לא אחת מערים ביטוח לאומי קשיים על האוכלוסייה שזקוקה לסיועו במידה הרבה ביותר – הנכים. ביה"ד הארצי לעבודה הבהיר חד משמעית: טובת המבוטח מנצחת את הבירוקרטיה.
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגיש ביטוח לאומי על החלטת בית הדין האזורי להעניק לצעירה מוגבלת בניידות הלוואה לצורך רכישת רכב שמותאם לצרכיה. השופטים אילן איטח (אב"ד), סיגל דוידוב-מוטולה ורועי פוליאק הזכירו למוסד כי במקרים בהם הוראות "הסכם הניידות" אינן ברורות, הפרשנות העדיפה היא זו שנוטה לטובת בעלי המוגבלויות.
"הסכם הניידות" מסדיר את ההטבות שביטוח לאומי מעניק לאנשים המוגדרים כ"מוגבלים בניידות".
צעירה (22) שנולדה עם שיתוק מוחין הוכרה ב-2010 כמוגבלת בניידות בשיעור של 90%. באותה השנה היא ביקשה מביטוח לאומי הלוואה לצורך רכישת רכב "רגיל" מכוח הסכם "הסכם ההלוואות" – שקובע את תנאי ההלוואות שמעניק המוסד למוגבלי ניידות – ובקשתה התקבלה.
לאחר כשלוש שנים, הצעירה עברה הליך רפואי שהותיר אותה משותקת מאזור החזה ומטה. לנוכח ההחמרה במצבה היא הגישה למוסד תביעה חדשה וביקשה להעניק לה הלוואה לצורך רכישת רכב חדש, כזה שמתאים למצבה. ועדה מטעם המוסד קבעה את סוג הרכב שיענה לצרכיה והעניקה לה אישור עקרוני לקבל הלוואה לצורך רכישתו.
אלא שלמרות אישור הוועדה, תביעתה נדחתה בטענה שהיא לא עומדת בתנאי "הסכם ההלוואות" משום שקיבלה בעבר הלוואה, ומשום שמחירו של הרכב ה"מיוחד" גבוה ממחיר הרכב שרכשה בעבר.
הצעירה לא ויתרה ובמרץ 2015 תבעה את זכויותיה בבית הדין האזורי לעבודה, וזכתה לאחר שהשופט מוסטפא קאסם קבע שהמוסד פירש את הסכם ההלוואות באופן שגוי.
אלא שהמוסד התעקש שלא להעניק לצעירה את ההלוואה ובאוגוסט 2016 הוא הגיש ערעור על פסק הדין. בערעור טען ביטוח לאומי כי פרשנותו נכונה וכי לא ניתן להעניק לצעירה הלוואה משום שהיא כבר קיבלה הלוואה דומה.
מנגד, הצעירה תמכה בקביעת בית הדין האזורי לעבודה שלפיה תנאי ההסכם מאפשרים להעניק לה הלוואה נוספת משום שהרכב הראשון שרכשה היה "רגיל" ולא "מיוחד".
היא סיפרה בבית הדין כי ההחמרה במצבה הובילה לכך שהיא נמצאת בסוג של "מעצר בית", שכן לא ניתן להסיע אותה ברכב "רגיל". אמה טענה בנוסף כי מעבר להתמודדות היומיומית עם מצבה הקשה, המוסד מאלץ אותן להתמודד עם בירוקרטיה "מתמשכת ואיומה".
הפרשנות הראויה
השופטת מוטולה הסבירה תחילה שהסכם ההלוואות נועד להגשים את מטרותיו של הסכם הניידות – מתן סיוע והטבות למוגבלים המתקשים בניידות, ולאפשר להם "להשתלב בחיי העבודה, הלימודים והחברה". השופטת ציינה כי על פי ההלכה, יש לפרש את הסכם הניידות בהתאם למטרות אלה ולטובת "המוגבל בניידות", וכך גם יש לפרש את הסכם ההלוואות.
בחינת לשון הסכם ההלוואות העלתה בשלושת שופטי ההרכב את הרושם שהוא נוסח באופן "מפותל" ולא ברור, והם סברו שניתן לקבל הן את עמדת המוסד והן את הפרשנות שנקבעה בערכאה הקודמת. לצד זאת, השופט איטח העיר כי שתי הפרשנויות מעוררות קשיים מסוימים.
אלא שיישום ההלכה במקרה הנוכחי הובילה את השופטים למסקנה כי קבלת עמדת המוסד תביא "לפגיעה בחלק מהמוגבלים בניידות" ואף תיצור "איפה ואיפה בין מבקשי הלוואה שונים".
לפיכך, הערעור נדחה, כך שהצעירה תקבל את ההלוואה לה היא זקוקה, וביטוח לאומי חויב לשלם לה הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.
עו"ד תמר איטח
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין