1. נגד הנאשמת, מרינה ברוק ילידת 1976, הוגש כתב אישום שכלל 21 אישומים. ביום 31.3.11 הודתה הנאשמת בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשעה על יסוד הודייתה בשורה של עבירות: 15 עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות זיוף, שתי עבירות של שימוש במסמך מזויף, עבירה אחת של זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה אחת של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה אחת של הונאה בכרטיס חיוב.
כתב האישום המתוקן כולל 16 אישומים. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בין השנים 2008-2006, בהזדמנויות רבות, הציגה עצמה הנאשמת בכזב כעובדת סוציאלית ובעלת תארים אקדמיים שלא היו לה, ובהסתמך על מצגיה התקבלה לעבודה בגופים שונים כעובדת נוער בקהילה. כמו כן הנאשמת התייצגה בכזב בפני בעלי עסקים שונים כנציגה מוסמכת של רשות מקומית או עמותה לקידום נוער במצוקה, וקיבלה מהם במרמה מוצרים ושירותים שונים בסכום כולל של למעלה מ-155,000 ש"ח.
את כתב האישום המתוקן בעובדותיו הודתה הנאשמת ניתן לחלק, מבחינת מעשי הנאשמת, לארבעה סוגי התנהגויות:
קניית מוצרים או שירותים באמצעות התייצגותה בכזב כנציגת רשות או עמותה (לעיתים תוך ביצוע עבירות זיוף) - אישומים 1, 2, 3, 6, 7, 11+10, 13, 14 ו-15;
קבלה לעבודה על יסוד הצגת נתונים כוזבים - אישומים 4, 5 ו-9;
מרמה "קלאסית" - אישום 8 וחלק מאישום 14;
הונאה בכרטיס חיוב - אישום 12.
2. במסגרת הסדר הטיעון (המפורט בהסכם בכתב שהוגש לבית המשפט) הסכימו הצדדים כי התביעה תטען לעונש ראוי של מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי כספי, וההגנה תטען לעונש של עבודות שירות. ההגנה ויתרה במסגרת ההסדר על טענה לפיה הנאשמת לא הייתה אחראית למעשיה בעת ביצועם.
3. הוגשו לבית המשפט מספר חוות דעת פסיכיאטריות מטעם הפסיכיאטר המחוזי אודות הנאשמת. מחוות הדעת עולה כי הנאשמת מוכרת למערכת הפסיכיאטרית משנת 2001 ומאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות דו קוטבית. צוין בחוות הדעת כי מעשי הנאשמת דורשים רמה של התארגנות התנהגותית, חשיבתית ותכנון, שלא מתאפשרות אצל אדם הנתון במצב פסיכוטי.
4. בהתאם להסכמת הצדדים נערך אודות הנאשמת תסקיר מטעם שרות המבחן. בתסקיר שרות המבחן ציין כי הנאשמת מוכרת לשירות המבחן מחקירות קודמות שערכו אודותיה, האחרונה שבהן במסגרת ת"פ 2899/06 של בית משפט השלום ברמלה, אשר גזר על הנאשמת בשנת 2008 תשעה חודשי מאסר בפועל.
הנאשמת לוקה בהפרעת אישיות דו קוטבית, מקבלת טיפול תרופתי ומצויה במעקב מרפאתי. כאשר היא אינה מאוזנת תרופתית, סובלת הנאשמת מתנודות קיצוניות במצבי רוח המתבטאות בתקופות קצרות של מצח רוח מרומם וחסר גבולות, ובעקבותיו תקופות דיכאון. בנוסף הנאשמת כסובלת מתסמונת תורשתית ששמה מורפן, היוצרת בעיות ראיה קשות ופגמים בפעילות הלב. הנאשמת טענה בפני שרות המבחן כי בגיל צעיר נפגעה באופן נוסף, המתואר בתסקיר, אך לא עברה טיפול ולאחר מכן החלה לבטא הפרעות התנהגות. הנאשמת טענה כי בצעה את העבירות בהן הורשעה בתקופה בה הייתה במצב נפשי מאני, ולטענתה אינה זוכרת בדיוק מה קרה.
בשנתיים האחרונות הנאשמת מטופלת תרופתית ומצבה הנפשי יציב. בסוף שנת 2010 החלה לעבוד במעון ויצו כעוזרת מטפלת והיא מלווה בעובדים סוציאליים (שאינם מודעים להסתבכותה הפלילית) לצורך שיקום תעסוקתי.
שרות המבחן ראה לנכון להמליץ על עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות לצד צו מבחן. בתסקיר נאמר כי רק הקפדה על הטיפול הפסיכיאטרי והתמיכתי יאפשרו סיכוי להקטנת רצידיביזם.
5. בהתאם לעתירת ההגנה במסגרת ההסדר, נתבקשה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות אודות הנאשמת. הממונה קבע כי הנאשמת יכולה, תחת מגבלות המוזכרות בחוות הדעת, לבצע עבודת שירות, וקבע את תנאיה.
6. עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשמת מעלה כי לנאשמת שלוש הרשעות:
בשנת 2001 הורשעה הנאשמת לראשונה בביצוע עבירות של גניבת כרטיס חיוב, ניסיון לגניבת כרטיס חיוב, קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה. העבירות בוצעו בשנת 1999. בית משפט השלום בירושלים גזר על הנאשמת עונש הצופה פני העתיד וכן קנס;
בשנת 2002 גזר בית השלום בירושלים על הנאשמת עונש מאסר בן שנה אחת, לאחר שהרשיעה בביצוע שורה ארוכה (19 תיקי פ"א) של עבירות מרמה, הונאה בכרטיס חיוב, זיוף ועוד. העבירות בוצעו בשנים 2001-2000. ערעור שהגישה הנאשמת לבית המשפט המחוזי בירושלים - נדחה;
בשנת 2008 גזר בית משפט השלום ברמלה על הנאשמת, בין היתר, מאסר בפועל בן 9 חודשים (הכולל הפעלה של מאסר על-תנאי בן 6 חודשים), לאחר שהרשיעה בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב וגניבת כרטיס חיוב, אשר בוצעה בשנת 2005 (היינו - טרם ביצוע העבירות כאן).
טיעוני הצדדים
7. המאשימה עתרה להשית על הנאשמת, במסגרת ההסדר, עונש של מאסר ממושך בפועל, מאסר על-תנאי, קנס או מאסר תמורתו ופיצוי למתלוננים.
באת כוח המאשימה, עו"ד יסמין שביט, טענה כי מדובר בעבריינית מרמה סדרתית ונועזת, כאשר כל הרשעותיה הקודמות הן מתחום המרמה ואף ריצתה בגינן מאסרים בפועל. לדברי התובעת, טיב המתלוננים ומספרם מעיד על יכולתה של הנאשמת להוליך שולל סוגים שונים של אנשים ומוסדות. בין המתלוננים ניתן למצוא, מצד אחד, אנשים פרטיים ובתי עסק אשר סיפקו לנאשמת שירותים, ומהצד השני מקומות ציבוריים כעיריות ומועצות מקומיות. מעשי המרמה הרבים שבצעה הנאשמת דורשים התארגנות ותחכום. אף סכום המרמה גדול (עולה על 155,000 ש"ח).
עוד טענה באת כוח המאשימה כי אין לתת משקל לקולה לטענה כי הנאשמת לא הכניסה את הכסף לכיסה ולא היה לה רווח באותם מקרים שהזמינה מוצרים במסגרת אותם מקומות בהם הועסקה. לדעת התובעת, עצם קבלת הנאשמת לעבודה היא המרמה, ובנוסף קיימים אישומים בהם הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה לכיסה הפרטי, כדוגמת שירותי הסעות שניתנו לה.
לעניין המלצת שירות המבחן, לדעת התביעה אין הלימה בין נסיבות ביצוע העבירה לבין ההמלצה הסופית. מול האינטרס הפרטי של הנאשמת עומדים עשרות מתלוננים שנגרם להם חסרון כיס וכן אינטרס הציבור. הטלת מאסר על דרך של עבודות שירות היא מסר מחטיא, בעיקר נוכח עברה של הנאשמת, שכן לא מדובר בעבירה יחידה ראשונה או חד פעמית. לטענת בא כוח המאשימה גרסת הנאשמת בפני שירות המבחן כי הייתה במצב מאני לא מקובלת וסותרת את האמור בחוות דעת הפסיכיאטרית.