנונה המיוחדת."
הסדר הפשרה אושר על ידי כב' השופט מודריק בהחלטתו מיום 2.7.08, לאחר שמצא אותו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.
יצוין, כי בקשת המשיבה להעביר את התובענה ובקשת האישור לדיון לפני המותב שדן בעניין
כץ מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות נדחתה על ידי ביום 20.6.11, בשים לב לעובדה שהתובענה בעניין
כץ אינה תלויה ועומדת, אלא הסתיימה זה מכבר.
2.
טענות הצדדים
המבקשים טוענים, כי הטלת "
ארנונה מיוחדת - אגרת כבאות" גרמה להעלאה חריגה של תעריפי הארנונה שחלו בתקופה הרלבנטית בהתאם לצווי הארנונה שהיו בתוקף וזאת מבלי שנתקבל אישור מראש לגביית האגרות מאת שרי הפנים והאוצר, כנדרש על פי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעיד התקציב), תשנ"ג - 1992 (להלן: "
חוק ההסדרים") והתקנות שהותקנו מכוחו.