פסק דין
1.התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך של 41,500 ₪, וזאת כהחזר מקדמה ששילמו לנתבעת וכפיצוי.
בתאריך 5.12.06 הזמינו התובעים אצל הנתבעת אירוע-חתונה שנקבעה לתאריך 30.8.07 (להלן: "ההזמנה"), ואף שילמו לנתבעת מקדמה על סך של 20,000 ₪. מספר חודשים לאחר מכן, הגיעה לאוזני התובעים שמועה לפיה הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים וכי אין לה רישיון עסק כדין (להלן: "רישיון עסק"). לטענת התובעים, הנתבעת לא יידעה אותם על כך בשלב עריכת ההזמנה, חתימת החוזה או תשלום המקדמה. לטענת התובעים, העובדה שלנתבעת אין רישיון עסק מעידה על העדר אמצעי בטיחות מתאימים וחוסר אישורים הנדרשים על ידי הגופים השונים, ולדבריהם, עובדה זו היה בה כדי למנוע מהם את ביטוח המוזמנים בפוליסת ביטוח תקפה, שכן חברות הביטוח דורשות הצגת רישיון עסק של אולם האירועים על מנת לאשר פוליסת ביטוח מסוג זה. התובעים טוענים, שלו היו יודעים על כך, לא היו מתקשרים עם הנתבעת בהזמנה.לדבריהם, לאחר שהדבר נודע להם, עלה החשש בליבם שלא יוכלו לקיים את האירוע המוזמן במתכונתו.
התובעים פנו אל הנתבעת בדרישה שתציג להם את רישיון העסק שלה, ותיתן להם הסבר בדבר השמועה לפיה הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים. בתגובה, הכחישה הנתבעת את היותה בקשיים כלכליים, והודיעה לתובעים שהיא נוקטת הליכים לקבלת רישיון עסק. התובעים לא הסתפקו בתשובה זו של הנתבעת, ולטענתם, בסוף חודש ינואר 2007 פנו טלפונית לעיריית נס ציונה על מנת לברר זאת, וזו האחרונה השיבה להם שלנתבעת אין רישיון עסק. לכתב התביעה צורך מסמך מטעם עיריית נס-ציונה, ממנו עולה שאולם האירועים של הנתבעת נמצא בהליך להוצאת רישיון עסק.
בשל כך, ביקשו התובעים לבטל את ההזמנה, והשתלשלות האירועים כפי שהיא עולה מכתב התביעה היתה כלהלן:
ביום 2.2.07 נפגשו התובעים עם נציגי הנתבעת והודיעו להם שברצונם לבטל את ההזמנה. לטענת התובעים, באותה פגישה דרשו מהם נציגי הנתבעת לחתום על הודעת ביטול שתנוסח על ידם. התובעים סירבו להענות לדרישה זו, ולפיכך נקבעה פגישה נוספת שהתקיימה ביום 5.2.07, ובה נכחו גם הורי התובעים ועורך דין מטעמם. בפגישה זו חזרו נציגי הנתבעת על דרישתם זו, ולכן גם פגישה זו הסתיימה כפי שהסתיימה קודמתה. עוד עולה מכתב התביעה, שנציגי הנתבעת הסכימו להחזיר לתובעים את הסך של 10,300 ₪ מתוך המקדמה ששולמה לנתבעת, וזאת בכפוף לכך שהתובעים יחתמו על הודעת הביטול. לטענת התובעים, ביום 16.2.07 הם נאלצו לחתום על הודעת הביטול, וזאת כדי לקבל ולו חלק מהמקדמה לצורך מימון חתונתם. לאחר חתימתם של התובעים על הודעת הביטול, השיבה הנתבעת לתובעים סך של 10,300 ₪ כפי שהתחייבה.
עוד נטען בכתב התביעה, שבהזמנה לא נכללה הוראה לפיה ביטול ההזמנה על ידיהם מותנה בחתימה על הודעת ביטול שתנוסח על ידי הנתבעת. אכן, בהזמנה לא הוסף תנאי כזה לעניין הביטול, ולמעלה מזה- גם לא צויין שהודעת הביטול צריכה להנתן בכתב, כפי שנהוג.
בהמשך- לטענת התובעים- סירבה הנתבעת להחזיר לתובעים את יתרת המקדמה בסך של 9,700 ₪, ועל נושא זה היו מגעים בין הצדדים שלא הובילו לתוצאה המיוחלת מבחינת התובעים.
לטענת התובעים, כתוצאה מכל האמור לעיל, הם נאלצו למצוא אולם אירועים אחר בו הם קיימו את חתונתם, וכתוצאה מכך נגרמו להם הוצאות כספיות ניכרות ועוגמת נפש.
2.הנתבעת בכתב הגנתה, מבקשת לדחות את התביעה על הסף, ותומכת את בקשתה בהודעת הביטול עליה חתמו התובעים ובה הם ויתרו על כל טענה כזו או אחרת כלפי הנתבעת. הנתבעת מכחישה את טענת התובעים לפיה היא לא יידעה אותם על כך שאין ברשותה רישיון עסק, ומוסיפה כי הינה פועלת מזה כחמש עשרה שנה אף שאין לה רישיון עסק, וכי אינה מצויה בקשיים כלכליים כלל. הנה כי כן, הנתבעת מודה בכתב הגנתה שאין ולא היה בידה רישיון עסק.
כמו כן, טוענת הנתבעת שלתובעים היו סיבות משלהם שלא קשורות לנתבעת, ושאותן הם לא פירטו בכתב התביעה, ואשר בעטיין הם ביקשו לבטל את ההזמנה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי חרף העובדה שהיא יידעה את התובעים שאין לה רישיון עסק, בחרו התובעים להתקשר עימה בהזמנה. יאמר מייד- הפעלת מקום אירועים ללא רישיון עסק הינה בלתי חוקית, ולפיכך מן הראוי היה שהנתבעת לא רק תיידע את התובעים, אלא תציין במפורש בהזמנה את ההסכמה שלדבריה הם נתנו לעריכת האירוע במקום אשר פועל ללא רישיון עסק. אגב, גם המסמכים שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה -אישורים מטעם העירייה- מעידים על כך שהנתבעת היתה בהליכים להשגת רישיון עסק, אך לא היה לה רישיון כזה. והנתבעת טוענת, שהיא ידעה את התובעים -במענה לשאלה שלהם לגבי רישיון העסק- שהנושא מצוי בהליכים.
3.התובע בתצהירו טוען, שבעת עריכת ההזמנה ותשלום המקדמה, לא נמסר לו שלנתבעת אין רישיון עסק כדין. לאחר זמן מה, הגיעה אליהם שמועה לפיה הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים וכי אין ברשותה רישיון עסק. התובע טוען, שפנה אל הנתבעת בבקשה שתבהיר לו את המצב לאור השמועה, וזו האחרונה השיבה לו שננקטו הליכים לקבלת רישיון עסק. התובע אף פנה לעיריית נס ציונה, שם נמסר לו כי אכן ננקטים הליכים לקבלת רישיון עסק. לטענת התובע, לו ידע על כך קודם ביצוע ההזמנה, לא היה מבצע אותה. בהמשך, הם הודיעו לנתבעת על ביטול ההזמנה ונציג הנתבעת ביקש מהם לחתום על הודעת ביטול שנוסחה על ידי הנתבעת, דבר שהם התנגדו לו, ועל כן נקבעה פגישה נוספת בה נכחו ההורים של התובעים וכן עורך דינם- פגישה שהסתיימה כמו קודמתה. התובע הוסיף והצהיר, שלאור העובדה שהנתבעת הסכימה להחזיר לו חלק מהסכום רק לאחר החתימה, נאלצו הוא ואישתו לחתום על הודעת הביטול כדי לקבל חלק מהכסף ששולם לנתבעת.
התובע נחקר בחקירה הנגדית על תצהירו ונשאל על הודעת הביטול עליה חתם, והשיב ואמר כך: "אשתי ואני, עמלנו רבות על סכומי הכסף שהפקדנו בידם, כטובת מקדמה על האירוע. עדיין ראינו אל מול עינינו, כדי להתחתן ולהתקדם, ולא להעצר ולהתעסק בתביעה, ולכן רצינו להציל כל מה שאנו יכולים להציל נכון לאותו רגע, ולאחר שנוציא חלק מהכסף, מה שנצליח להוציא, נתחיל להתעסק בכל השאר." (ראו נא עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 22-25). הנה כי כן, התובע דבק בגרסה, לפיה התובעים נאלצו לחתום על הודעת הביטול כיוון שהנתבעת הבטיחה להם להשיב להם חלק מהמקדמה- אותו סך של 10,300 ₪ שהושב להם, וזאת הגם שהנתבעת עמדה על דרישתה לקזז דמי ביטול בגובה של 10% מערך ההזמנה.
התובע נשאל גם לגבי השיק שקיבל מאת הנתבעת, והשיב ואמר: "...אני לא יודע אם זה מהנתבעת, כי זה שיק על שם חברה אחרת. קיבלתי את השיק מנציג הנתבעת." (ראו נא עמוד 11, שורות 3-4 לפרוטוקול). על פני הדברים, תמוהה העובדה שהנתבעת בחרה למסור לתובעים שיק שמשוך על חשבונה של חברה אחרת. ושמא יש בכך כדי להעיד שאכן נתונה היתה הנתבעת בקשיים?!
בהמשך החקירה הנגדית, אמר התובע שמחיר למנה באולם האחר בו ערכו את החתונה היה 185 ₪ לעומת 180 ₪ אצל הנתבעת. דא עקא, התובעים לא צירפו את פירוט ההזמנה מאותו אולם אחר כדי לבסס את טענתם בדבר ההבדל במחירים, אם כי התובע הציע במהלך החקירה הנגדית להעביר את ההזמנה לבא כוח הנתבעת, והלה השיב כי איננו מעוניין לראותה. מן הראוי היה לצרף את ההזמנה האחרת לכתב התביעה ואת תצהיר העדות הראשית של התובע כדי להוכיח רכיב זה של הנזק שהתובעים טוענים לו.
התובע נשאל גם לעניין דרישת הפיצוי בסך של 500 ₪- סכום שלדברי התובעים הם נאלצו לשלם לצלם בשל שינוי מועד האירוע, ובכלל זה נשאל האם יש בידיו מסמך שמעיד על דרישתו של הצלם. התובע השיב ואמר כי אינו יודע אם הציג את אותו מסמך לעורך דינו, ואישר שמסמך כזה לא צורף לכתב התביעה. פשיטא, שגם רכיב זה של הנזק הנטען לא הוכח על ידי התובעים.
בשולי הדברים, אישר התובע שהתובעים אכן לא התכוונו לקיים את שנכתב בהודעת הביטול, שכן כל שרצו הוא לקבל את כספם על מנת שיתאפשר להם להזמין אולם אחר, ולאחר מכן להגיש תביעה נגד הנתבעת, אם ידרשו לכך. עוד אמר התובע, שהאמין שהסכסוך בינם לבין הנתבעת יפתר מחוץ לכותלי בית המשפט.
4.מטעם הנתבעת העיד אסי שמש (להלן: "שמש") שתצהירו הוגש לתיק בית המשפט וממנו עולה, ששמש עצמו הוא זה אשר טיפל באופן אישי בהזמנה של התובעים, ואליו הגיעו התובעים לביצוע ההזמנה. עוד ציין שמש בתצהירו, שהתובעים הכירו את האולם של הנתבעת ואף דיברו עם קרובי משפחה של שמש על מנת שיעזרו להם לקבל מחיר מוזל יותר למנה. לטענת שמש, התובעים נפגשו עימו ולפני שביצעו את ההזמנה, הם ביקשו לברר, בין היתר, האם יש לנתבעת רישיון עסק, והוא בתגובה אמר להם שננקטים הליכים לקבלת רישיון עסק, ואף הציג בפניהם אישור מטעם העירייה על כך- אישור אשר לטענתו סיפק את התובעים ועל כן הם ביצעו את ההזמנה ונקשרו בחוזה עם הנתבעת. לטענת שמש, טענתם של התובעים כאילו לא ידעו על העדר רישיון עסק לנתבעת בטרם ההזמנה היא טענה שקרית שאין בה ממש. בתצהירו מכחיש שמש את היותה של הנתבעת בקשיים כלכליים, וסומך את טענתו על כך שהנתבעת עדיין פועלת וקיימת. שמש טוען בתצהירו, שהתובע פנה אליו ואמר לו שישנה שמועה לפיה הנתבעת מצויה בקשיים כלכליים, ושמש בתגובה אמר לו שהוא יכול להסיר חשש מליבו כי אין בשמועה ממש, ואף הציע לתובע לקבל מהנתבעת שיק דחוי שזמן פרעונו הינו יום לאחר מועד האירוע וכך להבטיח את הכסף ששילם לנתבעת, ולכך התובע הסכים. בהמשך, אמר התובע לשמש שאישתו איננה מסכימה להסדר הנ"ל, והם מבקשים לבטל את האירוע, ושמש בתגובה אמר לו שזה כרוך בדמי ביטול, והתובעים בתגובה פנו לאותם קרובי משפחה של שמש וניסו לערבם במטרה שהנתבעת תוותר על תשלום דמי הביטול. שמש טען שאיננו יודע בוודאות מה הסיבה לכך שהתובעים ביטלו את ההזמנה, אך הסיבה לא נעוצה בהעדר רישיון העסק של הנתבעת.
בחקירה הנגדית נשאל שמש האם ציין מיוזמתו את העובדה שלנתבעת אין רישיון עסק, השיב שהתובע הוא זה אשר שאל אותו לגבי רישיון עסק של הנתבעת, ובתגובה הוא הציג בפניו אישור מהעירייה לפיו הם נמצאים בהליכים לקבלת רישיון עסק. לטענת שמש, התובע הגיע אליו דרך קרובי משפחה ולכן כל המשא ומתן ביניהם היה שונה ובהתאם גם היה היחס כלפי התובע. לכשנשאל היכן נמצא אותו אישור, השיב שבכל חדר ניתן למצוא את האישור ממוסגר. שמש אישר שבמועד הדיון טרם קיבלה הנתבעת רישיון עסק קבוע.