ב"ש
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1831-05
29/06/2005
|
בפני השופט:
מנחם פינקלשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ברנסון
|
הנתבע:
1. סאלם בן אחמד מסרי ת"ז 034810242
2. חמוד בן סאלח עודה ת"ז 021657333
עו"ד רונן בנדל
עו"ד חמודי מסרי
|
| החלטה |
כללי
לפניי ערר המדינה על החלטתו של בימ"ש השלום בחיפה (ב"ש 3608/05; פ 2463/05 - כב' השופט חרסונסקי, סגן נשיא), בו נקבעה חלופת מעצר בעניינם של שני המשיבים.
כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של סחר בסם מסוכן, שעניינן מכירת הסם בהזדמנויות שונות לסוכן משטרתי. האישומים הראשון והשני הם נגד המשיב 1, סאלם מאסרי, ואילו האישומים השלישי והרביעי משותפים למשיב 1 ולמשיב 2, מוחמד עודה - כדלקמן:
אישום ראשון - מכירת קנבוס במשקל 29 גרם - ביום 27.9.04.
אישום שני - מכירת 24 טבליות M.D.M.A - ביום 11.1.05.
אישום שלישי - מכירת 120 כדורי M.D.M.A - ביום 2.2.05.
אישום רביעי - מכירת 120 כדורי M.D.M.A - ביום 17.2.05.
במקרים השלישי והרביעי, הגיע המשיב 2 לנקודת מפגש בה מסר למשיב 1 את הסם, והמשיב 1 מסר את הסם לסוכן המשטרתי, תמורת התשלום שקיבל. כמו כן, נהג המשיב 2 במקרה הרביעי בקטנוע ללא רשיון נהיגה לקטנוע, ומיוחסת לו עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה.
בימ"ש השלום הגיע למסקנה, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת האישומים, וכי מתקיימת עילת מעצר. באשר לבחינת חלופת מעצר - הגיע ביהמ"ש למסקנות הבאות:
לגבי המשיב 1
"...המשיב מס' 1 ישוחרר בתנאי מעצר מלא מ'דלת אל דלת' אל האשפוזית, לתקופה של 30 יום, על מנת שיעבור טיפול בתלותו בסמים.
לאחר קבלת תוצאות הבדיקות והטיפול באישפוזית, יוכלו לפנות אל שופט תורן כדי לקבוע המשך דיון והסקת מסקנות."
המתקן בו מדובר הוא המרכז לטיפול בנפגעי סמים בחיפה ("אשפוזית הגפן").
כמו כן נקבעה ערובה בסך 20,000 ש"ח, שתיחתם ע"י אחיו של המשיב 1 ואשתו, לכך שהמשיב "יקיים את כל התנאים הנדרשים באשפוזית".
לגבי המשיב 2
הוחלט על מעצר בית מלא בבית הוריו, בערובה של 20,000 ש"ח ע"י כל אחד מההורים.
הערעור
טיעונה העיקרי של המדינה הוא כי נכון היה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים.
באשר למשיב 1 טענה המדינה, כי לפי ההלכה הפסוקה שלב המעצר אינו השלב הראוי לשלוח לטיפול גמילה מסמים, ואין כל סיבה לראות מקרה זה כיוצא מן הכלל. על כל פנים, לא היה מקום לקבל החלטה כזאת, בלא הפניית המשיב לקבלת תסקיר מעצר.
לגבי המשיב 2 נטען, כי לא היה מקום להורות על "מעצר בית", ומכל מקום הייתה זו טעות להורות על בית ההורים בשכונת כבביר כמקום שהיית המשיב, שכן זהו מקום ביצוע העבירות ומקום מגוריו הקבוע של המשיב.
בשני הדיונים שקיימתי לא הייתה, למעשה, מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון התמקד בשאלת חלופת המעצר לגבי כל אחד מן המשיבים.