ארצי ואח' נ' פלרז הנדסה בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בהתאם לסעיף 18 א' (ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981.

התובעים טוענים כי הזמינו טכנאי מטעם הנתבעת לצורך תיקון או טיפול בדלת ביתם הנמצא ביישוב כפר תבור. התובעים מתגוררים בסמיכות והם למעשה שכנים.

השירות הוזמן מטעם הנתבעת בהיותה מי שהתקינה את הדלתות בבית התובעים.

על פי הנטען בכתב התביעה תואם עם נציגת הנתבעת כי הטכנאי יגיע לתיקון הדלתות בשעה 7:00 בבוקר ולאחר שיסיים יעבור לביתו של תובע 2.

עוד נטען בכתב התביעה כי בסמוך לשעה 7:30 יצר וטכנאי החברה קשר עם התובעים ומסר כי יאחר ויגיע בסביבות השעה 10:30. אין חולק בין הצדדים כי תובע מס' 1 לא היה באותה עת בביתו מאחר ואשתו כרעה ללדת והיה ביחד עימה בחדר הלידה בבית החולים אלא שתובע זה טוען שהשאיר מפתחות ביתו אצל תובע מס' 2 על מנת שיפתח את הבית עבור הטכנאי.

לקראת השעה 10:30 יצר התובע 2 קשר טלפוני עם הטכנאי ולטענת האחרון הוא טרם סיים את העבודה במקום אחר ויגיע בסביבות השעה 14:30. בסופו של יום טוענים התובעים כי הטכנאי לא הגיע כלל לביצוע התיקון.

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי אכן תואם ביקור עם התובעים כאשר למשפחת התובע 1 תואם הביקור בין השעות 7:30ל- 10:30 ואילו עם משפחת תובע 2 תואם ביקור בין השעות 11:00 לשעה 14:00.

עוד טוענת הנתבעת כי עקב קריאה דחופה של דייר אחר נאלץ הטכנאי לנסוע לאיזור אחר. הטכנאי התקשר לתובע 1 ותיאם דחיית הביקור אך תובע 1 ומסר לו כי הוא נמצא בחדר לידה והפנה אותו לתובע מס' 2 שבידו נמצאים מפתחות של שתי הדירות. הטכנאי פנה לתובע מס' 2 והודיע לו כי יגיע בין השעות 10:00 לשעה 12:00 בבוקר. עוד נטען בכתב ההגנה כי בסיבות שעה 10:30 התקשר תובע 2 לטכנאי והטכנאי הודיע לו שהוא יגיע בעוד 40 דקות. או אז, הודיע תובע 2 שאין צורך וביקש לבטל את הביקור.

היום שמעתי את עדויותיהם של התובעים ואילו הנתבעת לא הביאה כלל לעדות את הטכנאי מטעמה ועל פי הפסיקה אי הבאת עד רלוונטי פועל לרעת אותו צד שלא הביאו כאשר בפי הנתבעת לא היה כל נימוק משכנע מדוע עד זה לא הובא בייחוד כאשר טכנאי זה עובד בשירותה כמוצהר ע"י נציג הנתבעת.

על פי סעיף 18 א' (ג) (2) ביקור טכנאי לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שתואמה ואולם נותן השירות רשאי להציע לצרכן ולהמתין לקריאה טלפונית כתחליף לתיאום האמור ובלבד שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים. במקרה הניצב לפני הנתבעת טוענת בכתב הגנתה שחלון הזמן שהוקצב לתובעים הוא למעשה חלון של שלוש שעות, דבר הנוגד את הוראות החוק.

עדותם של התובעים הייתה עדות מהימנה עלי, הייתה עקבית ותאמה אחת את משנהו ולכן אני מעדיפה על פני גרסת הנתבעת כפי שמועלית בכתב ההגנה כאשר הנתבעת לא מצאה לנכון מנגד להביא עדות כלשהי שתזים את טענות התובעים. אף עיון ביומן שצורף לכתב ההגנה לא ניתן ללמוד ממנו כלל אלו שעות תואמו עם התובעים כאשר צוין שם באופן כללי "כפר תבור – 7:30-14:00" ולא צוין ביומן בכמה ביקורים מדובר, ואם אלו דיירים לכן לא ניתן להסיק מאותו יומן כל מסקנה לגבי השעות שתואמו כפי שנטען בכתב ההגנה. למעלה מן הצורך אציין עוד כי אף הפקידה שתיאמה את המועדים לא הובאה ע"י הנתבעת לצורך מתן עדות והדבר עומד לרעת הנתבעת, כפי שציינתי לעיל.

חוק הגנת הצרכן אינו דורש כי דווקא הצרכן הוא שימתין למתן השירות והוא רשאי להשאיר בדירה נציג מטעמו, כפי שעשה התובע מס' 1, במקרה זה כאשר השאיר את מפתחות ביתו אצל תובע מס' 2 ומינה אותו לשלוח מטעמו לצורך קיום הביקור.

סוף דבר, אני מקבל את התביעה וקובע כי הנתבעת לא נתנה את השירות באותו יום עקב מחדליה ולכן על פי סעיף 18 א' (ד) זכאי כל תובע לקבל פיצוי בסך של 600 ₪ מאת הנתבעת.

הנתבעת תשלם בנוסף הוצאות משפט לשני התובעים בסך של 300 ₪.

ניתנה והודעה היום י"ח סיון תש"ע, 31/05/2010 במעמד הנוכחים.

אחסאן כנעאן, שופט