ביהמ"ש דחה ערר על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 7.11.2007, בתיק ב"ש 3614/07, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. 

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לחבול בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין. על-פי האמור בכתב האישום, העורר והמתלונן מתגוררים בכפר ג'דידה-מכר. בין משפחתו של העורר ומשפחתו של המתלונן קיים סכסוך מזה מספר שנים. על-פי הנטען, ביום 30.8.2007 בסמוך לשעה 2:00 נסעו העורר ושותפו ברכב מסוג סוברו כחולה (להלן: הרכב), שבו נהג שותפו של העורר לאישום. לפי הנטען בכתב האישום, השניים החזיקו והובילו ברכב אקדח ובו כדורים ללא רשות על-פי דין. עוד נטען, כי הגיעו סמוך לביתו של המתלונן וירו מתוך הרכב אל החלונות, הדלתות והקירות של הבית. במסגרת האירוע נורו לפחות שמונה כדורים. חלק מן הכדורים חדרו אל הבית, שעה שהמתלונן ובני משפחתו שהו בו. לפי כתב האישום, העורר ושותפו נעצרו על-ידי המשטרה סמוך לשעה 3:00. 

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 7.11.2007 קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה וכי מסוכנותו של העורר מהווה עילה למעצרו. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי צפה בקלטת הסרט שהוסרט במצלמות המותקנות בבית המתלונן. בית המשפט הדגיש, כי עבירות הנשק המיוחסות לעורר ולשותפו לאישום מקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) ו-(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים), וכי המסוכנות נלמדת גם מהאופן שבו לכאורה התנהג העורר, שעה שניסה להימלט מהמשטרה, יחד עם שותפו, שנהג ברכב בפראות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה של המשיבה, והורה על מעצרם של העורר ושל שותפו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

          בדיון בערר טען בא-כוח העורר, כי אין בידי התביעה די ראיות לכאורה להצדקת המעצר. הוא טען, בין היתר, כי כשלושה שבועות עובר לאירוע הנטען בכתב האישום, מסר המתלונן למשטרה במסגרת חקירת אירוע אחר, כי אינו מסוכסך עם איש. עוד טען בא-כוח העורר, כי קיימות סתירות בעדויות העדים, וכי חקירת המשטרה לא התנהלה כראוי. כן טען, כי רכב הסוברו שנצפה בקלטות שונה מרכב הסוברו של העורר. עוד טען, כי מהבדיקה שנערכה ביום 30.8.2007 במחלק לזיהוי פלילי לא נמצאו שרידי ירי על-ידיו של העורר ואף לא ברכב. לפיכך, לשיטתו, ממצאי הבדיקה אינם מבססים את הנטען בכתב האישום. בא-כוחו של העורר הדגיש, כי החיפוש האמור ברכב נערך בהיעדרו של העורר. לטענתו, העורר הורחק מן המקום בשעת החיפוש, ורק מאוחר יותר הוחזר העורר אל המקום, כשחוקרי המשטרה הראו לו את התרמיל וטענו באוזניו כי התרמיל נמצא ברכב. לשיטתו, נוכח הקשיים הנטענים, אין לייחס לראיות הקיימות את המשקל שייחס להן בית המשפט קמא, ואין לראות בהן ראיות לכאורה אשר די בהן כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

באת-כוח המדינה טענה, כי קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה נגד העורר. בדבריה ציינה, כי המשטרה צפתה בסרטי המצלמות המוצבות בבית המתלונן, ומהם עלה כי סמוך למועד האירוע הנטען  חלף רכב מסוג סוברו בצבע כחול ליד הבית. עוד הוסיפה, כי השוטרים שערכו סריקות בכפר לאחר האירוע, הבחינו ברכב העונה על התיאור המבוקש. הם קראו לו לעצור. משלא נענו, החל מרדף, שבסופו נעצר הרכב ובו העורר ושותפו. בחיפוש שנערך ברכב נמצא תרמיל של קליע אקדח. כמו כן, בזירת הירי נמצאו, סמוך למועד התלונה, שבעה תרמילי אקדח וארבעה קליעים. לטענת המשיבה, לפי חוות דעת מז"פ מיום 4.9.2007, הן התרמילים שנמצאו בזירה והן התרמיל שהיה ברכב נורו מאותו כלי ירי. יתרה מזאת, מחוות דעת המומחה מיום 3.12.2007, עולה כי במדגם מידיו של העורר נמצאו חלקיקים רבים שאותם ניתן לזהות כשרידי ירי. בכך, לטענת באת-כוח המשיבה, יש כדי לקשור לכאורה את העורר ואת שותפו לביצוע העבירה. עקב קיומן של ראיות לכאורה, באת-כוח המשיבה טענה לקיומה של עילת מעצר של מסוכנות. נוכח כל זאת, ונוכח עברו הפלילי של העורר, נטען, כי חלופת מעצר אינה מתאימה, ולפיכך התבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות. צדק בית המשפט קמא משקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. מהודעתו של העורר ומן העדויות האחרות עולה, כי בין משפחתו של העורר לבין משפחתו של המתלונן קיים סכסוך מזה שנים ארוכות. אין חולק, כי בקלטות שצולמו במצלמות ביתו של המתלונן, נצפה בערב האירוע, סמוך לאחר השעה 2:00, רכב כחול מסוג סוברו, שחלף ליד הבית. מדוחות הפעולה של המשטרה עולה, כי סמוך לאחר האירוע נערך סיור בכפר. במהלך הסיור הבחינו השוטרים ברכב העונה לתיאור הרכב החשוד בירי. הם הורו לו לעצור, אך הרכב החל בבריחה. משנתפס, נעצרו העורר ושותפו. בחוות הדעת מיום 4.9.2007 נקבע, כי שבעת התרמילים שנמצאו על הכביש, סמוך לביתו של המתלונן, והתרמיל שנמצא ברכב אכן נורו מאותו כלי ירי. אמנם, כפי שציין בא-כוח העורר, במדגמים שנבדקו מהרכב לא נמצאו שרידי ירי. עם זאת, מחוות דעת מומחה שנערכה ביום 3.12.2007, יום אחד בלבד לפני מועד הדיון בפני, נקבע, כי במדגם מידיו של העורר נמצאו חלקיקים רבים, שאותם ניתן לזהות כשרידי ירי. שתי חוות הדעת האמורות, וכן העדויות, הקלטות ויתר ממצאי החקירה מקימים תשתית ראייתית לכאורית מספקת לביצוע העבירות המיוחסות לעורר.

אשר לעילת המעצר, קמה בעניינו של העורר חזקת מסוכנות לפי חוק המעצרים. חזקה זו לא נסתרה במקרה שבפניי. בנסיבות הנטענות, ובהתחשב בעובדה שהאקדח טרם נמצא, מסוכנותו של העורר מקימה עילה למעצרו. על כך יש להוסיף, כי לעורר הרשעות קודמות, ובכללן הרשעה בגין בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית. בהתחשב בטיבן של העבירות המיוחסות לעורר, אשר בוצעו לכאורה בירי בנשק חם בנסיבות המתוארות לעיל, ובהתחשב בעברו בפלילי, ניתן לקבוע, כי לכאורה נשקפת מן העורר סכנה, אשר אינה מאפשרת לשחררו בחלופת מעצר.  

אשר על כן, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ז בכסלו התשס"ח (7.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שי

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il