סגל-מלתבשי ואח' נ' אגד אגודה שיתופית בע"מ

1.         על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 3.5.09, נסעה התובעת עם ילדיה הקטינים באוטובוס של הנתבעת מירושלים לאילת ביום 16.8.08 (להלן - הנסיעה הלוך), וכן מאילת לירושלים ביום 21.8.08 (להלן - הנסיעה חזור).

2.         לגבי הנסיעה הלוך, שיצאה בשעה 23:58, נטען כי נוסעים שונים השתוללו, הקימו רעש גדול, וכן עישנו בסביבתם של התובעים מבלי שנהג האוטובוס והנהג המחליף עשו פעולות ממשיות להפסקת ההתנהגות האמורה, דבר שגרם לתובעים סבל רב במהלך הנסיעה כולה.

3.         לגבי הנסיעה חזור נטען כי המזגן באוטובוס לא עבד.

כשפנתה התובעת לנהג בעניין זה נאמר לה, לטענתה, כי תוך זמן קצר המיזוג ישפיע.

משחלף הזמן והמיזוג לא פעל - שבה התובעת וביקשה את הפעלת המזגן, אך בתגובה התריס הנהג כנגדה בגסות וציין כי אם יש לה בעיה שתתלונן.

4.         במסגרת כתב התביעה דורשים התובעים סכום של 30,099 ש"ח הכולל החזר דמי הנסיעה הלוך וחזור בסכום של 439 ש"ח, וכן פיצוי בסכום של 7,415 ש"ח לכל אחד מהתובעים בגין סבלם בנסיעות, ונזקיהם מן העישון בנסיעה הלוך.

5.         יצויין, כי התובעים לא צירפו לכתב התביעה תלונה שהוגשה על ידם לנתבעת, אולם בדיון שהתקיים ביום 2.1.11 התברר כי אכן הוגשה תלונה עוד ביום 25.8.08 (ת/1), והנתבעת אף שלחה תשובת ביניים ביום 15.9.08 (ת/2), אולם לא ניתנה תשובה לתלונה לגופה.

            כתוצאה מכך, נתבקשה הנתבעת להגיש תגובה בכתב לתלונה (ת/1) וניתנה זכות לתובעת להגיש תגובה תוך 15 ימים מקבלת תגובתה של הנתבעת.

6.         בתגובה לת/1, שהוגשה  ביום 10.1.11, חזרה הנתבעת למעשה על כל הנאמר בכתב ההגנה ועל דברי הנהג מטעמה, מר יצחק רובין (להלן - הנהג), בדיון שהתקיים ביום 2.1.11.

7.         לטענת הנתבעת, בנסיעה הלוך הנהג פעל כנדרש ממנו על פי דין ונוהל, ולא היה בידו לעשות דבר מעבר למה שנעשה.

 לפני תחילת הנסיעה הודיע הנהג כי העישון באוטובוס אסור, ולאחר שהתובעת הודיעה לו כי נערים מעשנים - התריע הנהג לחדול מעישון, הפעם באמצעות המיקרופון. במהלך ההפסקה שנעשתה בחצבה התקשר הנהג למשטרה והזמין ניידת על מנת שתפעל כנגד המעשנים אולם המשטרה הודיעה כי עקב אירוע שהתרחש בערבה לא תתאפשר הגעת הניידת.

            לגבי הנסיעה חזור טוענת הנתבעת כי עקב החום הכבד באילת בימי הקיץ יש צורך בפרק זמן של כשעה וחצי עד אשר תורגש פעולת המזגן באוטובוס, ועל מנת לקצר את פרק הזמן מופעלת מערכת מיזוג האוויר באוטובוס כבר חצי שעה טרם תחילת הנסיעה.

8.         לאחר עיון בכל טענות הצדדים, הן בכתבי הטענות, בדיון, והן בתגובותיהם לרבות תגובת התובעת מיום 26.1.11 - הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי באופן חלקי בלבד.

9.         ראיתי להעדיף את גירסת התובעת לפיה הנהג לא יידע את התובעת שהוא מתכוון להזמין משטרה בחצבה לנוכח העישון של הנערים באוטובוס והיא למעשה לא ידעה על כך.

            זאת ועוד, גירסת הנתבעת לפיה נאמר לנהג על ידי המשטרה כי הניידת לא תגיע - לא הוכחה.

            הנהג עצמו אמר בדיון:

"היות ואני מחכה 20 דקות בהפסקה לבואה של הניידת, לאחר 20 דקות שההפסקה נגמרה והניידת לא הגיעה המשכתי בנסיעתי ולאחר ההפסקה היה שקט באוטובוס במהלך הנסיעה עד אילת, לא ראיתי לא סיגריות ולא היתה שום סיבה להזמין משטרה פעם נוספת".

        (פרוטוקול עמ' 3 שורות 14 - 17).

            נראה שכאשר התובעת ניגשה לנהג והתריעה על עישון באוטובוס היה על הנהג להודיע במיקרופון באופן ברור כי אם לא יופסק העישון לאלתר תוזמן ניידת משטרה לחצבה והמעשנים יורדו מהאוטובוס, ולא להסתפק בהתרעה להפסיק לעשן בלבד (ראה פרוטוקול עמ' 3 שורות 28 - 29).