החלטה בתיק א 3760/05

1. מעמדה של תמיכת אב חורג בבתה של אשתו מנישואיה הקודמים היא השאלה המקדמית הטעונה הכרעה בשלב זה.

2. התובעת בעודה בבטן אימה נתייתמה מאביה שנהרג בתאונת דרכים. סמוך לפני הגעתה לגיל 25 הגישה התובעת תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה בין השאר בשל אובדן התמיכה ואובדן שרותי האב מיום היוולדה ועד הגעתה לגיל 20. מאחר ואין מחלוקת כי סמוך לאחר מות אביה נישאה אימה של התובעת לאחיו של האב ואשר הפך לאביה החורג של התובעת במשך כל אותם שנים נתעוררה כבר עם פתיחת ההליכים השאלה מהו משקלה של תמיכת האב החורג בתובעת.

3. לשאלה זו שני היבטים שמשמעם אחד- האם בעת בחינת שיעור הפיצוי בגין אובדן התמיכה יש לבחון את ההפסדים בפועל שנגרמו לילדה שהתייתמה מאביה תוך התחשבות בתמיכה שניתנה לה ע"י האב החורג או האם לאחר קביעת גובה הנזק שנגרם בגין אובדן התמיכה יש לנכות ממנו את שיעור ההטבה לה זכתה התובעת מהתמיכה שתמך בה אביה החורג.

4. למען השלמת התמונה אתאר את הנתונים העובדתיים כפי שהם מתוארים בכתבי הטענות. אביה של התובעת נהרג ביום 4.8.78 בתאונת דרכים, התובעת נולדה כ-3 חודשים לאחר מכן ביום 23.11.78 (בכתב התביעה נרשם בטעות 23.11.87). בהיות התובעת כבת  6 חודשים נישאה אימה של התובעת לדודה-אחיו של אביה  ולמרות שלא נאמר דבר בנושא בכתבי הטענות, הנני מניח כי הנישואין נמשכו לפחות עד הגעת התובעת לגיל בגרות. ביום 24.2.05 הוגשה התביעה.

5. מאחר ולשאלת ניכוי הטבת תמיכת האב החורג (או לקיחתה בחשבון בעת קביעת גובה הנזק) יש השלכה משמעותית לגבי סכום התביעה, הרי שגם ללא הצגת נתונים מעבר לכך הוחלט כי שאלה זו תוכרע כבר עתה -ברמה העקרונית- על סמך סיכומים בכתב שהוגשו ע"י הצדדים, עוד יצויין כי ב"כ התובעת מסר תגובתו לסיכומי שני הנתבעים.

      דיון

6. אקדים ואומר כי נושא זה טרם הוכרע מפורשות ע"י בית המשפט העליון ובשל העובדה כי לא מדובר במחלוקת המגיעה באופן שכיח לבתי המשפט, קיימים מעט מאד פסקי דין הדנים בנושא וניתן למצוא בהם דעות שונות.

7. תביעה מסוג זה מכונה כתביעת "תלויים" והבסיס הנורמטיבי לתביעה מצוי בסעיף 80 לפקודת הנזיקין: "בתובענה לפי סעיף 78 יש למסור פרטים בדבר האנשים שלטובתם היא מוגשת ובדבר הפסד הממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע, והפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה".
8. אם נזכור כי בבסיסם של דיני הנזיקין עומד הכלל של השבת המצב לקדמותו, הרי שככל שמדובר במערכת יחסים מזיק-ניזוק קיימים שני כללי יסוד: המזיק לא ישלם יותר מכפי שהזיק והניזוק לא יקבל יותר מכפי ניזקו  ולאחר שמתברר גובהו של הנזק אין מניעה  להשיג שיווין ואיזון בין שני הכללים הנ"ל.

9. כניסתו של גורם שלישי לתמונה יכולה לעיתים להפר האיזון ובמיוחד כשמדובר בצד שיכול לשלם ולהיטיב עם הניזוק או יכול לתבוע השבה או פיצוי בגין ההטבה מהמזיק.

10. גורם שלישי שכזה יכול להיות למשל המוסד לביטוח לאומי, חברת ביטוח, תאגיד רפואי, קבוץ או אב חורג כמו במקרה שלפנינו ולחלק מאותם גורמים שלישיים יש התייחסות מפורשת בפסיקתו של בית המשפט העליון. ר' למשל פסק דינו העקרוני של כב' הש' ריבלין מיום 27.12.04 בנושא ניכוי תגמולי המל"ל, רע"א 9475/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי: "על-פי הדין והפסיקה, יש לנכות מסכום הפיצויים, אשר הניזוק זכאי להם מאת המזיק, את הגמלאות שנדרש המוסד לביטוח לאומי לשלם לניזוק. משמעות הדבר... הניזוק אינו זוכה בפיצוי יתר...וכי המזיק אינו נדרש לשאת בחבות יתר ...בכך מוגשמת מטרת הפיצוי בדיני הנזיקין, לאמור - תשלום לניזוק בגין הנזק שנגרם לו והשבת מצבו לקדמותו, בלא "להעניש" את המזיק או להציב את הניזוק במצב טוב יותר מזה שבו היה נמצא אלמלא בוצעה העוולה כלפיו".

11. ב"כ התובעת מבסס טיעוניו על פסק דינה של כב' הש' ברון ת"א (תל-אביב-יפו) 1924/99 צרור אורנית ואח' נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-מח 2005(1), 7205 בעמ' 7212 בו מצוטטת כך הלכת בית המשפט העליון "כל כמה שאדם זה יכול להיות אב חורג טוב, אין אני סבור כי אפשר לראות את החובה המוסרית שהוא בחר לקבל על עצמו כשקולה נגד החובה החוקית של האב. במקרים אלה יש לשים לב לצד הכספי של הענין, ומנקודת השקפה זו אין אני יכול לראות חובתו המוסרית של אב חורג שקולה מבחינה כספית כנגד חובתו החוקית של האב" (ע"א 209/65 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' גולדה רייף ואח', פ"ד כ (2) 393, בעמ' 403)". אלא שב"כ הנתבעים הפנו לפסק דינו של כב' הש' וייס (נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים כתוארו אז) תא(י-ם) 907/81 עזבון המנוח מוחמד סעיד סלהב נ' ג'בריל מורשד שלהב (פ"מ תשמ"ד (2) 459) אשר בוחן ומנתח את אותו פסק דין של בית המשפט העליון ע"א 209/65  המתבסס על פסק דין אנגלי          MEAD v CHAPMANN  משנת 1956 והוא מוסיף כי "לא בע"א 209/65 ובוודאי שלא בתקדים האנגלי התעוררה שאלת חיוב האב החורג מכח החוק לתיקון דיני משפחה. עם זאת מן הדין לציין שגם בהלכת mead ציין בית המשפט שאין גם להתעלם כליל מההנאה שצמחה לקטינה מתמיכת האב החורג". כב' הש' וייס בחר לנכות 50% משווי התמיכה של האם החורגת באותו מקרה. (ר' גם עמדת כב' הש' מזרחי בת"א 1262/99 עזבון המנוח אקער נ' עתרי שלא פורסם אך העתקו צורף לסיכומי הנתבעת מס' 2).

12. שלושת פסקי הדין הנ"ל ממחישים עד כמה אין לשאלה שבמחלוקת תשובה חד משמעית וכי גם בהלכה היחידה של בית המשפט העליון משנת 65 ניתן למצוא בסיס לשתי הטענות.

13. תביעתם של תלויים נדונה בדרך כלל סמוך לאחר הארועים וזאת בשל היזדקקותם של התלויים לתחליף הכספי לתמיכה שאבדה לצורך קיומם. באותם נסיבות באופן טבעי קיים חוסר ווודאות באשר לעתידם, חוסר וודאות שיכול לעורר שאלות כגון: האם בן הזוג שנותר בחיים והתובע אובדן תמיכה יינשא בעתיד, האם במקרה בו נישא בשנית בן הזוג-חייב בן הזוג החורג על פי דין לתמוך בילדי בן זוגו או שמא תמיכה זו נתונה לרגשי החסד שלו והאם יישאר בן הזוג החורג נשוי לבן הזוג האחר למשך כל תקופת התלות של אותם תלויים.

14. אבהיר כבר עתה כי למרות שבסעיף 80 לפקודת הנזיקין, עשה המחוקק שימוש בהגדרה  "הפסד הממון שסבלו למעשה", איני סבור כי השימוש במילה "למעשה" מצביע בהכרח על הפתרון לשאלה העקרונית שבמחלוקת. שכן המחוקק עשה שימוש במילה "למעשה" גם בהמשך הסעיף " או עתידים לסבול אותו למעשה" והכיצד ניתן בהווה לדעת מה יהיה הנזק בעתיד "למעשה" (להבדיל מהערכה וצפיית העתיד שאינה קביעה למעשה). אם נפנה למשל לנוסח המוצע לסוגייה זו בהצעת עקרונות חוק דיני ממונות, (הקודיפיקציה האזרחית החדשה, כפי שפורסמה באתר האינטרנט של משרד המשפטים) נראה כי המחוקק מתכוון בחוק החדש להשמיט את המילה "למעשה" ובסעיף 546 לעקרונות הצעת חוק דיני ממונות נרשם "נפטר אדם בשל הפרה, והיה אותו אדם, אלמלא נפטר, זכאי לפיצויים בשל ההפרה, יהיו התלויים בו זכאים לפיצויים בשל נזק הממון שסבלו או שעתידים הם לסבול בשל מותו, לפי שיעור תלותם בנפטר".

15. (במאמר מוסגר אציין כי לפי סעיף 548 לעקרונות חוק דיני ממונות מוצע גם פיצוי שנקרא "פיצוי שכול לקרובי נפטר").

16. פתרון אפשרי לסוגייה ניתן לקבל מהתייחסות הפסיקה בענינו בן הזוג התובע הפסדיו כתלוי.

הכלל הוא כי כל עוד לא נישא בן הזוג שנותר בחיים נכון ליום בירור תביעתו יחושבו נזקיו בהסתמך על הנחה כי הוא לא ינשא בשנית. גם בסעיף 547 לעקרונות חוק דיני ממונות ניתן לכך ביטוי "בקביעת הפיצויים לתלויים בנפטר, לא יתחשב בית המשפט בסיכויי בן הזוג שנותר בחיים למצוא בן זוג אחר". אך מצד שני משמתברר בעת הדיון בתביעה כי בן הזוג שנותר בחיים כבר נישא לאחר, נלקחות בחשבון הכנסות בן הזוג האחר בעת חישוב הכנסות משק הבית והחלק שנותר לכל אחד מבני הזוג, או במילים אחרות בתביעת בן זוג של נפטר בעת קביעת נזקיו כתלוי, חושבו הנזק לפי המצב בפועל תוך לקיחה בחשבון של תרומת בן הזוג החדש למשק הבית המשותף.

17. אם אתמצת את טיעוני הצדדים בסיכומים או אבחן את המרכיבים המוזכרים בפסיקה, ניתן לראות כי יש לבחון האם התשובה לשאלה שבמחלוקת תושפע כטענת הנתבעים משתי טענות מרכזיות: חוסר הוודאות באשר להמשך הקשר בין האב החורג לבין התלוי והמניע שהביא לתשלום מצידו של האב החורג המיטיב. בשני הנושאים הנ"ל מקובלת עליי עמדת הנתבעים.

18. נסיבותיו של המקרה שבפניי מיוחדות, התובעת המתינה 25 שנה בטרם הגישה תביעתה כך שכיום ניתן לדעת בוודאות, מהו שיעור התמיכה שקבלה בפועל, ניתן להעריך מה שיעור התמיכה שהיתה צריכה לקבל לו אביה ז"ל היה נותר בחיים ואם קיים הפרש בין הנתונים תהא זכאית התובעת לפצוי.