יזמית תמ"א 38 נתבעה: "לא הקימה לובי"

עוד טענו הדיירות לאיחור במסירה, ליקויי בנייה והפרת התחייבות להקמת חדר עגלות בבניין ("היה חלום חיי"). ביהמ"ש קבע: החברה תשלם כ-380 אלף ש'

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה יזמית תמ"א 38 בתשלום כ-380 אלף שקל לבעלות דירות בעיר, בשל איחור ניכר בהשלמת הפרויקט, ליקויים שנמצאו במבנה, והפרת חובת תום-הלב בדמות הסתרת ביטול חדר העגלות בבניין, בניגוד לתוכנית הראשונית. טענת הדיירות להפרה בשל אי-הקמת לובי וגדר היקפית, לעומת זאת, נדחתה על-ידי השופט ערן טאוסיג.

תחילת הפרשה ביוני 2008 אז התקשרו התובעות - בעלות דירה בבניין מושא ההליך, ברחוב נורדאו שבתל אביב - עם החברה הנתבעת, לצורך ביצוע תמ"א 38 במבנה מסוג חיזוק. בתביעה שהוגשה לבית המשפט, טענו החמש לאיחור משמעותי בהשלמת הפרויקט, ליקויי בנייה רבים והפרה בין היתר בדמות אי-הקמת לובי וחדר עגלות בבניין.

כך, לטענת התובעות היזמית איחרה בלא פחות מ-1,179 ימים ביחס למועד החוזי, וקיבלה טופס 4 רק ביולי 2022. עוד סיפרו כי בפרויקט התגלו כשלים רבים אשר בגינם נעשו פניות חוזרות ונשנות לנתבעת מצד נציגות הבניין, במטרה להביא לתיקונם. לבסוף נטען, כאמור, גם לאי-התאמה בפנים הבניין, כמו גם להיעדר הקמת גדר היקפית סביבו. התביעה הועמדה על כ-1.9 מיליון שקל.

להגנתה טענה היזמית כי התנהלות הדיירות, כמו שיפוצים שערכו בדירותיהן, היא שגרמה לעיכובים משמעותיים בהתקדמות הבנייה – עד שזו גלשה לתקופת הקורונה, על כל המשתמע מכך. בקשר לליקויים טענה הנתבעת שטיפלה בכולם, וכי אינה אחראית לכאלה שנוצרו לאחר העברת החזקה בדירות. בכל הנוגע ללובי, חדר העגלות והגדר - נטען שהקמתם לא התאפשרה בהתאם להיתר הבנייה.

"התאדה באוויר"

בסוגיית האיחור דחה השופט טאוסיג את ניסיון היזמית להיתלות הן בהערמת קשיים כביכול מצד הדיירות, והן בתקופת הקורונה. הוא קבע שהחברה הפרה את ההסכם בכך שאיחרה בכ-30 חודשים נטו בהשלמת העבודות. אשר לליקויים, השופט אימץ חוות דעת מקצועית שלפיה עלות תיקונם הינה 74,700 שקל לא כולל מע"מ, כאשר ביצועם עם קבלן מזדמן תגרור תוספת עלות.

בין יתר הליקויים שפירט המומחה בחוות-דעתו: הפרשי גבהים בגרם מדרגות הבניין, צביעה ירודה בתקרת המקלט, וחסימת ניקוז בתעלה בגינה. לבסוף קבע השופט שהיזמית אף הפרה את חובת תום-הלב בקיום חוזה, בכך שלא עדכנה את הדיירות על ביטול התכנון להקים במבנה חדר עגלות. עדות מרכזית בהקשר הזה נתנה אחת התובעת.

הדיירת סיפרה בדמעות, על דוכן העדים, כי "חלמה כל החיים" על חדר העגלות, שלטענתה "לא הוקם, בוטל, התאדה באוויר, התנדף. אף אחד לא ידע מזה". השופט התרשם שדבריה "יוצאים מן הלב", וכי מדובר, כאמור, בהתנהלות בלתי תקינה מצד היזמית. מן העבר השני, הוא דחה את ניסיון הדיירות לייחס לחברה הפרה אף בקשר ללובי ולגדר ההיקפית.

"לא עלה בידי התובעות להוכיח כיצד שטח הכניסה המצוי כיום בקומת הקרקע של הבניין מגלם הפרת התחייבות הנתבעת להקמת לובי כניסה שלפי ההסכם", כתב השופט והוסיף: "בדומה, טיעון התובעות לגבי היעדר גדר היקפית סביב הבניין לא הוכח בפניי, ואין בידי לקבלו".

למרות דחייה זו, ברמת התוצאה חייב השופט את היזמית בתשלום פיצוי ניכר של כ-343 אלף שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסף 37 אלף שקל.

• ב"כ התובעות: עו"ד רון אדלשטיין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ערן קנר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.