גפן שפר נ' שקם אלקטריק-אמ"צ ישראל 1951 בע"מ

פסק דין

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה בגין נזקים אשר לטענתו נגרמו לו, כתוצאה מרכישת מערבל מזון בסניף הנתבעת בחיפה.

2. התובע טוען כי בתאריך 12/05/09 רכש בחנות הנתבעת, מערבל מזון מסוג "כרומקס".

לגרסתו, מיד בהפעלה הראשונה של המכשיר, נשבר כד הזכוכית. כאשר פנה לנתבעת (ביום 27/05/09), זו הפנתה אותו לנותנת השירות והאחריות למכשיר (חב' אונליין ולאחר מכן חב' ברימאג) והתברר כי אין ברשותה לספק לו כד זכוכית חלופי למכשיר. התובע טוען כי נאלץ באופן עצמאי לרכוש כד חלופי שאינו מתאים במדויק למכשיר.

עוד טוען התובע, כי בשלוש הפעלות נוספות של המכשיר, התקלקל המנוע ותוקן אצל נותנת השירות והאחריות ללא הועיל (התקלקל מחדש בכל פעם שחזר מתיקון).

לטענת התובע, הנתבעת הסכימה להחזיר לו את עלות המכשיר בתנאי שיחזיר לה את המכשיר בתוספת כל החלקים המקוריים, דבר שלא התאפשר משום שכד המכשיר נשבר ונותנת האחריות לא סיפקה לו כד חליפי.

התובע טוען כי על הנתבעת לפצותו בגין עלות רכישת המכשיר וכד חליפי וכן בגין "אי שימוש במכשיר למשך 7 חודשים" ואובדן ימי עבודה. התובע העמיד את תביעתו על סך של 2,113 ₪.

3. הנתבעת אינה חולקת על הטענות אשר העלה התובע בכתב התביעה (למעט לעניין גובה הנזק הנטען), אולם טוענת כי על התובע להפנות טענותיו לנותנת השירות והאחריות (חב' ברימאג), וכי הנתבעת כמוכרת ומשווקת המוצר, פטורה מאחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים.

4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עיון במסמכים הרלוונטיים (כולל חשבוניות הקניה), ובשים לב לסעיפי חוק ותקנות הגנת הצרכן הרלוונטיות, שוכנעתי כן דין התביעה להתקבל בחלקה. נימוקיי:

4.1. האחריות –

ככלל, על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק) והתקנות שהותקנו מכוחו, האחריות למתן שירות ואחריות למוצר לאחר רכישה, אינה מוטלת על משווק המוצר, אלא על היצרן, או היבואן ונותן השירות והאחריות. על כן, במצב דברים רגיל טענת הנתבעת בעניין זה היתה מתקבלת.

עם זאת, במהלך ישיבת 28/06/10 התברר, כי המכשיר אותו רכש התובע נרכש מתצוגה, והנתבעת לא סיפקה לתובע תעודת אחריות במעמד הקנייה (ובה מפורטים, בין היתר, תנאי האחריות, זהות נותן השירות והאחריות ופטור הנתבעת מאחריות במקרה של תקלה במכשיר). כל שסופק לתובע הוא חשבונית קנייה המשמשת כאסמכתא לקניית המכשיר ולקבלת שירות מנותן האחריות, ללא פירוט תנאי האחריות האמורים).

בעצם אי מתן תעודת אחריות למכשיר במעמד הקניה, הפרה הנתבעת את סע' 18 א(5) לחוק וכן את תקנה 13 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006.

בנוסף, התובע רשאי היה לבטל את עסקת המכר עקב אי קיום מלאי של חלקי חילוף למוצר שנמכר, על פי תקנה 2(א) לתקנות הגנת הצרכן (עילות לביטול מכר) (חלקי חילוף), התשמ"ז-1986, כיוון שהיה על הנתבעת לדעת כי למכשיר לא קיימים חלקי חילוף מקוריים (כד זכוכית).

נוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לטענות העובדתיות שהועלו על ידי התובע (כאמור בסע' 2 לפסק הדין), אני קובע כי האחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו מוטלת על הנתבעת.

4.2. גובה הנזק –

לכתב התביעה צורפו שתי חשבוניות מאותו תאריך (הראשונה על סך של 478 ₪ והשניה על סך של 337 ₪). רק בחשבונית השנייה (על סך של 337 ₪) מצוין המכשיר נשוא תביעה זו, ועל כן זה הסכום שייפסק בגין ראש נזק זה.

בהיעדר הוכחת ראשי הנזק של רכישת כד חלופי, אובדן ימי עבודה ו"אי שימוש במכשיר במשך 7 חודשים" אין מקום לפיצוי בגין פרטיים אלה. עם זאת אני פוסק לתובע פיצוי נוסף בסך כולל של 700 ₪ בגין הוצאות משפט, עוגמת נפש ותשלום אגרת בית משפט.

סך הנזק הכולל – 1,037 ₪.

5. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,037 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.