לא תיחשף זהות גולשת שהשמיצה באינטרנט חנות למוצרי תינוקות

1.         בפני בקשה למתן צו עשה, אשר יורה למשיבות, להמציא למבקשת את כל הפרטים המזהים שיש בידן, אודות גולשת המכונה "ורד", לרבות זהות ספק האינטרנט, כתובת IP, שם ושם משפחה כתובת ותיבת דואר אלקטרוני.

2.         הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה לצו עשה ולפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

המבקשת, רבקה פלח (להלן: "המבקשת"), הינה הבעלים והמנהלת של חנות למוצרי תינוקות הידועה בשם "בייבי פלוס" במודיעין.

כמפורט בבקשה, בעקבות פניית לקוחה מודאגת, הסתבר למבקשת כי באתרי האינטרנט המנוהלים על ידי המשיבות, בנושא "הריון ולידה", פורסמו על ידי גולשת המכונה "ורד", הודעות משמיצות וזאת תחת הכותרת "בייבי פלוס - התרחקו מהחנות".

3.         המשיבה מס' 1, הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

המשיבה מס' 2, התנגדה לבקשה מהטעמים המפורטים בתגובתה.

4.         יצויין כי הבקשה כללה גם עתירה למתן צו להסרת הפרסומים באתר המנוהל על ידי המשיבה מס' 2. המשיבה מס' 2, הודיעה בתגובתה כי הפרסומים הוסרו, לפיכך מתייתר הצורך בדיון בעתירה להסרת הפרסומים. נותרה לדיון, שאלת חשיפת זהות הגולשת בלבד.

5.         לצורך הדיון בשאלה האם מוצדק, בנסיבות העניין ולאור נוסחאות האיזון שנקבעו בפסיקה, להורות על חשיפת פרטי הגולש, יש לבחון תוכן ההודעות, לפיכך אצטט תוכן ההודעות, כלשונן:

"בייבי פלוס - חנות במודיעין

אורח

שלום לכולם,

הבטחתי לעצמי שאני אספר את זה לכמה שיותר אנשים כדי לעזור ולכן בקצרה -

קניתי את חבילת הלידה בחנות בשם בייבי פלוס במודיעין.

החבילה הגיעה באיחור רב, חלק מהמוצרים הגיעו פגומים והשרות היה גרוע. הם אפילו ניסו לרמות בזמן עשיית החשבון והכל במסווה של טעויות שנעשות בתמימות...

הגעתי אליהם כי אמרו לי שהמחירים שלהם יחסית טובים אבל אחרי שעברתי איתם עשרת מדורי גיהינום אני יכולה להגיד בצורה חד משמעית - גם אם חסכתי קצת כסף (ואני ממש לא בטוחה שזה נכון...) אז זה ממש אבל ממש לא היה שווה את זה. בסוף כל התהליך העקום איתם, במקום להתנצל הם התייחסו אלינו כל כך גרוע ובצורה כל כך מעליבה שאני היום מרגישה שאני חייבת לספר את זה לאנשים כדי שאף אחד יותר לא יפגע מהם. אנחנו בשלב כל כך יפה בחיינו שפשוט לא הוגן שמישהו מנסה להרוס לנו אותו בצורה כה אכזרית.

ראו הוזהרתם!".

6.         בהעדר חקיקה המסדירה את סוגיית חשיפת זהותם של גולשים באינטרנט וקובעת נוסחת איזון סטאטוטורית, בין חופש הביטוי באינטרנט לבין זכותו של הפרט, להגנה מפני לשון הרע, שומה על בית המשפט, לבחון את הבקשה, בהתאם למבחנים שגובשו בפסיקה.

בסוגיה זו, טרם נפסקה הלכה, מפי בית המשפט העליון.

בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, הובעו שתי דעות מרכזיות, ואין לי אלא להביא את הגישות השונות, כפי שנסקרו על ידי חברתי, ס. הנשיאה, כב' השופטת אגי, בהחלטתה בבש"א (תל אביב יפו) 178550/07 מנסור ואח' נ. עבדאלה חלבי ואח', תק-של 2008 (1) 3384, כדלקמן: