זיכוי נדיר בבית המשפט המחוזי בירושלים, שהפך את החלטת בית המשפט לתעבורה וזיכה נהג שהואשם בנהיגה במהירות מופרזת. השופטת: שורה של כשלים בהתנהלות המשטרה הותירו ספק סביר.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו של נהג שהורשע בכך שנהג במהירות של 183 קמ"ש, בכביש שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. השופטת חגית מאק-קלמנוביץ סברה כי "בתיק זה חברו מספר כשלים משמעותיים בראיות. גם אם לא היה בכל אחד ואחד מהם כשלעצמו כדי להביא לזיכויו של המערער, הרי שהצטברותם יחד אינה מאפשרת לקבוע את אחריותו של המערער מעבר לספק סביר ויש לזכותו".
לפני כשמונה חודשים, בית המשפט לתעבורה בעיר הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה במהירות מעל המותר ונהיגה בקלות ראש.
הערעור התמקד בראייה שעליה התבססה ההרשעה – בדיקת המהירות באמצעות מד מהירות לייזר (ממל"ז).
המערער הודה בנהיגה בזמן ובמקום, אך כפר "במהירות בכך שרכבו הוא זה שנאכף, בתקינות המדידה, שמירת קשר עין רצוף במיומנות ובאמינות המפעיל". הוא ביקש לחקור את כל העדים המעורבים בהפעלת המכשיר, בטענה שהמכשיר לא היה תקין או שהמפעיל לא השתמש בו בהתאם לכללים.
על סמך ציטוטים של בית המשפט העליון, השופטת מאק-קלמנוביץ הסבירה שעל מנת להוכיח שאדם נהג במהירות מסוימת, לא מספיק להראות תוצאה על צג המכשיר. המדינה חייבת להוכיח מספר דברים, ובהם תקינותו של המכשיר, בדיקות מסוימות שעבר לפני השימוש, והפעלתו על ידי מפעיל מיומן ובאופן הנכון.
"אני חמור נשבע לך"
מכאן השופטת ניתחה את המקרה הספציפי. בין היתר, השופטת הצביעה על ספקות בשאלה האם בוצעה "בדיקה עצמית ובדיקת תצוגה" של המכשיר, כפי שנדרש לעשות בתחילת כל משמרת ובסיומה.
כמו כן, השופטת הפנתה לכך שבמסגרת "בדיקת התיאום", השוטרים לא ציינו בבירור את מקום הבדיקה, אלא כתבו "עמוד תאורה במחוז ש"י". "מדובר בתיאור כללי ביותר, המתייחס למספר עצום של אפשרויות, ולפיכך אינו מאפשר להתחקות אחר הנתונים ולבחון את התוצאות שהיו בפני עורך הבדיקה", כתבה.
בנוסף, השוטר שהפעיל את המכשיר העיד שהוא בעל הסמכה להפעלת מכשיר הממל"ז, אולם לא נשא את התעודה במועד עדותו ולא הציג אותה לבית המשפט. אף שמדובר במחדל שניתן לתקן בקלות, אותו שוטר אף לא הציג תעודת הסמכה במועד מאוחר יותר.
מכאן השופטת עברה לקושי ראייתי נוסף – בדו"ח השוטר, במקום שבו יש לרשום את נתיב הנסיעה, נרשמו הן המילה "ימני" והן המילה "שמאלי", האחת מסתירה את האחרת, כך שברור שבמסמך בוצע תיקון כלשהו, אולם לא ניתנה הבהרה בעניין על גבי המסמך או במזכר נפרד.
בתוך כך השופטת התייחסה לתגובתו הראשונית של המערער, כפי שנרשמה בדוח, כשאמר "אני חמור נשבע לך שלא שמתי לב לאיזה מהירות אני הגעתי. תעשה טובה זו הפרנסה שלי. אני מצדיק אתכם 100%".
ואולם, בשונה מבית המשפט לתעבורה, השופטת ציינה כי "באמרה זו יש משום תמיכה מסויימת לראיות התביעה, אולם אין בה הודאה של ממש, ואין בה ראיה למהירות הנסיעה המיוחסת למערער".
מסיבות אלה, בסיכומו של דבר הערעור התקבל, והנהג זוכה.
· ב"כ המערער: עו"ד תעבורה שלמה ערד
· ב"כ המשיבה: פרקליטות מחוזי ירושלים (פלילי)
עו"ד אליאס סיילס
עוסק/ת ב-
תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין