בג"צ
בית המשפט העליון
|
8405-13
23/03/2015
|
בפני השופטים:
1. הנשיאה מ' נאור
2. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
3. א' שהם
|
| - נגד - |
העותרים:
1. מרכז תורני רעננה
2. חלוצה - אגודה שיתופית קהילתית חקלאית בע"מ
3. נעם פ"ת העמותה לקידום החינוך התורני הלאומי
4. תלמוד תורה דביר
5. "דעת מבינים" - העמותה להנחלת חינוך תורני מדעי-ערכי
6. תלמוד תורה מוריה רמת בית שמש
7. תלמוד תורה - עצמונה
8. תלמוד תורה "הדר יוסף"
9. תלמוד תורה "קנין תורה"
10. אור שערים
11. ואחרים
עו"ד ד"ר ה' ארנון; עו"ד צ' נורדמן; עו"ד מ' אביגזר
|
המשיבים:
משרד החינוך
עו"ד ד' בריסקמן
|
| פסק דין |
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. עתירת תאגידים אשר בבעלותם מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, ועניינה הוראת מנהל אגף החינוך המוכר שאינו רשמי מיום 23.5.13, שלפיה בשנת הלימודים תשע"ד (אשר ראשיתה ב-27.8.13) השתתפות משרד החינוך בשעות ההוראה של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, תהיה לשעות ההוראה הבסיסיות בלבד, ולא לשעות תמרוץ וטיפוח. כן נתבקש צו ביניים המורה למשיב להעביר את כספי תקציב החינוך לעותרים עד להכרעה בעתירה, כפי שעשה לפני כניסתה של ההוראה לתוקף.
רקע נורמטיבי
ב. עם קום המדינה נחקק חוק לימוד חובה, תש"ט-1949 (להלן חוק לימוד חובה), אשר עיצב חינוך חובה חינם. חוק זה עיגן את חובתם של הורים לרשום את ילדיהם במוסד חינוך מוכר, כמו גם את זכותם להשפיע על תכני החינוך (בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ' שר החינוך, פ"ד נו(4) 203 (2002) (להלן עניין ועד פוריה)). סעיף 4(א) לחוק לימוד חובה קובע, כי "הורים של ילד בגיל לימוד חובה או של נער בגיל לימוד חובה חייבים, כל אחד מהם, לדאוג לכך שהילד או הנער ילמד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר". "מוסד חינוך מוכר" מוגדר בסעיף 1 לחוק: (א) "כל מוסד חינוך רשמי" או: (ב) "כל מוסד חינוך אחר שהשר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך חוק זה". מוסד חינוך רשמי מוגדר בחוק כ"מוסד חינוך מוחזק על ידי המדינה, או על ידי רשות חינוך מקומית, או על ידי רשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, או על ידי המדינה ורשות חינוך מקומית, או על ידי המדינה ורשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, ואשר השר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך רשמי לצורך חוק זה". לעת חקיקת חוק זה הייתה כלולה בסעיף הגדרה נוספת של "זרם מוכר" אשר בוטלה בתשי"ג (ראו להלן), ומנתה ארבעה זרמים, שריד החינוך היהודי בתקופת המנדט: "(א) הזרם הכללי; (ב) זרם העובדים; (ג) זרם המזרחי; (ד) זרם אגודת ישראל" (ר' סטנר דיני חינוך (תשכ"ו), עמ' 63). ראו גם חיבורי "מיישוב למדינה: מוסדות ומפלגות", בתוך ב' אליאב (עורך), היישוב בימי הבית הלאומי (תשל"ו-1976) 131, 219-217.
ג. מספר שנים לאחר מכן חוקק חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 (להלן חוק חינוך ממלכתי), אשר הנהיג מערכת חינוך ממלכתית. חוק זה ביטל את הזרמים המפלגתיים-פוליטיים בחינוך, אך כלל הבחנה בין חינוך ממלכתי רגיל לחינוך ממלכתי דתי (י' רבין הזכות לחינוך (תשס"ב), עמ' 302 (להלן רבין)). סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי קובע, כי מעבר למוסדות החינוך הממלכתיים הרשמיים "השר רשאי לקבוע בתקנות סדרים ותנאים להכרזת מוסדות לא רשמיים, כמוסדות חינוך מוכרים, להנהגת תכנית היסוד בהם, להנהלתם, לפיקוח עליהם ולתמיכת המדינה בתקציביהם, אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט" (הדגשה הוספה-א"ר). תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 (להלן תקנות חינוך ממלכתי), קובעות את אופן השתתפות המדינה בתקציב מוסדות חינוך אלה; על מוסדות חינוך העומדים בתנאי תקנה 3 (בכלל זה לימוד תכנית היסוד לפי תקנה 3(א)(1א)) יחולו תנאי תקנה 9 בדבר השתתפות המדינה בתקציביהם.
ד. בשל חשיבות הדבר לענייננו נביא את תקנה 9 כלשונה שעה שהוגשה העתירה:
"(א) המדינה תשתתף בתקציב שעות הלימוד של מוסד חינוך מוכר (להלן – השתתפות המדינה), שמתקיימים בו התנאים המפורטים בתקנה 3 ובכלל זה לימוד תכנית היסוד; השתתפות המדינה תהיה בשיעור של % 75 מתקציבי שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי דומה.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מוסד חינוך שהגיש בקשה לתמיכת המדינה ואין מתקיימים בו התנאים המפורטים להלן, יהיה שיעור השתתפות המדינה כמפורט בתקנת משנה (ג):
(1) הוא מקיים מדיניות רישום אינטגרטיבית ובכלל זה שילוב תלמידים בעלי יכולות למידה שונות ומשכבות חברתיות-כלכליות מגוונות;
(2) ממוצע הדירוג החברתי-כלכלי של התלמידים הלומדים במוסד חינוך, אינו עולה על חצי סטיית תקן מהממוצע המשוקלל של הדירוג החברתי-כלכלי של התלמידים הלומדים במוסדות חינוך בתחום רשות החינוך המקומית שבה מצוי מוסד החינוך; הממוצעים האמורים ייערכו בידי משרד החינוך, הממוצע היישובי יפורסם באתר האינטרנט שלו.