א. הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. דגן), מיום 14.2.2013, בת.א. 15480-11-11, לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיב פיצוי בסכום של 231,124 ש"ח, (לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי) בתוספת אגרה (וכן יתרת אגרה), ושכר טרחת עו"ד בסך 34,000 ש"ח, וזאת עקב תאונת דרכים שאונתה למשיב (יליד 1980) במהלך עבודתו ביום 6.4.08.
ב. המשיב טען, כי האירוע התרחש שעה שנהג על גורר ותוך כדי נסיעה מן הרציף המערבי לרציף המזרחי בנמל חיפה (בעבודתו כמפעיל ציוד טכני), עלה על מהמורה של פסי רכבת החוצים את נתיב הנסיעה, דבר שגרם לגורר לקפוץ קפיצה לא שיגרתית שבמהלכה טולטל המערער בגב התחתון ונחבל.
ג. המשיב חש מיד לאחר החבלה כאבים בגבו ופונה לקופת החולים "לין", שב לעבוד עד 9.4.08, אך מכיוון שהכאבים לא חלפו, חזר ופנה לקבל טיפול רפואי, ובבדיקת MRI נמצא כי המשיב סובל מבלט דיסק בחוליות 5L - 4L וכן 1S - 5L.
המשיב נעדר על פני תקופת זמן מסויימת מן העבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, קבע תקופת אי כושר מלא של כחודש ומחצה, בהמשך נקבעו למשיב דרגות נכות זמנית, ולבסוף 10% נכות לצמיתות, בתוקף מיום 1.9.09, בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני, וזו, בהתאם לחוק הפלת"ד, נכות על פי דין.
ד. המערערת כפרה בנסיבות אירוע התאונה, ולפיכך נשמעו בבית משפט קמא ראיותיהם של הצדדים באופן מלא.
בית משפט קמא אשר דן בראיות ובטענות אשר הובאו לפניו קבע:
" בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפניי התובע הוכיח שהאירוע התקיים במידה הנדרשת במשפט האזרחי.
לפיכך, אני קובעת כי התובע נכנס עם הגלגל למהמורה הצמודה לפסי הרכבת, הגורר טולטל והוא נחבל וחש כאבים כתוצאה מהטלטול בגב תחתון. אני קובעת כי יש קש"ס בין האירוע לבין הנזק......".
(סעיפים 17 + 18 בפסק הדין של בית משפט קמא).
ה. המערערת עשתה מאמצים הן בפני בית משפט קמא והן בפנינו להפריך את גירסתו של המשיב, ואולם, לא שוכנענו שקיימת הצדקה להתערב בקביעות העובדתיות אליהן הגיע בית משפט קמא, כמו גם במסקנות הנגזרות מהן.
ו. האירוע קיבל ביטוי עוד ביום התאונה (6.4.08) בטופס בל/250, שהוא טופס הדיווח על התאונה, החתום על ידי המעביד, שם נאמר: " נחבל בגב כאשר עלה עם רכב תפעולי על מהמורה".
בצדק תוהה בית משפט קמא בסעיף 13 של פסק דינו:
"ומדוע שיחתום המעביד על גירסה אם אינה נכונה? גירסת המהמורה אינה איפוא המצאה פרי תכנון מאוחר לצורך תביעה לפי חוק הפלת"ד, אלא דיווח ספונטני ביום האירוע".
ז. בפני בית משפט קמא גם העיד העד מר זיסר שהבחין בגורר של המשיב שעצר, וזאת לאחר שהעד הבחין בטלטול, וראה את המשיב כשזה אוחז בגבו. העד עצר לידו כדי לשאול לשלומו.
ח. מטעם המערערת הוגש תצהיר קצין בטיחות בתעבורה מר זוהר כוכבי (נ/8), לפיו הרישום היחיד שמצא באותה תקופה ביחס למפגעים באותו מתחם היה מפגע מיום 19.3.08 (כשלושה שבועות לפני התאונה), ובאותו מועד נעשו תיקוני אספלט באיזור מסילת הרכבת, ומכאן טענת המערערת כי לא היה מפגע במועדים הרלוונטיים לתביעה.
עוד ציין מר כוכבי שהגורר נשוא הדיון מצוייד בקפיצים ו/או כריות אויר, ותא הנהג אינו מהווה חלק קבוע של שלדת הגורר ויושב על כריות הסופגות את התזוזות, וגם כסא הנהג מצוייד בבולם זעזועים ולכן הגירסה בדבר קפיצת הגורר וטלטול הגב אינה הגיונית ואינה אפשרית.
ט. להזמת טענות אלה, הגיש המשיב בשלב מאוחר יותר את תמונות המהמורה, כפי שצילם, לטענתו, במועד הסמוך לאחר האירוע, ואת תמונת אותו מקום לאחר תיקונו של המפגע (סעיף 10 בפסק דינו של בית משפט קמא) (נציין כי תמונות אלה מצויות בתוך מעטפה בתיק בית משפט קמא, ואכן עיינו בתמונות אלה).
י. בית משפט קמא, שכאמור כבר לעיל, שמע את העדויות, ציין שגירסתו של המשיב לגבי אופן אירוע התאונה היתה עקבית לכל אורך הדרך ולא הוזמה הן ביחס להימצאות שקע צמוד לפסים והן באשר לטלטול הרכב והחבלה שספג המשיב.
באשר לטענת המערערת לגבי חוסר היתכנות התרחשות החבלה לה טען המשיב, ציין בית משפט קמא שאין די בתיאוריות, ספקולציות, וחשדות.