פרנס מוטור אויל ישראל בע"מ נ' נג'אר

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. לפני תביעה כספית על סך של 109,257 ש"ח שהגישה התובעת שהינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בשיווק ומכירת מוצרים לרכב כנגד הנתבע שהינו הבעלים של עסק בתחום מכירת חלקי חילוף לרכבים.

2. התובעת טוענת, כי במהלך השנים האחרונות התקיימו בינה לבין הנתבע קשרים עסקיים במסגרתם סיפקה לנתבע סחורה בהתאם להזמנתו. לטענתה, הנתבע לא שילם לה את מלוא התמורה המגיעה לה ונותר לו חוב על סך של 108,561 ש"ח ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה בסך של 109,257 ש"ח. לטענתה, לשם פירעון חובו העביר לה הנתבע שטרות אשר חוללו מחמת א.כ.מ. התובעת טוענת, כי חרף פניותיה לנתבע כי יסדיר  חובו, הוא לא עשה כן.

3. לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות. לטענתו, במהלך החודשים יוני-יולי 2009, בתאריך שאינו זכור לו, הגיע לחנותו מר שמשון דמרי שהינו סוכן של התובעת והציע את סחורתו. במעמד האמור, ובמקריות מוחלטת, נכנס לחנות מר האני חמודה (להלן: "האני"), אשר הינו מכר שלו ועוסק בסחר במצברים וחלקי חילוף לרכבים. לטענת הנתבע, האני הציע לשמשון, כי יתווך בינו לבין מר מוחמד אבו מונשאר (להלן: " אבו מונשאר") אשר הינו מכר שלו. הנתבע טוען, כי שמשון סיכם עם האני את מחירי השמנים והאני יצר קשר עם אבו מונשאר ובין הצדדים נכרתה עסקה בשווי של כ- 107,000 ש"ח. לטענת הנתבע, בין שמשון והאני הוסכם, כי האני יקבל דמי תיווך בשיעור של 30%. לטענתו, מאחר והעסקה התנהלה בחנותו הוא בקש מחצית מדמי התיווך והאני ושמשון נעתרו לבקשה זו. הנתבע אישר, כי מסר לתובעת את השטר על סך 5,108 ש"ח,  אשר צורף לכתב התביעה, אולם לטענתו שטר זה נמסר לתובעת בגין עסקה אחרת שאינה קשורה לחוב הנטען על ידה.

הראיות

4. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר שמשון דמרי (להלן: "שמשון") ושל מר רוגי נחום (להלן: "נחום") כמו כן, הוגשה חוות דעתה של הגב' פנינה אריאלי (להלן: "אריאלי"). מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע. המצהירים והמומחית נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

5. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הנתבע חייב לתובעת כספים בגין סחורה אשר התובעת סיפקה לו אם לאו. בין היתר חלוקים הצדדים בשאלה האם הסחורה הנטענת סופקה לנתבע.

6. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו.

7. התובעת טוענת, כי סיפקה לנתבע סחורה וכי הנתבע לא שילם תמורתה. התובעת טוענת, כי שטר אשר הנתבע העביר לה, לשם תשלום חובו, לא נפרע וכי חובו של הנתבע כלפיה נותר בעינו. מנגד טוען הנתבע, כי לא נותר לו חוב כלפי התובעת. לטענתו, התובעת לא סיפקה לו חלק מהסחורה הנטענת. כמו כן טוען, כי השטר הנטען לא הועבר לתובעת על ידו, אלא במסגרת עסקה אשר התגבשה בבית העסק שלו, ואשר הוא לא היה צד לה, מלבד זכותו, לכאורה, לקבל דמי תיווך.

8. לשם הוכחת טענתה באשר לחוב הנתבע כלפיה, הגישה התובעת תעודות משלוח וחשבוניות המלמדות, לכאורה, על הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבע ושסופקה לו על פי הנטען. התובעת טוענת, כי החתימות המופיעות על גבי המסמכים האמורים הינן חתימות הנתבע. לטענת הנתבע, החתימות אשר נחזות להיות חתימותיו ואשר מופיעות על גבי המסמכים אשר עליהם נסמכת התובעת לשם הוכחת חובו כלפיה הינן מזויפות. טענתו של הנתבע באשר לזיוף חתימותיו לא הוכחה והיא אינה אמינה בעיניי.

9. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת גרפולוגית של הגב' פנינה אריאלי. במסגרת חוות דעתה קבעה אריאלי, כי לגבי חלק מהחתימות קיימת סבירות גבוהה מאוד שהן נחתמו על ידי הנתבע ולגבי אחת מהן ציינה, כי לאור ריבוי הואריאציות בסגנון חתימות להשוואה הרי שלא ניתן להגיע למסקנה בלי לראות דוגמאות חתימה נוספות להשוואה. במסגרת חוות הדעת ציינה אריאלי את חוסר שיתוף הפעולה מצידו של בא כוחו של הנתבע. אריאלי העידה, כי פנתה פעמיים למשרדו של בא כוחו של הנתבע (עמ' 19 ש' 19-20). לטענתה, היא פנתה לבא כוח הנתבע בכדי לקבל מסמכים נוספים חתומים או לבצע הכתבה אולם לא זכתה לשיתוף פעולה ועל כן הסתפקה במסמכים אשר קיבלה מבא כוח התובעת (עמ' 20 ש' 10-12). בהמשך טענה אריאלי, כי עשתה הכל ונתנה הזדמנות להגיע אליה, להביא מסמכים ולבדוק את טענות הנתבע (עמ' 21 ש' 23).

10. בעדותו טען הנתבע, כי אין לו מה להסתיר מהמומחה. הנתבע נשאל מדוע לא הגיע למומחית והשיב, כי יש לשאול את בא כוחו. הנתבע נשאל האם בא כוחו אמר לו לא להתייצב והשיב, כי לא דיבר על כך עם בא כוחו (עמ' 37 ש' 5-10). לאור טענתו לפיה הוא לא שוחח על העניין עם בא כוחו הרי שלא ברורה תשובתו לפיה יש לשאול את בא כוחו מדוע לא הגיע למומחית.

11. לא עלה בידי הנתבע להסביר את העובדה שלא שיתף פעולה עם המומחית. ברי, כי יש בהתנהלות זו כדי לפעול לרעת הנתבע ולתמוך בטענה, כי אין ממש בטענתו באשר לזיוף חתימותיו. מצופה היה, כי הנתבע יפעל ככל יכולתו לשם הוכחת טענתו לפיה חתימותיו זויפו. התנהלות הנתבע בעניין זה הותירה רושם, כי אין ממש בטענה זו. לאור חוסר שיתוף הפעולה בין הנתבע והמומחית הרי שלא ברורה טרוניית הנתבע, המופיעה בסיכומיו, ולפיה את דוגמאות החתימה למומחית סיפקה התובעת ולא הוא.

12. לטענת אריאלי, על סמך דוגמאות החתימה שעמדו לפניה, היא מצאה שהנתבע אימץ סגנונות חתימה שונים (עמ' 20 ש' 31-32). אריאלי טענה, כי העובדה שלא מופיעים סימנים של זיוף מתווספת לנתונים אחרים של דמיון בין החתימות וזה נותן אינדיקציה חשובה (עמ' 21 ש' 3-9). עוד טענה אריאלי, כי לא ניתן להעתיק ולזייף לחץ כתיבה והיא מצאה התאמה בלחץ הכתיבה. בהמשך הוסיפה, כי מצאה אלמנטים נוספים שחוזרים על עצמם (עמ' 21 ש' 11-19). עדות אריאלי וחוות דעתה הותירו עליי רושם אמין, מקצועי ומהימן. המסקנות המופיעות בחוות דעתה לא נסתרו באמצעות חוות דעת נגדית מטעם הנתבע, לשם הוכחת טענתו לפיה החתימות הנטענות מזויפות. לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענה זו של הנתבע ולהתרשמותי זו מצטרף חוסר שיתוף הפעולה של הנתבע עם המומחית.

13. שמשון העיד, כי החשבוניות שבמחלוקת הן בגין סחורות אשר הזמין הנתבע (עמ' 23 ש' 18-19). לטענתו, העסקה נשוא המחלוקת נחשבת לגדולה יחסית אולם אינה חריגה (עמ' 23 ש' 26-29, עמ' 24 ש' 1-3). שמשון העיד באשר לנסיבות הזמנת הסחורה. לטענתו, הנתבע התקשר אליו ביום שישי בחודש מרץ 2009 והוסכם, כי יסגרו את העסקה ביום ראשון, כפי שאכן נעשה, טלפונית (עמ' 24 ש' 9-13).

14. גרסתו של שמשון באשר לנסיבות הזמנת הסחורה הותירה עליי רושם אמין. איני מקבלת את הטענה לפיה לא סביר, כי הזמנה בסדר גודל כזה תעשה בטלפון. העובדה שעסקינן בצדדים אשר יש ביניהם קשרים עסקיים ארוכים ואין עסקינן בעסקה ראשונה תומכת בעמדתי זו. כמו כן, אין זה בלתי סביר שהעסקה האמורה בוצעה ביום המנוחה של הנתבע. הנתבע ביקש להראות, כי עסקינן בעסקה חריגה וביקש להסיק מכך, כי אין ממש בטענה כי הוא צד לעסקה. איני מקבלת טענותיו אלו. אף אם תתקבל טענתו לפיה עסקינן בעסקה חריגה, בהשוואה לעסקאותיו האחרות עם התובעת, ברי, כי אין בכך כדי ללמד, כי לא נעשתה עסקה כאמור בינו לבין התובעת.

15. שמשון העיד, כי הנתבע התקשר אליו להזמין סחורה ולפעמים הוא היה מתקשר לנתבע לברר האם הוא צריך דבר מה. לטענתו, משאית התובעת הייתה מביאה לנתבע סחורה. בהמשך טען, כי הנתבע לא היה במחסני התובעת אולם משאיות שלו הגיעו למחסנים (עמ' 24 ש' 20-27). שמשון אישר, כי בקשר לחשבוניות שבמחלוקת מדובר בפעמיים שמשאיות  הנתבע הגיעו לאסוף סחורה ו הוא וידא טלפונית, כי עסקינן במשאיות שלו (עמ' 26 ש' 12-17).

16. נחום העיד, כי נסע עם יוסי, הבעלים של התובעת, לנתבע בקשר לחוב בגין סחורה שהוא העמיס על משאית ושהנתבע טוען שלא קיבל. בהמשך הוסיף, כי במו ידיו העמיס סחורה על משאית שהנתבע שלח (עמ' 29 ש' 21-29). נחום העיד, כי הגיעה משאית מטעם הנתבע, הוא שוחח עם שמשון בכדי שיוודא עם הנתבע שעסקינן במשאית שלו, ושמשון אישר, כי מדובר במשאית של הנתבע וכי ניתן לתת את הסחורה (עמ' 30 ש' 7-8). בהמשך העיד נחום, כי הוא זוכר במעורפל איזו סחורה העמיס על המשאית וכי זכור לו שעסקינן בהרבה פחים של שמן, גלונים של 18 ליטר (עמ' 30 ש' 29-32).